כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני ? רוצה להיות אמא?

    המירוץ לילד משנה את חיינו, את מהותינו, יש לי חברה שאומרת בובה אנחנו לא בתחרות ספירנט אנחנו במרתון, אין לדעת איפה אתה בדיוק נמצא בדרך וכמה זמן זה ייקח לך.

    מכתב לאיתמר

    0 תגובות   יום שבת, 8/2/14, 06:53

    שלושה חודשים שאתה בבית
    שלושה חודשים של אהבה דאגות שמחות גאווה ועצבים על בירקרטיות :)
    שלושה חודשים שכל יום מישהו אומר איך הוא דומה לאיתן ולמחרת מישהו אחר אומר איך הוא דומה לך.
    שישה חודשים בכיתי לילה לילה לפני השינה שאתה לא מכיר אותי, שיש לך שישים אמהות אחרות ואיך תזהה אותי אי פעם מבין כולן, שאני לא שם בשבילך בלילה למקרה שאתה בוכה ומי באמת דואג לך, שלושה חודשים אתה רק שלי (כמעט רק שלי, אבא כל הזמן נדחף להצחיק אותך), שלושה חודשים שאתה בוכה (כמעט) כל ערב שאתה לא באמת רוצה ללכת לישון אלא רוצה להישאר איתנו ער, שלושה חודשים שאם אני זזה לרגע וחוזרת אתה פתאום נזכר שהלכתי לך ובוכה לא משנה אצל מי אתה נמצא בידיים, שלושה חודשים שאתה הילד שלי בלבד!
    שישה חודשים  של דאגות של מה נגלה בבוקר כשנגיע לבית חולים, של לעצור ולקחת נשימה עמוקה לפני שעוברים דרך דלת הברזל כי אתה לא יודע איזה יום היום, לשלוח את אבא שיכנס קודם כי הפחד חונק, האם זה יום טוב או... האם המצב קצת ישתפר? או ש... עכשיו אנחנו שלושה חודשים של מה נגלה בבוקר, איזה מתנה מיוחדת וריחנית הכנת לנו על הבוקר :)
    שישה חודשים שכל בוקר המלאכית התורנית מספרת כמה היית ילד טוב בלילה ושחייכת אליה ואיזה צחוקים עשית ובדיוק נרדמת כשהגענו, והלב שלי נשבר ואני תוהה למה אליי אתה לא צוחק, עכשיו יש לי שלושה חודשים של חיוכים שמקדמים את פניי כל בוקר, ילד בוקר שלי, פצצת אנרגיה קטנה ומתוקה שלי, מסכן אבא (ששייך לאנשי הלילה) קיבל שני אנשי בוקר, ומה הוא רק רוצה לישון קצת בשקט כשאנחנו לא מפסיקים לברבר לו בשבת בשמונה לפנות בוקר.
    שישה חודשים שבהן מוציאים אותי מהחדר בזמן הרחצה, שלושה חודשים שבהן למדת ליהנות ולהשפריץ על כל העולם.
    שישה חודשים בהן לא תמיד יכולתי להרים אותך ולא תמיד לבד, שלושה חודשים שאני כבר מתחננת אולי תרד קצת מהידיים, בוא נשחק על המזרן.
    שישה חודשים שכל מי שעובר במסדרון מציץ עליו ואומר איזה מתוק ואיזה יפה ומה שלומו ומביע דעה על מה שאנחנו עושים, האמת שזה לא כל כך השתנה.
    שישה חודשים של רעש וציפצופים ומוניטורים ואיך נעשה קצת חושך בכל זאת שתישן יותר טוב, שלושה חודשים של גינס שנובח בבוקר ומפריע לך לישון...
    בשביעי בנובמבר אמרו לנו יאללה לכו הביתה ואנחנו לחוצים איך נלך ככה סתם בלי מוניטורים בלי חמצן? ככה סתם רק אוויר החדר? אולי תתנו לנו הפניה שיהיה שיעמוד רק בפינה למקרה הצורך...
    אנחנו בבית כבר שלושה חודשים, עכשיו כשאתה כאן איתנו אפשר לקרוא למקום הזה בית.
    איתמר מתוק שלי, חלום חיי, כשיהיה לנו רק טוב ובריאות ושתמיד תהיה בבית
    אמא

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ללי פופ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין