יום רביעי, 12.2.14
שום דבר ממאורעות היום לא העיד על כך בבוקר, התעוררתי ב-12:00 הלום שינה של אחרי 10 שעות אינטנסיביות, קם ומכין קפה. עונד את עדשות המגע. פותח חלונות ותריסים, מסיט וילונות, מציץ על השדרה, נושם ניחוח אוטובוסים, הכריזה של הקווים מגיעה עד אליי - 4 קומות של פיח.
תמיד לוקח לי שעות להתניע את עצמי ולהביא את עצמי לכדי מעשה, במיוחד בימים שאני לא עובד בהם, כמו למשל אותו היום ההוא. עד 17:00 הספקתי להפסיד בשחמט כמה וכמה פעמים וזה הביא לי דיכאון רציני, כאילו ישנה איזו אינטליגנציה ברחבי האינטרנט שחזקה יותר משלי, ככה נוצרים משברי אמון בינך לבין עצמך.
לבסוף כדי לסיים את השיחה עם אקורד חיובי, אמרתי לה שאני בא אליה לסוף שבוע, ויש לי הפתעה בשבילה שקשורה, איך לא, לתחום הסטלות, היא ניסתה לחלץ ממני מידע אודות הדבר המסתורי הזה, וטענתי מולה שאחרת לא תהיה זו הפתעה. תירוץ כגון זה תופס משחר האנושות וזה סיפק אותה לגמרי. כבר חשבתי לעצמי - טוב, ניתן לה הזדמנות, או שניתן לעצמי הזדמנות, בכל מקרה, זה לא מובן מאליו בכלל שמישהי חושקת בך בלי מעצורים למרות שאתה חרא של בנאדם במישור הזוגי, עוד אמרתי לה שבמהלך השנים אכלתי כל כך הרבה ג'יפה מבחורות שאני לא נוטה להתמסר אחרת נפגעים תמיד, היא אמרה שגם היא ככה. אבל יש כמה דברים שמורידים לי ממנה, למשל העובדה שהיא תמיד נראית כאילו בשכול, או שיש לה לוק של אלמנה, עם השחור הזה בעיניים ויותר מדי לילות לבנים, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי.
אבל כפי שנכתב לעיל, מצאתי נחמה קטנה בשנינו בעצם העובדה שאסע אליה לסופ"ש בירושלים, יש לה אחלה בית מול היער, שזה עדיף מבניין שיכונים כמו שלי מול הים. אחר כך התקלחתי והתקלפתי מתחושת הפיג'מה שלי והיום כבר ממש התחיל לקרום עור וגידים ולהתממש לנגד עיניי, שעת הדמדומים הייתה כבר מאחורינו. התקשרתי לנתן, חבר ותיק פחות או יותר, ואמרתי לו, תשמע, מזמן לא נפגשנו, חייבים לעשות משהו בנדון, הוא אמר, טוב, בוא אלינו, אמרתי לו שאני בא עוד שעה. הלכתי ברגל לפלורנטין, אין לי כוח לאוטובוסים, ואופניים זה לא כלי תחבורה שאני מאמין בו. הדיווש בא לי שלילי. וגם זה להכניס את עצמי לקבוצת סיכון של הימרחות תחת אוטובוסים, עדיף לשבת בבטחה בתוך אוטובוס מאשר להיקלע למצבים לא נעימים, גם אופנוע זה לא אני בכלל, גם לא קורקינט או כרכרה, אני גבר פרה-היסטורי שנסמך על רגליו ועל מצפן מובנה בתוך הלב, שם יש לו מחוג מלובן שצורב את הנשמה.
באתי לנתן, הוא גר עם חברה שלו, איילה, בדירה פצפונת. היא אחת האלילות, ופעם הכרזתי עליה כמושיעת המין הגברי כולו. והוא אחד האינטלקטואלים הגדולים של הדור הזה, פעם סברתי שהוא המשיח, אבל התאכזבתי משום מה מדרכיו הנלוזות, ועכשיו דרוש לי משיח חדש. הוא משחק בימים אלה באיזה סרט את התפקיד הראשי, זאת למרות שאין לו שום הכשרה פורמלית בתחום, אבל הבמאי סמך עליו במאה אחוז, ואחרי שורה ארוכה של אודישנים שנעשו לבכירי השחקנים בתעשייה המקומית, נקבע שנתן הוא זה ולא אחר שראוי לקבל את התפקיד, נתן לקח את התפקיד במלוא שיא הרצינות, עם הכריזמה שלו כל אפשרי. גידל זקן עבות ורזה בכ-10 קילו, שזה מסוכן עבור מבנה גופו הרזה בלאו הכי, וכל חייו מתנהלים כעת סביב העניין הזה. איילה היא מהגרת טרייה מירושלים, בעלת גוף בשל ביותר, שעומד להתפקע מתוך עצמו, ורכות נשית אינסופית. ולמעשה אני הכרתי ביניהם באיזה רגע נמהר, והאהבה ביניהם משגשגת ללא גבול, כולם רואים ומקנאים, כי זה לא מובן מאליו חיבורים מעין אלו. אבל משיחים ונביאות תמיד התחברו אחד לשני.
איילה מכריזה דבר ראשון שהיא לא מרגישה טוב, אמרתי לה שאני לא מרגיש טוב כבר שנים. באמת. כל פעם יש לי איזה משהו אחר, או שגר אצלי בלב היפוכונדר קטן, איילה שואלת אותי מה שלום תמר, סיפרתי לה את סיפור המעשה בנשימה אחת, והיא פסקה שאני מניאק. מיד התרעמתי, אמרתי - האם כשאני מדבר בכנות יתירה על רגשותיי למניאק אני אחשב? היא אמרה שאני צודק, ושוב דיברתי איתה דיבור על אופניו, תוך פירוט מפורט של כל השיחה האחרונה שלי עם תמר. לבסוף היא הסכימה איתי שאם דיברתי בכנות אז היא מוחקת את סעיף המניאק מכתב האישום. בינתיים נתן מקסס חשיש, נגמר הגראס במדינה עכשיו כולם על חשיש. הבאתי בירות וכבר הייתי משליק מבקבוק חצי גולדסטאר. נתן לא פיגר אחריי בכהוא זה. ולפני כל שלוק היינו משיקים את הבקבוקים בצלילים צורמים.
אחר כך הגיע עוד חבר לשבת איתנו, וזה תיאורו - יאיר, בסוף שנות העשרים לחייו. מדובר בסוג של גאון מהלך, לפחות מבחינה מתמטית, הוא משתייך לאיזו כנופייה של אינטלקטואלים אחרים שמתפרנסים מדברים כגון - משחקי פוקר באינטרנט, כתיבת תוכנות שיודעות כיצד לעקוף את פרצות האבטחה של הבורסה ולזקוף לזכותם של המנצחים אי אלו הפרשי חליפין זעירים שבסך הכללי מצטברים לבסוף לסכומים נאים, עקיצת קזינואים בבלאק-ג'ק על ידי השיטה הישנה של ספירת הקלפים, וכיוצא באלה דברים שמרנינים את הלב, והם כולם חיים במין קומונה במגדלי יוקרה ברמת-גן, לא מתחתנים ולאף אחד מהם אין חברה וניזונים מפיצות והמבורגרים.
לאחרונה, כך יאיר מספר, נמאס לו ממשלח יד זה, אז הוא נרשם לתואר שני במדעי המחשב וכיף לו, וסבבה לו, פתאום הוא חזר לגור אצל אמא שלו בראשון, והחיים שלו שלווים כמו חמניות בציור אימפרסיוניסטי. הוא לוקח מהבאנג כל כך עמוק שהמים כמעט עולים לו לגרון, אני מגלגל ג'וינט מתוך קערת הקססה שתיגמר כנראה בסוף הערב, ומעשן את רובו, אחר כך מוצא יין לבן ושותה לו ישירות מהבקבוק, הגדיל לעשות נתן שגם הביא בקבוק עראק ממעמקי המקפיא ושתה ממנו כמו שאני שתיתי קודם מהגולדסטאר - בשלוקים עמוקים והצטמררות בסוף כל סשן. כולנו ישבנו למשך כשעה ומילאנו את מצבורי הסטלות שלנו. למעט איילה, שהיא כנראה באמת לא הרגישה טוב, והסתפקה רק בג'וינטים קטנטנים ואישיים שאינם ניתנים להעברה.
יאיר אמר שקרא בספרו של ויטגנשטיין 'חקירות פילוסופיות' תיאוריה ממש מעניינת, שאין מטפיזיקה בעולם, ואין כלום, ואין אמונה בדתות, ואין אלוהים, ואין אפילו מחשבות, שלא לדבר על אובייקטיבי וסובייקטיבי. כלום לא קיים זולת דבר אחד - השפה, השפה, על סמך האבסטרקט החלקי שהיא מייצגת, מאפשרת לנו - בני האדם - לחשוב מחשבות אבסטרקטיות ומטפיזיות בלי בושה, ועוד לחשוב שיש אלוהים ודברים שמעבר. הכל זה חור לוגי שהשפה מצליחה ליצור. ויותר מזה - אין מחשבה בלב בני האדם חוץ משפה, כל אחד חושב במילים. למעשה הכל זה מילים. לכן כל ויכוח נגדי הוא עקר מיסודו - יטען ויטגנשטיין, אתה מעלה שאלות מופרכות על אלוהים, קיום ושיט רק בגלל אוזלת ידה של השפה ותו לא. נתן ואני מיד הסתייגנו - נתן אמר שלראייה ניקח חבורת אילמים שגדלה פרא, ואלה יתקשרו ברבות השנים על ידי איזשהן מחוות, שאמנם ריקות ממילים, אבל מובנות ומוסכמות על ידי כולם. ואני אמרתי, הנה לך רעיון למשהו מילולי שאין בו למעשה שום מילה, אלא איזשהו סימן שמייצג משמעות גדולה יותר: לחללית פיוניר 10 שנשלחה אי אז בשנות ה-70 לחלל החיצון מחוברת דיסקית מתכת קטנה ועליה חרוטים סימנים, למקרה שאיזו ציוויליזציה חוץ-ארצית תמצא את החללית ותרצה ללמוד אודותינו פרטים נוספים. התחריט מתאר גבר ואישה ערומים, כשהגבר מנופף בידו לשלום, שברו המדענים את הראש כיצד לתאר לחוצנים את גודלנו האמיתי, ולבסוף נמצא פתרון - מאחורי שני האנשים האלה משורטטת החללית בפרופורציה מושלמת לאנשים החרוטים בתמונה, וכך כל ציוויליזיציה תוכל לדעת באיזה גודל אנחנו ביחס לחללית שנמצאה צפה במרחבים. הנה מילה ורעיון שלם מקופל בתוך תיאור שאינו מילולי.
השתררה שתיקה, כולם היו מסטולים. לבסוף יאיר הלך, ליוויתי אותו עד מחוץ לבניין, היה נראה שהוא מחפש חברה בדרך כלל. ושהוא צמא לחברתם של בני אדם. לא הזמנתי אותו אליי.
אחר כך נפל מאנצ'יז כבד ביותר, ונתן התוודה שלא אכל כלום כל היום למעט תפוז, אמרתי לו שאני אכלתי רק עוף עם אורז, ובננה, ואת לחם השיפון התמידי שלי. איילה הייתה חצי רדומה, אבל הגיבה קלושות לליטופיו של נתן. אכלנו פרינגלס וביסלי, ותותים ומלון, וגם כמה פרוסות לחם עם גבינה צהובה, זהו מלאי אוכל שמספיק לפעמים. אחר כך היה מאוחר באופן יחסי והייתי כבר שיכור מאוד, שמענו מוזיקה, וסיכמנו כולנו שלפחות יש לנו את הקטע הזה בחיים. אחר כך, הזוג המאוהב עלה לגלריה לנמנם קצת ואני נשפכתי בספה, עוד שמעתי במאמץ את הקולות שלהם כמו בנות קול מרוחקות - באים ומתרחקים, ואז חשכה גדולה ונטולת חלומות נפלה עלי.
בבוקר כולנו התעוררנו ונדמה לי שעוד הייתי שיכור, והיה יום יפה בחוץ, ונתן הלך ליום צילומים, איילה ואני ישבנו במרפסת ושתינו קפה, ואז נוצרה ביננו איזו שיחה על גבול הסטייה, היא אמרה שלנתן יש הזין הכי גדול בהיסטוריה האנושית, זאת לעומת האקס שלה, שגם אותו אני מכיר, שהיה לו במידה זעומה. ועוד היא אמרה על דעת עצמה שלי דווקא יש זין מכובד מאוד, אם כי לא הגדול ביותר בהיסטוריה, אמרתי לה, אני לא זוכר מה היה בפעם ההיא, היינו ממש שיכורים, טבענו בתוך כמה ליטרים של וויסקי באיזה בית מלון בקומה ה-13 והאחרונה, התאבדות הייתה אז פוטנציאלית, חשבנו על זה הרבה באותה תקופה, וגם זה היה ממש מזמן, ואני אפילו לא זוכר מה היה שם בדיוק, חוץ מכמה תמונות מעורפלות של מין אוראלי הדדי. אבל לא זכור לי במצבי שכרות קשים שעומד לי כמו שצריך, אז אמרתי לה, לא ראית הכל בזמנו.
היא צחקה ונזכרה שדווקא כן עמד לי. הפתעה נעימה על הבוקר. ואז הלכתי הביתה להתקלח ולהתכונן לעוד יום עבודה.
|