כותרות TheMarker >
    ';

    אורי שאל: מי זה פיטר האמִיל?

    83 תגובות   יום חמישי, 31/1/08, 13:43

    את פיטר האמיל (Peter Hammill) הכרתי בשנות השמונים בקולנוע דן המיתולוגי. [בהזדמנות אחפור על מנת למצוא תמונה של עצמי בגרסת פאנק שיוחדה ללילות תל אביב/אמסטרדם/פאריז, לבושה בגדים שחורים משחור, שיער קוצים שחור-עד-דרמטי ושפתון אדום-עז. אה - וכריות ענקיות בכתפיים...].


    האמיל ביקר והופיע שם פעמיים. אני הייתי בשתי ההופעות, למיטב זכרוני, והמשכתי להקשיב לו עוד הרבה שנים אח"כ, עד שדיג דיג דוג מחק את הרפרטואר המוזיקלי שאהבתי בטרם פרוץ הילדים בסערה לחיי. היום, כשהם גדלים וצומחים למוזיקה של ממש (טוב, זה כבר תהליך של שנתיים-שלוש לאחור - ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה ל"חיים"), אני מתחברת אט אט בחזרה לישן ולחדש, כמו לומדת מחדש הכל. אם תרצו, מתחברת לאיזו נשמה יתרה, ש(אולי)בהתניה אמהית קדומה, חשבתי במשך מס' שנים שאין לה יותר מקום בחיי (טעות, טעיתי, טועים). גם לפיטר האמיל יש בנשמה הזו מקום וזיכרון, בין רבים וטובים.


    הבאתי לכאן שני קליפים - אחד עליו, שני שלו. השני מטוטש מיושֵן, אז פשוט תקשיבו.


    תודה לאורי ששאל ועשה לי חשק לענות.


    הסיפא למשוב (לא ביקורת, ארז, ביקורת זה דבר שלילי) של ארז:

    "אז מה היה לנו: זוגיות זה לא זה, אנחנו זה לא מה שציפינו, האבהות כואבת, הגורל מדכדך, החיים אינם אלא פיסת נייר כמושה, הנעורים מאוימים מכל הכיוונים, האהבה מחמיצה גם אם היא מגיעה בקרטון של חלב עמיד. הכישרון של המיל למלודיות לא נמוג - רק התבסס, האפקט הנפשי שהוא מחיל קיים, המוזיקה נוגעת ללב, אבל לא ברור למה לי הכאב הזה, למה הוא לא מחייך מדי פעם, נוקט מבט הומוריסטי, מה יש לו מהגיטרה האקוסטית המנג'סת הזו, ומעבר לכל לא ברור למה אני רץ לשמוע את הדיסק הזה שוב. ושוב. ושוב. וכל כך אוהב אותו".


    תענוג, איזה יודעי דבר ואוהבי עניין יש לנו כאן (יריב, ארז, ואולי יגיעו עוד....).

    דרג את התוכן:

    תגובות (82)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      29/5/08 09:07:
    שעשע אותי ךלחזור בחזרה בזמן.... ואכן זו היתה תקופה מדהימה
    אתץ האלבום הקלטנו בארבעה ימים באולפני הרולד בכיכר המדינה. השיחלוב ביםן גיא אוואנס ניק פוטר לחיים רומנו היה מופלא. ביום האחרון של ההקלטות החלטנו לערוך הופעה וגייסנו לצורך העניין גם את אלון הלל.
    אני לא זוכר את קולנוע דן כל כך מפוצץ.
    יום לפני סיום ההקלטות הגיע ניק פוטר - איש שקט ומלא הומור, לאולפן עם תספורת קצרצרה וחיים רומנו החל לשיר משדהו כמו ניק הסתפר - הקטע הזה הדליק את האמיל והקטע המוביל באלבום נקרא על שם התספורת של ניק.... שני קטעים נוספים נלקחו מאלךבומי הסולו של ניק וגיא - וקטע טינצטרומנטאלי שנקרא "הלילה יורד על תל אביב".
    האמיל אגב שיתף פעולה ובגלל מגבלות של חוזה הקלטות הוא לא שר איתנו - אם כי למעשה הוא הפיק. בבית יש לי הקלטות של קטעים שדהוא כן שר אבל הם לא יצאו.
    כמו כן ערכנו שני גם סשנים.... עם קטעים של הביטלס, שומר מגדלור של ואן דר גראף ולאורך מגדל השמירה של דילאן....
    מה שיותר משמעותי אלה השיחות עם האמיל - אדם חכם .
    אשמח לעכזור לך עם חומרים מהתקופה.
      29/5/08 06:43:

    וואו, אדר, תודה!

    כשאעביר את הפוסט הזה ל- notes, אעביר עם התגובות....הן שוות יותר מהפוסט :)

      28/5/08 20:33:
      25/5/08 18:41:
    אפילו מצאתי רשימה בבלוג של המסויקרה המתקדמת על ההקלטות חחחח איזה היסטוריה http://forums.nana10.co.il/Forum_1995/1/4/4830641.html
      25/5/08 18:18:

    ואני בתקופה הזו ניגנתי עם האמיל וגם הקלטתי עם גיא אוואנס וניק פוטר אללבום שלם.....

    שני שירים נכתבו על ידי האמיל וערכנו שתי הוטפעות בקולנוע דן עם חיים רומנו, ואלון הילל

    חחחחח לידיעתכם

    אדר אבישר

      2/2/08 14:47:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-02 12:57:59

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-02 12:51:42

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-02 09:54:21

    ארז, לא רק תגובות מפורטות, גם כוכב יעשה את העבודה קורץ

    (אני ניצבת על 332 ברגע זה, 333 זו חצי דרך לגאולת השטן).

     

    אני שופך פה את דם ליבי והפלאש (דם חם, דם חם, זה מה שכולם אומרים שיש לי), ומה שלך יש בראש זה רק כוכבים.

    נו, מילא. גאה להיות ה-333 שלך.

    קל"ג מהקלגס.

    נו, ריגשת, אתה יודע את זה. שני עניינים שונים, בחורה צריכה להיות פרגמטית.

     

    תשמעי, אפילו שזה ממש לא הסוג מוזיקה שאני אוהב, היה כזה כיף לראות את האהבה למוזיקה שאנשים הפגינו פה.

     

    מקסים ליום שבת של חורף!!!

    נשיקה

      2/2/08 12:57:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-02 12:51:42

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-02 09:54:21

    ארז, לא רק תגובות מפורטות, גם כוכב יעשה את העבודה קורץ

    (אני ניצבת על 332 ברגע זה, 333 זו חצי דרך לגאולת השטן).

     

    אני שופך פה את דם ליבי והפלאש (דם חם, דם חם, זה מה שכולם אומרים שיש לי), ומה שלך יש בראש זה רק כוכבים.

    נו, מילא. גאה להיות ה-333 שלך.

    קל"ג מהקלגס.

    נו, ריגשת, אתה יודע את זה. שני עניינים שונים, בחורה צריכה להיות פרגמטית.

      2/2/08 12:51:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-02 09:54:21

    ארז, לא רק תגובות מפורטות, גם כוכב יעשה את העבודה קורץ

    (אני ניצבת על 332 ברגע זה, 333 זו חצי דרך לגאולת השטן).

     

    אני שופך פה את דם ליבי והפלאש (דם חם, דם חם, זה מה שכולם אומרים שיש לי), ומה שלך יש בראש זה רק כוכבים.

    נו, מילא. גאה להיות ה-333 שלך.

    קל"ג מהקלגס.

      2/2/08 11:21:

     

    צטט: sleepy strange 2008-02-02 08:33:11

     

    Quote: יריב גוטליב 2008-02-02 00:50:30

    אוי. גם את סוזי ראיתי כאן. ורק בדיעבד נאמר לי שרוברט סמית' היה איתה במסע הופעות הזה..

     

     

     

    אז הנה, הלילה החם אחרי ההופעה של סוזי והבאנשיז:

    רוברט סמית' יושב על הבר של "טרמינל" בטיילת של תל אביב, ארבע בבוקר

    אלף תשע מאות שמונים ושלוש

     

    http://www.notes.co.il/boaz/23206.asp

     נהדר!!

    זה מה שקורה שאתה בא להופעה אחרי יותר מדי ג'ויינטים. אתה בקושי רואה אלא רק סופג מוסיקה. בסופו של דבר אתה חוזר עם זיכרון מאוד מטושטש של מראות וחווייה מאוד מודגשת של צלילים 

      2/2/08 11:18:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-02 05:49:11

     

    צטט: יריב גוטליב 2008-02-02 00:50:30

    אוי. גם את סוזי ראיתי כאן. ורק בדיעבד נאמר לי שרוברט סמית' היה איתה במסע הופעות הזה..

     

    אז אתה מצטרף לליב-שואו?

     וזה המקום הנסתר לכתוב בו וידוי קטן.

    כשהיתה לי להקה, בשנות ה 90, וכתבתי שירים והלחנתי אותם, היו רגעים שבהם לא נחה עליי המוזה ואז עשיתי נסיונות שצמחו מהם, אם אני לא טועה, שני שירים שהוקלטו מאוחר יותר (אני לא זוכר איזה מהם)

    הייתי יושב עם הגיטרה, מנגן שיר של הקיור וממציא מילים חדשות. משלי.

    אחרי זה הייתי לוקח את המילים וכותב להן לחן חדש.

     

      2/2/08 10:24:

    מעתיקה לכאן תגובה רלוונטית שכתבתי אצל אישון, למען הפוסטים שבדרך:

    עוד מישהי, סגנון אחר, שפגשתי בזמנו דרך World Gone Crazy והתמכרתי (איזו נוסטלגיה: היתה תקופה, באירופה, שחפרתי כל סו"ש בחנויות דיסקים למצוא קולות וצלילים ייחודיים של נשים), היא כרמל. מזמינה Revew עליה מאחד מכותבי הסקירות המוכשרים שכאן מגניב


    הכפפה לרגליכם:) (כבר הושלכו כאן כמה כפפות מכמה כיוונים - אני מזכירה לנו ש- The proof is in the pudding....).
      2/2/08 09:54:

    תודה בועז. יש לי רעיון לסטארט אפ - להקים אתר שיאסוף את כל הטקסטים, הסיפורים, הראיונות, המאמרים והפוסטים הללו מרחבי הרשת. חינוך תרבותי-מוזיקלי לגולשים מתענגים.


    וא-פרופו עונג - ארז, לא רק תגובות מפורטות, גם כוכב יעשה את העבודה קורץ

    (אני ניצבת על 332 ברגע זה, 333 זו חצי דרך לגאולת השטן).

     

      2/2/08 08:33:

     

    Quote: יריב גוטליב 2008-02-02 00:50:30

    אוי. גם את סוזי ראיתי כאן. ורק בדיעבד נאמר לי שרוברט סמית' היה איתה במסע הופעות הזה..

     

     

     

    אז הנה, הלילה החם אחרי ההופעה של סוזי והבאנשיז:

    רוברט סמית' יושב על הבר של "טרמינל" בטיילת של תל אביב, ארבע בבוקר

    אלף תשע מאות שמונים ושלוש

     

    http://www.notes.co.il/boaz/23206.asp

      2/2/08 05:49:

    וגם - אישון העלה פוסט עם קלאוס נומי

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=307602

     

      2/2/08 05:49:

     

    צטט: יריב גוטליב 2008-02-02 00:50:30

    אוי. גם את סוזי ראיתי כאן. ורק בדיעבד נאמר לי שרוברט סמית' היה איתה במסע הופעות הזה..

     

    אז אתה מצטרף לליב-שואו?

      2/2/08 00:50:

    אוי. גם את סוזי ראיתי כאן. ורק בדיעבד נאמר לי שרוברט סמית' היה איתה במסע הופעות הזה..

     

      1/2/08 18:26:

    רשימה שמית חלקית ביותר, תוספו:

    הסוכריות, מגן דהרי, קובי ויטמן.

      1/2/08 16:27:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 16:18:30

    זמר כבר יש, ואני יכול לנפוח מעט לתוך החליל ובוודאי שעם הסקסופון.

    צריך בס, תופים, קלידים, גיטרה.

    מישהו מכיר את החומר?

    יש כמה פיגורות מוזיקליות מרשימות בקפה, שנעלה שמות ונגייס?

     

      1/2/08 16:18:

    זמר כבר יש, ואני יכול לנפוח מעט לתוך החליל ובוודאי שעם הסקסופון.

    צריך בס, תופים, קלידים, גיטרה.

    מישהו מכיר את החומר?

      1/2/08 16:11:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 16:08:30

    ואם כבר נתקענו בתקופה, הרי הופעה חיה מלאה של סוזי והבנשיז, שעולה על הבמה בגרמניה ושרה את "ישראל" עם מגן דוד על החולצה.

    חייזרים חטפו את כולנו בשנות השמונים!

    זר לא יבין זאת :)

    אז איפה ומתי נערוך סשן של הופעה חיה של האמיל, שהבטחת לנו? שסו"ס יצא לנו עונג מוזיקלי-קבוצתי-נוסטלגי מהקפה הזה!

      1/2/08 16:08:

    ואם כבר נתקענו בתקופה, הרי הופעה חיה מלאה של סוזי והבנשיז, שעולה על הבמה בגרמניה ושרה את "ישראל" עם מגן דוד על החולצה.

    חייזרים חטפו את כולנו בשנות השמונים!

      1/2/08 16:06:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 16:02:14

     

    צטט: מר קו פה לא? 2008-02-01 10:48:52

     

    ארז הוא ממש דומה לך

    ארז, הוא ממש דומה לך!

    לא לריב, הוא דומה לשניכם כמו שלוש טיפות מים.

      1/2/08 16:05:

     

    צטט: sleepy strange 2008-01-31 21:13:58

     

     

    אלבום המופת שלו

    OVER

    הוא עדיין היצירה האישית העמוקה והחשופה והכואבת ביותר שכתב איזשהו אמן רוק

    מודרני על אובדן של אישה אהובה

    אני אמביוולנטית לגבי המסר הזה. מחברת ליצירה מחד, מוחה נגד הרומנטיזציה של קץ האהבה מאידך (מעדיפה רומנטיזציה של האהבה, לא של קיצה). זה, בהקשר לנושא האימג' ההוליוודי שהעלתי השבוע לבלוג.

      1/2/08 16:02:

     

    צטט: מר קו פה לא? 2008-02-01 10:48:52

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 10:43:02

    פיטר המיל, קולנוע דן, 1984

    ארז הוא ממש דומה לך

    ארז, הוא ממש דומה לך!

      1/2/08 15:58:

     

    צטט: sleepy strange 2008-02-01 12:05:49

     

    לא רק את פיטר האמיל הלכנו לראות בקולנוע דן. כל מה שהגיע אז, והגיעו ברוך השם בלי עין הרע, הרבה טובים ויפים. פיטר גרין  וגם סוזי אנד דה באנשיז עם רוברט סמית' מהקיור על הגיטרה החשמלית, ומארק אלמונד שעזב את סופט סל ובא לפה תחת השם מארק אנד דה מאמבאס

    בפיטר גרין נדמה לי שהייתי. בשאר לא. אם בנוסטלגיה עסקינן: באותן שנים ביליתי בעיקר במרתפי מועדון תיאטרון האוונגרד האמריקאי בליידסה-דווארסטראט באמסטרדם, במועדון הסלסה במורד אותו רחוב, בפאב הבריטי בסימטה אחרת שיוצאת מהליידסה-פליין ובמועדוני דראג בפאריז, עליהם סיפרתי בפוסט "געגועי לז'יל".

      1/2/08 15:52:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 10:27:53

     

     

     

    המיל הוא מהבודדים שהצפייה בהם בהופעה חיה משולה באמת לחוויה דתית, או לפחות להתעלות רוחנית. ניתן למנות גם את דיאמנדה גאלאס, ג'ף באקלי, ז'ק ברל, ואולי זהו.

    מה שעשה בפסטיבל הפסנתר היה טוב ממה שעשה בשנות השמונית. הוא צלל למעמקים חדשים של קול ועוצמות הבעה, דווקא בגלל שהיה חשוף. חוויה מטלטלת.

    (לא הייתי מאריך כל כך, אבל אני יודע שזה מענג את חנה).

    אכן, פורט עלי במילותיך ♥

      1/2/08 15:49:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-01 15:48:49

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 10:46:24

    הנה התמונה

    צלם: ארז אשרוב. לא צלמת את הקהל???? היינו מגלים נשכחות :)

    טוב, ניסיתי להדביק לכאן את התמונה, לא הצלחתי עצוב

      1/2/08 15:48:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 10:46:24

    הנה התמונה

    צלם: ארז אשרוב. לא צלמת את הקהל???? היינו מגלים נשכחות :)
      1/2/08 15:45:

     

    צטט: sleepy strange 2008-02-01 11:52:35

     

    בועז. בועז

    בחור מאוזן, כלבבי. השמות עם החולם-חסר הם משהו שלא מעוגן טוב בתחושה שלי. יש לי חברה שלבן שלה קוראים נועם. לה יש זכויות על הילד, לי יש זכויות על הוו. כששמעתי ששמו עומד להיות נעם, גייסתי לטובת העניין ספרון נומרולוגיה שהראה שיש משמעות רבה לוו הזו...מגניב
      1/2/08 15:41:

     

    צטט: velvet 2008-01-31 22:15:57

    אני לא מאמינה שמישהו שאל "מי זה פיטר האמיל".

    מד-אים.

    הייתי בהופעות שלו, יש לי מלא דיסקים שלו בבית וגם ראיינתי אותו לפרומו, כשעוד נקרא תרבות מעריב. לצערי הרב אין לי את הגיליון הרלוונטי ו/או את הראיון.

    כן, אליל, אייקון ומורה דרך.

    הכנסתי את התגובה הזו לרשימת ה"10 סיבות לאהוב את וולווט" :)

    מה שנשאר זה לברר בארכיון אם יש עותק. יש מצב לברר? בעז צודק - אייטם חשוב להנצחה וירטואלית, מעצם היותו.

      1/2/08 15:40:

     

    צטט: ש י פ ו פ ה 2008-01-31 20:12:52

    מוקירים ועוד איך!

    נפלאה אתנשיקה

    לך, יקירתי, לצביקס, יוספה ופינקסון - תודה!

      1/2/08 15:36:

     

    צטט: שיקשקשוק 2008-01-31 22:05:21

    כול הכבוד לך חנה , על בועות הנוסטלגיה המופלאות שאת מעלה כאן.

    אז זה הסיפור שלי עם פיטר האמיל. אומנם אני שייכת לדור שבזמן שכולכם ראיתם אותו מופיע במועדונים , חרשתי למבחנים בכיתה ב' , והיום אני בעיקר נמצאת תחת חסותם של פאריד אל אטרש ואום כולת'ום , אבל לפני 14 שנה כשרק הגעתי תל אביבה מהדרום הרחוק עבדתי בחנות דיסקים בקניון איילון - ("מוסיקניון" המיתולוגית) ושם בין אוספי ה"היטמן"  והwow"  ,התוודעתי לפיטר האמיל לראשונה דרך בחור שעבד איתי והיה מעריץ דגול. כששמעתי את פיטר לראשונה אני זוכרת שרציתי לבכות, הקול המייבב והמנסר פרט על מיתרי ליבי ומייד נשביתי. לפעמים נדמה היה לי שהוא בוכה את המילים - כול כך הרבה רגש ועוצמה. 

    לצערנו (היינו חבורה מצומצמת של מעריצי כול מה שיצא מ4AD, ניק דרייק ג'ון קייל ועוד גאונים מוסיקליים אחרים) לתת כבוד לפיטר האמיל על מדפי הדיסקים בחנות כבר היה למעלה מבינתם של הבעלים אבל אני למזלי זכיתי להתוודע לגאון.

    שנים שלא שמעתי אותו , אבל אני זוכרת שהאהובים עלי ביותר מבין שיריו היו:

    my room - (הכי , הכי) פתאום בא לי לשמוע אותו שוב ולבכות מהתרגשות , house with no door(עוד שיר נפלא) ואופליה.

    אני חושבת שהפוסט שפתחת הוא גדול.

    עשה לי חשק ללכת מחר ולקנות אותו מחדש.

    נשיקות

    דנה.

    יש "תקופות חינוך" לאורך החיים שלנו, שבזכותן אני גם לגמרי בפרופרורציות בכל הנוגע לחניך של ילדי. לעולן לא נסגר חלון ההזדמנות ללמידה.... אפשר להגיע בגיל עשרים ומשהו לעבודה כמוכרת בחנות - ולהיפתח לעולם מלא של חוויה תרבותית, מוזיקלית, רגשית, שנשארת כחלק מההגדרה העצמית שלנו....

    קראתי על המפגש שלך עם האמיל במוסיקניון (הכרתי את החנות, כרמת גנית, כמובן) ונזכרתי בחוויות דומות-שונות שהיו לי... נפלא, תודה!

      1/2/08 12:16:

     

    Quote: ארז אשרוב 2008-02-01 10:27:53

    בשלב מאוחר בחיים שמתי לב שהאיש בכיין, ולמרבה הזעזוע ההומור היחיד מופיע אצלו רק בשלב מאוד מוקדם, בשיר

    "The Institute of Mental Health",

     שנכתב עם כריס ג'אדג' סמית.

    היגון הזה עבד טוב כשעוד היו בו זעם ואנרגיות מעבר לבכיינות, אבל בימינו הוא בעיקר משעמם.

    יחד עם זאת, לחזור ל-

    PH7,

    לקופסה השחורה, אפילו לימים של

     K,

    תמיד מפתיע מחדש ופנומלי בעוצמותיו. לאחרונה שמעתי את

     Fool's Mate,

     ברימאסטר, שתמיד נתפס בעיניי כקליל, אבל במבט לאחור יש בו חיוניות מדהימה.

    ואין צורך לציין

    -Godbluff.

     פפאו.

     ו-Pawn Hearts 

    (שוב פריפ) - בררר.

    המיל הוא מהבודדים שהצפייה בהם בהופעה חיה משולה באמת לחוויה דתית, או לפחות להתעלות רוחנית. ניתן למנות גם את דיאמנדה גאלאס, ג'ף באקלי, ז'ק ברל, ואולי זהו.

    מה שעשה בפסטיבל הפסנתר היה טוב ממה שעשה בשנות השמונית. הוא צלל למעמקים חדשים של קול ועוצמות הבעה, דווקא בגלל שהיה חשוף. חוויה מטלטלת.

    (לא הייתי מאריך כל כך, אבל אני יודע שזה מענג את חנה).

     

    אחת הביקורות שנכתבה על פיטר האמיל זכורה לי היטב, בגלל משפט של המבקר

    בעיתון כל העיר שכתב : יאללה, פיטר, יא נודניק, עוף מפה, תפסיק להרטיב לי את השטיח

      1/2/08 12:08:

     

    Quote: ארז אשרוב 2008-02-01 10:43:02

     קולנוע דן, 1984

     

     

    הנה, הביטו שורו וראו

    מיהו זה מאחור? כן! רמי פורטיס הרזה והצעיר, שעדיין שיער לראשו

    ומי יושב?

    ברי סחרוף בן

    27

    ומלכה "יו יו" שפיגל, משמאל למטה, וואלאק, סחתיין על האפרו

      1/2/08 12:05:

     

    Quote: אישון 2008-02-01 11:09:37

    אז אתם/ היתם אלה שהלכו לראות אותו בקולנוע דן ?! בכלל  מ  1984אין לי זכרונות..רק טי-שירט עם "פורים שינקין 84 " כמה זה היום בלירות ? או בשקל חדש ? ולמה כותבים שקל חדש ? הוא כבר ישן .

     

    לא רק את פיטר האמיל הלכנו לראות בקולנוע דן. כל מה שהגיע אז, והגיעו ברוך השם בלי עין הרע, הרבה טובים ויפים. פיטר גרין  וגם סוזי אנד דה באנשיז עם רוברט סמית' מהקיור על הגיטרה החשמלית, ומארק אלמונד שעזב את סופט סל ובא לפה תחת השם מארק אנד דה מאמבאס

      1/2/08 11:56:

     

    Quote: velvet 2008-01-31 22:15:57

    אני לא מאמינה שמישהו שאל "מי זה פיטר האמיל".

    מד-אים.

    הייתי בהופעות שלו, יש לי מלא דיסקים שלו בבית וגם ראיינתי אותו לפרומו, כשעוד נקרא תרבות מעריב. לצערי הרב אין לי את הגיליון הרלוונטי ו/או את הראיון.

    כן, אליל, אייקון ומורה דרך.

     

    אני זוכר את הראיון הזה. חבל מאוד שאין לך עותק ממנו. חשוב לסרוק אותו ולהעלות

    לרשת. חשוב מאוד

      1/2/08 11:52:

     

    Quote: חנה בית הלחמי 2008-01-31 21:52:34

    פורשת אל בין סדיני (ה-

     cover

    שהביא בעז (אחת ולתמיד - בעז או בועז - איך אתה מעדיף?) עם הסדין על הספה, מתאים לסצינה. רק להזכיר לכם לקום עם קצת מוזיקה בבוקר, ולחייך. החיים יפים :)

     

     

    בועז. בועז

     

    ועוד קצת פיטר האמיל

     

    השנה הוא יהיה בן

    60

    מי היה מאמין, עם כל ההרואין שהוא דחף לעצמו לורידים

     

    וגם: יש לי

    את הספר שלו, רוצחים, מלאכים ופליטים עם הקדשה ממנו

     

    Peter Hammill 

      1/2/08 11:09:
    אז אתם/ היתם אלה שהלכו לראות אותו בקולנוע דן ?! בכלל  מ  1984אין לי זכרונות..רק טי-שירט עם "פורים שינקין 84 " כמה זה היום בלירות ? או בשקל חדש ? ולמה כותבים שקל חדש ? הוא כבר ישן .
      1/2/08 10:48:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-01 10:43:02

    פיטר המיל, קולנוע דן, 1984

    ארז הוא ממש דומה לך

      1/2/08 10:43:

    פיטר המיל, קולנוע דן, 1984

      1/2/08 10:27:

     

    צטט: sleepy strange 2008-01-31 21:25:42

    אמן הרחמים העצמיים.

    בשלב מאוחר בחיים שמתי לב שהאיש בכיין, ולמרבה הזעזוע ההומור היחיד מופיע אצלו רק בשלב מאוד מוקדם, בשיר "The Institute of Mental Health", שנכתב עם כריס ג'אדג' סמית.

    היגון הזה עבד טוב כשעוד היו בו זעם ואנרגיות מעבר לבכיינות, אבל בימינו הוא בעיקר משעמם.

    יחד עם זאת, לחזור ל-PH7, לקופסה השחורה, אפילו לימים של K, תמיד מפתיע מחדש ופנומלי בעוצמותיו. לאחרונה שמעתי את Fool's Mate, ברימאסטר, שתמיד נתפס בעיניי כקליל, אבל במבט לאחור יש בו חיוניות מדהימה.

    ואין צורך לציין -Godbluff. פפאו. ו-Pawn Hearts (שוב פריפ) - בררר.

    המיל הוא מהבודדים שהצפייה בהם בהופעה חיה משולה באמת לחוויה דתית, או לפחות להתעלות רוחנית. ניתן למנות גם את דיאמנדה גאלאס, ג'ף באקלי, ז'ק ברל, ואולי זהו.

    מה שעשה בפסטיבל הפסנתר היה טוב ממה שעשה בשנות השמונית. הוא צלל למעמקים חדשים של קול ועוצמות הבעה, דווקא בגלל שהיה חשוף. חוויה מטלטלת.

    (לא הייתי מאריך כל כך, אבל אני יודע שזה מענג את חנה).

      1/2/08 07:23:

    תמשיכו, תמשיכו, אני מתמוגגת....

    (מענה אינדבידואלי - בצהריים)

      1/2/08 03:18:

    אכן

    גם את OVER

    וגם את LOVE SONGS

    החזקתי בתקליטיה שלי לאורך זמן עד שמחט הפטיפון שלי חיסלה אותם

    מוזר שדווקא שירי האהבה היו המנוני הדיכאון שלי

    געגועי לנעורי 

      1/2/08 02:27:

    מי?

    מה?

     

     

     

    אהבתי...

    נשיקהמגניב

      31/1/08 22:15:

    אני לא מאמינה שמישהו שאל "מי זה פיטר האמיל".

    מד-אים.

    הייתי בהופעות שלו, יש לי מלא דיסקים שלו בבית וגם ראיינתי אותו לפרומו, כשעוד נקרא תרבות מעריב. לצערי הרב אין לי את הגיליון הרלוונטי ו/או את הראיון.

    כן, אליל, אייקון ומורה דרך.

      31/1/08 22:05:

    כול הכבוד לך חנה , על בועות הנוסטלגיה המופלאות שאת מעלה כאן.

    אז זה הסיפור שלי עם פיטר האמיל. אומנם אני שייכת לדור שבזמן שכולכם ראיתם אותו מופיע במועדונים , חרשתי למבחנים בכיתה ב' , והיום אני בעיקר נמצאת תחת חסותם של פאריד אל אטרש ואום כולת'ום , אבל לפני 14 שנה כשרק הגעתי תל אביבה מהדרום הרחוק עבדתי בחנות דיסקים בקניון איילון - ("מוסיקניון" המיתולוגית) ושם בין אוספי ה"היטמן"  והwow"  ,התוודעתי לפיטר האמיל לראשונה דרך בחור שעבד איתי והיה מעריץ דגול. כששמעתי את פיטר לראשונה אני זוכרת שרציתי לבכות, הקול המייבב והמנסר פרט על מיתרי ליבי ומייד נשביתי. לפעמים נדמה היה לי שהוא בוכה את המילים - כול כך הרבה רגש ועוצמה. 

    לצערנו (היינו חבורה מצומצמת של מעריצי כול מה שיצא מ4AD, ניק דרייק ג'ון קייל ועוד גאונים מוסיקליים אחרים) לתת כבוד לפיטר האמיל על מדפי הדיסקים בחנות כבר היה למעלה מבינתם של הבעלים אבל אני למזלי זכיתי להתוודע לגאון.

    שנים שלא שמעתי אותו , אבל אני זוכרת שהאהובים עלי ביותר מבין שיריו היו:

    my room - (הכי , הכי) פתאום בא לי לשמוע אותו שוב ולבכות מהתרגשות , house with no door(עוד שיר נפלא) ואופליה.

    אני חושבת שהפוסט שפתחת הוא גדול.

    עשה לי חשק ללכת מחר ולקנות אותו מחדש.

    נשיקות

    דנה.

      31/1/08 21:52:
    פורשת אל בין סדיני (ה- cover שהביא בעז (אחת ולתמיד - בעז או בועז - איך אתה מעדיף?) עם הסדין על הספה, מתאים לסצינה. רק להזכיר לכם לקום עם קצת מוזיקה בבוקר, ולחייך. החיים יפים :)
      31/1/08 21:33:

     

    Quote: ארז אשרוב 2008-01-31 18:40:17

     

    איזה שיר זה

    IF I COULD

    שפותח את התקליט הזה

    You must be crazy to stay here,
    and I'll be crazy when you go;
    though there's so much I want to tell you
    all the words come out too slow.
    I've been locked in my problems,
    you seemed prepared to wait...
    now that I know I'm going to lose you
    all the words come out too late.
    There's no promise I can give you that you wouldn't know was fake;
    though I just want to be with you, there's no show that I can make.
    And in the morning, when I wake and find you dressing
    I can tell that it's on your mind to go for good;
    I know that all this time I've kept you guessing,
    but I'd tell you if I could.

     

      31/1/08 21:30:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-01-31 19:14:53

     

     

    צריכה רגיעון?

    אם יתארגנו מספיק חברי קפה (שחלקם נגנים שמכירים את החומר), מוכן להעלות את גודבלאף בהופעה חיה.

    יהיה גם הדרן. א-קאפלה.

    זרקתי כפפה.

    היי, הו! מה השקט הזה?!

     

    הרמתי ת'כפפה. מה צריך לעשות?

    לארגן מועדון עם מסך ענק?

      31/1/08 21:25:

     

    Quote: חנה בית הלחמי 2008-01-31 19:46:06

    טוב, Queensryche יהיו הפוסט המוזיקלי המתגעגע הבא.

    בינתיים:

    Silent Lucidity

     

    אמן הרחמים העצמיים, אבל גם מספיק מבריק כדי לרדת על עצמו, שהוא שוקע

    לתוך יגון, ושר על זה שירים

     

    הנה, מתוך הזאב המיילל

    האם זה מה שעושה אותך שמח?
    האם זה מה שמביא לך אושר?
    התירוצים שלך דפוקים...
    ילד טיפש"

     

    הוא שר בצורה ישירה וחסרת חשבון על אשתו, שעזבה אותו לטובת החבר הכי

    טוב שלו

    "אז אנחנו עכשיו רק חברים טובים, הא, למרות שנתתי לך את כל הרגשות שהיו לי

    אם הייתי צועק עכשיו, מה היית אומרת, היית אומרת שאנחנו רק חברים טובים"

     

    והוא שר על "הזמן שמרפא", אחד השירים הכי מצמררים שאני אישית מכיר

    שמונה דקות של גיהנום בגן עדן

    ''במבט לאחור, נראה שאני
    יכול לשכב לצידך כפי שמעולם לא באמת עשיתי,
    בשעה של דמדומים –
    ללא כל אחר-כך.
    כותב שירי אהבה רק כשהיא איננה ומתה.
    בסך-הכל משלם במלים: מחרוזות של הצהרות כמעט-נשכחות...
    אני מתכוון...
    התכוונתי...
    אף פעם לא יכולתי באמת ממש לומר איך זה היה.''

    (''Time Heals'')

     

    כל אלבום "שירי אהבה" שלו הוא אירוני, מכיוון שאין מדובר בשירי אהבה

    אלא בשירי אכזבה ופרידה. אהבת אותי, אבל עזבת אותי

    חלקם שירים שהוא חידש, במיוחד עבור האלבום המופלא - המופרע הזה

    So here we are, alone

    הוא שר ב"סתיו". כן. סתיו חייו

      31/1/08 21:16:

     

    Quote: ש י פ ו פ ה 2008-01-31 20:12:52

    מוקירים ועוד איך!

    נפלאה אתנשיקה

     

    Peter Hammill,Fool's Mate,UK,CD ALBUM,327006 

    1971

    תקליט הבכורה שלו כסולן,

    FOOLS MATE

     

    יצא לא מזמן במהדורה משופצת-סאונד עם בונוסים

    שירים מקסימים, כמו

    CANDLE
    או

    VISION

    או

    BIRDS

    בלדות פסנתר, שהשפיעו על המון יוצרים מאוחר יותר

      31/1/08 21:13:

     

    Quote: חנה בית הלחמי 2008-01-31 17:42:22

    תשמעו, אין לכם מושג איך הפוסט הזה, כלומר התגובות, מרגשים אותי. וזאת בהפתעה גמורה, כי באמת כל שעלה בדעתי זה לתת תשובה טובה דיה לאורי.

    תודה לכם!

     

     

    אלבום המופת שלו

    OVER

    הוא עדיין היצירה האישית העמוקה והחשופה והכואבת ביותר שכתב איזשהו אמן רוק

    מודרני על אובדן של אישה אהובה

      31/1/08 21:09:

    הייתי אצלו בבית, בעיר באת' שבאנגליה, בשנת

    1994

     

    זו היתה חוויה עצומה. קשה להסביר. דיברנו על אדגר אלן פו, על ספרים שהוא מתרגם מגרמנית ואיטלקית לאנגלית, על האופרה שהוא כותב, על יוגה (הוא מכור ליוגה), על תזונה

    ועל מה לא. איש מיוחד במינו, וחביב להפליא. אנגלי מקסים

     

    קשה להסביר עד כמה זה היה

    מרגש

    שהרי רק עשר שנים קודם לכן, בשנת

    1984

    הוא הופיע תחת השם "ואן דר גראף ג'נרייטור" באמפי ווהל, למרות

    שזו כמובן לא היתה הלהקה ההיא

    אבל למי איכפת

    ולקחתי את אחותי הקטנה (שהיתה אז בת שלוש עשרה) לראות את המלך

     

    ושנה קודם לכן, בקולנוע דן בתל אביב

    רמי פורטיס וז'אן קונפליקט חיממו אותו

    הוא הופיע עם הסקסופוניסט של ואן דר גראף ג'נרייטור

     

    פיטר האמיל היה מגיבורי נעוריי. ראיתי אותו ה-מון פעמים בהופעות. בלונדון, בפאריז

    בשיקגו, בתל אביב, גם בפסטיבל הפסנתר בשנת

    2001

    הוא הופיע

    ולמרבה האכזבה העדיף את הפסנתר החשמלי הטפשי

    על הפסנתר האקוסטי של מרכז ענב

     

    אמן ענק.

    גאון

      31/1/08 20:53:
    נאלץ להודות בבושת פנים שאיני מכיר את האומן הזה. אני הייתי בקטע של רוק פראי סוג המוסיקה הזה לא דיבר אלי אז ולא מדבר אלי גם היום. לא אומר שניא לא טובה, אין לי שום משג במוסיקה. לפי התגובות האחרות אני מבין שיש כאלו שאוהבים אותו וזה לזכותו שיהיה סוף שבוע נעים
      31/1/08 20:49:

    נפלא. תודה. הקשבתי לשיר כמה פעמים.

      31/1/08 20:12:

    מוקירים ועוד איך!

    נפלאה אתנשיקה

      31/1/08 19:55:

    על פיטר אמיל שמעתי בצבא..

    איזה כיף לראות שיש עוד כמוני

    שמוקירימוס אותו..

      31/1/08 19:46:

    טוב, Queensryche יהיו הפוסט המוזיקלי המתגעגע הבא.

    בינתיים:

    Silent Lucidity

      31/1/08 19:32:
    יגאל תודה על הקישור לקליפ (להעלות לפוסט?).
      31/1/08 19:28:

     

    צטט: א.ב. של אהבה 2008-01-31 14:37:30

    היי חנה

    תודה על הפוסט, מאוד נהניתי לשמוע! 


    צוחק

    בעצם, זימנת לי תענוג כמעט אקסטטי ובלתי צפוי. לך התודה והברכה :)

      31/1/08 19:23:

     

    צטט: מיא 2008-01-31 16:08:33

    אויש, בזמן שאתם התהוללתם במועדונים, אני חרשתי בספריות...

    מאמי, איך היינו לומדים היום על כל האומנות ההשראתית הזו, לולא ישבת בספריות? תודה שהיית שם!!!

      31/1/08 19:21:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 18:40:17

     

    אוקיי, נרגעתי.

    לקחת רגיעון?
      31/1/08 19:19:

     

    צטט: המטיף 2008-01-31 17:18:41

    המוזיקה מלווה אותי מגיל 13, כשקיבלתי את פטיפון המונו הראשון שלי (כמה שאני זקן) ומיד רצתי ורכשתי את machine head המשובח של deep purple, לחרדתם הגמורה של הורי. מאז ועד היום היא לא עזבה אותי. אני קם עם מוזיקה, הולך לישון עם מוזיקה, עובד עם מוזיקה, מה לא? מאז שנולדו ילדי, ניסיתי להנחיל להם את האהבה למוזיקה. הם נחשפו אליה יום יום מגיל צעיר, אבל נראה היה שהם לא מתחברים אליה. פתאום, בהיותם טינאייג'רים מתקדמים וקוצניים, הופיעה יש מאין האהבה גם אצלם. היום הם חוקרים עולמות מוזיקליים משלהם, ומעת לעת מלמדים אותי כל מיני דברים חדשים. שיא האושר היה, עת ניצבנו כולנו מטרים ספורים מהבמה בהופעתו המצויינת של רוג'ר ווטרז. לעולם לא אשכח, איך כשהחלה ההופעה, פנה אלי בכורי המתוק בעיניים נוצצות ואמר לי "אבא, איזה אושר, אני לא מאמין שאנחנו כאן". כל זה לא נועד אלא להרגיע אותך, שימי הדיג דיג דוג לא יאריכו והילדים, גם אם יסברו לעיתים שאת מוזרה ועתיקה, אם יספגו ממך את האהבה הזאת למוזיקה, יפרחו איתה בסופו של דבר.

    כן, יודעת...

    כל מי שהזכרת נפלאים בעיני, ועוד רבים וטובים.

    עוד להקה שנשאר לי ממנה קופסאת דיסק ריקה (בטח הדיסק עצמו נשאר איפהשהו באיזה אוטו שעברתי דרכו אי פעם) וגעגוע, היא Queensryche, עימה נכנסתי אפילו לחדר לידה בלידה הראשונה...

    כן, הילדים מצמיחים גם הם טעם מוזיקלי מגוון ולא רע (יש לי בן עם אספירציות של DJ).

     

      31/1/08 19:14:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 18:44:00

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-01-31 17:42:22

    תשמעו, אין לכם מושג איך הפוסט הזה, כלומר התגובות, מרגשים אותי.

    צריכה רגיעון?

    אם יתארגנו מספיק חברי קפה (שחלקם נגנים שמכירים את החומר), מוכן להעלות את גודבלאף בהופעה חיה.

    יהיה גם הדרן. א-קאפלה.

    זרקתי כפפה.

    היי, הו! מה השקט הזה?!

     

    הרמתי ת'כפפה. מה צריך לעשות?

      31/1/08 19:12:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 18:40:17

     

    צטט: יריב גוטליב 2008-01-31 15:15:48

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 14:21:57

    ון דר גראף באמפי וואהל? אתה בטוח?

    והנה ביקורת על אחד הדיסקים המאוחרים שלו.

     למען האמת זאת לא היתה ון דר גראף האמיתית אלא הרכב אחר של האמיל שנקרא K group. ההרכב כלל אז את גאי אוואנס וניק פוטר מון דר גראף ועוד מישהו. זה היה ב 1984. הם עשו קטעים שלהם ולא מעט קטעים של ון דר גראף

    אוקיי, נרגעתי.

    גם שם הייתי. למיטב זכרוני היה שם גם דייויד ג'קסון הסקסופוניסט. 

    ליתר דיוק, נדמה לי שזו הייתה ההופעה הראשונה, ב-1983 (כנראה אוגוסט. עשיתי שמיניות באוויר לצאת מהטירונות וחיים, אח של יגאל, צייד אותנו בסיפורים קצרים של גינטר גראס), ושנה אחרי הגיע המיל רק עם ג'קסון.

    משהו לא מסתדר לי, רק שסומכת על הזיכרון המלומד שלכם יותר מאשר על זה שלי. אני הייתי בשתי הופעות סה"כ. הייתי ב- 84'? הייתי כנראה אז בביקורים בארץ, אין לי הסבר אחר (מי זוכרת בכזו רזולוציה, בכזה מרחק בזמן). תחילת אהבתי לרוק, בכלל, היתה מלחמת לבנון. זה התלבש לי טוב, המקצבים, המורכבויות, המסרים, המלודיות (כשהיו), הכעס (כשהיה). איפה שנגמרה אהבה (לי - ממש פיגורטיבית, נטמנה שש אמות באדמה) התחילה אהבה. ותחשוב על זה: היינו באותו מקום באותו זמן. אכן משעשע (וקצת יותר מרגש מחוויה משותפת שהעליתי כאן בקפה עם מישהו, על ההופעה שבה הקהל זרק את עמיר לב מהבמה בבניני האומה, בתחילת דרכו, כשהיה מופע החימום של מריאן פיית'פול).

      31/1/08 18:44:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-01-31 17:42:22

    תשמעו, אין לכם מושג איך הפוסט הזה, כלומר התגובות, מרגשים אותי.

    צריכה רגיעון?

    אם יתארגנו מספיק חברי קפה (שחלקם נגנים שמכירים את החומר), מוכן להעלות את גודבלאף בהופעה חיה.

    יהיה גם הדרן. א-קאפלה.

    זרקתי כפפה.

    היי, הו! מה השקט הזה?!

     

      31/1/08 18:40:

     

    צטט: יריב גוטליב 2008-01-31 15:15:48

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 14:21:57

    ון דר גראף באמפי וואהל? אתה בטוח?

    והנה ביקורת על אחד הדיסקים המאוחרים שלו.

     למען האמת זאת לא היתה ון דר גראף האמיתית אלא הרכב אחר של האמיל שנקרא K group. ההרכב כלל אז את גאי אוואנס וניק פוטר מון דר גראף ועוד מישהו. זה היה ב 1984. הם עשו קטעים שלהם ולא מעט קטעים של ון דר גראף

    אוקיי, נרגעתי.

    גם שם הייתי. למיטב זכרוני היה שם גם דייויד ג'קסון הסקסופוניסט. 

    ליתר דיוק, נדמה לי שזו הייתה ההופעה הראשונה, ב-1983 (כנראה אוגוסט. עשיתי שמיניות באוויר לצאת מהטירונות וחיים, אח של יגאל, צייד אותנו בסיפורים קצרים של גינטר גראס), ושנה אחרי הגיע המיל רק עם ג'קסון.

      31/1/08 17:42:

    תשמעו, אין לכם מושג איך הפוסט הזה, כלומר התגובות, מרגשים אותי. וזאת בהפתעה גמורה, כי באמת כל שעלה בדעתי זה לתת תשובה טובה דיה לאורי.

    תודה לכם!

      31/1/08 17:20:

    לא תיארתי לעצמי בחלומות הקפה הוורודים, שאפגוש כאן (מלבד ארז אשרוב, מורי ורבי)

    את אוהבי פיטר האמיל וואן דר גראאף ג'נרייטור - גזע נכחד.

    .

    ראיתי את פיטר האמיל פעמיים - בקולנוע דן ב 1984 (נפקדות ראשונה :-) ומאוחר יותר,

    ב- 1997 לדעתי - במסגרת "פסטיבל הפסנתר" בסוזאן דלאל. בשתי ההופעות הוא היה,

    כהרגלו, הרבה יותר מפרפורמר מכשף, יותר קורב לחוויה דתית.

    .

    ב 1980 (!) שמעתי והקלטתי לראשונה מתוך Godbluf בתכניתם של יואב קוטנר ורון שחורי,

    "רוק פלוס" - את הקוסם. קלטת ה- AGFA הכתומה נוגנה אצלי שנים עד שאשרוב היקר,

    חשף אותי ליתר האוסף המופלא של יצירותיו.

    .

    הקטע האהוב עליי: כאן, המיל במיטבו, כלאמר- כתמיד, לבן שיער - כאילו לא עברו 25 שנה. 

     

      31/1/08 17:18:

    המוזיקה מלווה אותי מגיל 13, כשקיבלתי את פטיפון המונו הראשון שלי (כמה שאני זקן) ומיד רצתי ורכשתי את machine head המשובח של deep purple, לחרדתם הגמורה של הורי. מאז ועד היום היא לא עזבה אותי. אני קם עם מוזיקה, הולך לישון עם מוזיקה, עובד עם מוזיקה, מה לא? מאז שנולדו ילדי, ניסיתי להנחיל להם את האהבה למוזיקה. הם נחשפו אליה יום יום מגיל צעיר, אבל נראה היה שהם לא מתחברים אליה. פתאום, בהיותם טינאייג'רים מתקדמים וקוצניים, הופיעה יש מאין האהבה גם אצלם. היום הם חוקרים עולמות מוזיקליים משלהם, ומעת לעת מלמדים אותי כל מיני דברים חדשים. שיא האושר היה, עת ניצבנו כולנו מטרים ספורים מהבמה בהופעתו המצויינת של רוג'ר ווטרז. לעולם לא אשכח, איך כשהחלה ההופעה, פנה אלי בכורי המתוק בעיניים נוצצות ואמר לי "אבא, איזה אושר, אני לא מאמין שאנחנו כאן". כל זה לא נועד אלא להרגיע אותך, שימי הדיג דיג דוג לא יאריכו והילדים, גם אם יסברו לעיתים שאת מוזרה ועתיקה, אם יספגו ממך את האהבה הזאת למוזיקה, יפרחו איתה בסופו של דבר.

      31/1/08 16:08:

    אויש, בזמן שאתם התהוללתם במועדונים, אני חרשתי בספריות...

      31/1/08 15:20:

     

    צטט: יריב גוטליב 2008-01-31 15:15:48

     

     למען האמת זאת לא היתה ון דר גראף האמיתית אלא הרכב אחר של האמיל שנקרא K group. ההרכב כלל אז את גאי אוואנס וניק פוטר מון דר גראף ועוד מישהו. זה היה ב 1984. הם עשו קטעים שלהם ולא מעט קטעים של ון דר גראף

    מבינה למה לא הייתי בהופעה. גרתי בהולנד.

      31/1/08 15:15:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 14:21:57

    ון דר גראף באמפי וואהל? אתה בטוח?

    והנה ביקורת על אחד הדיסקים המאוחרים שלו.

     למען האמת זאת לא היתה ון דר גראף האמיתית אלא הרכב אחר של האמיל שנקרא K group. ההרכב כלל אז את גאי אוואנס וניק פוטר מון דר גראף ועוד מישהו. זה היה ב 1984. הם עשו קטעים שלהם ולא מעט קטעים של ון דר גראף

      31/1/08 14:37:

    היי חנה

    תודה על הפוסט, מאוד נהניתי לשמוע! 

     
    צוחק

      

     

     

      31/1/08 14:24:
    אני זוכרת רק את קולנוע דן.
      31/1/08 14:21:

    ון דר גראף באמפי וואהל? אתה בטוח?

    והנה ביקורת על אחד הדיסקים המאוחרים שלו.

      31/1/08 14:19:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-01-31 14:18:26

    הייתי שם באותו ערב.

    יש לי חלק מהצילומים. אולי אסרוק ואעלה.

    אני הייתי היפה עם המצלמה עם הזום הענק.

    בקולנוע דן או באמפי?

    תעלה, תעלה את הצילומים.

    מצחיקים, החיים האלה :)

    (אני הייתי זו עם החבורה של הרוקיסטים (עאלק - היה עלינו כל הדאווין - באנו משהות ארוכה בחו"ל עדויים בהרבה פוזה).

      31/1/08 14:18:

    הייתי שם באותו ערב.

    יש לי חלק מהצילומים. אולי אסרוק ואעלה.

    אני הייתי היפה עם המצלמה עם הזום הענק.

      31/1/08 14:07:

     

    צטט: יריב גוטליב 2008-01-31 13:56:43

    אחד היוצרים האהובים עליי!

    נהדר

    הייתי באחת ההופעות שלו שם וגם הלכתי להופעה מאוחרת יותר של ואן דר גראאף ג'נרטור שהייתה באמפי וואהל (הופעה אלוהית) 

    תודה! 

    מקנאה בך רטרואקטיבית.

      31/1/08 13:56:

    אחד היוצרים האהובים עליי!

    נהדר

    הייתי באחת ההופעות שלו שם וגם הלכתי להופעה מאוחרת יותר של ואן דר גראאף ג'נרטור שהייתה באמפי וואהל (הופעה אלוהית) 

    תודה! 

    פרופיל

    חנה בית הלחמי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין