הזמינו אותי כמשקיף/אורח, זכר לימי חברותי בועד העובדים הארצי. תודה. מזמינים - אני בא. בהסעה המאורגנת מחיפה, דבר ראשון, נותנים לחובש כיפה כלשהו את המיקרופון, והוא מזמר לנו את תפילת הדרך. אני מוותר על ה"אמן", יש שם מספיק שיצאו ידי חובתי.
בכניסה קיבלתי גם את מספר השולחן שהוקצה לי. אני ניגש אליו, ומסתבר שזה השולחן של האורחים מאוקראינה, ואני תקוע להם לרוחב. אני מציע לאחראית על השולחן להציע לי מקום אחר – ולשם אני זז. הרב מסביר לנו שאנו משרתי ציבור לשם שמים, ולכן הקב"ה יגמול לנו. יש לי תחושה משונה שהרב הנכבד אינו משרת את הציבור לשם שמים, ולכן הוא מקבל את שכרו כבר בעולם הזה.
שר התחבורה נואם גם הוא. הוא מתגאה בהישגי משרדו, שהושגו כמובן, בהתאם לפורום בפניו הוא נואם, משום עבודתם המצוינת של עובדי המשרד, ומשום דאגתו להם. הוא מדלג בקלילות על המינויים הפוליטיים שמשרדו משופע בהם, והוא משפיע בהם, שבגללם רכבת ישראל נראית כפי שהיא נראית, והתחתית של תל אביב לא נראית בכלל. אפילו מור יוסף מהמל"ל שלח את ברכתו, והתעלם מכך שבמשמרת שלו, לא רק שלא מעלים את הכנסות המוסד הצועד לגרעון, אלא מעבירים ממנו כספים (שנגבו מאיתנו) למשרד הבטחון. נתתי לכמה נואמים אחרים להסתדר בלעדי, וכשחזרתי, נמצא שם חצוצרן טוב בשם דוידוף. אחרי כמה קטעים ידועים ומפורסמים, הוא מספר לנו על "החצוצרה בת 3000 שנה". כך הוא קורא לשופר, ואחרי כמה תקיעות מסורתיות, אחרי הכל מנעד הצלילים של השופר – אם אין מנקבים בו חורים – באמת מוגבל, .הוא ממשיך בחצוצרה ומסיים ב"אדון עולם". לאחר נאומו השפוי והמפוכח של עופר עיני, עולה יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, ובין יתר דבריו, גם מציע שנתפלל כי יהיה שקט באזורנו. הלו? זה הסתדרות או כנסיה? ומה יעזור שנתפלל? |