השבוע צפיתי באופן יוצא מן הכלל, בשידור טלויזיוני. על המרקע ריצדה הזמרת ריטה פארוז קלינשטיין,. מצחקקת, בוכיה,  מרצינה, שרה ברחובות, ואפילו לא בת 16.

ריטה של 2008 היא ריטה שונה. מפוכחת, בוגרת, ובעקר, בעקר.... למרות הכל, לא מסופקת באהבה שהיא מוכנה עדין להעניק..

עם זאת, באתי לספר על ריטה ובעצם לחבק אותה בזמן כאבה הגדול בעקבות הפרידה מרמי קליינשטיין.

מעטים הם האנשים עלי אדמות אשר יעיזו לעשות מעשה כפי שעשתה ריטה השבוע על המרקע. וזאת, השירה מבט אל מסך הטלויזיה וגילתה לכולנו, "אני אוהבת אותו"  בעצם, האהבה לא מתה. שהיא יודעת להעריך את החלקים השמחים שהשותף לשעבר היה חלק מהם. זו גדולה המעידה על עוצמה רבה. ריטה מפוכחת, ומודה, היתה אהבה, היא נשארה. שום דבר לא קרה חוץ מהפרידה הקשה שהיא קשה בכל שלב ובכל זמן שהאירוע הזה בא אל העולם בכל מסגרת חיים זוגית.

היה לי מאד קל להתחבר לריטה דוקא בנקודה הזו. בה ריטה הודתה כי למרות השבר העצום שהיא חווה מזה מחצית השנה, היא עדה עדין לתחושות האמיתיות שמפעילות אותה - רגש האהבה.

הרבה מאיתנו יכולים להתקנא בתחושה הזו. רק מי שידע אהבה באמת, יכול להתבטא כמו שריטה מבטאת את הדברים. רק מי שידע אהבה אמיתית, יודע שאהבה שכזו לא מתה לעולם. היא בסה"כ עוברת איזה טרנספומציה ריגושית, אבל היא קיימת ונמצאת שם לעולם.

התחושה הזו, היא לא מתכון בטוח שיהיה יותר טוב. היא לא מתכון שמבטיח החלמה מהירה. לעניות דעתי, במובנים רבים נהפוך הוא, היא מוכיחה שיש דברים שלא ניתן לנתק ולהתנתק מהם.

חיבקתי אותך ריטה, בהרבה אהבה והערכה. זה מגיע לך ביושר, בעקר בגלל שכל אלה שחושבים שאת לפני הכל משחקת, אינם יודעים שבראש ובראשונה את בעצם הכי אמיתית. הכי גלויה שיש.... אנשים לא יודעים ששחקנית מושלמת כמותך, יכולה להיות גם כל כך אמיתית.

ברגעים שריצדת על המסך חשבתי לעצמי כמה חברים טובים היינו יכולים להיות, אם רק היתה ניתנת לנו ההזדמנות להכיר. התחברתי לכל הגיג ולכל דמעה שמילאה את עיניך ברגעים שדברת על האהבה הזו שאכזיבה. ומצד שני. אני אומר לך בבטחון עצום, שאת עוד תנצחי את המערכה.

אני מאחל לך, מתוך כל הכאב הרב שמציף אותך, שתצאי לדרך חדשה, עצמאית ובטוחה, שתביני שהאנשים מסביב הם בדר"כ שקר אחד גדול שעסוק רק בעצמו ולעצמו, ואת שכל חייך נתינה אחת גדולה, תמשיכי בדרך שבה דעת הקהל תמימת דעים. את זמרת ענקית!

התקליט האחרון שלך, מראה את זה על אפם וחמתם של מבקרי האומנות... שלעיתים ההבנה שלכם היא גם המכשלה התפיסתית שמנחה את דרכם.

לנון מקרטני  שרו ב"מועדון הלבבות השבורים של הסמל פפר" את השיר על  lovely Rita. זה היה עוד בשנת 1967 כשהיית ילדה קטנה בת 5 בטהרן שבאיראן.... הם בטוח לא ידעו שהם שרים לך.... ריטה.... את בכל זאת ולמרות הכל, ריגשת את כולם... אכן האהבה כשהיא אמיתית לעולם לא מתה

ורמי, זכה בחצי יובל שנים בעדנה גדולה.... והוא כנראה גם לא ידע....