כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    אהבות מתות בספטמבר - סיפור

    72 תגובות   יום שבת, 1/3/14, 19:58

    "ולא היה לי ספק, שהחיים הם זוהמה מתמדת", "פני האסון", חואן קרלוס אונֶטי

     

    ''

    היא חייגה.

     

    "יש לךָ טלפון, זאביק, יש לך טלפון!" הגיעה לאוזניה קריאתה של הזרה, שבאה במקום קולו, פילסה לה דרך מתוך איזה ערפל פתאום, כאילו הממש נעלם, נעטף הזיה. היא שתקה, רגע נבוכה.

    "זאביק, יש לך טלפון!" הוסיף הקול להדהד, מלווה קולות רקע.

    "מדבר," אמר. היא התקשתה להגיד את מה שהתכוונה  להגיד ושאלה "מה שלומך?" כאילו אוצר המלים נמחק פתאום, נשרף, וניצלו מהשריפה שתי מלים בלבד, מה שלומך.

     

    "איך ידעת?" אמר וחשב ודאי שהוא מתפרץ לדבריה. היא נשמה ובינתיים שבו אליה מלים, ועדיין התקשתה לנסח, וכבר ידעה מה שהיה עליה לדעת, ש"ממש עכשיו, ברגע זה התחתן," אמר, והוסיף, שהחופה נערכה אצלו בבית, ו"איך ידעתְ, תמה, אולי תגידי לי איך ידעת?"

     

    ''

     

    ידעה ולא ידעה.לפני חמישה ימים שבה מניו-יורק, היה צריך לזכור את התאריך, מסרה לו גם את השעה ואת מספר הטיסה. חמישה ימים חיכתה, משלא טלפן, טלפנה היא, אחרי שהתלבטה והחליטה ונסוגה מהחלטתה ושוב החליטה. אף שפעם במקרה ראתה את הזרה, עכשיו שמעה את קולה לראשונה, צפרדעי כמו עיניה הבולטות, היוצאות מארובותיהן למצוא לה חתן, כאילו מחוץ לעצמן ייטיבו להכיר את העולם, שעדיין לא הכירו בשלושים ושמונה שנות חייהן. היא נגאלה מרווקותה, החליפה אותה בנשואין מיוחלים, בלי לדעת את זוהמת הזוגיות שקדמה לה.

     

    כשנודע לה על חתונתו של זאביק, מיד נתקפה תמרה במרץ לא מובן לעשות דבר של ממש עם הבשורה, לא להותיר אותה תלויה בינה לבין עצמה, לבשרה לאחרים, להכריז עליה בקולי קולות, לצעוק אותה, לחגוג, לכאוב אותה כמו שצריך, להניח את השפופרת ולטלפן לזאביק לויתן, להודיע לו על חתונתו שלו.

     

    עשר שנים חיו יחד, היתה מספרת  לו את מה שהיה קורה לה כל יום, דברים חשובים וסתם דברים, והתרגלה מאד.

     

    "תמה, תמה, יקרה שלי, איך ידעתְ," חזר ואמר, בלי שהקשיבה. ליבה היה נתון עכשיו  לנופי הזיותיה, לשמש המסנוורת את עיניה ומכריחה אותה לגונן עליהן ועל עורה. נדמה לה שהיא שרועה – אולי באמת היתה שרועה – על מיטת שיזוף מתחת לשמשיית פסים, על גגו של מלון "פלאזה", השמש והצל נאבקים על עורה, מזכירים לה את הצלקת שנותרה מן הנתוח. מוטב לה להתכסות. אחר כך דיפדפה בירחון, עד שנפל מבטה על כתבה, שבה סופר על אנשים אחרים, על מיטות שיזוף, על גגו של מלון "פלאזה", והופתעה מן התאום. הכל היה נכון, כאילו בזה  הרגע רשם הכתב את מחשבותיה, צילם והקפיא אותן בעיתון, שתוכל להתבונן בהן כמו במראה. שלא כמוה, חשפו הנופשים את עורם לשמש המאדימה ומשחירה ומקמטת ומכלה אותו, היו חסרים צלקת שתזהיר אותם מפניה החורכות, הממיתות של השמש.

     

    ''

    אחר כך הכל התחילו לזרום לאיזה אתר, שנפתח לביקורי תיירים. היא לא רצתה להצטרף להמון והתנצלה בקול באוזניו של כותב המאמר, שאת מאמרו קראה זה עתה, שהרי הוא שהמליץ על הביקור. להפתעתה ענה לה מיד, בשפה המובנת רק להם, שתחילתה בעיתון וסופה בשיחה, כאילו נדברו במכשיר סמוי מן העין, ווקי טוקי של נשמות.

     

    השיחה היתה בעלת תוכן וסדר הגיוני. כותב המאמר, עתונאי מוכשר, כמו זאביק, כשעדיין האמינה בו, תשובותיו היו  רוויות אהדה, ספוגות פשטות אנושית שאולה מן החלומות, קרבת לבבות כמו פעם בינה ובין זאביק לויתן קודם שנפרדו, לפני שהתהום, שהיתה פעורה תמיד, נפערה. היא בקשה מן הזר הקרוב להאריך את מגע המלים הבלתי צפוי, שהיה רך כפלומה ומלטף כפרוותו של חתול ולהוסיף  לשוחח בלשונם הסמויה. הוא השיב מתנצל, שהיה רוצה בזה מאד, אבל אשתו מחכה לו.

     "מזל טוב!" צעקה תמרה, סתגלנית שכמותה.

     "למה לא הודעתָ לי, למה לא הזמנת אותי לחתונה" שאלה, לכבול אותו אל הכאב הישן, המגליד ונבקע לסירוגין.

     

    ''

     

    כמו קפודים מצטנפים נפגשו סמוך לגרושיה, קוץ דקר קוץ.

    זאביק לויתן היה  נמוך, מקריח ושחור, כשראתה אותו בראשונה בבניין ועד הפועל. עתונאי מתחיל, סופר מתוסכל, אלמן, אב, בעצמו ילד, לעולם  לא יתנתק מיתמותו. עני שיפסיד את דירתו בבורסה, שיהמר בה כילד מתלהט, בלי לדעת את כללי המשחק. שיכור מזכיה אחת, מן התקווה שעלתה בתוהו להתעשר, נלכד במלכודת המכזבת של הזכיה הגדולה, ההבטחה שמבטיח כסף, להוט אחר הצלחה מקצועית. בוהה, מבולבל, מעמיד פנים של מצליחן. נסחף, אבל במידה, לעישון, לשתיה, לנשים, לזוהמה מותרת וקצובה. מרחם על עצמו, כועס על העולם, על הנשים שנטשו אותו בילדותו והוסיפו ונטשו אותו גם בבגרותו. והוא בחמת זוחלי עפר הצליח לחמוק מהן, לנקום בהן, להשתגל עם גברים בהזיותיו, דבק בה ונסוג, ודבק באחרת, וניתק מהאחרת ודבק בה שוב. חמק מן השגעון שארב לו שם, והתגלגל אל תהום אחרת, התהום שלה, שהיתה לשלו.

     

    היא דבקה בו גם כן. תחילה נסוגה ופיתתה, נמנעה וחמקה, גאה, צעירה ממנו בשנים, בוהה מבולבלת, גוה נערי, שדיה דוקרים, נקמה בו על בגידתו, על היסוסיו, על חמקנותו. ידעה שתוכל לכבול אותו אליה, טוותה את תשוקתו בעורמה, חוט אחרי חוט, לעולם לא יתיר את הקשרים. התענגה על התהליך, התרפקה עליו באלימות, במיניות גועשת, בכוחה, בחולשותיה, בחולניותה, במוות שנאחז בה ושיחק, הכריח אותה להתנסות בכל, לטבול בכל ביב שופכין כאילו היה מי ירדן מטַהרים. הבטיחה ומנעה, הבטיחה ומנעה את גופה, השתגלה עם אחרים, נענתה לתחינתו, לתביעתו החשקנית לסיפורים מפורטים, לפרטי פרטים, לטרוף, שהלך ותפס לו אחיזה בהזיותיו, נדבק להזיותיה.

     

    "ספרי, ספרי לי סיפור," היה מתחנן לפניה מתרפס, "המציאי משהו, אם אין לך," ולא היה מרפה עד שטוותה סיפורי ניאופים על גדודי גברים שחנו בה, היתה משיבה לו את אונו האובד.

     משלא יכלו לשאת עוד את זוהמת הזוגיות, נפרדו.

    למרות תחינותיו עזבה. ברחה עם אחר, ושבה אליו. לסירוגין נאבקה פעם בזה ופעם באחר. הימים היו לשגרה מעורפלת, נחיו כמתוך בועה, ובלילות היה גיהנום חדש, גיהנום של פרדה.

    עד שכבו  היצרים והתעמעם הכאב והשתכחו הסיבות בחלוף הימים, רק פה ושם נצנץ זכרון, תמונה, רגש שקהה, שלוטף ופוייס ונכנע לשכחה, לכהנת הגדולה, הקוברת את החיים על גוניהם ומותירה לנו עיסה דביקה, חלקה, מיחית של מה שהיה פעם חיינו. רק הדיבורים נותרו להם.

     

    ''

     

    "תסעי לאמריקה," אמר לה פעם, "בעצמי הייתי נוסע, אלו הייתי יכול." גם את חלומו ערם עליה.

     

    "לא ידעתי מתי תחזרי," אמר, "הגלויה הזאת ששלחת," הוסיף, "הגיעה באחור, הכל כבר נקבע לחתונה, אבל איך ידעת?"

     "אז שמעתָ בקולי ולא התחתנת, מה?" שאלה.

    הוא שתק. כשהלכה השתיקה והתעבתה סביבם כחישוק, התנצל שכרגע נכנס אורח, הוא יטלפן אליה אחר כך, בינתיים שלח נשיקות.

    אחר כך, אמרה לעצמה, הניחה את האפרכסת וידעה שלא יטלפן. אבל למחרת טילפן. קולו סתמי, כאילו הלביש עליו מסכה של גבס, פוחד לשוות לו חיים, שמא לא יקלע לרצונה. גישש לבחון את כוונותיה, לדעת את התנועות, לשאת חן לפניה, לתהות במה ישקיט את רעבונה של המפלצת.

     

    במקום לכעוס, רווח לה שטילפן. אפילו שמחה, השמחה הנביטה רעננות חדשה. הם נדברו להיפגש מיד, סמוך לבניין העיריה. משם נסעו במכוניתה למלון "פנורמה", ללובי הממוזג, לברוח מן הלהט הנורא, שלמרות הסתיו, המשיך והיה להט של קיץ מתיש במיוחד, שנתמשך ללא הפוגת הסתיו, המבשר את החורף המיוחל, שיבוא אחריו. קיץ שאיבד את תקוותו, את סופיותו. נדמה שלא ייגמר לעולם.

     

    כשישבו על הספות בלובי והתרווחו, הצטננו מן התופת שבחוץ, סיפרה על אמריקה וחשבה שהקדימה אותו ונסעה לפניו ופירטה  את המסלול, עיר אחרי עיר. הוציאה חוברת ואת  המדריך למטרופוליטן מוזיאום אוף ארט, פתחה אותו בעמוד מאה ארבעים ושמונה, והצביעה על ציור של אנטוני ואן דייק, "הבתולה והילד עם קתרינה הקדושה מאלכסנדריה" ועל ציור מספר שבעים ושניים של הנריק טר ברוגגהן, "הצליבה עם הבתולה ועם ג`ון הקדוש", ותהתה, אם התינוק ההוא ידע.

    "תגיד, התינוק הזה ידע, שזה יהיה הסוף שלו, אתה חושב שאמא שלו ידעה את זה, אני  חושבת  שאמא שלו ידעה את זה."

    הוא הודה שהוא מתחיל לשכוח את דרך דיבורה, את התפתלויותיה, פעם היה מבין. "אנחנו מתרחקים," אמר.

     

    ''

     

    היא צחקה, פרשה את מפת ארצות הברית והצמידה את אצבעה לעיגול שחור, "ניו-אורלינס, איזו עיר," ומנתה שמות של נהרות ושמות של ספינות  שבהן הפליגה. סיפרה על השרצים שאכלה במיני רטבים, "הכל אכלתי הפעם."

    היא תיארה מלצר יפני, שהיה צעיר מאד, פרס לנגד עיניה מלפפון לרצועות דקיקות, דקיקות וגם את הגאמבה פרס, גילגל את רצועות המלפפון ואת איטריות הגאמבה באורז, הידק את  האורז, שהיה לבן וקצת מבריק, כמעט שקוף בלובנו, באצבעותיו, צר ממנו גלילה ועטף אותה באצות ים. פרס את הגלילה לפרוסות בעובי סנטימטר, הפך את הפרוסות על מגש אדום, עשוי חרסינה, על כל פרוסה הניח רצועת דג. על פרוסה אחת הניח טונה ועל אחרת סלמון, ודג החרב וחסילון שמן. בצד הניח רצועות שקופות של ג`ינג`ר כבוש והסביר שצריך לקנח בג`ינג`ר בין דג לדג, לעמוד על טעמו של כל אחד בנפרד.

     

    "הייתְ צריכה לראות," קטע בבת אחת את דבריה, "איך החברים הגיבו, באיזו לבביות הגיבו על החתונה שלי. בעבודה כולם ברכו אותי, והניה, את זוכרת את הניה, אמרה, שילדים יתאימו לי, לפחות שניים, חשבתי שבגילי יהיה נחמד להתחדש עם עוד ילד. את יודעת, האשה שנשאתי, עיוורת לזוהמה, רק טוב, היא רואה רק טוב, אילו גם את ידעת, הכל היה אחרת, לא היינו שוקעים."

     

    היא הביטה בטבעת הנשואין על אצבעו, ראתה עד כמה דחוסה בה האצבע, והתלבטה רגע, אם להחזיר לו את הטבעת, שנתן לה, אף שמעולם לא נישאו.

     

    "המכנסיים שאתה לובש לא מתאימים לחולצה," אמרה, מנסה להסיח דעתה מהטבעת. זאביק ענה לה ב"אז מה", סתמי, אולי מתגונן. היא הביטה בכרסו, הוא הבחין במבטה. היא חשבה על הדיאטות שהיה עושה כל השנים והראתה לו את המשקפיים שקנתה בניו-יורק.

    "בטח בחמישה דולר, כמו שרק את יודעת לקנות" ניסה לפייס, להפשיר את האווירה. כשלון. היא שילמה עבורם חמישים דולר.

     

    ''

    "רואים," תיקן באיחור, עוד רגע תפרוץ בבכי, הוא זיהה את הסימנים, אבל תמרה שלטה בדמעות, הן נקוו בזויות עיניה, שהלכו והתמלאו במהירות, עוד מעט תצוף.

    "די, די, תמה, באמת, מה קורה לך, מה הנסיגה הזאת, תגידי שאת מתחרטת, לכי לראות את `פמיליה`, סרט איטלקי, היא הזכירה לי אותך, הם דומים לנו, הכל נשאר אותו דבר עד זקנה, עד גיל שמונים. ספרי, ספרי לי סיפור, תמה, סיפור מאמריקה, אני מת לשמוע סיפור מאמריקה..."  לחש, נוגע בזרועה, עוטה על פרצופו את תחינת הכלב, את ההשפלה השנואה והמרתקת, את זוהמתם המוכרת.

     

    "רד ממני, רד!" צרחה, שוכחת לרגע שהם בלובי, בוחנת את השינוי שחל בפניו, את המסכה שנתחלפה, את פניו שהתקפלו אל הניכור, אל העלבון, כמו פני תינוק השומע את ה"לא" הראשון בחייו, תופס פתאום שלא יוכל לעוף, שהעולם הזה, שחשב אותו לשלו, אינו שלו עוד, אולי מעולם לא היה, מפה תתחיל התעיה, הגישוש, הזחילה על פי תהום, הפחד.

    "אני לא אחיה עד אז, אתה שוכח את המחלה," אמרה בקול אחר, "אני מפחדת," שוב חנקו הדמעות את גרונה, אבל היא הצליחה לדחוס ביניהן, שהיא מתנצלת, באמת מתנצלת על האינפנטיליות שנתקפה בה. אחר כך חפשה טישיו לקנח את האף ולא מצאה, אמרה שהיא לא תתבגר אף פעם. הוא הסכים אתה שככה זה, בכולנו יושב ילד.

     

    "אל תתחיל עם הפסיכולוגיה המחורבנת! תשמור אותה לאשתך!" רצתה להעלם מיד, בשביל מה היא יושבת פה.

    "אשלח לה כמה מכתבים שכתבתָ לי, מהמיטב, שתדע קצת על הזוהמה, אארוז לה כמה ממפיות בתי הקפה, אתה יודע, עם ההצהרות."

     

    ''

    הם קיפלו יחד את המפה ואת החוברות שהביאה מאמריקה. הוא ניגש לשלם, אבל לא היה לו כסף, היא שילמה. בדרך, במכונית, אמר לה, שעל כסף הוא לא מתווכח עם אשתו, כמו שפעם הם היו מתווכחים.

    "אתה לא יודע, רק אתמול התחתנת," התגוננה.

    "לא, אתה זה לא יקרה," חייך ותמרה לא האמינה. סיפרה שגמרה לקרוא את "מולכו" ורצתה לבכות. הוא השפיל את עפעפיו והודה שעדיין לא קרא. "תקרא," פקדה, כאילו מצאה את השוט שאיבדה, שוב עומד לה כוחה וזרועותיה חזקות דיין להניף אותו על גוו המתרפס, "אורי, בעלה של יערה, מנסה לשדך אותה למולכו, כשהיא מזדקנת, כדי שיוכל לשאת לו אשה אחרת, להוליד ילדים, אבל כלום לא יצא מן השידוך הזה, כלום," אמרה ופנתה ימינה.

     

    הם נכנסו לדרך הראשית, הוא הזכיר לה פרדה אחרת, שפעם סיפרה עליה. "הייתְ חוזרת ומספרת, שירדתם לחוף להיפרד, הלכת איתו ובכית, אף-על-פי שהיית ריקה מאהבה."

    "אהבות מתות בספטמבר," היא כבר אמרה את זה, "אהבות מתות בספטמבר והמלחמות מתחילות," אמרה וסיפרה שבילדותה – בת שש היתה או בת שבע, ישבה פעם על שרפרף מתחת לחלון גבוה. לבדה היתה בבית. היה סוף ספטמבר והיא פחדה מן המלחמה. היא שגדלה אחרי המלחמה, לא היתה צריכה לפחד, כי מה עוד יכול לקרות אחרי המלחמות, והיא ישבה על השרפרף ורעדה.

     

    ''

     

    כשנותרה לבד במכונית, סידרה את המראה הקדמית. פניה השתקפו משם זרים, עוינים, מיוזעים ושטופי כעס, נזכרה בלהט השמים בניו-אורלינס ובנער, מונגולואיד לטוש עיניים, שביקש לחנות בה, הצית זכרונות. בן שמונה- עשרה היה וזיפיו היו רכים כשערה של אשה – הוא הציע לה נשואין – ואביו של הנער, קרב אליו את קערת הצ`יפס ואמר לו: "איט דֶני, איט."

    חבל שלא סיפרה לו, חבל שלא סיפרה.

     

    ''

     

     

    בצלומים: שמי ירושלים, צלמו שמואל פ. ובאבא יאגה

     

    ו"שיר ספטמבר", בבצועים בלתי נשכחים 

     

     

    ''

     

    ''

     

     

    ''

     

    והנה התוספת המלנכולית של חברי, רוסיני


    ''
     

     

     

    *חואן קרלוס אונטי (1909-1994) סופר , זוכה פרס סירוונטס, נולד באורוגוואי וגלה ממנה לספרד לאחר שנעצר על שתמך במתן פרס לסיפור חתרני.

     

    כתבה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (72)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/3/14 21:26:

      צטט: ליריתוש 2014-03-10 12:08:13

      מורכבות רגשית מדהימה שהופכת את הסיפור מ"עוד סיפור פרידה" למשהו מלא עומק, שאולי באמת תואם הרבה יותר את החיים שלנו כבני אדם עם נשמה מלאה בספקות ולעתים גם בסתירות.

      תודה רבה על השבח המורכב הזה, מרומם את רוחי

       

        10/3/14 12:08:
      מורכבות רגשית מדהימה שהופכת את הסיפור מ"עוד סיפור פרידה" למשהו מלא עומק, שאולי באמת תואם הרבה יותר את החיים שלנו כבני אדם עם נשמה מלאה בספקות ולעתים גם בסתירות.
        9/3/14 11:00:

      צטט: mezra 2014-03-09 07:58:40

      פוסט מושקע ויפה- אני מאמץ את מה שכתבת "מאחלת לדמויות האלה שבתוכנו (גם אם לעיתים נדמה שכבר אינם) בהירות, אהבה עצמית, הדדיות נטולי מניירות ושליטה

      תודה, מאיר, אמן

       

        9/3/14 07:58:
      פוסט מושקע ויפה- אני מאמץ את מה שכתבת "מאחלת לדמויות האלה שבתוכנו (גם אם לעיתים נדמה שכבר אינם) בהירות, אהבה עצמית, הדדיות נטולי מניירות ושליטה
        8/3/14 20:34:

      צטט: Between Jobs 2014-03-08 18:48:07

      פסקה אחרונה מצויינת.

      תודה, שמחה שהגעת אליה

       

        8/3/14 20:32:

      צטט: face 2014-03-08 08:45:42

      ואחרי ספטמבר, מגיע אוקטובר. בדיוק כמו שהוא שר שם.

       

      ''

       

      מה פתאום סתיו? לא התחיל האביב? :) נעורים, כתוב מקסים! כמעט שכחתי להגיד ...נבוך

      נכון ואחר כך דצמבר, והאהבות קמות לתחיה ושוב מתות, כמו הסתו והחורף והאביב, וכמו השמש שעולה ושוקעת ותודה על השיר 

        8/3/14 20:29:

      צטט: הפלא ופלא. 2014-03-08 01:29:07

      ואהו סיפור שהופך את הבטן.


      החיים מלאי תאוות, תהפוכות, תשוקות, שליטה, פרידות, נסיונות, החמצה, התנסויות.
      לכולנו יצא לא פעם-
      "...לטבול בכל ביב שופכין כאילו היה מי ירדן מטַהרים...".

      מאחלת לדמויות האלה שבתוכנו (גם אם לעיתים נדמה שכבר אינם) בהירות, אהבה עצמית, הדדיות נטולי מניירות ושליטה.

      ''


      יפה כתבת בתגובה, ותודה רבה על השיר המקסים של קרולינה 

        8/3/14 20:28:

      צטט: איילד1 2014-03-08 00:23:46

      תענוג....יחודי שבת שלום לך...

      תודה רבה. על העידוד והמחמאה

       

        8/3/14 18:48:
      פסקה אחרונה מצויינת.
        8/3/14 08:45:

      ואחרי ספטמבר, מגיע אוקטובר. בדיוק כמו שהוא שר שם.

       

      ''

       

      מה פתאום סתיו? לא התחיל האביב? :) נעורים, כתוב מקסים! כמעט שכחתי להגיד ...נבוך

        8/3/14 08:30:
      סיפור עצוב קראתי כאן ... העצב שבמאבק בין הידיעה לבין הרצון...
        8/3/14 01:29:

      ואהו סיפור שהופך את הבטן.


      החיים מלאי תאוות, תהפוכות, תשוקות, שליטה, פרידות, נסיונות, החמצה, התנסויות.
      לכולנו יצא לא פעם-
      "...לטבול בכל ביב שופכין כאילו היה מי ירדן מטַהרים...".

      מאחלת לדמויות האלה שבתוכנו (גם אם לעיתים נדמה שכבר אינם) בהירות, אהבה עצמית, הדדיות נטולי מניירות ושליטה.

      ''


        8/3/14 00:23:
      תענוג....יחודי שבת שלום לך...
        7/3/14 14:30:

      צטט: * אילת השחר * 2014-03-07 10:08:28

      .

      .

      כוכב* הערכה לנשים של ה"קפה",

      ברכה והצלחה לכבוד יום האשה הבינלאומי 2014.

      .

       

      ''

       

      תודה רבה גם לך, והצלחה לכולנו

        7/3/14 10:08:

      .

      .

      כוכב* הערכה לנשים של ה"קפה",

      ברכה והצלחה לכבוד יום האשה הבינלאומי 2014.

      .

       

      ''
        5/3/14 12:00:

      צטט: Eroit 2014-03-04 23:53:18

      נותן השראה מחכה להמשך.

      תודה רבה, ארואיט, לספור הזה אין המשך.  אבל זה עדוד גדול בשבילי לפרסם עוד ספורים.

       

        4/3/14 23:53:
      נותן השראה מחכה להמשך.
        4/3/14 19:53:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2014-03-04 15:56:12

      אני אוהבת את השפה, מצליחה לדמיין לעצמי את הסיפור כמו סרט מול העיניים.

      זה טוב ומשמח אותי, שוש, תודה רבה לך

       

      אני אוהבת את השפה, מצליחה לדמיין לעצמי את הסיפור כמו סרט מול העיניים.
        4/3/14 13:35:

      צטט: קביאר 2014-03-04 10:49:30

      האמת? הכי הכי אני אוהבת את התרומה של רוסיני ואולי כי יש בה משהו מפתיע. אם כבר שמאלץ אז שיהיה שמאלץ comme il faut

      או.קיי, נריע לרוסיני! אולי זה ימריץ אותו לחזור אלינו ממנוחתו!וחוץ מזה לשמאלץ, כמובן

       

        4/3/14 13:33:

      צטט: קביאר 2014-03-04 10:45:53

      סליחה על ההערה הבנאלית אבל לפעמים היא מאד ממצה. סיפור מאד יפה וכתוב נהדר. ראיתי ושמעתי את הדמויות, מקור ההשראה שלך ברור. לדאבוני אני מכירה כל כך הרבה סיפורים כאלה

      תודה, חברתי. אין רע בבנאליות, חוץ מ-"הבאנליות של הרוע" כמובן.

      איך מקור ההשראה שלי ברור לך, את הרואה ללב?

       

        4/3/14 13:30:

      צטט: Gfaus 2014-03-04 07:25:31

      סיפור יפה ומעניין, יפה כתבת ... יום נהדר *

      תודה רבה, אתה משמח אותי

       

        4/3/14 10:49:
      האמת? הכי הכי אני אוהבת את התרומה של רוסיני ואולי כי יש בה משהו מפתיע. אם כבר שמאלץ אז שיהיה שמאלץ comme il faut
        4/3/14 10:45:
      סליחה על ההערה הבנאלית אבל לפעמים היא מאד ממצה. סיפור מאד יפה וכתוב נהדר. ראיתי ושמעתי את הדמויות, מקור ההשראה שלך ברור. לדאבוני אני מכירה כל כך הרבה סיפורים כאלה
        4/3/14 07:25:
      סיפור יפה ומעניין, יפה כתבת ... יום נהדר *
        3/3/14 21:22:

      צטט: רחלי45 2014-03-03 20:43:41

      ספור מענין,מורכב, כתוב טוב,נהנתי

      תודה על מלות השבח, שמחה שנהנית

       

        3/3/14 20:43:
      ספור מענין,מורכב, כתוב טוב,נהנתי
        3/3/14 11:35:

      צטט: צלילי הלב 2014-03-03 10:55:09

      נהדר בבה יאגה, עמוק מהרהר ובונה דמויות ומערכת יחסים מורכבת, נהניתי, תודה רבה לך יקרה.

      מודה על המחמאות ושמחה שנהנית. שבוע טוב

       

        3/3/14 11:34:

      צטט: מרי סטיוארט 2014-03-03 08:58:51

      צטט: באבא יאגה 2014-03-03 08:33:10

      צטט: מרי סטיוארט 2014-03-02 16:43:30

      זה כתוב כל כך יפה. מלא בinsights (איכשהו "תובנות" מפספס לי את הכוונה...) דקים ,של חיבורים מקוריים ואיזמליים . הרבה אנשים (כולל כאן ) היו יכולים ללמוד מהסיפור הזה על כתיבה חכמה ,חסרת מאמץ.

      תודה רבה מרי, יש דבר אחד שאני חולקת עליו וזה חוסר המאמץ, הושקע הרבה מאד מאמץ בסיפור הזה, ואני שמחה שזה לא ניכר בו, אולי זה הסוד, שסיפור יתן תחושה שהוא נכתב בלא מאמץ

       

      נו בודאי, הרי זו הכוונה.אמרתי: מורכבות לא מאולצת.לא כפויה. 

      תודה, יקירתי לפעמים אני קצת בוקית, איתך הסליחה.

       

       

        3/3/14 10:55:
      נהדר בבה יאגה, עמוק מהרהר ובונה דמויות ומערכת יחסים מורכבת, נהניתי, תודה רבה לך יקרה.
        3/3/14 08:58:

      צטט: באבא יאגה 2014-03-03 08:33:10

      צטט: מרי סטיוארט 2014-03-02 16:43:30

      זה כתוב כל כך יפה. מלא בinsights (איכשהו "תובנות" מפספס לי את הכוונה...) דקים ,של חיבורים מקוריים ואיזמליים . הרבה אנשים (כולל כאן ) היו יכולים ללמוד מהסיפור הזה על כתיבה חכמה ,חסרת מאמץ.

      תודה רבה מרי, יש דבר אחד שאני חולקת עליו וזה חוסר המאמץ, הושקע הרבה מאד מאמץ בסיפור הזה, ואני שמחה שזה לא ניכר בו, אולי זה הסוד, שסיפור יתן תחושה שהוא נכתב בלא מאמץ

       

      נו בודאי, הרי זו הכוונה.אמרתי: מורכבות לא מאולצת.לא כפויה. 

       

        3/3/14 08:51:

      צטט: sbhsport 2014-03-03 02:18:33

      איזו מערכת יחסים....מזל שלא התחתנו, ומזל שלא סיפרה לו. במילא לא היה מבין, הטמבל מהועד הפועל. תודה שסיפרת לנו, באבה. היה שווה.

      קודם כל, תודה רבה. שנית, באמת מזל שלא התחתנו, מזל שלא סיפרה לו גם כן, אבל לפי הדמות שלו שמצטיירת בדמיוני, הוא דווקא היה מבין, למרות שהוא מוועד הפועל, אל תשכח שהם נפגשו בוועד הפועל, אז גם היא קצת משם!

       

        3/3/14 08:45:

      צטט: נערת ליווי 2014-03-03 00:08:31

      טוב... אני חייבת לקרוא עוד פעם לפחות. בינתיים. <עוד> ביצוע אחד שאני אוהבת מאד.

       

      ''

       

      תודה רבה, יקירתי, על התוספת, כל המרבה בצלילים ולא במלים, כמוני, יבורך,

        3/3/14 08:42:

      צטט: צוריאל צור 2014-03-02 20:42:41

      יפה הסיפור, יפים שמי ירושליים בצילומים, יפים גם השירים.
      וכולם קודרים ועצובים.
      הזמן...

      תודה רבה,  כמו שאומרים, אין אהבות שמחות...

       

        3/3/14 08:41:

      צטט: דוד בובטס 2014-03-02 18:42:35

      יפה ושזור פנינים

      תודה רבה, דוד, שאתה יודע לדלות אותן

       

        3/3/14 08:40:

      צטט: נומיקן 2014-03-02 18:37:03

      ולמרות שארוך, מרתק.

      כן? תודה רבה, תארי לך, שזו גרסה מקוצרת!

       

        3/3/14 08:39:

      צטט: imsen 2014-03-02 17:55:49

      הספור מצוין. תודה. גם, ואולי בעיקר, מעורר תהיה האם יחסים מעין אלו אפשריים. אבל בחיאת באבא, חוסי עלינו. למי יש סבלנות לטקסטים ארוכים.

      תודה רבה, עד כה חסתי עליך, אימסן, והשתדלתי לא להעמיס על סבלנותך בטקסטים ארוכים במיוחד, אבל יש  ספורים שצריכים אורך יריעה, יתרונו של הקורא, שהוא תמיד יכול לברוח באמצע או אפילו בהתחלה. אז תנצל את היתרונות!

      אין מבח ן בסוף, אתה יודע.

        3/3/14 08:34:

      צטט: yoyo50 2014-03-02 17:32:13

      ערב טוב לכולם ---------------- באבא החמודה אחלה כתיבה כל כבוד -------------- בטח יש משהו בנושא רק לחברים שלי בלבד

       

      תודה רבה, יויו, לא הבנתי את ההערה בענין החברים

        3/3/14 08:33:

      צטט: מרי סטיוארט 2014-03-02 16:43:30

      זה כתוב כל כך יפה. מלא בinsights (איכשהו "תובנות" מפספס לי את הכוונה...) דקים ,של חיבורים מקוריים ואיזמליים . הרבה אנשים (כולל כאן ) היו יכולים ללמוד מהסיפור הזה על כתיבה חכמה ,חסרת מאמץ.

      תודה רבה מרי, יש דבר אחד שאני חולקת עליו וזה חוסר המאמץ, הושקע הרבה מאד מאמץ בסיפור הזה, ואני שמחה שזה לא ניכר בו, אולי זה הסוד, שסיפור יתן תחושה שהוא נכתב בלא מאמץ

       

        3/3/14 02:18:
      איזו מערכת יחסים....מזל שלא התחתנו, ומזל שלא סיפרה לו. במילא לא היה מבין, הטמבל מהועד הפועל. תודה שסיפרת לנו, באבה. היה שווה.
        3/3/14 00:08:

      טוב... אני חייבת לקרוא עוד פעם לפחות. בינתיים. <עוד> ביצוע אחד שאני אוהבת מאד.

       

      ''

        2/3/14 20:42:

      יפה הסיפור, יפים שמי ירושליים בצילומים, יפים גם השירים.
      וכולם קודרים ועצובים.
      הזמן...

        2/3/14 18:42:
      יפה ושזור פנינים
        2/3/14 18:37:
      ולמרות שארוך, מרתק.
        2/3/14 17:55:
      הספור מצוין. תודה. גם, ואולי בעיקר, מעורר תהיה האם יחסים מעין אלו אפשריים. אבל בחיאת באבא, חוסי עלינו. למי יש סבלנות לטקסטים ארוכים.
        2/3/14 17:32:
      ערב טוב לכולם ---------------- באבא החמודה אחלה כתיבה כל כבוד -------------- בטח יש משהו בנושא רק לחברים שלי בלבד
        2/3/14 16:43:
      זה כתוב כל כך יפה. מלא בinsights (איכשהו "תובנות" מפספס לי את הכוונה...) דקים ,של חיבורים מקוריים ואיזמליים . הרבה אנשים (כולל כאן ) היו יכולים ללמוד מהסיפור הזה על כתיבה חכמה ,חסרת מאמץ.
        2/3/14 16:25:

      צטט: א ח א ב 2014-03-02 16:10:55

      חבל שלא סיפרה לו, חבל שלא סיפרה.

      כמה חבל, היה לי המשך לסיפור, אולי רומן, אבל אי אפשר לסמוך עליה, כשהיתה צריכה לדבר, היא שתקה

       

        2/3/14 16:23:

      צטט: עמנב 2014-03-02 15:48:31

      יפה, למרות ה"זוהמה". תהיתי - מה לאפרוריות הסתיו בתחילת האביב? כל טוב, עמוס.

      עמוס, תודה, כאן אני צריכה הסבר לשאלה, כלומר ככה ממש, למה התכוון המגיב?חש לי איזו תשובה דחוקה על הקשר בין אביב לסתיו, אבל אינני בטוחה שלשם כיוונת

       

        2/3/14 16:10:
      חבל שלא סיפרה לו, חבל שלא סיפרה.
        2/3/14 15:48:
      יפה, למרות ה"זוהמה". תהיתי - מה לאפרוריות הסתיו בתחילת האביב? כל טוב, עמוס.
        2/3/14 13:05:

      צטט: שולה ניסים 2014-03-02 13:02:34

      סיפור יפה, ואני אוהבת את תמונות העננים המתלוות אליו.

      תודה רבה, שולה, אני אוהבת עננים

       

        2/3/14 13:02:
      סיפור יפה, ואני אוהבת את תמונות העננים המתלוות אליו.
        2/3/14 12:48:

      צטט: עמי100 2014-03-02 10:56:30

      כתיבה שדורשת לקרא מספר נפעמים...

      זה נכון, אבל זה טוב או רע ליהודים

       

        2/3/14 12:47:

      צטט: rossini 2014-03-02 10:42:11

      הכתיבה, התמומות והשירים, יופי של פוסט.

      והינה עוד מלנקוליה בספטמבר.

      תודה רבה, ואת המלנכוליה שלך כבר גם כן הוספתי לפוסט. טוב שהזכרת אותה.

       

        2/3/14 12:27:

      צטט: Zvi Hartman 2014-03-02 09:38:02

      אגדה....

      תודה, גם התגובה מהאגדות, וגם החיים, בעצם

       

        2/3/14 10:56:
      כתיבה שדורשת לקרא מספר נפעמים...
        2/3/14 10:42:

      הכתיבה, התמומות והשירים, יופי של פוסט.

      והינה עוד מלנקוליה בספטמבר.

        2/3/14 09:38:
      אגדה....
        2/3/14 09:08:

      צטט: ד. צמרת 2014-03-02 08:01:29

      דודי נאג'י היה אומר על זאת "לא להתעסק עם עניים" עשר שנים בזבזת על עני....... תודה על השירים, אהבתי.

      אוי, יו, יוי, לא חשבתי על זה, רק לעשירים יש זכות לאהבה, מה?

       

        2/3/14 09:05:

      צטט: זירעונית קוסמית 2014-03-02 07:19:56

      בוקר טוב יקירה אשוב לקרוא :))

      אשמח מאד. שבוע טוב

       

        2/3/14 09:04:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-03-02 06:59:59

      המלחמות הנוראות מהל החלו בספטמבר, ואהבות גוועו בעל כורחן. מעולה.

      זה נכון מאד, כאילו שהיתה קורלציה

       

        2/3/14 08:01:
      דודי נאג'י היה אומר על זאת "לא להתעסק עם עניים" עשר שנים בזבזת על עני....... תודה על השירים, אהבתי.
        2/3/14 07:34:
      סיפור יפה.
      בוקר טוב יקירה אשוב לקרוא :))
      המלחמות הנוראות מהל החלו בספטמבר, ואהבות גוועו בעל כורחן. מעולה.
        1/3/14 23:57:

      צטט: סירפד מתוק 2014-03-01 23:49:23

      כתיבה זורמת ומהנה, נוגעת בזכרונות של הקורא ומרגשת בעליל.
      גם התגובה שלך מרגשת. תודה
        1/3/14 23:49:
      כתיבה זורמת ומהנה, נוגעת בזכרונות של הקורא ומרגשת בעליל.
        1/3/14 22:59:

      צטט: נועהר 2014-03-01 22:19:39

      נהנתי לקרוא אותך..

      שמחה שכך

       

        1/3/14 22:19:
      נהנתי לקרוא אותך..
        1/3/14 21:51:

      צטט: ~בועז22~ 2014-03-01 21:37:03

      אוי..., כמה שזה הזכיר לי משהו, מעברי הרחוק..., סוג של מעגל-חיים שגורלו נותר להיוותר פתוח, כנראה... (ת'אמת? חיברתי אינספור תסריטים דימיוניים, לסגירתו. באף אחד מהם לא באמת הצלחתי..., מצחיק, לא?). כתבת נפלא, יקירתי!

      כן, נדמה לי שזה מזכיר לכולנו, סימן  שאולי  הצליח לי. תודה , בועז ושבוע טוב

       

        1/3/14 21:37:
      אוי..., כמה שזה הזכיר לי משהו, מעברי הרחוק..., סוג של מעגל-חיים שגורלו נותר להיוותר פתוח, כנראה... (ת'אמת? חיברתי אינספור תסריטים דימיוניים, לסגירתו. באף אחד מהם לא באמת הצלחתי..., מצחיק, לא?). כתבת נפלא, יקירתי!

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין