כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Just been me

    הגיע תורי- בייבי בום!

    0 תגובות   יום שבת, 8/2/14, 13:46

    הרשת גועשת בכל מה שקשור לסוגיה הזאת. ונדמה שזה כל מה שצריך בכדי לעשות טלויזיה במיטבה. 

    הרי טלויזיה טובה, היא טלויזיה שמדברים עליה, לא? וכמה שמדברים על בייבי בום זה לא הגיוני כבר. בקבוצת המאמזון שאני חברה בה בפייסבוק יש שם פוסטים על בסיס יומיומי בנוגע לתוכנית, בעבודה זאת השיחת צהריים שלנו, ובבית- נו, בבית אז אני זו שמדברת וחופרת על זה. 

    וברגע שלבעל היקר נמאס לשמוע, זה הרגע שאני מגיעה לכאן וכותבת תמים

     

    אז בייבי בום. ראשית, הרעיון של התוכנית הוא גאוני ומבחיל כאחד. החברות הרווקות שלי אומנם מאוד מתרגשות מהסוגייה אבל בין לבין תוהות מדוע יש צורך לשדר את זה בטלויזיה, ויותר מזה- מדוע אותם זוגות החליטו שהם רוצים להכניס מצלמות וגורמים זרים לרגע האינטימי העצום הזה בו הם בוראים לעולם יצור קטנטן ומושלם ובכך יוצרים את התא המשפחתי שהוא רק שלהם. 

    אני לא יכולה לדמיין מצב בו בלידה שלי אני אכניס מישהו זר. אני שמנה, עצבנית, הורמונלית וכאובה וממש לא רציתי בחדר לידה שיהיה איתי אף לא אדם אחד מלבד בעלי. זה מיותר, זה אישי וזה בוודאי ובוודאי לא אסתטי. 

    מעבר לכך, כמו שטלויזיה טובה עשויה, גם בייבי בום ערוכה באופן מאוד מגמתי. אני אומנם לא ילדתי בבי"ח המדובר אבל מתקשה להאמין שכל המיילדות כאלו נחמדות וחביבות ומרוגשות לקראת הלידה. הרי תחשבו על זה כך- זה היום עבודה שלהן. השגרתי, הרגיל, היומיומי. איך אתם מגיעים לעבודה? כל בוקר צוהלים וחביבים (אם כן, אז ספרו לי מה אתם לוקחים ובמה אתם עובדים ואשלח קו"ח :) ) הם מורגלים לכך ואני בטוחה שגם הם, כמו אנשים נורמלים, מתייחסים לכך כבר באופן טבעי ובנאלי, והחביבות יתר הזאת שלעיתים יוצאת מתוך התוכנית מרגיזה אותי.

    אני מכירה חברות שילדו שם והחוויה שלהן הייתה שונה לחלוטין. אבל אני לא אכנס לזה יותר מדי ואתן להן לבטא את עצמן לכשירגישו צורך. 

    ובינתיים מה שאני אומרת זה שצריך לקחת הכל בפרופרציות המתאימות. לזכור שזאת טלויזיה להמונים, שמשדרת לנו את מה שהם רוצים שנרגיש. הם רוצים דמעות ורגש ושמחה, אז הם ישדרו לנו את מה שיגרום לנו לדמוע ולהתרגש. 

    ההוגים בערוץ 10 הם גאונים ללא ספק, בכך שיצרו כזה סוג של שיח סביב הסדרה, והביאו תוכן שהוא אישי ואינטימי, והפכו אותו לכזה ששייך לעם שלם. בסופו של דבר, לידה זאת לידה. אצל אחת זה מרגש, אצל השניה זה כואב וטרואמי. אבל לא יראו לנו את הכאב (ואולי זה בסדר שלא. ) זה רק אומר שאנחנו צריכים להחזיק בראש, שזה לא ככה תמיד. וכמו שבאח הגדול מראים לנו בדיוק את מה שרוצים שנראה, כך גם כאן. 

     

    מה שבטוח, שאני ממשיכה לצפות בתוכנית הזאת. 

    מה רע בקצת דמעות של רגש? 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נעמהשביט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין