כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    יבגניה

    70 תגובות   יום שני, 10/2/14, 20:11

    ''

    יבגניה

     

    את יבגניה אנו למעשה לא מכירים, היא "גרה בשכנות" לאבי האהוב ז"ל שלפני שנים "עבר לגור" במקום טוב יותר שם אין כאבים ומחלות.

    ולפני מספר ימים התרגזנו על המסכנה ללא אשמתה כמובן.

     

    בשנים האחרונות התפתח במשפחתנו הקטנה סוג הומור שחור כזה, שמובן בעיקר לישראלים ועוד יותר ליוצאי צבא. כזה שמכסה על עצב והרגשת אובדן עמוקים, שקשה להתמודד עמם. כל אחד מוצא את הדרך שמתאימה לנפשו וגופו שלו, כי אחרת זה קשה לשאת, אי אפשר להכיל כל כך הרבה כאב.

    הכאב על לכתו מאתנו של אבי האהוב ז"ל שמור אצלי שנים, עמוק בפנים. כנראה גם ממנו קשה לי להיפרד, לומר שלום, להשלים.

    עד היום אני ואחותי "מתבדחות" בינינו כזה בשקט ומדווחות אחת לשנייה: "הלכנו לבקר את אבא" או ביקרתי היום את אבא יש לך ד"ש וכד'.

     

    לפני מספר ימים הלכנו אמי שתהיה בריאה, אחותי ואני "לבקר" את אבא, מזמן לא היינו אצלו והתגעגענו. היות ואנו מגיעים בשעות פחות מקובלות, לרוב המקום נטוש לבד מאי אלו מבקרים בודדים. אנו מחנות את המכונית, הולכות לכיוון, מדברות אחת עם השניה, מבלי לשים לב שכבר הגענו למקום.

    פתאום אנו שומעות את אחותי משתנקת בתדהמה, עושה קולות משונים, והמילים מסרבות לצאת מפיה, והיא מנפנפת בידיה בעצבנות מצביעה על החלקה שצמודה לזו של אבא. לפני שנים רכשנו אותה עבור אימא שתהיה לנו בריאה.

     

    לא להאמין מול עינינו ללא בושה, על החלקה של אמא, ממש ליד אבא, שוכנת לה פתאום בכבוד והדר המצבה של "יבגניה". לפני כמה חודשים שביקרנו את אבא ולפני חודש כשאחותי הייתה שם, לא היה זכר, והיא הייתה במקומה לא הרחק משם.

    מה קרה פתאום? בא לה לבקר אותו? על המצבה רשום הרי 1999, והקטע שאנו זוכרים היטב את שמה ממקום אחר בשכנות קרובה.

     

    אימא לא מוציאה מילה, אני מרוב הלם לא יודעת אם לצחוק או לבכות, ואחותי מתחילה כמו קומקום רותח להעלות עשן, להשתולל, בכעס ותסכול של מי שיודע היטב שאין שם אף אחד עכשיו ואין אפילו על מי לצעוק: יבגניה ! מה את עושה שם בכלל? לכי חזרה הביתה....את לא במקום.

    אני רואה את רמת הכעס, ולמרות שההלם והתסכול שלי אינם פחותים, פתאום זה היה נראה לי אפילו מצחיק כזה, אולי מלחץ ותסכול.

     

    אתם חושבים שהיה קל כל השעות הללו להמתין עד שיפתחו המשרדים, כדי לצעוק שם ולהוציא קצת לחץ?  ממש לא, המחשבות שרצו בראש חבל על הזמן.

     

    כשהצלחנו לדבר עם מישהו בסוף נאמר לנו אמנם בהתנצלות שאף אחד חלילה אינו טמון שם, גם לא יבגניה, אלא שעקב תיקונים אצלה ומחוסר מקום הועברה המצבה שלה עד שהעניין יסודר להיכן שהיה מקום פנוי.עד אז הם הזיזו בחוצפתם, ללא לעדכן או לשאול אף אחד, את המצבה הישנה להיכן שהיה להם נוח וקרוב.

     

    ומה כל זה צריך לעניין אותנו בדיוק?  

    הקלות בה עושים אנשים בשטח הפעילות הזה מעשים ודברים ככל העולה על רוחם, במיוחד בשטח הזה שכל כך הרבה כאב ורגישות קשורים בו, מרתיחה ומדהימה כל פעם מחדש. למעשה הם נוהגים כך בהרבה שטחים, לא פעם ולא פעמיים, ועושה רושם שהם דורשים קבל עם ועדה התחשבות אבל לא תמיד נותנים אותה, ופעמים רבות אף מקבלים כמובן מאליו את התחשבות אחרים בהם ולא נוהגים באותה מטבע..

     

    קשה היה לעוסקים בתחום לתאר מה יעברו אנשים שיבואו לבקר ויראו זאת? מה עלולים לחשוב?

    מה עם התחשבות? ראייה מעבר לד' אמותיהם ? לעשות מה שנוח לא רק להם גם לאחרים? הלו??

    לא תמיד הם מבינים את ההשלכות וההשפעה של מעשה קטן כזה על נפשו של בן אדם, ויותר מזה לא בכל המקרים אכפת להם.

    שלא לדבר על היחס ליבגניה. כאב לי גם בשבילנו ובהחלט גם בשבילה.

     

    לא חושבת שכבוד המת מסתכם בדברים שיש חוקים כה נוקשים לגביהם בשטח כאוב זה (ונמנעת מלפרט), שבעיני לפעמים לא מהותיים. כבוד הוא בין היתר גם איך מתייחסים לכל הצדדים המעורבים במקרה כזה, ולא רק "מה" עושים אלא גם "איך" עושים.

    האיך שהם עשו היה מביש, כמו חוסר ההבנה. למרות התנצלותם זה דבר שאינך מצפה מאנשים שזה עיסוקם שנים רבות, בדיוק כשם שלא היית מצפה למשל ממישהו שעושה שיפוצים לאפסן אצלך בדירה דברים שלו "לבינתיים" כיון שזה כך נוח לו, דירתך קרובה אליו, ויש לו מפתח כשאתה בנופש לא?   

    אבל יש מי שמרשים לעצמם רק בגלל שהם יכולים.

    ''

    עדכון 16.2.14:

    אחרי לחץ מאסיבי והפגנת נוכחות לוחצת במקום עם סירוב לזוז הואילו לסדר את העניין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/14 14:42:
      אני יודעת שזה לא מצחיק, אבל היה ממש משעשע לקרוא
        1/5/14 14:24:

      צטט: שחר י 2014-02-19 22:30:56

      הסיפור הוא סיפור, הבהלה גם היא במקומה אבל השפה קצת משעשעת (אם תסלחי לי...)

       

      מעניין מה זביגנייב היה אומר....

      --

      זביגנייב לא היה אומר כלום, כי לא היה מסוגל להוציא מילה מהפה, בטח היה משתנק מתדהמה. וברור שהשפה משעשעת, זו בדיוק הכוונה.

      תודה לשון בחוץ

        1/5/14 14:23:

      צטט: למדנית 2014-02-24 13:03:37

      מזדהה עם כאבך ותחושת כעסך, בונבונייטה. סבא רבא שלי קבור בבית העלמין הישן של חיפה. ביקרתי שם לפני כשני עשורים עם משפחתי והתחלחלנו למראה העזובה, ההזנחה וחילול כבוד המתים. מכתב שכתבתי לחברה קדישא לא זכה לשום תגובה. גם ניסיונותיה של אמי לגלות את המקום המדוייק של הקבר לא צלחו. אודה ולא אבוש: אני מתעבת את החברה קדישא!

       --

      כנ"ל

      "כסוסי כסוסייך"  קריצה

        24/2/14 13:03:
      מזדהה עם כאבך ותחושת כעסך, בונבונייטה. סבא רבא שלי קבור בבית העלמין הישן של חיפה. ביקרתי שם לפני כשני עשורים עם משפחתי והתחלחלנו למראה העזובה, ההזנחה וחילול כבוד המתים. מכתב שכתבתי לחברה קדישא לא זכה לשום תגובה. גם ניסיונותיה של אמי לגלות את המקום המדוייק של הקבר לא צלחו. אודה ולא אבוש: אני מתעבת את החברה קדישא!
        19/2/14 22:30:

      הסיפור הוא סיפור, הבהלה גם היא במקומה אבל השפה קצת משעשעת (אם תסלחי לי...)

       

      מעניין מה זביגנייב היה אומר....

        17/2/14 23:53:

      צטט: bonbonyetta 2014-02-17 19:40:19

      צטט: Benj 2014-02-11 23:31:52

      כבוד החי לא פחות חשוב מכבוד המת.

      -

      בהחלט, והיה גם חוסר כבוד בולט אלינו ולמשפחת הנפטרים השניה, אלא שכיון שאני רגישה במיוחד לחסרי הישע באשר הם, התייחסתי בעיקר לחוסרו המביש של כבוד המת מבחינת מי שהכי צריכים לתת לו כבוד שעוסקים בכך.

      מתים אינם יכולים להגיב, אנשים חיים - כן, והגבנו בכל הכוח.  ''


      לצערי אלה שעוסקים בכך מתפרנסים מזה ומכאן אפשר להבין את השתלשלות המקרים

        17/2/14 20:44:

      צטט: סגנון 2014-02-14 03:46:23

      ייתכן שאם היה שם גבר, אולי הוא היה שם לב לאירעיות

      של המצבה ומבין מה קרה ?  שלוש נשים נרגשות יכולות

      לפעמים לפספס כמה פרטים טכניים.

      אתה סתם סקסיסט הא? חשבת ששלוש נשים עצבניות לא ישימו לב, רק גבר? בודאי ששמנו לב, ואני הראשונה, אלא שזה לא מנע את ההלם הראשוני, ההרגשה הגרועה שזה נתן לנו, גם כשידענו זאת עדיין חשבנו שזו התנהגות מאד לא הולמת לכל הצדדים.צעקה

      אם כי אפשר להבין את גודל התדהמה מהמעשה ושאף

      אחד לא טרח לשאול אותכן.  מעניין אם על הקבר של יבגניה

      שמו "עקוב אחרי" למיקומה החדש ?  אולי גם אותה מבקרת

      משפחה שלא סיפרו לכולם על השיפוצים והדירה הזמנית ?

      גם על זה התרגזנו, בשבילה. מי יודע אם המשפחה שלה יודעת מה קרה בכלל.מזעיף את הפה

      האמת שזה מאוד ישראלי.....  אפילו קצת מזכיר את "עולם

      החניות" הישראלי : דאבל-פרקינג, השארת מכונית חוסמת

      יציאה למשך שעות, ריבים על מי הגיע ראשון, חניה על

      מדרכות, שוחד פקחי חניה או הריבים איתם, חניית "רק

      לרגע" באיזור לנכים או בחניה פרטית שמורה רק לבעליה

      עם 5 שלטי "אין לחנות" / "יגרר כל רכב חונה" ועוד סיפורים

      שונים ומשונים שמרכיבים את הווי החיים הישראלי.

      ההבדל הוא שכאן זה שטח שלנו, קנינו אותו בכסף מלא, והרבה מאד כסף.כסף

      ועם כל זאת לא הכל רמיסות אצלנו. רואים גם הרבה

      התחשבות יוצאת דופן, הרתמות לעזרת אחרים, הקרבה למען

      הזולת או למען חיות או מטרות לא ריוחיות..... כן גם מזה יש

      הרבה בארצנו הקטנה, הרבה מקרים של פתיחות, לב גדול

      ורגישות... לבל נשכח זאת.

      לא שוכחת, אבל לא צריך בשום אופן לוותר ולעבור בשתיקה על העוולות וההתנהגות הלא ראויה בשטח הזה.מזעיף את הפה

       

       

       

        17/2/14 20:40:

      צטט: מוטיש_ 2014-02-13 19:48:45

      מצער לשמוע, על הסבל הרגשי המיותר שעברתן. העיסוק במוות ובקבורה הפך לאחרונה לעסק רווחי והיכן שיש כסף תמיד יהיו כאלה שיגלו פחות רגישות. ממליץ לקרוא כתבה על ההפקות סביב הנושא. http://www.mako.co.il/spirituality-weekend/Article-8016a26904e4241004.htm

      -

      לא אוהבת טכסיות יתר, לא בשום דבר ולא בשטח הזה. 

      תודה  חיוך

        17/2/14 20:38:

      צטט: כחלון1 2014-02-13 19:09:11

      היא רוסיה?.....

       

      אני בטוחה, מה זה משנה?   

        17/2/14 20:37:

      צטט: silviaisr 2014-02-13 18:29:02

      הצלחת לספר משהו עצוב ואפילו לא יפה בצורה הומוריסטי ועדין...לאן נעלם הכבוד..? גם לחיים וגם למתים...

      -

      מי אינו נוהג כבוד באחרים שלא יצפה שיכבדו אותו, ואני מראה להם זאת באלף ואחת צורות בכל פעם שאפשר.

      ''

        17/2/14 20:36:
      אכן מרגיז וטוב שבסוף הסתדר.
        17/2/14 20:34:

      צטט: רונית אברהם 2014-02-13 12:03:26

      דמעות וגם חיוך על מה שהיטבת כל כך לתאר. כבוד המת למרבה הצער, נשאר רק כל עוד יש חיים שנשארים אחריו. ואצלנו, גם זה לא בטוח.

       

      אצלנו כמו אצל כולם, שום דבר לא בטוח.

      מה שאני בזה לו מעמקי נשמתי הוא לעולל דברים שאינם ראויים למי שאינו יכול להגיב.

      גם למתים.

      ''

        17/2/14 20:32:

      צטט: ליריתוש 2014-02-13 11:10:55

      .......וישתקו המתים............אך אנו החיים, האם אנו נשתוק?......

      -

      זה תלוי בכל אחד ומה קורה אתו.

      אנחנו לא שתקנו, אמרנו את שלנו בקול גדול.

      כתבתי בסוף עדכון....קריצה

        17/2/14 20:29:

      צטט: נערת ליווי 2014-02-13 09:01:28

      טוב. הם לא יכלו לדעת מתי תבואו לבקר. את מי שבאתן לבקר או אולי את העבודה שלהם על הדרך קצת גם. להעלות עשן לא תמיד עוזר. בוחן פתע. אולי כן. אבל רק אם יש זמן,

      -

      זה אינו חשוב בכלל, לא הבנת את הנקודה.

      לו היו נוהגים כבוד במת, ביגבנייה לא היו נוהגים כך עם המצבה שלה, ולו היו נוהגים כבוד בחיים, לא היו נוהגים כך אתנו, ואין זה חשוב בכלל בכמה זמן מדובר, ואם באנו וראינו זאת או לא.

      ''

        17/2/14 20:25:

      צטט: עמנב 2014-02-13 00:28:44

      צר לי שנאלצתם לעבור מסה שכזאת. אנשים שעובדים עם מתים, כנראה נעשים אטומים לרגשות של החיים, אם ניתן בכלל להכליל. מאחל רק טוב, עמוס.

      -

      כן, אני מכירה את הקטע הזה של האטימות משטח אחר לחלוטין, קשה וכאוב לא פחות, בעיני אפילו יותר.צעקה

        17/2/14 20:24:

      צטט: amii 2014-02-12 22:55:20

      בונבוניטה יקרה, מאד לא נעים לקבל מכה כזאת בפרצוף, העובדים שם אינם רגישים לזולת , שיהיה לך סוף שבוע טוב

      -

      הם רגישים רק לעצמם, ולדברים לפי ראות עיניהם ואמונתם, לכל השאר כפי שרואים הרבה פחות.הסנני

        17/2/14 20:22:

      צטט: idan228 2014-02-12 21:43:17

      אין לי מילים לתאר את התחושת העצבות והפרידה ובדרך כלל אין מה לי לומר אני יכול להוסיף שאני פה בסביבה רק לשמוע ולהקשיב זה המעט שאני יכול לעזור

       

      תודה  ''

        17/2/14 20:21:

      צטט: יוהידן 2014-02-12 21:16:03

      זה לא המקרה היחידי שאני שמעתי עליו. אני שומע על יותר ויותר מקרים דומים, שמעידים על רקבון מורסתי דלקתי, במוסר ובמינהל של האחראים על חלקות הקברים שניקנו בכסף. אני חושב שהגיע הזמן לכתבת תחקיר מקיפה,בנושא.

      -

      לא בטוחה שזה מה שיעזור, צריך לעשות רפורמה בנושא מהשורש וכידוע לך זה מקור הכנסה נראה, והחוגים המתאימים לא יאפשרו זאת. לא חושבת שהציבור כולו מוכן להאבק למען הדברים הללו כמו שהם. להם מודעות צרכנית ואחדות מבחינת מאבקים הרבה יותר מלכל אחד אחר.הסנני

        17/2/14 20:19:

      צטט: ברוכיטו 2014-02-12 11:45:18

      בונבוניטה יקרה ! מבין לליבך. בדרך כלל מדובר בבתי קברות עתיקים שאנשים מעדיפים לקבור בהם את מתיהם תמורה סכום כסף לא מבוטל ואז מצופפים ומצופפים עד שקבר נוגע בקבר. אני ראיתי כיצד מניחים ערמות עפר מקבר שנחפר על המצבה שלידה וממש מראה לא נעים. בכל מקרה אוכל לכתוב לך גם מניסיון אישי שהמצבה הטובה ביותר היא הזיכרון האוהב המלווה אותנו כמעט יום ביומו. שתהיו כולכם בבריאות שלמה ובשמחה עד 120 שנה.

      -

      ברור. מי שאנו אוהבים תמיד אתנו בלב בכל אשר נלך.חיוך

        17/2/14 20:17:

      צטט: איציק אביב 2014-02-12 09:58:46

      ככה זה מי שמתעסק במתים זה רק החיים.

      -

      לא מסכימה אתך.

      זה ממש לא רק כך בחיים, זה האנשים הללו.

        17/2/14 20:15:

      צטט: דניאל - 2014-02-12 09:33:05

      כן, הם יודעים להפקיע לעצמם את המתים. אבל לא רק הם. איכשהו אצלינו, כשאדם מת, יש תחושה שהוא יצא מרשות משפחתו. רק לפני כמה שנים הלכה משפחה לבג"ץ כדי שיותר לה לכתוב "אח ל..." ואת שם אחותו. למה? כי המת שייך לצבא.

      -

      הם מפקיעים את המתים לרשותם גם מהרבה בחינות אחרות גרועות לא פחות.

      אם יש למישהו ציור קעקוע על הגוף, או עגיל בפירסינג הוא לא נשאר עם זה אחרי הקבורה....

      ''

        17/2/14 19:49:

      צטט: נעם דימנט 2014-02-12 09:13:53

      עכשיו אני רגוע, סוף, סוף פוסט שמתעסק באמת מרגיזים....

       

      לא בדיוק הבנתי את משמעות המשפט אולי בשל טעות דפוס או משהו, אבל ככה אתה מכיר אותי? שאתן לך להיות רגוע הרבה זמן?

      ''

        17/2/14 19:46:

      צטט: שושנה13 2014-02-12 07:25:10

      אבי לא רכש חלקה לאחר שאמי נפטרה (האמת - זה הפחיד אותו). לאחר שהוא נפטר, העובד בחברה קדישא היה מאד מופתע. אני לא מתכוונת לרכוש חלקה עבורי. מבחינתי זה ענין חסר משמעות - כמו לטמון כסף באדמה. אגב, היום כבר קוברים ב-"קומות" (הרצליה).

      -

      יודעת. אם כי בעיני איכשהו זה אינו חסר משמעות בכלל. והייתי רוצה משהו אחר לחתולין בבוא העת. חריג ככל שיהיה.

      רק בריאות לכולנו.  מגניב

        17/2/14 19:40:

      צטט: Benj 2014-02-11 23:31:52

      כבוד החי לא פחות חשוב מכבוד המת.

      -

      בהחלט, והיה גם חוסר כבוד בולט אלינו ולמשפחת הנפטרים השניה, אלא שכיון שאני רגישה במיוחד לחסרי הישע באשר הם, התייחסתי בעיקר לחוסרו המביש של כבוד המת מבחינת מי שהכי צריכים לתת לו כבוד שעוסקים בכך.

      מתים אינם יכולים להגיב, אנשים חיים - כן, והגבנו בכל הכוח.  ''


        16/2/14 21:55:

      צטט: מש1 2014-02-11 22:17:54

      לו טיפשות היתה מכאוב היה צורח כל הרחוב חוסר רגישות קיים במקומותינו בכל כך הרבה תחומים לצערנו, ואגב ההומור הזה בסגנון הזה קיים גם אצלנו, לבקר את ההורים בבית הקברות, למסור דש.

      -

      אנו צריכים עוד כמה כאלה ונוכל להקים מועדון   קריצה

        16/2/14 21:54:

      צטט: ronkraus 2014-02-11 20:22:38

      חוצפה חסרת התחשבות... מה אפשר לצפות כשקבורה היא עכשיו עסק?

      -

      זו לא הנקודה גם אם מסתכלים על זה בצורה כזו, כי גם מי שפועל ממניעים עסקיים בלבד נוהג אחרת בלקוח שלו. כאן הנקודה שאין להם תחרות והם יודעים שאין לאנשים למי לפנות רק אליהם, לכן הם מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים ואיך שרוצים.

      הפתרון זו עוד חברה , ואפילו שיהיו דתיים רק שתהיה אפשרות בחירה.הסנני

       

        16/2/14 19:07:

      צטט: דוקטורלאה 2014-02-11 18:45:50

      נדמה לי שכל אחד יכול לספר סיפורי -אימים על ההתנהגות בבית הקברות. זה גם תלוי בעיריה באותו מקום. יש מקפידות ויש מזלזלות. מסיפורך הבינותי מייד כי לא קברו איש בחלקה האמורה, אלא הניחו מצבה עד לסידור של קבר אחר. זה לא בסדר, אבל זה בהחלט זמני. כשעלינו באחד מימי השנה לפטירת הסבתא, התברר לנו שקברה נעלם. כולנו הבנו שהדבר בלתי אפשרי, ואז אחד הנכדים השתטח על הקרקע ומצא את הקבר והמצבה. התברר כי ה"שכן"לקברה, משפחתו נטעה עץ מיוחד, שאסור בכלל לטעת באיזור הזה, העץ גדל תוך זמן קצר, כיסה כמה קברים. מכיוון שלא היו לנו כלי עבודה, בקשנו מהאחראים שיגזמו את העץ והם גבו מאיתנו, שלא באשמתנו, סכום עצום, עבור סילוק מטרד שלא אנחנו אחראים לו. שילמנו, חרקנו שיניים, כי כל המשפחה היתה, מכל קצוות הארץ ולא היתה ברירה. מאז אנחנו עולים לקבר זה עם ציוד גננים משופר. יש ברירה?

      -

      זה בדיוק העניין שזה לא אמור להיות כך, שיש ברירה, אלא שעקב המצב נאלצים כפי שאת אומרת לחרוק שיניים ולשלשל לכיסם עוד ועוד כספים שלא מגיעים להם גם כך.

      אם היתה חברה מתחרה להם המצב היה שונה.צעקה

        16/2/14 19:05:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-02-11 17:30:35

      אוי בונבונייטה. ה"חברא קדישא" אינו מוסד מומלץ לפי שום אמת מידה. עדינות וכבוד אינם חרותים של על הדגל. יכולה לספר לך סיפורי זוועה, ואמנע מכך. העיקר שיש הסבר והענין יסודר, חבל על ה"לב" שקפץ ממקומו לחינם. חבל שמיצוות כיבוד אנשים ואהבתם כמוך אינו עקרון שזוכה למימוש דוקא בחוגים הללו.

      -

      נכון, באמת חבל.

      לי כאדם חילוני יש הרבה יותר התחשבות בזולת מאשר להם. נראה לי שיש בהם התחשבות רק למי שבחוגים שלהם. אולי אני צריכה להגדיר את עצמי כאדם חילוני מאמין. 

      כן, מאמין, בדברים לגמרי אחרים ובדרך שונה מאשר הם.

      ''

        16/2/14 18:53:

      צטט: grandpa.zohar 2014-02-11 11:03:22

      הסוף טוב - הכל טוב.

      =

      אנו חייבים לזכור מי הם האנשים שעוסקים בעבודות האלו. בדרך כלל אינם בעלי האינטלגנציה הגבוהה,  ומכיוון שכך אין לדרוש מהם גם לחשוב, מספיק שעושים את העבודה הקדושה הזו בשבילנו.

      גם המנהלים שלהם הם לא בדיוק חכמי הדור. וכמו שאינך כועסת על כלב שמלכלך, כך אין לכעוס עליהם.

      לנקות, לחייך ולעבור לסדר היום.

      --

      צודק ולא צודק.

      נכון, לא נשנה אותם, חבל לקחת ללב.

      אבל להעמידם על מקומם וחזק צריך כי הם נוהגים לא כראוי עם עוד הרבה מאד אנשים ובנושא כזה אסור שזה יקרה.

      הם אינם חכמים גדולים, נכון , אבל טפשים הם לא, ויודעים יפה שהם לא בדיוק בסדר, אלא שלא אכפת להם.

      אם הייתה חברה מתחרה לחברה קדישה העניינים היו נראים אחרת.

      ''

        16/2/14 18:49:

      צטט: * חיוש * 2014-02-11 10:49:13

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      לצערי גם שם בהנהלת בית הקברות עושים עסקים גם במותם ובכבודם של המתים

      המקרה הזה שהבאת הזוי לחלוטין ואני חייבת לספר לך קטע דומה

      אבי ז"ל קבור בחולון אימי בזמנו קנתה את החלקה שלידו ועשתה עלנו ( על אחי ועלי)

      מסע שיכנועים לקנות 2 מקומות צמודים שהיו פנויים בזמנו ( לפני 30 שנה)

      אני סירבתי בכל תוקף ואחי השתכנע וקנה חלקה לו ולאישתו.

      לפני כ-5 שנים, בעת ביקורנו הקבוע ( לקיברו של אבי ז"ל) גילינו על 2 החלקות של אחי

      שאריות חומרי בניין ערימות חול בכמות מסחרית.

      כמובן שגם אחי התרעם מול ההנהלה עד שכל העניין סודר.

      ופעם היה תחקיר על מיקרים  שאותה חלקה נימכרה ל-2 אנשים שונים.

      מאחלת לך ולבני משפחתך שתיבדלו לחיים ארוכים וטובים

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך בונבוניטה יקירתי

      --

      תודה חיוש, שלא נדע, רק בריאות טפו טפו...חיוך

        16/2/14 18:47:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2014-02-11 10:20:36

      מראש מתנצל על חוסר האימון שבי, אבל במקומך הייתי הולך לבקר את המקום שוב בעוד כשבוע, עשרה ימים. ליתר בטחון. ואני ממש מקווה שתגיעי לשב רק כדי לכבד את אבא ולא לטפל ביבגניה.

      -

      הדברים שלך עשו לי חיבוק בלב יורם. תודה.

      הסר דאגה, אין אחד שיש בו יותר חוסר אמון למערכת הזו יותר ממני, אפילו לא אתה.

      לא רציתי לספר קבל עם ועדה את המשך הדברים כי זה נושא לא קל.

      אבל אחרי שבוע כשראינו שדבר לא השתנה הלכה לשם אחותי, עשתה להם בלגן, ישבה להם על הראש בצעקות שעד שהם לא מסדרים זאת היא לא זזה משם. וגם טרחה לעשות להם מאד לא נעים שהיא שם.

      וזה מה שהזיז אותם לסדר זאת בסוף.

      יבגניה המסכנה חזרה למקומה.

      נראה לי שעכשיו כשאלך לבקר שוב את אבא אלך לשים גם אצלה פרח.בוכה

        15/2/14 19:37:

      צטט: eyalees 2014-02-11 10:03:04

      כמו שכתבת "רק בגלל שהם יכולים", כל כך נפוץ אצלנו בארץ, אין אמות מידה, כבוד, תרבות. אנחנו ממש "ציגנים", חוצפה בלתי רגילה מצידם.

      -

      כן, ודווקא הם שעוסקים בשטח כה כאוב ורגיש, ושומרים מצוות, אבל כנראה את המצוות שחשובות לפי ראות עיניהם שלהם בלבד.

      מזעיף את הפה

       

        15/2/14 19:35:

      צטט: אורי אביבי 2014-02-11 07:54:30

      צודקת,

      לפעמים אנשים מרשים לעצמם "לא" לחשוב מה ירגיש האחר.

      טוב שאין לי קרובת משפחה בשם יבגניה שנפטרה ב99

      אחרת כבר מזמן הייתי רץ לבית הקברות

      לבדוק שלא מצבתה היא שהוזזה.

      חג אהבה שמח

      -

      בינתיים החזירו את כל מה שצריך למקום, עקב לחץ כבד מסיבי מאד של אחותי, שהלכה לשם ואיימה בנוכחותה הנשית על באי המקום כשאמרה שעד שלא חוזר הסדר על כנו היא לא זזה משם.  

      זה עבד.

      חג אהבה שמח לך ולכל יקיריך  חיוך

       

        14/2/14 19:43:

      צטט: אריאל, חיפה 2014-02-11 07:28:37

      על ממסדים דתיים (לא רק ח.קדישא, ולא רק של יהודים), יש לי דעה מוצקה המבוססת על נסיון רב שנים מול גופים של יהודים, נוצרים, מוסלמים ובהאים.
      הפיקוח עליהם מצד המדינה, ומצד מאמיניהם, רופף על בלתי קיים - אז הם פועלים כפי שבא למנהליהם באותו רגע.
      אבל גם על רכישה של חלקת קבר יש לי דעה משלי.

      עם כל הבנתי לצורך של רבים לבקר בקברות קרוביהם, והרצון לקבר "מכובד" - נראה לי שאת הכסף ראוי להוציא על מי שחי.
      הורי קבורים במקומות נפרדים, באותו בית קברות בו גם נטמן סבי (ב-1951). 
      מעבר ל-30, לא ביקרתי בקברים אלה, אלא כשקרובי ביקשו ממני ללוותם לשם, ואיני צריך לכך כדי להיזכר מדי יום בהורי, ומדי פעם (כמו גם עכשיו) גם בסבי, שנפטר כשהייתי בן חמש. 

      -

      כפי שכתבתי, יש לי קשיי פרידה. ואני משערת שגם לאחרים משום כך הולכים לבקר, משום כך זה חשוב להם, ואני יכולה להבין. 

      מבינה גם את ההשקפה שלך, לגמרי.

      מצד שני וללא קשר, אני יכולה לומר שמי שאני אוהבת תמיד נמצא אתי, בין אם הוא כאן או לא. חיוך

        14/2/14 19:39:

      צטט: ~בועז22~ 2014-02-11 06:31:12

      על אף העניין הכאוב שלשמו התכנסתן לכן, אל אותו המקום,

      התיאור היה מעורר חיוך.

      ו..., כן..., קורה לעיתים מקרה מבודד שיכול להעלות ת'סעיף...,

      ומדוע אני נשמע "מעט" מסוייג? מפני שאני ממש במקרה מכיר

      קבלן-משנה של החברה-קדישא העובד בתחום בית-העלמין

      "סגולה" שבפ"ת. עליו אני יכול להעיד, ממקור ראשון, שאת עבודתו

      שם, במתחם, הוא עושה ברגישות יוצא-דופן, ועדיין..., גם הוא מספר

      לפעמים על מקרים הזויים בהם הוא נתקל...

      -

      כן, הצד השני של המטבע. לצערנו לא כולם כמו אותו מכר שלך....הסנני

        14/2/14 03:46:

        ייתכן שאם היה שם גבר, אולי הוא היה שם לב לאירעיות

      של המצבה ומבין מה קרה ?  שלוש נשים נרגשות יכולות

      לפעמים לפספס כמה פרטים טכניים.

       

        אם כי אפשר להבין את גודל התדהמה מהמעשה ושאף

      אחד לא טרח לשאול אותכן.  מעניין אם על הקבר של יבגניה

      שמו "עקוב אחרי" למיקומה החדש ?  אולי גם אותה מבקרת

      משפחה שלא סיפרו לכולם על השיפוצים והדירה הזמנית ?

       

        האמת שזה מאוד ישראלי.....  אפילו קצת מזכיר את "עולם

      החניות" הישראלי : דאבל-פרקינג, השארת מכונית חוסמת

      יציאה למשך שעות, ריבים על מי הגיע ראשון, חניה על

      מדרכות, שוחד פקחי חניה או הריבים איתם, חניית "רק

      לרגע" באיזור לנכים או בחניה פרטית שמורה רק לבעליה

      עם 5 שלטי "אין לחנות" / "יגרר כל רכב חונה" ועוד סיפורים

      שונים ומשונים שמרכיבים את הווי החיים הישראלי.

       

        ועם כל זאת לא הכל רמיסות אצלנו. רואים גם הרבה

      התחשבות יוצאת דופן, הרתמות לעזרת אחרים, הקרבה למען

      הזולת או למען חיות או מטרות לא ריוחיות..... כן גם מזה יש

      הרבה בארצנו הקטנה, הרבה מקרים של פתיחות, לב גדול

      ורגישות... לבל נשכח זאת.

       

       

        13/2/14 19:48:
      מצער לשמוע, על הסבל הרגשי המיותר שעברתן. העיסוק במוות ובקבורה הפך לאחרונה לעסק רווחי והיכן שיש כסף תמיד יהיו כאלה שיגלו פחות רגישות. ממליץ לקרוא כתבה על ההפקות סביב הנושא. http://www.mako.co.il/spirituality-weekend/Article-8016a26904e4241004.htm
        13/2/14 19:48:

      צטט: 23-03-09 2014-02-10 23:34:58

      למרות הביקורת אולי זה עדיין מצחיק ולא משום תסכול או דחף להתפוצץ זה באמת מצחיק התאור 

      והמקרה.

      ואני הייתי משוכנע שלחברה קדישא אין הומור!? 

      ולך בונבוניטה מאחל שתסגרי מעגל ושלא תדעי דאבה 


      ''

        13/2/14 19:45:

      צטט: זונת הדואר 2014-02-10 23:00:25

      לא רק מה עושים - אלא גם איך עושים. 

      וגם יש אנשים חיים שיש להם דיעה מאד מוצקה על חיים של אחרים.

      לא רק אנשים מתים לא מדברים. 

      כתבת יפה. הצחוק יפה לבריאות אומרים !

      }!{

       

      ''

        13/2/14 19:09:
      היא רוסיה?.....
        13/2/14 18:29:
      הצלחת לספר משהו עצוב ואפילו לא יפה בצורה הומוריסטי ועדין...לאן נעלם הכבוד..? גם לחיים וגם למתים...
        13/2/14 12:03:
      דמעות וגם חיוך על מה שהיטבת כל כך לתאר. כבוד המת למרבה הצער, נשאר רק כל עוד יש חיים שנשארים אחריו. ואצלנו, גם זה לא בטוח.
        13/2/14 11:10:
      .......וישתקו המתים............אך אנו החיים, האם אנו נשתוק?......
        13/2/14 09:01:

      טוב. הם לא יכלו לדעת מתי תבואו לבקר. את מי שבאתן לבקר או אולי את העבודה שלהם על הדרך קצת גם. להעלות עשן לא תמיד עוזר. בוחן פתע. אולי כן. אבל רק אם יש זמן,

        13/2/14 00:28:
      צר לי שנאלצתם לעבור מסה שכזאת. אנשים שעובדים עם מתים, כנראה נעשים אטומים לרגשות של החיים, אם ניתן בכלל להכליל. מאחל רק טוב, עמוס.
        12/2/14 22:55:
      בונבוניטה יקרה, מאד לא נעים לקבל מכה כזאת בפרצוף, העובדים שם אינם רגישים לזולת , שיהיה לך סוף שבוע טוב
        12/2/14 21:43:
      אין לי מילים לתאר את התחושת העצבות והפרידה ובדרך כלל אין מה לי לומר אני יכול להוסיף שאני פה בסביבה רק לשמוע ולהקשיב זה המעט שאני יכול לעזור
        12/2/14 21:16:
      זה לא המקרה היחידי שאני שמעתי עליו. אני שומע על יותר ויותר מקרים דומים, שמעידים על רקבון מורסתי דלקתי, במוסר ובמינהל של האחראים על חלקות הקברים שניקנו בכסף. אני חושב שהגיע הזמן לכתבת תחקיר מקיפה,בנושא.
        12/2/14 11:45:
      בונבוניטה יקרה ! מבין לליבך. בדרך כלל מדובר בבתי קברות עתיקים שאנשים מעדיפים לקבור בהם את מתיהם תמורה סכום כסף לא מבוטל ואז מצופפים ומצופפים עד שקבר נוגע בקבר. אני ראיתי כיצד מניחים ערמות עפר מקבר שנחפר על המצבה שלידה וממש מראה לא נעים. בכל מקרה אוכל לכתוב לך גם מניסיון אישי שהמצבה הטובה ביותר היא הזיכרון האוהב המלווה אותנו כמעט יום ביומו. שתהיו כולכם בבריאות שלמה ובשמחה עד 120 שנה.
        12/2/14 09:58:
      ככה זה מי שמתעסק במתים זה רק החיים.
        12/2/14 09:33:
      כן, הם יודעים להפקיע לעצמם את המתים. אבל לא רק הם. איכשהו אצלינו, כשאדם מת, יש תחושה שהוא יצא מרשות משפחתו. רק לפני כמה שנים הלכה משפחה לבג"ץ כדי שיותר לה לכתוב "אח ל..." ואת שם אחותו. למה? כי המת שייך לצבא.
        12/2/14 09:13:
      עכשיו אני רגוע, סוף, סוף פוסט שמתעסק באמת מרגיזים....
        12/2/14 07:25:
      אבי לא רכש חלקה לאחר שאמי נפטרה (האמת - זה הפחיד אותו). לאחר שהוא נפטר, העובד בחברה קדישא היה מאד מופתע. אני לא מתכוונת לרכוש חלקה עבורי. מבחינתי זה ענין חסר משמעות - כמו לטמון כסף באדמה. אגב, היום כבר קוברים ב-"קומות" (הרצליה).

      .

        היום 10:03:
      כמו שכתבת "רק בגלל שהם יכולים", כל כך נפוץ אצלנו בארץ, אין אמות מידה, כבוד, תרבות. אנחנו ממש "ציגנים", חוצפה בלתי רגילה מצידם.
      .
      מצטרף.
      נכון. כל כך נפוץ אצלינו בארץ.
      חבל.
        11/2/14 23:31:
      כבוד החי לא פחות חשוב מכבוד המת.
        11/2/14 22:17:
      לו טיפשות היתה מכאוב היה צורח כל הרחוב חוסר רגישות קיים במקומותינו בכל כך הרבה תחומים לצערנו, ואגב ההומור הזה בסגנון הזה קיים גם אצלנו, לבקר את ההורים בבית הקברות, למסור דש.
        11/2/14 20:23:
      צודקת לגמרי.
        11/2/14 20:22:
      חוצפה חסרת התחשבות... מה אפשר לצפות כשקבורה היא עכשיו עסק?
        11/2/14 18:45:
      נדמה לי שכל אחד יכול לספר סיפורי -אימים על ההתנהגות בבית הקברות. זה גם תלוי בעיריה באותו מקום. יש מקפידות ויש מזלזלות. מסיפורך הבינותי מייד כי לא קברו איש בחלקה האמורה, אלא הניחו מצבה עד לסידור של קבר אחר. זה לא בסדר, אבל זה בהחלט זמני. כשעלינו באחד מימי השנה לפטירת הסבתא, התברר לנו שקברה נעלם. כולנו הבנו שהדבר בלתי אפשרי, ואז אחד הנכדים השתטח על הקרקע ומצא את הקבר והמצבה. התברר כי ה"שכן"לקברה, משפחתו נטעה עץ מיוחד, שאסור בכלל לטעת באיזור הזה, העץ גדל תוך זמן קצר, כיסה כמה קברים. מכיוון שלא היו לנו כלי עבודה, בקשנו מהאחראים שיגזמו את העץ והם גבו מאיתנו, שלא באשמתנו, סכום עצום, עבור סילוק מטרד שלא אנחנו אחראים לו. שילמנו, חרקנו שיניים, כי כל המשפחה היתה, מכל קצוות הארץ ולא היתה ברירה. מאז אנחנו עולים לקבר זה עם ציוד גננים משופר. יש ברירה?
      אוי בונבונייטה. ה"חברא קדישא" אינו מוסד מומלץ לפי שום אמת מידה. עדינות וכבוד אינם חרותים של על הדגל. יכולה לספר לך סיפורי זוועה, ואמנע מכך. העיקר שיש הסבר והענין יסודר, חבל על ה"לב" שקפץ ממקומו לחינם. חבל שמיצוות כיבוד אנשים ואהבתם כמוך אינו עקרון שזוכה למימוש דוקא בחוגים הללו.
        11/2/14 11:03:

      הסוף טוב - הכל טוב.

      =

      אנו חייבים לזכור מי הם האנשים שעוסקים בעבודות האלו. בדרך כלל אינם בעלי האינטלגנציה הגבוהה,  ומכיוון שכך אין לדרוש מהם גם לחשוב, מספיק שעושים את העבודה הקדושה הזו בשבילנו.

       

      גם המנהלים שלהם הם לא בדיוק חכמי הדור. וכמו שאינך כועסת על כלב שמלכלך, כך אין לכעוס עליהם.

       

      לנקות, לחייך ולעבור לסדר היום.

        11/2/14 10:57:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2014-02-11 10:20:36

      מראש מתנצל על חוסר האימון שבי, אבל במקומך הייתי הולך לבקר את המקום שוב בעוד כשבוע, עשרה ימים. ליתר בטחון. ואני ממש מקווה שתגיעי לשב רק כדי לכבד את אבא ולא לטפל ביבגניה.

       

      יורם היקר

      אני מצטרפת לתגובתך, אם תיקרא את תגובתי הקודמת לבטח תבין

      שגם אחי נאלץ להגיע לבית הקברות פעמים רבות כדי לראות אם העניין טופל

      והפסיד המון שעות עבודה 

        11/2/14 10:49:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      לצערי גם שם בהנהלת בית הקברות עושים עסקים גם במותם ובכבודם של המתים

      המקרה הזה שהבאת הזוי לחלוטין ואני חייבת לספר לך קטע דומה

      אבי ז"ל קבור בחולון אימי בזמנו קנתה את החלקה שלידו ועשתה עלנו ( על אחי ועלי)

      מסע שיכנועים לקנות 2 מקומות צמודים שהיו פנויים בזמנו ( לפני 30 שנה)

      אני סירבתי בכל תוקף ואחי השתכנע וקנה חלקה לו ולאישתו.

      לפני כ-5 שנים, בעת ביקורנו הקבוע ( לקיברו של אבי ז"ל) גילינו על 2 החלקות של אחי

      שאריות חומרי בניין ערימות חול בכמות מסחרית.

      כמובן שגם אחי התרעם מול ההנהלה עד שכל העניין סודר.

      ופעם היה תחקיר על מיקרים  שאותה חלקה נימכרה ל-2 אנשים שונים.

       

      מאחלת לך ולבני משפחתך שתיבדלו לחיים ארוכים וטובים

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך בונבוניטה יקירתי

        11/2/14 10:20:
      מראש מתנצל על חוסר האימון שבי, אבל במקומך הייתי הולך לבקר את המקום שוב בעוד כשבוע, עשרה ימים. ליתר בטחון. ואני ממש מקווה שתגיעי לשב רק כדי לכבד את אבא ולא לטפל ביבגניה.
        11/2/14 10:03:
      כמו שכתבת "רק בגלל שהם יכולים", כל כך נפוץ אצלנו בארץ, אין אמות מידה, כבוד, תרבות. אנחנו ממש "ציגנים", חוצפה בלתי רגילה מצידם.
        11/2/14 07:54:

      צודקת,

      לפעמים אנשים מרשים לעצמם "לא" לחשוב מה ירגיש האחר.

       

      טוב שאין לי קרובת משפחה בשם יבגניה שנפטרה ב99

      אחרת כבר מזמן הייתי רץ לבית הקברות

      לבדוק שלא מצבתה היא שהוזזה.

       

      חג אהבה שמח

        11/2/14 07:28:

      על ממסדים דתיים (לא רק ח.קדישא, ולא רק של יהודים), יש לי דעה מוצקה המבוססת על נסיון רב שנים מול גופים של יהודים, נוצרים, מוסלמים ובהאים.
      הפיקוח עליהם מצד המדינה, ומצד מאמיניהם, רופף על בלתי קיים - אז הם פועלים כפי שבא למנהליהם באותו רגע.
       

       

      אבל גם על רכישה של חלקת קבר יש לי דעה משלי.

      עם כל הבנתי לצורך של רבים לבקר בקברות קרוביהם, והרצון לקבר "מכובד" - נראה לי שאת הכסף ראוי להוציא על מי שחי.
      הורי קבורים במקומות נפרדים, באותו בית קברות בו גם נטמן סבי (ב-1951). 
      מעבר ל-30, לא ביקרתי בקברים אלה, אלא כשקרובי ביקשו ממני ללוותם לשם, ואיני צריך לכך כדי להיזכר מדי יום בהורי, ומדי פעם (כמו גם עכשיו) גם בסבי, שנפטר כשהייתי בן חמש. 

        11/2/14 06:31:

      על אף העניין הכאוב שלשמו התכנסתן לכן, אל אותו המקום,

      התיאור היה מעורר חיוך.

      ו..., כן..., קורה לעיתים מקרה מבודד שיכול להעלות ת'סעיף...,

      ומדוע אני נשמע "מעט" מסוייג? מפני שאני ממש במקרה מכיר

      קבלן-משנה של החברה-קדישא העובד בתחום בית-העלמין

      "סגולה" שבפ"ת. עליו אני יכול להעיד, ממקור ראשון, שאת עבודתו

      שם, במתחם, הוא עושה ברגישות יוצא-דופן, ועדיין..., גם הוא מספר

      לפעמים על מקרים הזויים בהם הוא נתקל...

        10/2/14 23:34:

      למרות הביקורת אולי זה עדיין מצחיק ולא משום תסכול או דחף להתפוצץ זה באמת מצחיק התאור 

      והמקרה.

      ואני הייתי משוכנע שלחברה קדישא אין הומור!? 

      ולך בונבוניטה מאחל שתסגרי מעגל ושלא תדעי דאבה 


       

        10/2/14 23:00:

      לא רק מה עושים - אלא גם איך עושים. 

      וגם יש אנשים חיים שיש להם דיעה מאד מוצקה על חיים של אחרים.

      לא רק אנשים מתים לא מדברים. 

       

      כתבת יפה. הצחוק יפה לבריאות אומרים !

       

      }!{

       

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין