כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (16)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS

    צטט: shilgia101 2014-02-22 20:42:45

    הלוואי וזה היה כזה פשוט..

     

    אין ספק שזה לא פשוט, אבל צריך להאמין באהבה, הרי בסופו של דבר לכל אחד יש זיווג שמותאם לו, רק צריך למצוא אותו.

     

    המשך יום מקסים!

    צטט: ברוךהלוי-סגל 2014-02-22 19:01:14

    הראלה היקרה,
    קראתי והוקסמתי.
    דומה מאוד למה
    שחוויתי לפני
    כ-23 שנה.
    את מכירה
    את הסיפור.
    שבוע טוב,
    ברוך

     

     

    אין עלייך ברוך!

    צטט: פלבסקי 2014-02-21 16:19:00

    זהירות! 21 זה מספר נאחס ולעומתו 22 זה מספר זוכה, אולי תנסי אותו? סתם, אני לא מאמין שתנסי....

     

     

    אין ספק שלא אנסה, יש לי בעל מדהים שזכיתי בו, תודה על המחמאה :)

    צטט: meirk11 2014-02-21 16:03:44

    רק מלקרוא את הסיפור אפשר להתאהב בך.

     

     

    שמחה לשמוע מאיר, תודה רבה :)

    צטט: עמי100 2014-02-21 13:55:18

    כשהולכים עם הלב זה תמיד מצליח...21 פעמים נפרדת ממנו?..שברת לי את השיא..העיקר שהיום אתם חיים באושר...שבת שלום..

    תודה רבה עמי, העיקר שנהיה מאושרים בסופו של דבר:)
      22/2/14 20:42:
    הלוואי וזה היה כזה פשוט..
      22/2/14 19:01:

    הראלה היקרה,
    קראתי והוקסמתי.
    דומה מאוד למה
    שחוויתי לפני
    כ-23 שנה.
    את מכירה
    את הסיפור.
    שבוע טוב,
    ברוך

      22/2/14 17:16:
    כמו שאומרים : סוף טוב הכל טוב" שמחה בשבילכם . אבל הסיפור שלך שהוא מקסים והלוואי על כולם יוצא דופן . לא מאמינה באהבות כאלה , לפי סטטיסטיקת הגירושים
      22/2/14 10:30:
    אגדה או מציאות? והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה...
      21/2/14 17:44:
    סיפור כתוב טוב.
      21/2/14 16:19:
    זהירות! 21 זה מספר נאחס ולעומתו 22 זה מספר זוכה, אולי תנסי אותו? סתם, אני לא מאמין שתנסי....
      21/2/14 16:03:
    רק מלקרוא את הסיפור אפשר להתאהב בך.
      21/2/14 13:55:
    כשהולכים עם הלב זה תמיד מצליח...21 פעמים נפרדת ממנו?..שברת לי את השיא..העיקר שהיום אתם חיים באושר...שבת שלום..
      21/2/14 13:16:

    סיפורך די מוכר לי...
    אני נכנעתי להורי ז"ל.

    אין עלייך בעולם!!

    שמחה שאהבת.

     

    משפחתי מוסרת ד"ש חזרה ושבת שלום:) 

     

     

     

     

    צטט: Tuli Gilai 2014-02-21 10:25:27

    סיפורך האישי,
    קסום בעיני, הראלה.
    תודה ששיתפת.
    ושבת שלום גם לך, לרחמים שלך
    ולששת המופלאים שאיתכם.

    ''

      21/2/14 10:25:

    סיפורך האישי,
    קסום בעיני, הראלה.
    תודה ששיתפת.
    ושבת שלום גם לך, לרחמים שלך
    ולששת המופלאים שאיתכם.

    ''

    0

    השדכנית הראלה ישי: נפרדנו 21 פעמים לפני החתונה

    16 תגובות   יום שישי , 21/2/14, 10:04

    שלום חברים,

    בהמשך לפוסט הקודם על סיפורי אהבה כנגד כל הסיכויים,

    סיפור האהבה שלי גם הוא כנגד כל הסיכויים,

     

    מוזמנים לקרוא :)

     

     

     

     

    השדכנית: נפרדנו 21 פעמים לפני החתונה

    "אם יש בספר השיאים של גינס משבצת של 'שיאן במספר הפרידות מאותו בן זוג', יש לי סיכויים לא רעים להתקבל ולזכות בתואר הנכסף. 22 שנה אני מתעסקת בתחום השידוכים, ו-21 פעמים נפרדתי מהגבר שלימים נהיה לבעלי וכמעט פספסתי את אהבת חיי". הראלה ישי, השדכנית שלנו, בטור אישי במיוחד
    הרגע שהתאהבתי בו היה מסובך. הייתי סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, למדתי כלכלה ומנהל עסקים, עבדתי בניקיון כדי לממן את הלימודים ובדיוק הכרתי מישהו - בחור דתי, שסיים תואר בהנדסת כימיה, בחור מקסים שלכולם, חוץ ממני, היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שנתחתן.

    כסטודנטית עבדתי בניקיון, ובאחת המשמרות שלי הופיע בחור בשם רחמים. שם המשפחה הקודם שלי הוא רחמים, והעובדה הזו מיד משכה את תשומת לבי. הוא הגיע לשם וברגע שהוא עבר את המפתן, הרגשתי כאילו מישהו הדליק את כל הפלורוסנטים. זה נשמע כמו קלישאה, אבל ממש כך הרגשתי. נפתח בינינו דיאלוג. אמרתי לו ששם המשפחה שלי הוא רחמים והחיבור היה מיידי. לפני שהכרנו בכלל, הוא כבר עזר לי לסיים לנקות את המשרד שבו הוא עבד בעצמו.

     

     

    אחר כך יצאנו יחד לאכול משהו ותוך זמן קצר נהיינו ידידים מאוד מאוד טובים, אבל לא יותר מכך. למה? ובכן, בגלל שהוא היה אדם חילוני ואילו אני דתייה והיה לי ברור שאת הבית הזוגי שלי אני בונה אך ורק עם אדם דתי. כל אופציה אחרת לא הייתה קיימת מבחינתי.

     

    מאחר שהוא כל כך מצא חן בעיניי וכאמור, לא אפשרתי לשום דבר בינינו להתפתח, הייתי מוכרחה לעשות עם זה משהו, אז פשוט הכרתי אותו לכל החברות שלי. תבינו, שדכנית זה אופי. זה טמון בדי.אן.איי שלי מילדות (עשיתי את זה מאז שהייתי בתנועת בני עקיבא בנעוריי. לראייה - חלק מהמדריכים שלנו – אני חיתנתי. וגם אחר כך, המשכתי לשדך לכולם. אז גם לרחמים, ניסיתי לשדך. זה היה טבעי מבחינתי).

     

    נצמדתי לאותו חבר דתי שלי (בעצם כבר עמדתי להתחתן איתו!) ופשוט הכרתי את רחמים לכמה חברות שלי. ואז קרה דבר מעניין שחזר על עצמו שוב ושוב.

    כל מי שיצאה איתו, יום למחרת התקשרה אליי לדווח איך היה ושמעתי שוב ושוב בדיוק את אותו טקסט: "הראלה, הוא כזה מקסים, הוא מדהים באמת. מצא חן בעיניי מאוד. רק יש בעיה קטנה - כל הערב הוא ישב ודיבר עלייך! מה את שולחת אותו להכיר אותי, תצאי איתו את!".

     

    כך, אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. לא הבנתי מה קורה. האם כל החברות שלי השתגעו? אמרתי להן "תשמעו, בנות, הוא לא דתי, זה לא בא בחשבון. אנחנו רק ידידים טובים". אבל הלב דיבר אצל שנינו. דיבר ובגדול.

     

    לשים פס על העולם

    גם היום, אחרי עשרים וחמש שנה, אני מתרגשת כשאני נזכרת ביום שבו החלטתי שאני שמה פס על העולם והולכת עם הלב שלי, הולכת עם רחמים, ופותרת את הנושא הדתי-לא דתי שמפריד בינינו. רציתי רק אותו. לא הייתה לי נוסחה. דיברנו על כך המון. אמרנו שמתוך אהבה, כבוד, הבנה, ואמפתיה נפתור יחד הכל, דבר- דבר. קפצנו למים ויצאנו לדרך.

     

    ההורים שלי היו בהלם. הם לא הסכימו לשמוע בכלל. אמא שלי לקחה את זה אולי קצת פחות בחומרה, אבל אבא שלי לא הסכים לשמוע בשום פנים ואופן. הפריע לו שרחמים הסתובב איתי עוד כשהיה לי חבר דתי, מישהו שהייתי אמורה להתחתן איתו. הוא לא קלט ש"הפושעת האמיתית" זאת אני. נקלענו לסרט תורכי. ממש. מלחמה ענקית. כל בני המשפחה היו מעורבים בדרמה - בכי, דמעות, סצנות... הכל היה שם.

     

    במשך התקופה הסוערת ההיא נפרדתי מרחמים לא פחות מאשר 21 פעמים עד שהחלטתי סופית. הפחדים שלי היו עצומים. הספקות לא הרפו ואחרי 21 פרידות וחזרות, בסוף הבנתי שהאהבה יכולה לנצח. לרחמים היתה סבלנות אינסופית לתהליך המתיש שעברתי והעברתי אותו, והוא תמיד חיכה לי.

     

    דיברנו בלי סוף על העתיד והחלטנו יחד שהאהבה וההבנה והרצון הטוב להיות ביחד יפתרו הכל. הוא יבוא לקראתי ואני אבוא לקראתו. רחמים היה מוכן לקבל על עצמו את הדברים שהיו חשובים לי - שחינוך הילדים יהיה בדרך של בני עקיבא (על זה לא הייתי מתפשרת לעולם). זה מה שהכי רציתי בעצם וזה לא הטריד אותו, הוא אמר שזה מקובל עליו. את נושא שמירת שבת הוא גם היה מוכן לקבל על עצמו וכמובן את נושא הנידה. בכל היתר, השארתי לו חופש אמיתי ומלא.

     

     

    אני תמיד אומרת לאנשים שמגיעים אליי, לאלה שמחפשים בני זוג פוטנציאליים ולא מבינים למה זה לא קורה להם, שלאהוב את בן הזוג זה לא לאהוב את מה שאת אוהבת, זה לאהוב את מה שהוא אוהב ולהפך.

     

    אני כיבדתי את מה שהוא אוהב והוא כיבד את כל מה שאני אוהבת, וככה הצלחנו לחיות, להקים משפחה, וככה אנחנו יכולים להתקיים כזוג עד היום. הסיפור של רחמים ושלי הוא הדוגמה הכי טובה שאני יכולה לתת לאיך שני קצוות מתחברים, איך עושים פשרות, איך הולכים האחד לקראת השני. ואני ממשיכה לחפש הזדמנויות לספר על זה ובגאווה.

     

    כמו שאמרתי, החיים יחד על פי העיקרון הזה אף פעם לא קלים. יש מחירים, יש התמודדויות, אבל השכר עצום והתמורה אדירה: לחיות באהבה, לממש אותה, לאהוב ולהיות נאהבת, לתת דוגמה של קשר זוגי אוהב לילדים. מי צריך יותר מזה?

     

     

     

    בנוסף גם מצורף הקישור לכתבה  :)

     

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4490539,00.html?fb_action_ids=10202427544383718&fb_action_types=og.recommends&fb_source=other_multiline&action_object_map=%5B213551172185842%5D&action_type_map=%5B%22og.recommends%22%5D&action_ref_map=%5B%5D

     

     

     


     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל