כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של העיתונאי אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    ערב עיון על תולדות סיעת "תכלת לבן"

    0 תגובות   יום חמישי, 27/2/14, 22:39

    ''

    מימין לשמאל שמחה ארליך,יורם ארידור,דוד לוי מאחור מיכה רייסר (המזוקן) אריה נאור[צילום חנניה הרמן  לעמ]

    ערב עיון על תולדות סיעת "תכלת לבן"

                                         

    ערב עיון ,"בין תכול- לבן ואדום" ,שעסק  בתולדות סיעת "תכלת לבן"- נציגת תנועת חירות  בהסתדרות הכללית נערך הערב (27.2.14)באולם מוזיאון ז'בוטינסקי בתל אביב,  

     

    ערב עיון ,"בין תכול- לבן ואדום" , לזכרו של דוד ישי  (אביה של  הזמרת והשחקנית גליה ישי)  שהיה ממקימי סיעה תכלת לבן בהסתדרות  נערך הערב במוזיאון זבוטינסקי בתל אביב .ישי כתב ספר על תולדות תכלת לבן בשם "בין תכול- לבן ואדום" ומכאן שמו של ערב העיון.


    אורחי הכבוד באירוע היו  מי שעמדו בעבר בראש סיעת "תכלת לבן" ומזוהים  מאד עם סיעה זו :דוד לוי ,סגן ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר  ויורם ארידור מי שהיה שר האוצר ושגריר ישראל באו"ם. לוי וארידור  הרצו וסיפרו על תולדות סיעת תכלת לבן  ופעלה. הנחה את האירוע המארח  יוסי אחימאיר מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי בישראל. היה לי הכבוד להיות נוכח  באירוע זה. על סמך דברי  יורם ארידור ודוד לוי בערב זה , על סמך עיון בעיתונים ישנים   ועל סמך ידע אישי ,מבקש אני  להביא בכתבה זו סיפור הקמתה ופועלה של סיעת "תכלת לבן" ,סיפור שרבים לא מכירים ולא יודעים.אבל תחילה כמה מילים על  דוד ישי שלזכרו נערך הערב. ישי  נולד בפולין בשנת 1920, היה מוותיקי האצ"ל, התאים הלאומיים, בית"ר ותנועת החרות. הגה והקים עם חבריו את החוג הרעיוני למען הקמת סיעה לאומית בהסתדרות העובדים הכללית .הוא היה  מבכירי החברים בליכוד במוסדות ההסתדרות. דוד ישי עבד כעיתונאי בעיתונים "המשקיף", "חרות", ו"היום" ,בערב העיון הוקרן סרט קצר הסוקר  תולדות חייו של דוד ישי אישיותו ופעליו . בתו היא הזמרת והשחקנית גליה ישי .בחלק האמנותי של הערב הופיע הזמרת שלומית אהרון במספר שירים בליווי דרור אלכסנדר ליד הקלידים.

    ''

     מימין לשמאל מנחם בגין,דוד לוי,יעקב מרידור,מוטקה ציפורי,חיים קופמן [צילום יעקב סער לעמ ]

     

    יוסי אחימאיר: "הקמת תכלת לבן.  צעד בדרך להכרה בלגיטימיות של תנועת החרות" 

     

    בפתח  ערב העיון נשא דברים   המארח  יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי בישראל . שאמר : " מנחם בגין בהקדמתו לספרו של דוד ישי כותב: "מחברו של ספר זה היה אחד מאלה שהתמידו במאמץ השכנוע כדי להשיג את ההכרעה הדמוקרטית בתוך תנועתנו. הכרעה זו קמה והייתה בוועידה הארצית השביעית. הרוב לא היה גדול, אבל לא היה שום ספק מה היה רצונו. או אז קמה סיעת תכלת לבן בראשותו של אריה בן אליעזר ידידנו הבלתי נשכח. כעבור שנים מספר הקמנו את גח"ל ואת סיעתו בהסתדרות... יבוא יום – מסיים מנחם בגין – וגם מעל הסתדרות העובדים הכללית יתנוסס רק הדגל הכחול-לבן".

     

    יוסי  אחימאיר אמר עוד בדבריו : "הוויכוח בשנות הששים על הקמת סיעת תכלת לבן - בתוך תנועת החרות - היה קשה ומר. למחנה הרביזיוניסטי שבאופוזיציה כבר הייתה הסתדרות עובדים משלו – הע"ל, שהוקמה עוד ב-1934. לרבים וטובים קשה הייתה המחשבה על ההצטרפות להסתדרות הכללית, הסוציאליסטית, ואולם דומני, כי במבט לאחור אפשר להעריך את ההיגיון הפוליטי הקר מאחורי הקמת "תכלת לבן". זה היה צעד בדרך להכרה ב"לגיטימיות" – במרכאות – של תנועת החרות האופוזיציונית, צעד בדרך להקמת גח"ל והליכוד, צעד חשוב בדרך למהפך 1977  ולניצחון הדמוקרטיה".

    ''

    יעקב מרידור,משה ניסים, יורם ארידור,יצחק שמיר [צילום חנניה הרמן לע"מ]

     

    רקע להקמת סיעת "תכלת לבן"

    ב -4 בדצמבר שנת  1920 נוסדה בחיפה על ידי המפלגות הסוציאליסטיות  ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (בקיצור: ההסתדרות הכללית,) במטרה  לאגד העובדים היהודים בארץ ישראל. לצד ייצוג והגנה על זכויות פועלי ארץ ישראל, שימשה  ההסתדרות הכללית בו בעת במקביל   גם כגוף מנהל ומעסיק  של המפעלים הגדולים במשק כגון, בנק הפועלים, תנובה, המשביר המרכזי המרכז החקלאי  ועוד. אנשי המחנה הציוני רביזיוניסטי ובראשם זאב ז'בוטינסקי  הביעו התנגדות  לדרכה של   הסתדרות העובדים הכללית וראו  בה גוף בולשיבקי.  הרוויזיוניסטים   טענו כי על ההסתדרות להיות ארגון מקצועי טהור ללא נטייה מפלגתית וללא התייחסות מפלה כלפי פועלים חברי בית"ר. ב-1928 התארגן גוף בשם  "גוש העבודה הרביזיוניסטי" בתוך ההסתדרות הכללית במטרה להשפיע על דרכה של ההסתדרות. לקראת הוועידה ה-4 של ההסתדרות, הגיש "גוש העבודה הרביזיוניסטי" רשימת מועמדים מטעם הגוש  למועצות הפועלים ולוועדות המקצועיות אולם  וועדת הבחירות של ההסתדרות החליטה  לפסול את כל רשימות הגוש בארץ ישראל. בכך נשללה  מהפועלים הרוויזיוניסטים האפשרות  להתקיים כחטיבה רעיונית עצמאית בתוך ההסתדרות.

    ההסתדרות הכללית  נטלה  לעצמה מונופול בתחום השמת העובדים ודרשה ממעסיקים לקבל לעבודה רק עובדים מאוגדים שנשלחו מלשכת ההסתדרות, . במקומות עבודה  אליהם  נשלחו פועלים שאינם חברי הסתדרות הכללית  על ידי לשכות העבודה של בית"ר והמעסיקים הסכימו לקבלם  פרצו  לא פעם שביתות וסכסוכים אלימים. בתקופה שבין 1932 ל-1934 גברה היריבות וגברו הסכסוכים  בין אנשי ההסתדרות העובדים  הכללית לבין אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, על רקע ארגון העבודה בין הרוויזיוניסטים להסתדרות. והעסקת עובדים רוויזיוניסטים במפעלים .  והדברים הגיעו  לא פעם לתגרות ידיים בין שני הצדדים ונפצעו פועלים

    .

    ''

    יורם ארידור נואם בועידת חירות בצילום מימין לשמאל אריה דולצין,יצחק שמיר ,חיים הרצוג[צילוםיעקב סער לע"מ]


    זבוטינסקי: 'כן, לשבור!'  

     

    ב-4 בנובמבר 1932 פרסם זאב ז'בוטינסקי בעיתון ההידי הנפוץ ביותר בפולין  "היינט" ,(היום)  את המאמר 'כן, לשבור!'  (במקור ביידיש: יאָ, בּרעכען!)  בו מתח ביקורת חריפה  על ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. והאשים אותה בנקיטת שיטות פסולות כגון מניעת תעסוקה מאלו שאינם חבריה והריסת העסקים הפרטיים שהתחרו בעסקיה הכושלים. ז'בוטינסקי קורא במאמרו  לשבור את המונופול של הסתדרות העובדים הכללית ולהקים הסתדרות עובדים נוספת. ז'בוטינסקי טען במאמרו כי לסולידריות לאומית יש עדיפות על סולידריות מעמדית.


    הקמת הסתדרות העובדים הלאומית

    כתגובה נגד יחסה המפלה של  הסתדרות העובדים הכללית כנגד פועלים רוויזיוניסטים ואי מתן אפשרות לתנועה הרוויזיוניסטית  להשתלב  בהסתדרות  הכללית ולהשפיע על דרכה ואופיה   ,  הקימה ב-1934 התנועה הרוויזיוניסטית, הסתדרות עובדים  משלה בשם  "הסתדרות העובדים הלאומית" (הע"ל) ולידה  הפעילה קופת חולים משלה , "קופת חולים לעובדים לאומיים".(כיום  קופת חולים לאומית) .כנס היסוד של הסתדרות זו, נערך  ב-9 באפריל, פסח 1934 בקולנוע עדן בירושלים. הקמת הסתדרות העובדים הלאומית,  נועדה לספק תעסוקה, שירותים רפואיים  והגנה על זכויותיהם  של פועלים שאינם חברי ההסתדרות הכללית על בסיס חמשת הממ"ים שהגדיר זאב ז'בוטינסקי במשנתו החברתית והם : מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא.


    ההסתדרות העובדים הלאומית לא הצליחה לסחוף את המוני הפועלים בארץ לשורותיה ולא היה בכוחה להוות איגוד עובדים מתחרה להסתדרות הכללית ,ששלטה   אז ביד רמה בכל תחום בארץ בתעסוקה, בבריאות בתרבות ואיפה לא  . גם לאחר הקמת המדינה ואף בשנות ה-60  קופת החולים של ההסתדרות העובדים הלאומית הייתה קטנה יחסית  רוב סניפיה התרכזו בערים הגדולות  כמעט ולא היו לה סניפים בפריפריה. רוב סניפי קופת חולים בפריפריה השתייכו להסתדרות הכללית . רבים ממצביעי  מפלגת חירות. אלה העדיפו להישאר בקופת חולים הכללית הגדולה והמרושתת  ולא חפצו  להיות חברים בקופת חולים לאומית, הקטנה והלא מוכרת. נוצר מצב שחלק ניכר  ממצביעי תנועת חירות לכנסת  היו חברי ההסתדרות העובדים הכללית  הסוציאליסטית "האדומה" והחזיקו  ב"כרטיס אדום"  עקב חברותם בקופת החולים הכללית. בתנועת חירות כינו אותם "אנוסים".

    ''

     ועידת חירות 1969חיים לנדאו,מנחם בגין,אברהם שכטרמן,יורם ארידור[צילום פריץ כהן לעמ]

     

    רעיון הקמת סיעה בהסתדרות הכללית  מטעם חירות


    אי שם בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת התגבש רעיון להקמת סיעה של חירות בתוך ההסתדרות הכללית במטרה לחדור ל"מעוז הסוציאליזם" ולהפוך את ההסתדרות לאיגוד מקצועי שאינו בעל משק המעסיק עובדים .בראש התומכים ברעיון זה היה חבר הכנסת  מנחם בגין יו"ר תנועת חירות. מספר על התהוות סיעת "תכלת לבן"  יורם ארידור לשעבר שר האוצר  ממקימי וראשי סיעת "תכלת לבן": "חברי 'חוג רעיוני' שפעל ליד תנועת חרות ובו היו  חברים בן השאר אנשים  כמו דוד ישי, משה אריאלי, ישראל שרגאי, לונה דבורין (אבא של שדר הספורט דני דבורין ) ועוד,  דרשו במשך שנים להקים סיעה של תנועת "חרות" בתוך ההסתדרות הכללית. חלקם  כבר היו חברים בהסתדרות הכללית. בתחילת שנות ה-60 ההערכה הייתה שלפחות מחצית  מחברי תנועת "חרות" היו חברי ההסתדרות הכללית  "נוצר מצב שתנועת החירות יש להם חברים בהסתדרות הכללית והם אנוסים ואי אפשר היה להגיע אליהם  (ואל שמותיהם ואל פרטיהם א.א) אלא רק דרך הקמת סיעה של "חרות" בתוך ההסתדרות הכללית".ואז התחילה  הפעילות של מנחם בגין, אריה בן אליעזר  ואחרים לנסות לקבל החלטה פורמלית במוסדות "חירות" על הקמת סיעת חרות בתוך ההסתדרות הכללית.

    בשנות השישים הראשונות  הועלה במוסדות תנועת חירות לדיון נושא  הקמת  סיעה של "חרות" בתוך ההסתדרות הכללית". מספר פעמים  וזאת  בתמיכתו של יו"ר התנועה מנחם בגין אולם ההצעה לא התקבלה ורבים מקרב חברי מוסדות חירות  התנגדו לה ,ובראשם  ראשי הסתדרות העובדים הלאומית שחששו  שהקמת סיעה של חירות בהסתדרות העובדים הכללית תביא  אף לחיסול  הסתדרות העובדים הלאומית ופגיעה בכוחם ובמעמדים הפוליטי ב"חרות"   .יש הטוענים כי מנחם בגין  רצה להחליש באמצעות הקמת סיעה של  "חירות" בהסתדרות העובדים  הכללית  את יריביו מבית בתנועת "חירות", אנשי ההסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) ובראשם אליעזר שוסטק.  ב-1961 תחילת 1962 התקבלה  החלטה  לעודד את ההסתדרות העובדים הלאומית ולדחות הצעתם של בגין ואריה בן אליעזר   להקים סיעה של "חרות" בתוך ההסתדרות הכללית".


    "חירות" מחליטה להקים את "תכלת לבן"

     

    רק בוועידה ה-7 של "חרות"  שנערכה ב-23 בינואר שנת 1963 בבנייני האומה בירושלים התקבלה אחרי ישיבה סוערת שנמשכה עד שעות הבוקר  ותוך ויכוחים והתנגדות רבה הצעתם של מנחם בגין ואריה בין אליעזר להקים סיעה של חרות בתוך ההסתדרות  הלוא היא סיעת "תכלת לבן". ההחלטה התקבלה ברוב של 324 קולות נגד 257 קולות.  להצעתם של בגין ובן אליעזר  התנגדו בחריפות אליעזר שוסטק  מראשי תנועת ההסתדרות העובדים הלאומית ולימים שר הבריאות ואנשי הסתדרות העובדים הלאומית, הע"ל  כנראה מחשש  שהקמת סיעת חירות בהסתדרות העובדים  הכללית תפגע במעמדם ובסיס הכוח שלהם במפלגה. לאחר שהוחלט בוועידה ברוב קולות על הקמת הסיעה הוחלט להקים וועדה שתפעל  להקמת הסיעה. חשוב להדגיש זו לא הייתה סיעה בתוך "חרות" אלא סיעה של  חרות בהסתדרות. לאחר ההחלטה הוחל בהכנות קדחתניות  להקמת הסיעה מבחינה אירגונית  על מלאכת הקמתה הופקד ד"ר דב דונר מזכיר הנהלת תנועת "חירות" הוחל ביצירת קשר עם חברי ועדי עובדים במפעלים .

    יורם ארידור היה אחד מראשי הוועדה האירגונית  של הסיעה החדשה וממקימיה . הוא מספר: " התחלנו לפעול ולאתר את חברי "חירות"  שהם חברים בהסתדרות. פנינו לסניפי התנועה וכך הגענו גם לדוד לוי איש בית שאן".  מספר יורם ארידורף "טלוויזיה כידוע לא הייתה במדינת ישראל והרדיו היה בשליטת מפלגת השלטון ולא הייתה לנו גישה, אליו .הוצאנו בטאון לסיעה שנקרא "תכלת לבן" ,אני הייתי העורך הראשון וכתבתי את המאמרים הלא חתומים  שביטאו את הדעה  הרשמית של הסיעה.  אחרי המשיך בתפקיד העורך משה בן שחר. בן הכותבים הקבועים בעיתון זה היה ד"ר יוחנן באדר. בשנת 1964 הייתה תפוצתו של הביטאון כרבע מיליון עותקים. ארידור  מדגיש כי " זו תפוצה גדולה מאד מאחר ובשנה זו מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ כ-2.5 מיליון יהודים ולמעשה כל בית רביעי קיבל את הביטאון שלנו".


    הכינוס הראשון הארצי  של "תכלת לבן"

    הכינוס הראשון הארצי  של "תכלת לבן",אפשר לומר כנס היסוד , נערך ביום ראשון בערב ב-15 במרס 1964 באולם "אוהל שם" ברחוב בלפור 30 בתל אביב. על  במת הכבוד ישבו ראשי ופעיליה הבכירים של הסיעה החדשה ושל תנועת חירות ,ברקע הבמה  הוצבה כרזה גדולה ועליה נכתב: ,"כנס ארצי של תכלת לבן "על המדינה לספק לכל אחד מאזרחיה את חמשת הממ"ים היסודיים: מזון, מעון, מלבוש, מורה ,מרפא". לאורך שני צידי הכרזה  נפרש דגל ישראל  ומעל הוצבה  תמונתו של זאב ז'בוטינסקי. אולם "אוהל שם"  היה "מלא מפה לפה" בכינוס השתתפו, כך לפחות דווח בעיתון  ,למעלה מ-800 חברי ועדי עובדים ,נציגי מפעלים תעשיה וחרושת מכל רחבי הארץ מ-420 מקומות עבודה.

    פתח את הכינוס ח"כ אברהם טיאר שאמר כי "ייסוד הסיעה הוא מאורע מדיני ,חברתי וסוציאלי רב ערך" .אחריו נשא דברים אריה בן אליעזר שפרס בפני הנאספים את עיקרי מצע הסיעה החדשה .בן אליעזר הודיע כי לבחירות הבאות למוסדות ההסתדרות תופיע "תכלת לבן" עם רשימת מועמדים ב-55 מועצות פועלים וכן ברשימות לבחירות לוועדי פועלים, הוא הודיע כי הסיעה תקים ועדה לחוקת ההסתדרות ועדה  לאיגודים מקצועיים ,ועדה לארגון ,ועדה משפטית . בראש הועדה המשפטית יעמוד עו"ד שמואל תמיר. הכנס קיבל החלטה הקובעת כי חברי תנועת החירות בהסתדרות לא יוצגו עוד כיחידים אלא-כסיעת "תכלת לבן".


    את הכינוס סיכם יו"ר תנועת "חרות  מנחם בגין שאמר (ציטוט מעיתון חירות) "בתנועת חירות מצויים יותר פועלים מאשר במפ"ם ובאחדות העבודה. אולם תנועת החירות לא תקרא לעצמה מפלגת פועלים משום שזה מונח מזייף ומסלף. אנו מתגאים בהיותנו תנועה לאומית ונושאים אהבה לפועלים העבריים. מאז באנו לדגלו של זאב ז'בוטינסקי אנו מתגאים בזה שלא היינו סוציאליסטים .תנועת חירות מאמינה בחירות האדם ובצדק הסוציאליסטי בלי סוציאליזם ".

     

    מעיון בארכיונים ישנים אני למד כי בין בכירי הפעילים בסיעה תכלת לבד מלבד ח"כ אריה בן אליעזר  יורם ארידור, דוד לוי ודוד ישי  היו ח"כ אברהם טאייר ,ישראל שרגאי (גינצבורג) ,משה אריאלי, אריה קופולביץ ,לוניה דבורין (אבא של שדר הספורט דני דבורין) א.קוצר, יגאל כהן, צבי שמש, ש.מאירפלד,  משה כספי צבי דוד,ועוד.


    עיקרי מצע "תכלת לבן"

     על תחילת דרכה של סיעת "תכלת לבן" ועיקרי מצעה מספר יורם ארידור  : "באותן שנים ,מדגיש ארידור ,ההסתדרות ומפא"י(מפלגת פועלי ארץ ישראל) היו הכל במדינת ישראל. הם שלטו בכספים ,בעבודה, בבריאות, פנסיה.  "תכלת לבן" דרשה להפריד בין ההסתדרות והמפעלים התעשייתיים והמוסדות הכלכליים  עליהם שלטה, וטענה שיש להפריד בן השליט והמפרנס והעובדה שנציגי האיגוד המקצועי הם גם המעסיקים יש בכך ניגוד עניינים בולט, כמו כן דרשה סיעת "תכלת לבן" לחוקק חוקים  כמו ,ביטוח בריאות ממלכתי,  חוק שכר מינימום ,חוק ביטוח אבטלה וחוקים חברתיים נוספים. חלקכם ודאי יופתע לשמוע מה הייתה תשובתם של ראשי מפאי וההסתדרות לדרישות של תכלת לבן.  שר העבודה מרדכי נמיר אמר בכנסת ב5-במרס 1958 "הנני מפקפק גם אם ההסתדרות שהיא הנציגה של פועלי ארץ ישראל תומכת בחוק  בביטוח נגד אבטלה בתנאים הקיימים בארץ. מעולם לא הגיעתני תביעה שכזו" .שר העבודה אחר של מפא"י גיורא יוספטל אמר בכנסת ב-4 באפריל 1960. "אין אני חושבים  שהדבר הנכון תשלום כסף לעובדים ללא תמורה". הגברת ארבלי אלמוזינו אמרה בכנסת ב-15 במרס 1971:"ההכרה שמדינת ישראל נמצאת בתהליך של קליטת עליה הנחתה את הממשלה שמוטב לעשות ככל האפשר להבטיח עבודה יזומה למובטל מאשר להעניק דמי אבטלה לעולים שטרם רכשו הרגלי עבודה" .לא רק לחוק  לביטוח נגד אבטלה התנגדו ראשי מפא"י וההסתדרות .אלא גם לחוק שכר מינימום" ב-1976 אמר בכנסת שר העבודה דאז משה ברעם :אני מתנגד  לחקיקה בתחום קביעת שכר מינימום אני מתנגד עקרונית שהכנסת תתערב בענניי שכר  הסתדרות העובדים.

    ואם במצע ,"תכלת לבן" עסקינן, ראוי לציין סעיפים נוספים במצע הסיעה   ." קביעת כ' בתמוז, יום פטירת הרצל, כיום העבודה, במקום אחד במאי. ביטול הנפת הדגל האדום במוסדות ההסתדרות ובכינוסיה וקביעת הדגל התכלת לבן כדגל היחיד שיונף".


    ההסתדרות נגד סיעת תכלת לבן

    בעקבות דרישות סיעת תכלת לבן והודעתה כי ברצונה להתמודד כסיעה בהסתדרות הכללית בבחירות להסתדרות בשנת 1965הודיעו ראשי ההסתדרות הכללית שנשלטה על ידי מפא"י כי לא יאשרו את צירוף "תכלת לבן" להסתדרות ולא יאפשרו לה להשתתף בבחירות להסתדרות  בטענה שסיעה זו "חותרת תחת אושיות ההסתדרות". אומר על כך יורם ארידור: "שנת 1965 17 שנה לאחר קום המדינה מונעת ההסתדרות מחבריה  את חופש הבחירה ואת זכותם הדמוקרטית להצביע ל"תכלת לבן" , כי "היא פועלת תחת אושיות ההסתדרות". סיעת "תכלת לבן" פנתה  באמצעות עו"ד שמואל תמיר וצוותו אל בית המשפט. השופט המחוזי  לם קבע כי אין למנוע מסיעת "תכלת לבן" מלהשתתף בבחירות להסתדרות  ואת זכותם לחופש הבחירה. להסתדרות זה לא הספיק. הם הגישו ערעור. הערעור  מעולם לא נשמע, אומר  ארידור, וזאת משום שלקראת הבחירות להסתדרות בשנת 1965הבשיל כבר האיחוד בין מפלגות חירות והליברלים בכנסת ל וסיעת "תכלת לבן" התאחדה עם סיעת הליברליים שהייתה כבר חברה בהסתדרות הכללית ושינינו רק את השם לרשימה משותפת מפלגת גח"ל בהסתדרות ולא היה צורך באישור ההסתדרות לצירוף "תכלת לבן". בראש הסיעה המשותפת לשתי הרשימות עמדו אריה בן אליעזר ואלימלך רימלט. החלטת השופט לם, מסכם ארידור היא ציון דרך זוהר בתולדות המשפט הישראלי ודיראון לאלה שניסו למנוע בחירות דמוקרטיות.


    "תכלת לבן " בהסתדרות


    יו"ר סיעת "תכלת לבן" הראשון היה אריה בן אליעזר . בראש הסיעה עמדו אריה בן אליעזר ויורם ארידור. בהמשך עמד בראש תכלת לבן  דוד לוי. יו"ר הסיעה  משנת 1982 היה יעקב שמאי.

    ארידור: כבר בבחירות הראשונות להסתדרות של "תכלת לבן"(גח"ל בהסתדרות) בשנת 1965 היא  זכתה להיות הסיעה השנייה בגודלה וקיבלה קרוב ל- 100.000 קולות (99.559) ובבחירות ב-1969 קיבלה "תכלת לבן" כ- 140.000- קולות. בשנת 1973 זכתה בכ- 176.000 קולות  ואילו בשנת 1977  –זכתה בלמעלה מרבע מיליון קולות (כ28 אחוז מהקולות)

    תכלת לבן" היתה באופוזיציה בהסתדרות  יחד עם תנועות שמאל כמפ"ם ומק"י, לאחר הקמת הליכוד שונה שם סיעת "תכלת לבן", ל"סיעת הליכוד בהסתדרות".


    ארידור אומר כי אחד אחד הדברים שהוא מצר על כך  שסיעת "תכלת לבן "לא הצליחה להשיג הוא הנהגת בוררות חובה בסכסוכי עבודה "הדבר היה חיוני אז וחיוני גם כיום,-אומר ארידור.

     

    דוד לוי : סיעת "תכלת לבן"-הבסיס למהפך 77


    דוד לוי ,לשעבר ,סגן ראש הממשלה ושר החוץ   ומי שהיה מראשי סיעת "תכלת לבן", אומר: " במאבקה בתוך ההסתדרות  הצביעו על "תכלת לבן"  כנציגת הבורגנים ובהתייצבות שלה בתוך תנועת החירות הצביעו עליה כנציגת הסוציאליזם. אבל אפשר לומר שהסיעה הזו בה פעלנו ימים רבים לפני המהפך של 77 הייתה הבסיס שעליו קמה האלטרנטיבה  ששינתה  את פני המדינה והביאה לחילופי שלטון. אני לא יודע כמה שנים עוד היינו ממתינים באופוזיציה ללא סיעת "תכלת לבן" שכבשה לבבות והביאה את המסר של התנועה הלאומית. היא עשתה מה שאיש לא האמין".

     

    דוד לוי אמר עוד : "היו לנו מאבקים גדולים בתוך תנועת החרות. רוב  הוותיקים ב"חרות" היו חברים בהסתדרות  הלאומית ואילו החדשים,העולים,המאמינים,המקריבים,אלה שנשאו את דגלינו, ששילמו מחיר כבד עבור השתייכותם לתנועתנו היו חברי ההסתדרות הכללית. בהחלטה להקים את סיעת תכלת לבן שהתקבלה בוועידה ה-7 של הליכוד בבנייני האומה  נפתחו השערים אל תנועה שהייתה  מוחרמת "

     

    כתבות נוספות של כותב זה :

     

    ''

    גינת נחום צמח

    נא להכיר: גינת נחום צמח בת"א  ברחוב חיסין בתל אביב ישנה גינה ציבורית חמודה '' הכל קוראים לה "גינת חיסין" '' רק מעטים ביותר יודעים כי שמה הרשמי של הגינה הוא: "גינת נחום צמח", על שמו של נחום צמח מייסד תיאטרון "הבימה", ששוכן אגב במרחק כמה מאות מטרים מזרחית לגינה - סיפורה של הגינה אלי אלון   |   לסיפור המלא

     


     


     

     


     

     

     



     
     
     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות