כותרות TheMarker >
    ';

    ahavandme

    הבלוג עוסק בתפיסות רוחניות גבוהות הנוגעות לחיים על פלנטת ארץ. החיים שלנו כיחידים, יהודים מול ערבים - פרשנות רוחנית, האהבה האוניברסלית הדרך שלנו לשלום פנימי ושלום עם כל האחרים.

    0

    דאגה של אמא

    5 תגובות   יום שבת, 15/2/14, 16:19

    ''

     

    השבוע ליוויתי את אמי בת ה 80 לחדר מיון . שעות הערב המוקדמות המקום הומה אנשים וכולם מחכים לבדיקה ראשונית של רופא שיחליט על המשך הטיפול.

    בד"כ במקומות כאלו, מפני שאין הרבה מה לעשות וכמה אפשר להתעסק עם הטלפון, אתה מהר מאוד קושר שיחה עם אנשים בסמוך אליך, שואלים מתעניינים מדוע אתה פה וכו'.

    זאת שיחה לצורך העברת הזמן, ברור שברגע שיסתיים העניין תאמרו , בריאות שלמה וכל אחד ילך לדרכו.

    בסמוך למיטת אמי , הייתה אישה נוספת שבנה ליווה אותה. גם הם חיכו לביקור הרופא.

    התפתחה לה שיחה,למה אמא שלך פה , מצב בבתי חולים וכו'. בהמשך נתתי לו כתובת של אתר אינטרנט לנושא שעניין אותו.

    אמא שלי שראתה אותי כותבת משהו על נייר, מיהרה לומר לי: "אל תתני לו פרטים, מה כתבת לו על הנייר?"

    האמת , הופתעתי מהשאלה.  אמא שלי דואגת לי בגילי המופלג, שמא איזה גבר ינסה לנצל אותי או משהו.

    זה עורר אותי למחשבה, האם הדאגה של אמא , נמשכת כל חיינו?

    האם גם אני כאמא, אדאג לבנותיי גם כאשר יינשאו , או כאשר יהיו כבר נשים בוגרות?

    האם אני אשאל את עצמי , אם הן מאושרות, או האם בן זוגם מתייחס אליהן כראוי וכו'.

    האם כאשר אנחנו מתגרשים או עוברים קשיים בחיינו, ההורים שלנו דואגים מאוד, גם אם הם לא אומרים לנו מילה על כך?

    ילד זאת בריאה של הוריו. כאשר אנחנו בוראים משהו, יש לנו אחריות לגביו.

    גם אם  הוא כבר  עצמאי ויש לו אחריות מלאה על חייו, עדיין קיים חוט מקשר שלנו כבוראים אליו.

    החוט הזה הנו הרצון שלנו שבריאתנו תצליח, ותממש את הפוטנציאל שלה.

    קשה לנו כבוראים, להודות שנכשלנו. שבריאתנו סובלת, שהיא כשלה לממש את הפוטנציאל שהיה טמון בה. זה גורם לנו עצב רב.

    גם הבוראים של האנושות , מרגישים אחריות למה שאנו חווים כאן בכדור הארץ.

    הם חשים בסבל שלנו, ובמצוקות שאנו חווים , וזה גורם להם עצב.

    בורא אחראי, אינו נוטש את ילדיו, בריאותיו. הוא נשאר ברקע לתמוך עד כמה שניתן, מבלי לשלול מבריאתו את עצמאותה לנהל את חייה ע"פ ראות עיניה.

    אמא נשארת אמא גם בגיל 80 , היא שם ברקע מתבונת בחיים שיצרו להם ילדיה. תוהה בינה לבין עצמה: האם היא הצליחה?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/2/14 10:42:

      תודה  חיוך

        16/2/14 09:38:

      היי ירדנה... אבות אולי דואגים לגבי נושאים שונים מהדאגות של האימא... אבל את הבאת נושא מאוד בסיסי ואלמנטרי, שגובל כמעט באינסטינק אנושי טהור...

      גם בטבע, אצל מרבית החיות, האם דואגת לאמן את הוולד עד לרגע שהוא מסוגל לעמוד על רגליו, או לצוד בעצמו, או לעוף וכ"ד... במשימה הזו משתתף גם האב...

      דאגה לצאצאים הינו לבטח אינסטינק חזק בכל בעל חיים - כמעט כמו האינסטינק לחיות...

      .

      פעם הייתה חלוקה קלאסית של אם כעקרת בית ואב שמפרנס... ואז יצא שאימהות היו הרבה יותר קשורות לילדים מהאב

      היום, כמעט כל האימהות עובדות...

      והיום יש אחוז עצום של אנשים גרושים...

      כשהילדים שלך נמצאים אצל ה x - את משחררת אחריות (אם אין אצלכם סיבוכים...) ומעבירה אותה לאבא

      גם אם צורת האחריות שלו כלפי הילדים איננה זהה לשלך - עדיין האחריות המלאה נמצאת באותו זמן אצלו

      אחריות להווה... וגם אחריות לעתיד...

      כך שבעניין זה תפקידו של האב די מתחיל להשתוות לזה של האם - כל אחד עפ"י מידת יכולתו, כישוריו ותכונותיו...

      אמא תמיד נשארת אמא, פוסט נהדר
        16/2/14 07:57:
      זה מעניין ארמנד, חשבתי שאבות פחות דאגניים.
        15/2/14 22:45:
      האמת... שמלבד להסכים עם השאלות שלך ועם התהיות שלך... אין לי מה להוסיף... רק שהדבר תופס גם לגבי אבא...

      ארכיון

      פרופיל

      ירדנהגמליאל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין