כמי שעוסקת בתחום ההדרכה לקראת לידה ואפשר להגיד גם קצת לקראת הורות הופתעתי בעצמי לגלות שאין דרך להתכונן לקראת בואו או בואה של פצפון קטן הביתה...

נכון, אפשר ללכת ולרכוש רהיטים לחדר תינוק, חיתולים, אמבטיה, בגדים וכ'ו, אין ספק, אבל הפצפון עצמו משנה הההההכל... ולזה אי אפשר להתכונן, לא לזה שפתאום מישהו צריך אותך 24 שעות ביממה, לזה אי אפשר להתכונן...

ושלא תחשבו שאני מתלוננת, חלילה! זה רק ש... כמה שרציתי, כמה שהתכוננתי הפספוסה הקטנה מלמדת אותי דברים חדשים...

נו, אז מעשה שהיה כך היה, ב24.12.07 אחרי שכנועים קלים החליטה הבת שלי לפרוץ לעולם, זה קרה אחרי 20 שעות בחדר לידה ועוד 50 דקות בחדר ניתוח (היה לה יותר מידי טוב אצלי ברחם, אבל יכול להיות שקצת צפוף מישום שהקטנטונת שלחה מסרים סותרים, בסוף הוחלט ליילד אותה בקיסרי, מה שבטוח בטוח :-))ומיד כשראיתי אותה התאהבתי, כן, אני יודעת כמה זה קיצ'י להגיד דבר כזה, אבל היא יצאה בדיוק כמו שרציתי, דומה לאבא שלה, עם לחיים ענקיות, וסבלנות בלי גבול (תודה אלוהים, תודה!)

הראשונה שקראה לי "אמא" הייתה הרופאת ילדים שבדקה את ליאורי בחדר ניתוח, פתאום ראיתי חיוך יפה מציץ אלי מהווילון ששמו לי מול הפנים והחיוך הזה אמר לי: "מזל טוב אמאל'א, יש לך ילדה בריאה ומקסימה" ואני כל מה שחשבתי לעצמי זה... "אני לא אמא שלך!" עד שקלטתי שהיא מתכוונת שאני אמא לילדה לקח לי עוד כמה שניות...

מאז כולם שואלים, נו, איך זה להיות אמא?

מה אני אגיד לכם? לא התכוננתי לזה, הקטנה תפסה אותי לא מוכנה, זה מוזר שפתאום יש לך ילד משלך, שלא מחזירים אותו לאף אחד, הוא נשאר, לא הולך לשום מקום...

יש לי ילדה כמו בספרים, אתם יודעים אלו שתמיד יש להורים אחרים, אוכלת בזמן, ישנה בזמן, מעסיקה את עצמה בעריסה או בעגלה כשהיא מתעוררת, כמו בספרים... רק שלא יעבור לה!

אוחחחחחחחחחחח לאכול אותה...

נו יצא קיצ'י, ואני עדיין לא מאמינה שאני אמא :-)