נהניתי לשמוע את אליהו וינוגרד אתמול. מאוזן, שקול, בעיקר שפוי.

לבי למילואימניקים אבל הם כבר מזמן היו צריכים לרדת מסדר היום. לבי למשפחות שליט, גולדווסר ורגב. אני מתפלל לשובם הביתה אבל זו לא סיבה מספקת להחליף ראש ממשלה בישראל. נכון שנעשו מחדלים גדולים לפני המלחמה ובמהלכה, אבל אין לי ספק שמספר "הרוגי החינם" במלחמה זו לא עלה על מספר הרוגי החינם של כל מלחמה אחרת. גם במלחמות יום כיפור וששת הימים נהרגו מאות ואלפי חיילים כתוצאה מבלבול, קבלת החלטות לא נכונה או סתם יוהרה. זהו מחירה של מלחמה וזו בדיוק הסיבה שיש להמנע ממנה. השאלה העקרית היא האם יש לצאת למלחמה כאשר יש אופציה אחרת. כל היתר צפוי. עצוב אולי אך צפוי. וועדה לא החליפה את שמעון פרס אחרי פיגועי 96 אלא הציבור, אותו ציבור שבחר שוב באריק שרון למרות הרוגי האינתיפאדה. בדמוקרטיה הציבור קובע, לא וועדות, לא גנרלים ולא חיילים, ובשל כך יש להשאיר גם את שאלות מלחמת לבנון השניה למבחן הציבור בלבד.

אהוד אולמרט יצא למלחמה בגיבוי צבורי אדיר. הוא לא צריך להתפטר כתוצאה מטעות זו או אחרת בניהול המלחמה. הוא בוודאי לא יצא לעוד מלחמה בכזאת קלות, דבר שאני מתקשה לומר על ברק ועל נתניהו. הטעות הגדולה שלו היא מנויו הציני של עמיר פרץ לשר הבטחון אבל גם על טעות זו לעמוד למבחן הציבור בלבד.