כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    עגל הזהב לא היה הסיבה לשבירת הלוחות? - פרשת כי תשא

    0 תגובות   יום רביעי, 12/2/14, 19:43

    בס"ד

    עגל הזהב לא היה הסיבה לשבירת הלוחות?
    פרשת
    כי תשא
     

     

    לוחות הברית היו מפעל חייו של משה רבנו. מדוע שבר אותם? למה לא גנז אותם לימים טובים יותר? הרי ידע עוד בשמים שהעם חטא, והרי חטף אותם מהקב"ה והורידם, ואם הורידם, אז למה שבר אותם? מה הקשר בין שני לוחות הברית, שתי שעירים ושתני האמהות רחל ולאה?

     

    על מה הפרשה
    הפרשה השמינית בספר שמות היא פרשת כי תשא. שמה של הפרשה מקורו בפסוק הפותח את הפרשה: [שמות ל, י"ב] "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם." תחילת הפרשה עדיין עוסקת בנושאים הקשורים במשכן אוהל מועד: מחצית השקל וקטורת הסמים. בהמשך מתואר מעשה העגל עם כל התוצאות שבאו בעקבותיו על עם ישראל.

     

    זמנה של הפרשה הוא כשלושה חודשים, ברדת משה רבינו מהר סיני בפעם הראשונה - ט"ז תמוז – עד קבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים - י' תשרי.

     

    נושאי פרשת השבוע

    1. תשלום מחצית השקל - לפי רש"י המטרה היא לפקוד את בני-ישראל וכך הוא כתב: "כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם". מדרש תנחומא כתב:"חצי הסלע. ולא הייתה נגבית אלא לכפרת ישראל, והיו לוקחין מהן תמידין." - המטרה היא כפרה והשימוש הוא לקרבנות. רבי אברהם אבן עזרא כתב:"כי המגפה שהייתה בימי דוד בעבור שלא נתנו כופר נפשם.".

    2. בניית כיור הנחושת - רבי עובדיה ספורנו הסביר למה כלי זה נזכר בנפרד: "גַּם זֶה הַכְּלִי לא הֻזְכַּר לְמַעְלָה עִם שְׁאָר הַכֵּלִים, כִּי לא הָיְתָה הַכַּוָּנָה בו לְהַשְׁכִּין שְׁכִינָה בַּמִּקְדָּשׁ כְּעִנְיַן הַכַּוָּנָה בְּאותָם הַכֵּלִים, כַּמְבאָר לְמַעְלָה, אֲבָל הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהָכִין אֶת הַכּהֲנִים לַעֲבודָתָם." - הוא רק מסייע לעבודה.

    3.הכנת שמן המשחה וקטורת הסמים - הרמב"ן מבאר: כי הוא נועד גם למשיחת בני-אדם מסו-ימים:" שימשח בו עתה אהרן ובניו, ואמר "שמן משחת קדש יהיה זה לי", למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו "לדורותיכם", ולא יינתן על זר שאיננו לי, ולכן ימשחו בו המלכים והכוהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ה'."

    3. מינוי מבצעי מלאכת המשכן - "בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" אשר יזכה לכישורים הדרושים: ]שמות ל"א ב' - י"א ["וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה,ד לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת, וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה" ויחד איתו " אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן" ועוד נוספים "וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". יחד עם זאת נצטוו גם על שמירת השבת, גם בזמן בניית המשכן.

    4. מעשה העגל - משה בושש לרדת מההר, העם נקהל על אהרן והוא השליך לאש נזמי זהב והתקבל עגל יצוק ממתכת. למרת חגגו ומשה שומע כל כך מהקב"ה ומבקש כי יסלח לעם: מחשש לחילול ה' עם כיליון עם ישראל והפרת השבועה לאבות. ה' מנחם על הרעה. העם נענש ומשה קבל לוחות שניים.

    5. חידוש הברית - לקראת הכניסה לארץ הוזהרו בני ישראל מפני כריתת כל ברית "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ", איסור עבודה זרה, מצוות שלושת הרגלים, ביכורים ואיסור בשר בחלב.

    6. ירידת משה רבינו מההר וציווי בני-ישראל - אחרי " אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" בהם "לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה" - "וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו". משה יורד מההר ומצווה את כל הדברים אשר נאמרו לו בהר. הוא לובש שוב מסווה וממשיך בקבלת המצוות מהקב"ה.

     

    ומה ראה משה לשבר את הלוחות?

    [מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ל'] "משל למלך שהלך למדינת הים, והניח אשתו עם השפחות. ומתוך שהייתה עימהם, יצא עליה שם רע. שמע המלך ובא ובקש להורגה. שמע שושבינה, עמד קרע כתובתה. אמר: "אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי, נאמר לו, עדיין אינה אשתך". בדק מלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר, אלא השפחות הם היו שקלקלו. מיד נתרצה לה. אמר לו שושבינה: "מרי, עשה לה כתובה אחרת שנתקרעה הראשונה. אמר לו: "אתה קרעת אותה, לך והביא את הנייר משלך ואני כותב כתב ידי." אף כך, כיון שעשו ישראל את העגל, היה בלבו של הקב"ה ואמר למשה: "לך רד כי שחת עמך." אמר לו: "הם עמך ונחלתך. אמר לו הקב"ה למשה: "המעשה יוכיח, ידע שור קונהו [ישעיה א' ג' ] אמר לו הקב"ה לאותו העגל: "מי עשה אותך?" אמר לו: "חמור, הערב רב יצאו עם ישראל ממצרים, שכתוב בהם, אשר בשר חמורים בשרם [יחזקאל כ"ג כ']. אמר לו הקב"ה הוא: "לא אמרתי לך, לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, שהן עשו את העגל. אבל עמי לא עשו, שנאמר: ישראל לא ידע, עמי לא התבונן [ישעיה א' ג']  מיד קפץ משה ולמד עליהם סנגוריה, ה' אלוקים אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך [דברים ט' כ"ו]  עמד ושבר את הלוחות. כיון שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: "פסל לך שני לוחות."

     

    תבוא האם ותקנח צואת בנה
    כתוב במדרש [תנחומא פרשת חוקת פרק ח'] "אָמַר לָהֶן (רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי לתלמידיו), חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא, (וְלֹא פָּרָה מְטַהֲרָה), וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִּיב, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מַה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְזוֹ נְקֵבָה. אָמַר רַבִּי אִיבּוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל:"

    בפרשתנו מצטווים בני ישראל מתבקשים להביא מחצית השקל במדרש תנחומא מביאים שלוש דעות מדוע הצטווינו להביא מחתית השרל אומר המדרש שבגלל שחטא העגל היה בחצי היום,או שעשו עגל שכפרו בלוחות, בלוחות יש עשרת הדיברות. אמר הקב"ה יביאו מחצית השקל כי השקל הוא מחצית גירה ומחצית השקל הוא עשרה גירה, יכפר על עשרת הדיברות. והדעה השלשית הם קיבלו להביא מטבע כי הם מכרו את יוסף וכל אחד מהם קיבל מטבע מהמכירה לכן הם קיבלו להביא מטבע של עשרה גירה (מחצית השקל) כנגד עשרת האחים  (השבטים). 

     

    בשנים שקוראים בהפטרה את פרשת פרה, הפרשה השלישית שקוראים במהלך חודש אדר, והשנה היא שנה מעוברת, אז לא קוראים את הפרשה בפרשתנו, פרה אדומה באה לכפר על חטא העגל כמו שמביא רש"י בשם משה הדרשן: "תבוא האם ותקנח צואת בנה ושבמהר"ל עומד על זה ושאל מה פירוש? (גם הכלי יקר) הכוונה היא למוות, הקב"ה לאחר שהעם קיבל את התורה ואמר נעשה ונשמע. הם הגיעו לדרגת מלאכים. הקב"ה שאל: מי גילה להם רז זה? שהמלאכים משתמשים באמירה זו של נעשה ונשמע. אמר הקב"ה: [תהלים פ"ב ו' ] "אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם." הייתי בטוח שתחיו לנצח ויבוטל מכם עונש המוות. אבל מאחר שעם עשה את העגל הזה הקב"ה אמר להם [תהלים פ"ב ז' ]  "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ." ומכיון שאמר כך, אז בא מוות לעולם. ובשביל זה צריכים פרה אדומה שמטהרת מטומאת המת. כך אומר המהר"ל בגור אריה. שלכן הכוונה תבוא האם ותקנח צואת בנה.

     

    היכן רמוז מרדכי בפרשה
    בחטא העגל ישנם רבדים שונים והיבטים שונים. [גמרא מסכת חולין] מוזכר מרדכי בציווי על שמן המשחה, [שמות ל' כ"ג] "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם." אומרים חז"ל שכאן בפסוק הזה רמוז מרדכי. היכן? אומרת הגמרא בחולין קל"ט משה מין התורה מניין? היכן מרומז משה רבנו בתורה בשגם ובשר. [מ"ג בראשית ו' ג'] "וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה." גימטרייה של בשגם =345 וגימטרייה של = משה והמשך הפסוק: והיו ימיו מאה ועשרים שנה = שנות חייו של משה.

    ושואלת הגמרא והמן מניין. [מדרש רבה מגילת אסתר - פרשה ט] " ובאים עצים רבים - התפוח, הגפן, הרימון, ההדס ואחרים כמותם - ומסרבים בזה אחר זה שייתלה המן עליהם, כל אחד וטעמו שלו. עד שמגיע, במשל יותם המפורסם, הקוץ לפני הקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם... אתן את עצמי... וייתלה טמא זה עלי, שאני נקרא שמי קוץ, והוא קוץ מכאיב, ונאה שייתלה קוץ על קוץ". וקוץ זה, יודע המדרש לספר, יועד לתפקידו כבר "מששת ימי בראשית", שנאמר בסיפור גן עדן "המן העץ אשר ציותיך לבלתי אכול ממנו אכלת" (בראשית ג, יא); אל תקרי 'המן' אלא 'המן!' "

    בקבוצה הזאת יש את משה, מרדכי, אסתר והמן. למה חז"ל מחפשים אותם? כי הם מחפשים את אלה שהיה להם קשר לנס פורים. אז מה קשור משה רבנו לעניין הזה? ישנם שתי תירוצים:

    א. ישנו כלל שלומדים מגמרא במסכת יומא דף ס"ב אומרת הגמרא: כלל בכל מקום בו מוזכר מספר ללא צורך – זה בא ללמד אותך משהו. פירוש: אם התורה יכולה לכתוב את המילה גם בלי המספר למשל: עשה שתי חצוצרות כסף אם יהיה כתוב שתי או לא יש לזה אותו משמעות. למה? אם כתוב חצוצרות אז אתה מבין שמיעוט רבים זה שניים.  יש לזה אותה משמעות אם תכתוב שתי או לא תכתוב. הגמרא אומרת: באותם שני שעירים שאחד הולך להשם ואחד הולך לעזאזל בפרשת "אחרי מות", מופיע הספרה שניים בשלוש מקומות: ייקח שני שעירי עיזים, ולקח את שני השערים, ונתן על שני השעירים גורלות. מופיע שם מספר למרות שלא צריך כביכול את המספר, ניתן להבין את אותה משמעות אם שם מספר ואם אין. ולקח את השעירים, ולקח את השעירים ונתן את השעירים. אם אין מספר אתה מבין שזה שניים. למה? כי מיעוט רבים זה שניים. ואם זה כתוב רק בשלוש מקומות, אומרים חז"ל זה בא ללמד אותך, יסוד. והיסוד הוא שוויון. בכל מקום שבא מספר או ספרה שאתה לא צריך אותה זה בא ללמד על שוויון. מה זה בא ללמד אותך כאן? בשלוש מקומות השעירים צריכים להיות שווים. במה? אומרת הגמרא: במראה, בדמים ובקומה. אם כתוב בתורה עשה לך שתי חצוצרות כסף, הכוונה שהם צריכות להיות שוות. במה? בכול.  ז"א אותו גודל אותו משקל אותה צורה ואותו אורך. זהים לחלוטין. הדבר נוגע גם לפרשת השבוע. משה רבנו ירד ולוחות העדות בידו. שניהם שווים. בכל אחת מהלוחות יש שני דיברות ושניהם שווים במידות. באים רבותינו ושואלים שאלה מעניינת: ישנו פסוק שמופיע במגילת רות שם מברכות הנשים את בועז: [מגילת רות ד יא] "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְהוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם."

    נשאלת השאלה: לשם מה צריך להיות כתוב: "אשר בנו שתיהן" כתוב הרי: "כרחל וכלאה" אז ניתן להבין שמדובר על שתיים. לכאורה זה מיותר. תגיד: "אשר בנו את בית ישראל". מצד אחד זה לא שאלה כי זה הברכה שברכו. אז מה אתה יכול לעשות אנשים ככה אמרו לו. זה לא שהתורה כתבה כך. הנביא אומר את המציאות של מה שהיה. אולם אם אתה רואה שהנביא כתב ובאותו נוסח שברכו. פרוש הדבר שיש משמעות לדברים האלו. בספר חקרי לב: בראשית פרשת ויצא: הוא שואל את השאלה אם אנחנו אומרים שבכל מקום וכו'. זה בא ללמד אותך על שוויון. אז אם כתוב בנביא ששתיהן בנו את בית ישראל אז פירוש הדבר שיש שוויון בניהן. רחל ולאה יש להן שוויון בהקמת בית ישראל ואיך זה מסתדר אם העובדה שלאה יש שישה ילדים ולרחל רק שניים? אם כך אין בניהן שיוויון. ואם אתה מצרף את בני השפחות אז ללאה יש שמונה ולרחל ארבע אז לא מסתדר בכלל. ואם אנחנו מבקשים לבדוק כאן את היסוד הנ"ל זה לא עולה בקנה אחד מפני שאין כאן לכאורה שוויון בין לאה לרחל.

    והתשובה:

     

    ישנם ארבע כתרים
    במקרה של החצוצרות יש צורך שיהיו זהוֹת, במקרה של השעירים יש צורך בשוויון בשלושה דברים כנ"ל .אולם, במקרה של הברכה שברכו הנשים את בועז יש משמעות אחרת: שם באים חז"ל ואומרים שהברכה שברכו את בועז: כי רחל ולאה בכל דבר מהותי ששיך לבניית ישראל – יש לרחל ולאה חלק. אין דבר מהותי בבניין עם ישראל שלא שווה ביניהן. אם יש ללאה חלק בבניין ישראל יש לרחל חלק באותו עניין ובאותו מידה. הבה נראה (וזה קשור לפרשת השבוע): כשהקב"ה אומר לבצלאל שהוא יהיה אחראי על בניית המשכן, בְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה (לאה) ואתו ואתו וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן (רחל)   אם כך שבונים את המשכן בונים אותו אחד משבט יהודה ואחד משבט דן. אותו דבר תמצאו בבניין בית המקדש, שלמה בנה את המקדש והוא שייך לשבט יהודה (לאה), מי הצטרף אליו? חירם מלך צור (נפתלי (רחל)), יוצא שכל דבר הקשור לבניין עם ישראל יש ללאה וגם לרחל חלק. שואל הספר חקרי לב בוא נתבונן:  חז"ל אומרים שלושה כתרים הם (משנה במסכת אבות), כתר כהונה, מלכות, תורה וכתר שם טוב עולה על גביהם.

     

    חז"ל אומרים שבשלושת הכתרים זכתה לאה. כתר מלכות יהודה ממנה, כתר לויאה כהונה  שואל מי להשם אלי לווים צועדים אליו, הכהונה עוברת מהבכורים ללויים. שבט לוי (לאה) נשאר כתר תורה. מי שייך לכתר תורה? משה רבנו. הוא זה שקיבל תורה מסיני (לאה).

     אז היכן יש לרחל חלק בזה?

     

    דוד המלך זכה בכתר המלוכה

    תשובה: יסוד נפלא -  בשעה שיש לך מלכות, מי המלך המיועד? דוד המלך מי מלך ראשון לפניו? שאול. למי שייך שאול? שייך לשבט בנימין לכן שייך לרחל. אם הולכים למנות מלכים ראשית נותנים לרחל את החלק שלה. אחרי זה ממנים את המלך הקבוע. בעזרת השם יתברך כבר עכשיו ממש יבוא משיח צדקנו מי יהיה המשיח הראשון? משיח בן יוסף, רק לאחריו משיח בן דוד. למה צריך שני משיחים? כי רחל ולאה שתיהן בנו את בית ישראל.

     

    שבט לוי זכה בתר כהונה

    הכתר הבא שבט כהונה לכאורה שייך לשבט לוי. ומי היה הראשון? (גמרא מסכת זבחים קא ב) "לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי" כדכתיב: [במדבר כה יג] "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." אחד הכהנים לא נמשך לכהונה. ראשי בפרשת שמות מביא למה. וזה מה שאפשר לו להרוג את זמרי. כי אם היה כהן הוא לא היה יכול להרוג אותו. כי אסור לכהן להרוג את הנפש. זה שהוא לא התכהן זה אפשר לו להרוג את זמרי. מי היה פנחס? פנחס מביא רש"י דברי הגמרא בשתי מקומות: בבא בתרא ק"ט ובסוטה מ"ג אומרים חז"ל: בפסוק כתוב: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, ואלעזר בן אהרון לקח לו אישה מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס. מי זה בנות פותיאל? או שהוא צאצא של יוסף שפיקפק ביתרו או של יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה. [מסכת סוטה מ"ג ] "למימרא דפינחס מיוסף אתי והא כתיב [שמות ו, כה] ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים לא מיוסף שפיטפט ביצרו והלא שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל אלא אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו ואי אימיה דאימיה מיוסף אבוה דאימיה מיתרו דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרי משמע שמע מינה:"

    אבא של אמא מיוסף ואמא של אמא מיתרו. יוצא שהכהן היחידי שיצא מיוסף זה פנחס. אומר המדרש ארבע מאות כוהנים גדולים היו – כולם מצאצאיו של פנחס. כל הכוהנים הגדולים גם במקדש הראשון וגם בשני, כולם של פנחס. כך אומר בעל הטורים. מהיכן הם יונקים מיוסף.אז אם יש לנו מושג שמלאה ורחל נבנה עם ישראל. כל הכוהנים מלאה. אבל הכוהנים הגדולים מרחל מיוסף הצדיק.

     

    כתר תורה – זכה בו משה רבנו.

    [גמרא במסכת שבת פח]. " אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם"

    מוסיפה הגמרא "אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא" מכאן שאם אתם מקבלים הזמנה לדין למה לא קיימתם את התורה? יש להם תשובה: שכָּפוּ עליהם. שקיבלוה באונס. מתי יסתיים התהליך הזה של קבלת התורה בכפיה? בפורים. אומרת הגמרא: " הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר".

     

    [מגילת אסתר ט כ"ז] "קִיְּמוּ וקבל [וְקִבְּלוּ] הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה."

     

    בזכות מרדכי ואסתר זכה עם ישראל להשלים את קבלת התורה. אם בזה זכה עם ישראל להשלים את קבלת התורה? נוכל ב"ה להבין את ההשלמה של התורה. אם אמרנו שברחל ולאה נבנה עם ישראל. מתי מתחיל הבניין. במשה רבנו שקיבל תורה בהר סיני. אבל שם זה היה "מודעא רבה לאורייתא". היכן זה הושלם? אצל מרדכי ואסתר בזכות אהבת הנס. כאן זה היה אהבת הנס וקבלת התורה הגמורה כאן סיימו את התהליך של קבלת התורה. ומהיכן מגיעים אסתר ומרדכי? מגיעים משבט בנימין (רחל).

    [גמרא במסכת חולין] מי הם האנשים שבזכותם קבלנו את התורה?  משה מהתורה מניין? הוא הראשון שקבלנו בזכותו את התורה. מרדכי מהתורה מניין ואסתר מהתורה מניין? ממשה קבלנו את התורה שבכתב השלמת התורה שבעל פה הייתה באמצעות מרדכי ואסתר.

     

    עד כאן התירוץ הראשון הפשוט והיפה.

     

    התירוץ השני

    ראשית נבין את חטא העגל. משה רבנו נמצא בשמים, הוא עולה לקבל את התורה ביום ז' בסיוון. ביום י"ז בתמוז הוא עדיין בשמיים. עם ישראל רואה משה לא יורד לפי חשבונם עברו ארבעים יום. הוא היה צריך לרדת ביום י"ז בתמוז ומשה לא יורד. לא רק שהוא לא יורד בא השטן בלבל אותם. ועושה להם מצגת שמשה מת והוא מובל על מיטה ע"י מלאכים. משה רבנו מת אין מנהיג.

    הם באים לאהרון. משה מת הוא אמר שאתה תנהיג במקומו אם הוא לא חוזר.

    אומר להם אהרון (הוא מנסה להרוויח זמן) מחר חג להשם תורידו עגילים נזמים עדיים וצמידים ותביאו לי את כל הזהב. הוא חשב שזה ימשך הרבה זמן ובנתינם משה יגיע בכל זאת או שימצא פתרון אחר יותר שקול.הוא לא תאר לעצמו שיתנו ביד נדיבה פתאום כולם נותנים את כל הזהב שלהם.

    משה רבנו נמצא למעלה ולמטה עושים עגל. משה רבנו יורד למטה ושובר את הלוחות.

    שואלים חז"ל מה פתאום הוא שבר את הלוחות? זה לא שלך. מה אתה שובר את הלוחות? קיבלת רשות לשבור את הלוחות? הלוחות מעשה אלוקים המה. קבלתה רשות לשבור אותם?

    אם הקב"ה היה רוצה לשבור את הלוחות היה אומר לך: אל תיקח אותם.

    לקחת אותם מהשמים. הורדתה אותם למטה. למה אתה שובר? קיבלת אישור?

    שואלת הגמרא במסכת שבת. (וגם במסכת יבמות)

    אומרת הגמרא [שבת דף פז] " אמר לך רבי יוסי: יום אחד הוסיף משה מדעתו, דתניא: 'שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות.'"

     

    אומרת הגמרא: " אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה (שמות יב מג) [ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח] וכל בן נכר (בן נכר = מומר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים) לא יאכל בו התורה כולה (התורה כולה תלויה בלוחות הללו) וישראל מומרים - על אחת כמה וכמה (שאינם כדי לה)"

     

    נשאלת שאלה:

    משה רבנו שומע בשמים שהקב"ה אומר לו: [שמות ל"ב ז] " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."

    למטה עושים עגל. משה שהוא יורד למטה – הוא יודע שיש עגל.

    אם אתה יודע שיש עגל. אז למה אתה לוקח את הלוחות?

    תגיד לקב"ה: תראה אני משאיר כאן את הלוחות אני יורד למטה רוצה לראות מה קורה שם לברר את העניינים ואז נראה אולי אני אחזור לקחת אותם.

    למה הוא לוקח את הלוחות אתו מתוך מטרה לשבור אותם?

     

    השאלה נשאלת, כי לכאורה, משמע בדברי חז"ל שהקב"ה לא רצה לתת למשה את הלוחות למשה.

    ומשה חטף את הלוחות מידיו של הקב"ה (ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה - דף כ"ג א') " יפה עשית ששיברת. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן הלחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפיש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר [דברים לד יב] ולכל היד החזקה ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי."

     

    הקב"ה מנסה לחטוף את הלוחות מידיו של משה וגברה ידו של משה וחטפן.

    ועל זה מסיים הקב"ה ואומר היד של משה הייתה יותר חזקה מהיד שלי.

    אם הקב"ה לא רוצה לתת לך את הלוחות. אז מה אתה חוטף אותן?

     

    נשאלת השאלה למה חוטף משה את הלוחות בעודו מבין ויודע שהעם שיחת ויש עגל?

    השאלה מתעצמת יותר שכאשר משה נמצא למטה ורואה את העגל ורוצה לשבור את הלוחות ובא אהרון והזקנים ומנסים למנוע ממנו לשבור את הלוחות הוא חוטפן מידיהם ושוברן בכל זאת. למה?

    למה אהרון ושבעים זקנים חשבו שלא צריך לשבור את הלוחות?

    משה רבנו חוטף את הלוחות מהקב"ה הוא אומר לו אני רוצה לתת לבני ישראל את הלוחות בכל זאת ויורד ורוצה לשבור אותם ואהרון והזקנים מנסים למנוע זאת ממנו והוא חוטפן ושובר אותם בכל זאת. למה?

    אז תחליט. אם חטפת אותם מהקב"ה כי אתה רוצה לתת להם. אז תן להם. אם אתה לא רוצה לתת להם אז אל תוריד. למה להוריד ולשבור אותם? תשאיר אותם למעלה שואל המהרש"א [1] כל לעשות אותו קל וחומר מפסח ולהשאיר שם את הלוחות. במסכת יבמות.

    אז מה הולך כאן?

    בא הפרדס שלמה ואומר היה מחלוקת בין משה לשבעים זקנים. מה המחלוקת? אהרון ושבעים זקנים אמרו למשה הקב"ה נתן שתי לוחות. למה נתן שתי לוחות יכול היה לכתוב הכל על לוח אחד. כי הוא רצה שהצד הימיני יהיה מצוות של בין אדם למקום והצד השמאלי יהיה מצוות של בין אדם לחברו.

    אז אם עם ישראל עשה את העגל אז במה הוא פגם. הוא פגם ב"אנוכי" וב"לא יהיה לך" בשני מצוות צד ימין. אז בוא תחתוך את הלוחות תשבור רק את צד ימין. למה אתה שובר את שנהן. צד שמאל אלא מצוות של בין אדם לחברו בזה הם לא פגעו.

    אמר להם משה שתי הלוחות הן מצומדות אי אפשר להפריד אותן. הן אותו דבר. שוות. אם בן אדם עובר על "אנוכי" הוא עובר גם על "לא תרצח". זה כבר אמר אברהם אבינו "כי אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני". אי אפשר להפריד בין הדברים האלו. אתה לא יכול להגיד אם המקום אני מסתדר עם בני אדם קשה לי.אנשים קשים. יש כאלו בדיוק ההיפך עם אנשים מסתדרים אם הקב"ה קשה להם. קשה להם עם כל כך הרבה מצוות. מה הם אומרים: "אהה אני דתי בלב".

    אי אפר להפריד בין הלוחות אמר משה רבנו. ושבר את הלוחות.

    מה רוצה משה רבנו?

    סיפר הרב ברוך רוזנבלום שפעם בדרשה על חטא העגל אמר לו יהודי דבר מעניין: חטא העגל לא היה עבודה זרה. זה בטוח. כי אם זה היה עבודה זרה הוא לא היה מסכים. כי על עבודה זרה יש יהרג ובעל יעבור.

    מה אהרון עשה? הוא עשה את העגל כי אמר אם חור נהרג ויהרגו גם אותי יקוים בהם מה שנאמר: אם ייהרג במקדש השם כהן גדול או נביא אין להם תקנה יותר.

    אז מה? לכן מותר לך לעבוד עבודה זרה?

    אז מה קורה כאן?

    אז יש כוזרי, יש באַבְּרַבַּנְאֵל [4], כולם מדברים שעם ישראל רצה לעשות איזה אמצעי. היות שמשה רבנו מת. הם רצו דמות שתקשר בינם לבין הבורא. לכן הם בחרו דווקא לעשות עגל. למה דווקא עגל? כי הם ראו במרכבה על הר סיני שיש בה דמות של שור וידעו (משלי) שלשור יש כוח להעשיר לכן הם גם עשו אותו בזהב. לכן עשו אותו בדמות שתקשר אותם לבורא. כך כתוב. הם לא עשו פסל עבודה זרה ולא אמרו: "אשר העלה ממצרים" אלא "אשר העלוך". ביחד.

    נשאלה פעם שאלה ציורית יפה שמעוררת מחשבה: בטיסה ישירה לארה"ב מתברר לדיילת הראשית שהטייסים מתו בהרעלה ורק היא יודעת מזה. היא מכריזה ברמקול שהכל בסדר והיא מקווה שהטיסה נעימה לכם. (המטוס טס באמצעות טייס אוטומטי רק יש בעיה של נחיתה). רק היא רוצה לדעת אם יש טיס מבין הנוסעים וכשהנוסעים מתחילים להיכנס לפאניקה היא אומרת להם שזה סקר שהם עושים. כמה טייסים יש, כמה רופאים יש וכו. עונה אחד שהוא טיס אמנם אין לו ניסיון והטיס רק טיסנים או טיירות והטיסו אותי הרבה מהכיתה. היא מכניסה אותו בסוד העניינים ושואלת אותו אם הוא יכול להטיס ולהנחית את המטוס. הוא עונה לה שכן רק הוא צריך את שיתוף הפעולה של הקהל ומודיע שכולם מתבקשים להביא את כל הזהב שלהם. למה? כי הוא יודע לעשות טיס מזהב. אתם רוצים להאמין? טוב. אתם לא רוצים מקסימום תמותו עם זה. איזו אופציה יש לאנשים? או לשים את הזהב בדלי או לחכות לסוף. בוא נראה אולי הוא צודק.

    שואל היהודי הנ"ל: אז מה רוצים מעם ישראל? עם ישראל נמצא בלי מנהיג. משה רבנו מנהיג אותם ממצרים הוא מראה להם עשרת המכות. הוא מוציא אותם ביום אחד. קורע את הים וכל מה שהם עד היום זה הכול הוא. משה אומר להם אני עולה להר סיני ארבעים יום לקבל את התורה והוא לא חוזר. והם רואים שהוא מת בתלת מימד. מבחינתם הוא מת. בא אהרון שהוא אח של משה שהם מכירים אותו עוד לפני משה. אומר להם תביאו מהר את התכשיטים אנחנו הולכים לעשות משהו. מחר יהיה משהו במקום משה רבנו.

    לא יתנו לו?!

    יתנו לו או לא?!

    אז מה אתה רוצה מהם?

    אמר לו הרב שהספורנו כבר שאל את זה. (לא על המטוסים), מה רוצים מעם ישראל הם היו מבולבלים. בלי מנהיג!  את כל יהבם הם שמו על משה רבנו. אז עשו את העגל אז מה אתה רוצה מהם.

    הולך משה רבנו ושובר את הלוחות!

    על מה ולמה?

    כותב רב שמעון שְקוֹפ [2] משה רבנו שבר את הלוחות שאומרים חז"ל אילו היו הלוחות נתנים לעם ישראל. כל תורה שהיינו לומדים היא לא הייתה משתכחת [גמרה בעירובי]. אמר משה רבנו אם אנשים מסוגלים לעשות את העגל אין מה לתת להם את הלוחות.

    למה?

    כי מחר יבוא אדם מושחת, ילמד את כל התורה כולה ולא ישכח. ויגידו: "תראה זה יודע את כל התורה בע"פ ותראה איך הוא נראה".

    עכשיו שמשה שיבר את הלוחות וכל מי שלומד תורה היא משתכחת ממנו וצריכים להתייגע הרבה והחלק שהאדם מקבל בתורה זה על פי היגיעה שהוא מתייגע בה.    

    המשך חכמה: אומר שמשה שבר את הלוחות כי עם ישראל צריך משהו כדי שיהיה לו מול העיניים. אם הם צריכים עגל במקום משה רבנו כי הם צריכים משהו מוחשי. אמר מה יעזור לי? אני יהרוס את העגל אז הם יחשבו שהלוחות זה העגל. הם צריכים אמונה בקב"ה גם אם אין להם משהו להתפיס את עצמו.

    אומר הספורנו דבר נורא: משה רבנו חטף את לוחות הברית מידיו של הקב"ה כי משה רבנו חשב באמת לתת אותן לעם ישראל.

    אז מה קרה פתאום?!
    מה קרה שהוא ירד? למה הוא החליט לשבור אותם?

    אומר הספורנו: הוא ירד למטה וראה אותם רוקדים!!! מסביב לעגל...

    אמר משה רבנו: עברה עשית – תצטער! לרקוד מסביב לזה?! יש תוספת על דברי הספורנו: ממה נפשא? אתם ראיתם את משה מת. מבחינתכם הוא מת.

    אז איך אתם רוקדים עכשיו?

    מבחינתכם זה שבעה על משה!

    אתם בשבעה רציתם עגל כי אתם צריכים אמצעי.

    אז איך אתם מסוגלים לרקוד בשעת השבעה?

    (זה תוספת של הרב דמרי)

    יהודה לייב חסמן [3]: אתן לך משל למה זה דומה. עומדים אנשים מסביב לספר תורה שעולה באש. הספר נשרף ואין מושיע, אף אחד לא מתקרב כי מי שמתקרב נשרף ברגע. כולם עומדים מסביב מבועתים. שואל אחד מהם את שעומד לידו: תגיד יש לך אש? אני כל כך עצבני בגלל הספר תורה שנשרף שאני מוכרח סיגריה". אומר לו: "אש?! הנה לפניך אש." הולך ומדליק את הסיגריה" שואלים אותו: "מה, השתגעת?! ספר תורה נשרף, אתה לא יכול לעשות כלום! ואתה רוקד?!"

    הספורנו: [ירמיהו י"א ט"ו] "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי."

    הרעה העיקרית הייתה שהם רקדו מסביב לעגל. הריקוד מסביב לעגל הוכיח שמי כה להם בזה!

    שואל הספורנו: "מהיכן לקח את זה משה רבנו שאם ככה אין להם תקנה?"

    תשובה: שמכאן התייאש משה שיוכל לתקון המעוות.

    כשהייתי בשמיים חטפתי את הלוחות מהידיים של הקב"ה. למה? כי חשבתי שניתן לתקן את חטא העגל ולתת להם את הלוחות.

    כי העגל זה לא הסיבה שלא נותנים להם את הלוחות. למה?

    כי העגל זה לא סיבה שצריך לשבור לוחות שהם חירות ממלאך המוות.

    של חירות מהאויבים.

    שהלוחות שמי שלומד בהם לא משכח.

     

    על מה שוברים לוחות?

    על "רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי!" אתה עושה רע ושמח?!

    אומר הספורנו: על זה ראה שלא יוכל לתקן המעוות באופן שהיו שבים לקדמותם והיו ראויים לאות לוחות.

    מהיכן משה רבנו לקח את זה?

    גמרא [מנחות דף נג ב] " שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש אמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עיסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו אמר לו [ירמיהו יא, טו] עשותה המזימתה אמר לו שמא מיעוטן חטאו אמר לו הרבים היה לך לזכור ברית מילה אמר לו [ירמיהו י"א ט"ו] ובשר קודש יעברו מעליך אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה אמר לו [ירמיהו י"א טו"] "כי רעתיכי אז תעלוזי מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה יצתה בת קול ואמרה לו [ירמיהו י"א ט"ז] זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה זית זו אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן".

     

    בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה אברהם שהוא עומד בבית המקדש שואל אותו מה אה עושה בביתי? ענה לו באתי בעסקי בני. אמר לו בנך חטאו וגלו. אמר לו אולי בשוגג ענה לו במזיד ובשמחה. ענה לו אולי מיעוטם? ענה לו הרבים. ענה לו: שמה המנתה להם היו חוזרים בתשובה?

    אמר לו הקב"ה: " כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי." אם הוא עשה עברה וגם שמח בעברה אין לו תקנה!

    אם עשית עברה ולו החמורה ביותר, אם אתה מרגיש צער על כך, יש לך תקנה.

     

    אומר הספורנו: אומר אהרון לעם חג להשם מחר. משה רבנו אומר לאהרון: מה עשה העם הזה שהבאתה עליו רעה גדולה. משה רבנו כועס על אהרון ששמחו וכרכרו במחולות מפני שקבעת להם חג ליום המוחרת! וזה רע מהפשע והמרד שעשו בחטא העגל.

    ועל זה הייתה בקשת ברחמים של משה.

    באומרו: אתם חטאתם חטאה גדולה ובתפילה אמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה.

    וסדר י"ג מידות עוון פשע וחטאה גדולה. ובתפילתו הזכיר וסלחת לעוונו וחטאנו.

     

    על מה?

    על הריקודים שרקדו בני ישראל מסביב לעגל.

     

    ----

     

    ויהי רצון שנזכה לדבוק בהקב"ה ובמצוותיו, ומתוך כך להיגאל בגאולה שלמה בקרוב ממש.

     

     

    בהשראת:
    הרב שניאור אשכנזי שליט"א

    לפי שיחות הרבי מליובאוויטש

    הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

    ------------------------------

     

    תוספות:

     

    [1]
    רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (בכתיב ארכאי: איידלש או אידלש; בראשי תיבות: מהרש"א (מורנו הרב רבי שמואל איידלס); ה'שט"ו 1555 - ה'שצ"ב 1631 אוסטרואה), רב ומפרש התלמוד, מגדולי האחרונים. צאצא למשפחת קלונימוס, שייחוסה מגיע עד דוד המלך.

     

    [2]
    הרב שמעון יהודה הכהן שְׁקוֹפּ (בכתיב יידי: שקאָפּ; תר"כ, 1860 - ט' בחשוון ת"ש, 1939) היה ראש ישיבת שער התורה בגרודנה. יצר דרך ייחודית בלמדנות המזרח-אירופית הקלאסית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בספרו "שערי יֹ‏שר", ומתאפיינת בניתוח לוגי-משפטי של העקרונות היסודיים שבהלכה, ופחות בפלפול מקומי.

     

    [3]
    הרב יהודה לייב חסמן (מכונה הסטוצ'ינר) (תרכ"ט; 1869 - תרצ"ו 1936) היה ראש ישיבה בשטוצ'ין (Shchuchyn) ומנהלה הרוחני של ישיבת חברון. מראשי תנועת המוסר.

     

    [4]
    רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל או דון איסק אברבנאל  ‏ (1437 - 23 בספטמבר 1508), מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה וכן בהיותו שר האוצר בממלכות קסטיליה ואראגון במשך שמונה שנים.

    --

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין