- על משמעות וזהות יהודית-ישראלית בעולם בו הכול יחסי; לשאלת מקומה של תרבות טקסטואלית באנושות ספקנית -

רלוונטי ונוגע לכל בן תרבות יהודית-ישראלית (קרא\י ושתף\י - מסר פשוט, קצר וחשוב)

המחשבה המילולית שלנו היא שמגדירה זהות ומעצבת חווית יומיום. התרבות שאנו חיים היא חלק מהשיח הרעיוני הרחב שמאפיין את הציויליזציה הכלל-אנושית בכל עידן ועידן (כך, לכל חברה ותרבות אנושית בעבר ובעתיד יש הלך מחשבה, שיח ורעיונות בזמנה). 
מומלץ ואף הכרחי להחכים, להתפכח ולהתפקח, להיות מסוגלים להגיד בוודאות מוחלטת היכן הקבוצה התרבותית שלנו עומדת ואלו כוחות פועלים עליה; כיצד כלל-האנושות בזמננו חושבת ומה זה אומר ביחס לתפיסת העולם הפרטית של כל אחד מאתנו. זאת כדי להגן ולשמור על עצם היכולת שלנו להגדיר זהות אישית ותרבות מובחנת, כדי שנוכל לדעת לאן ממשיכים מכאן.

..הזהות היהודית קיימת ומתחדשת בזכות ארון הספרים והתנ"ך בפרט - התרבות היהודית (הדתית והחילונית) היא במהותה תרבות טקסטואלית. בתוך כך, עיסוק ונבירה מתמידים בקנון המקראי הם הכלים העיקריים והיעילים לחזק ולהשפיע על היהודים כקולקטיב (לצורך העניין, המקרא, לדעתי, עולה בכוחו והשפעתו על המשנה, הגמרא או ההלכות.) 
אך אליה וקוץ בה! 
אנחנו מתאפיינים בתלות מוחלטת במשמעות מתחדשת של הטקסטים, הזהות שלנו ותפיסת עולמנו כפרטים וכקולקטיב לעולם ניזונה ומזינה מ\את העושר הטקסטואלי. בעידן אפוף ספק, בו 'יחסיות' היא הקרקע היחידה והאינדיבידואל הוא מרכז הקיום, הילת היצירה העל-זמנית התעמעמה ונעלמה. האוצר הבלום שבטקסט ומידת הרלוונטיות שאמורה להתעדכן כל הזמן מאבדים כוחם, מתבטלים ואינם. אנחנו רק אנשים, חלק מהמחשבה האנושית והגדרותיה הפילוסופיות. אין לנו אלא לחלוק את מסקנות התקופה ולהודות בכאב בלתי נסבל כי אין משמעות נצחית ביצירה ספרותית, המשמעויות המתחדשות חופשיות להפריז כרצונן - הכול מתקבל -דבר אינו באמת משמעותי אם בטקסט אין משמעות. קשה שלא להפריז במחשבה עד כדי חרדה מההשלכות של אבדן המשמעות שבטקסט בקרב אנשי תרבות (וזהות אישית) המבוססת רובה ככולה על ארון ספרים.
"עם הספר", אנשי זהות אשר יונקת וניזונה מטקסטים, לא יכולים לאפשר ביטול מוחלט של "משמעות" בטקסט. גם אם אנו לא רואים בתנ"ך "אמת יחידה" (כדרכם של שומרי מצוותיו) או "אמת היסטורית" (כדרכה של המחשבה הציונית), אנו לא מסוגלים לוותר על "משמעות אמתית ומתחדשת" שהרי היא-היא שממשיכה לקיים ולתקף אותנו ואת זהותנו.

כשמתחקים אחר התהליך היסטורי-פילוסופי-פרשני ומצביעים על בעיה, עולה פתאום צורך בחלופה, שינוי והתפתחות; אחרי כל ה"מה קרה" נשארת השאלה המהדהדת "לאן מכאן", כך נולד כורח לפרוץ את המחסום ולהמשיך את הדרך, הלאה אל שיטה חדשה להגדיר מה היא משמעות נצחית ביצירת מופת ספרותית*.  

שלכם, 

 מאור שיר,

עין החורש - אבן יהודה, ישראל.

 maorshir@gmail.com 

החוג ללימודי התרבות העברית, מגמת מקרא,

אוניברסיטת תל אביב.

maorshir@post.tau.ac.il 

(*את סקירת התהליך ההיסטורי-פילוסופי בהגדרת ה"משמעות" של יצירה ספרותית ו"המשמעות" הפילוסופית והקיומית בכלל, ראו בקישור: "גישות משתנות בחקר המקרא ופרשנותו - תמורות במדע הספרות ובחקר המקרא" . על המושג-גישה-שיטה החדשה המוצעת ראו בקצרה בקישור: "הלאה, אל העידן הבא!")  

** העתק\י הדבק\י או שתף\י כטוב בעינייך. שהרי כדי לתכנן את הצעד הבא צריך קודם להודות שקיימת בעיה.