היה היתה ציפור יפיפיה. היא הייתה חזקה, חופשייה ואמיצה מאוד.

לא היה בה פחד.

היא עפה לכל מקום שרצתה והייתה מאוד גאה בנוצות הצבעוניות

 ומלאות החיים שלה.

יום אחד החליטה הציפור להשתקע בקן משלה. היא החליטה למרוט נוצותיה, בזו אחר זו ובנתה מהן קן מקסים. הקן היה נוח, נתן לה תחושת בטחון אמיתית,

והיא הייתה מאושרת!

אבל הציפור כבר לא יכלה יותר לעוף עוד.

כמה קשה לנו לבחור,

לעשות צעד אחד קדימה, ולא לאחור.

כל בחירה מלוווה בוויתור על המוכר,

לטובת החדש, הזר ואולי הנהדר.

אך כשאנו צריכים לעשות בחירה, ונמנעים מלעשותה-

זה בפני עצמו עדיין בחירה.