נפתח בכמה נתונים, חלקם סותרים, שברורים לכל בר דעת שאיננו חמום מוח: 1. החוק המוצע הינו בדיחה גרועה ורק ייתן מעמד חוקי להשתמטות חלקית וינציח את אי השוויון 2. החרדים לא פוחדים מכלא, אדרבה... 3. גם סנקציות כלכליות וביטול תמיכות לא ישברו אותם, אך לפחות יחסכו לאוצר כסף שניתן לנצל לפיצוי הנושאים בנטל. 4. צה"ל לא באמת רוצה חיילים בעלי משפחות בני 24... ולמען האמת, גם אם לא מצהיר זאת, הוא מוכן לוותר גם בגיל 18 על רוב בני הישיבות... בשל הצורך במסלולים מיוחדים, השכלתם החסרה ועוד. 5. גיוס חובה מביא לבזבוז בכח אדם .6. לעומת זאת, צבא "מקצועי" מביא לניכור בעם ולהפיכתו לצבא לעניים וחסרי השכלה – ראו ארה"ב. 7. יש מחסור שרק יגדל בחיילי מילואים מאומנים וזמינים לשעת חרום. 8. השרות הלאומי במתכונתו הנוכחית אינו פתרון אלא פלטפורמה להנצחת אי השוויון. 9. יש צורך בכח אדם נוסף לשרותי חרום כמו: מד"א, לוחמי האש, הג"א והמשטרה. 10. גם ישיבות ההסדר מהוות העדפה ואפליית האחרים, בשל תקופת השירות הסדיר הקצרה בהן. 11. הפטור לבנות "דתיות" משרות בצה"ל מוגזם ואינו מוצדק ברמה הערכית. 12. יש כשל מבני ועיוות מוסרי מוחלט בכך שאזרחים המסרבים לשאת בנטל ההגנה על המדינה שותפים לכל הזכויות האזרחיות, ללא הבדל בינם לבין הנושאים בעול ומסכנים חייהם. הדייר: מי שגר פה אך לא מזדהה עם המדינה ומוסדותיה מסיבות אידיאולוגיות או אנוכיות. ממנו אין המדינה דורשת כמעט מאומה ולמרות כך הוא זכאי למעמד חוקי זהה לכל האחרים בכל הנוגע להגנה על זכויותיו ובטחונו האישי. הוא כמובן ישלם מיסים כמו כולם, אך לא ייהנה מנקודות זיכוי של "תושב ישראל" וגם מעמדו בביטוח הלאומי יהיה שונה, ללא זכאות לקיצבאות שאינן תלויות ביטוח, כמו קיצבת ילדים, כמוהו כתייר. והעיקר- הוא אינו יכול לבחור או להיבחר לשום גוף יציג ואינו יכול לעבוד בשרות המדינה וכל מוסד ציבורי נתמך על ידה, או להשתתף במכרזים שלה מכל סוג. הדייר אינו זכאי לחינוך חובה חינם לילדיו, אלא אם ישלח אותם למוסד מוכר עם לימודי ליבה. אך הוא חייב לשולחם ללמוד במוסד בו יבחר, גם לא מוכר ובלבד שיהיו במסגרת חינוכית עד גיל 16. מעמד זה יוקנה מכח החוק רק למי שנמצא כיום בארץ וילדיו בעתיד, אך לא ניתן יהיה לתיתו לעולה חדש מכח חוק השבות. מי שגר פה, גבר או אישה ללא הבדל, אך לא מזדהה עם המדינה ומוסדותיה מסיבות אידיאולוגיות או אנוכיות, ועדיין רוצה להיות חלק מהמירקם הציבורי ולהשפיע. ממנו המדינה תצפה להתייצב לפחות לבדיקות רפואיות וסינון של מועמדים לשרות בטחון ואם יימצא מתאים לשרות, יידרש לעבור חיול ואימון בסיסי קצר, כולל רענון קצר אחת לשנתיים במערך המילואים ולהיות נכון לשרות מילואים מלא, אך ורק בשעת חרום (שתוגדר בחוק, נניח מלחמה כוללת) . התושב/ת יהיה זכאי לקבל כל קיצבה שהיא, יהיה רשאי להיבחר לכנסת בכל רשימה, אך לא יוכל לבחור לרשימה הארצית, אלא יסתפק בזכות בחירה לנציגים האזוריים וכמובן למערכת המונציפלית. התושב יהיה זכאי ליהנות מחוק חינוך חובה חינם ובלבד שישלח את ילדיו למוסד מוכר עם לימודי ליבה. גם התושב לא יוכל לעבוד בשרות המדינה וכל מוסד ציבורי נתמך על ידה, אך יוכל להשתתף במכרזים שלה מכל סוג. אזרח הוא מי שנשבע אמונים למדינה בגיל 18 ביום בו יתייצב למיון לקראת שרות בטחון. אזרח הוא מי שהתנדב לשרת בצה"ל או בגוף בטחוני אחר, לפי הפניית צה"ל בלבד, מי שנפסל לשרות מסיבות בריאות או שיקול אחר של צה"ל ומי שהיה בעבר "דייר" או "תושב" אך בחר לשנות מעמדו והתנדב לשרת ככל אשר יושת עליו. השרות ההתנדבותי יקוצר לשנתיים, בהן יקבל כל חייל/שוטר/ לוחם אש - משכורת בגובה שכר מינימום. לוחמים ואחרים להם יציע צה"ל לשרת 3 שנים, יקבלו בשנה השלישית "תנאי קבע" ושכר כפול משכר המינימום, לפחות. ההחלטה על ההתנדבות תוכל להיות מגיל 18 ועד גיל 22, כאשר כל שנה יהיה על הצעיר/ה להודיע מה בכוונתם לעשות בהמשך. כאשר עד להתייצבות לשרות בפועל, מעמדם יהיה כשל "תושב". כמו ביוון בעת העתיקה, רק האזרחים שנתנו ותרמו, או אינם מסוגלים פיזית, ייהנו מהזכויות המלאות כולן. החל בשכר לימוד מסובסד ומילגות קיום נדיבות ליוצאי צבא באוניברסיטאות וכלה בעבודה בשרות המדינה ומוסדות נתמכים והשתתפות במכרזים שלה (לדוגמה- קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל).ורק האזרחים יוכלו לבחור לכנסת ב2 קולות, גם לרשימה האזורית וגם לארצית ולקבל בכך יכולת השפעה עדיפה על ההחלטות והמדיניות, בכל תחום. ועכשיו תחשבו על היתרונות החברתיים, התעסוקתיים והכלכליים הרבים שיהיו בשיטה זו למי שיבחרו להתנדב לשרות מדינתם, יהודים כערבים, חילונים כדתיים, נשים כגברים. ברור שהתהליך יהיה הדרגתי ומורכב, אך אני מאמין שבליווי של אוירה ציבורית נכונה, ניתן יהיה לשמור על גרעין מספיק של משרתים, גם אם צה"ל ייאלץ להצטמצם ולהתאים עצמו למציאות משתנה וכמובן לשמור על רזרבה גדולה לשעת חרום, של כח אדם פחות מאומן. והעיקר, באוטופיה זו ייאלצו החרדים והערבים להגדיר עצמם מחדש ולבחור בין הינתקות מוחלטת ואובדן ייצוג, השפעה פוליטית וזכויות חשובות כמו דיור על קרקעות המדינה, לבין השתלבות במעמד ביניים שייתן פחות ויקבל פחות... אך לפחות ייתן לילדיו חינוך נאות ובסיס לחיים יצרניים. מעמד שיהיה חלק מהמירקם הציבורי, אך עם יכולת השפעה פוליטית מופחתת. אני משוכנע שבהדרגה יבחרו חלקם גם במעבר לאזרחות מלאה, גם אם הדבר יארך דור או שניים. ואני מאמין שבמיליארדים שייחסכו מתקציבי החינוך, מהתמיכה בישיבות ומהתמיכה באוניברסיטאות (להבדיל ממענקי מחקר ייעודיים) תוכל המדינה לשלם שכר ראוי ומענקים נדיבים לנושאים בעול והם מצידם יוכלו להשתמש בכספים אלו לכל מטרה, כולל לימודים גבוהים, מתוך בחירה חופשית.
ואם השתכנעתם שהדבר נכון, גם אם אין סיכוי... נסו לחשוב חיובי, להפגין אופטימיות ולשתף אחרים ברעיון. מי יודע מה יקרה?... |