כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אסופת דברים ככתבם

    הלאה, אל העידן הבא!

    1 תגובות   יום שישי , 14/2/14, 21:26

    אחרי שעשינו את כל הדרך אל העת המודרנית...אחרי שהשתוללנו, נתקענו ונסחפנו בפוסטמודרניזם. בין ביודעים או לא, בין אם הוכרז בחוצות ובין אם עדיין לא הוכר - העידן הבא כבר כאן! 

    עתה יש לחשוף בקול תרועה את שמו - כינוי - חיבור חדש המנסה להקיף מושג-גישה-שיטה אשר מגדיר הווה חדש ומאפשר עתיד. דע\י את המציאות שלך, הגדר\י את עידן המחשבה-חוויה האנושית שלנו:

    "ניאו-סטרוקטורליזם"
     

     

    כדי לבנות מבנה יש ליצוק את הבסיס, כך בקישור המצורף להלן - סקירת תהליך השינוי (יש שיעדיפו - התפתחות) ההיסטוריה של הפילוסופיה המערבית (מושגית וקיומית) והפילוסופיה של האמנות בפרט. על גלגולה של ה"משמעות ביצירה ספרותית" והמשמעות הפילוסופית בכלל - מימי הביקורת ההיסטורית דרך 'ביאור היצירה' ועד הביקורת החדשה, 'הביאור היצירתי' ו'תורת הקוראים'. ומכאן...הלאה דרך האיגיון, אל המשמעות ברגעי אי-משמעות, כי אין לנו שום עוגן אחר! הלאה, לחוף בו ניתן לעגון! הלאה כי אי אפשר להישאר במקום. עתה, הס לשמרנים והך גבול, מכנה משותף, לכל האנשים "החופשיים". הלאה! ניאו-סטרוקטורליזם כבר כאן! 

     

    כל זאת ועוד בטקסט:

     

    "גישות משתנות בחקר המקרא ופרשנותו - תמורות במדע הספרות ובחקר המקרא" 




    מתוך הטקסט, אחרי הסקירה ההיסטורית והצגת 'הבעיה', בפתיחת החלק בו מוצג המושג-גישה-שיטה החדש:

     

    "את המצב הנוכחי בתהליך השינוי שתואר לעיל וגישות החוקרים השונות אפשר לסכם בחלוקה ברורה לשלוש קבוצות:

    1. אנשי המחקר הספרותי היוצאים מנקודת מוצא פוסטמודרנית (בין אם ביודעין או לאו) – מחדשים את הטקסט המקראי ומעלים עוד ועוד משמעויות הגלומות בו.
    2. מתנגדי הגישה הפוסטמודרנית מתוך הנחת יסוד כי ליצירה יש משמעות מובנת אחת. אלה נסמכים על שיטות המחקר האחרונות: סטרוקטורליזם ופרשנות כולית, אך בגלל יחסי שנאה-אהבה נכפית על בעלי גישה זאת דיאלקטיקה נצחית הן עם ההיסטוריזם "הישן" והן עם סכנת הסכמתיות המבנית הקיצונית.
    3. קוראים-חוקרים אשר נולדו לתוך העידן הפוסטמודרני ועל כן בעלי היכרות ישירה עמו (כמוני), וקוראים מודרניים אשר עקבו אחר המהלך הפילוסופי (שהוצג לעיל) – מוכנים לוותר על הגישות הספרותיות המודרנית ובלבד שתפסק הדיאלקטיקה הנצחית. חשוב מכך, אלה יכולים גם לזהות את הסכנה שבכוחם החדש ומעזים אף לבקר את הגישה הפוסטמודרנית מתוכה. קוראים-חוקרים אלה יודעים שמתוקף תרבותם הם "חולים" בפוסטמודרניזם, ועל כן אזהרתם מאובדן 'האמת' אינה נתפסת כטענת נגד מצד אסכולות ישנות אלא כאמירה רפלקסיבית ומפוכחת.  

    במצב זה נמצא מקרב הקבוצה השלישית קוראים אשר מוכנים לקבל מסקנות ותפיסות פוסטמודרניות אך מבקשים לאזן את הרלטיביזם ולשמור על קיומה של אי איזו 'אמת'. במקום המשמעויות המשתנות שנסמכות על 'המובן' מהטקסט כפי שנתפס ומתפרש בחוויית קריאה, קמה דרישה למשמעות 'אובייקטיבית' חדשה אשר משמרת את על-זמניותה של יצירה ונכונה לכל קורא ובכל זמן. נדמה כי הצעד הראשון לקראת 'משמעות חדשה' כזאת יצטרך להיות עיסוק מחדש בתפיסת 'הבנה' מה היא."

     

     

    * לפרטים והסברים נוספים, להרחבה והגדרה, לשיח ודברים, הערות, הארות, שאלות, מחשבות ותחושות - כרגיל, אני תמיד זמין לקוראים ועמיתים במייל: maorshir@gmail.com *

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/2/14 04:12:

      השלב הבא - ניסיון ראשון ליישם את השיטה - ראו בקישור: 
      "איגיון בספרות המקראית – מלכים ב יג,21-20: עצמות אלישע ותחייתו המקרית של האיש" 

       

      שבוע טוב

      רשימה

      • The history of Isaac's story is much like the science approach to Trauma - a history of Isolating and Forgetting. If "we are all Abraham" (like Jacques Derrida said), then let us have the courage and decency to take a step forward and admit that we are Oppressors! From the day of the Akedah to our present, Isaac is in a perpetual state of trauma.
      • איך קורה שהמספר הכל-יודע פשוט לא יודע?!
      • That we cannot see how it could be done, does not necessarily mean that we are prevented of trying to do it anyhow. Let us invent the new and unknown way.
      • יומרנות, יהירות ולהט הם כוחות המניעים חוקר צעיר, להאשימו בחוסר צניעות זה כמו לקצץ כנפיו של גוזל המתיימר להצליח בתעופתו.
      • Oh death, sweet and dreadful death, you've been on my desk from the first word, staring at me with your white holes, as eyes piercing through one's soul. Oh death, my dear old friend, always Reminding me that we are to meet and I too shall be dead. You are witnessing my moments of joy and bearing silently my sorrow (but mostly my ashes). I know we share a final destiny, but until then let me live my glorious life.
      • While all in all 'to Be' is not but to stray, 'Not Being' might be not so far away.

      פרופיל

      Maor Shir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין