כותרות TheMarker >
    ';

    אוף... תמיד / יש לי מה להגיד

    תגובות בטן. אולי אז אצליח לשתוק יותר ולהתרגז פחות

    0

    על בתים וגעגועים

    28 תגובות   יום ראשון, 2/3/14, 10:09

    http://cafe.themarker.com/image/2843212/

     

    אתמול הייתי בבית הישן, בית ילדותי.

     

    (בימים אלה אני גם נאלצת לפרק את תכולת בייתי מזה 35 שנה, שעיצבתי במו רעיונַי, ורוהט באהבה והרבה מחשבה, אבל זה ענין אחר).

     

    ואחזור לסיפור הביקור בבית הילדות.

    אני ירושלמית במקור, מהפופיק ממש של העיר, אבל בהיותי בת 3 שמע אבי האדיאליסט את קריאת "הזקן" בן גוריון לרדת ולהפריח את הנגב.

    אז עברנו לבאר שבע, ונעשייתי שלא מרצוני "חיית נגב".

     

    זוכרת את הישימון, השממה שסביב. עד לבניית ביתנו במו ידי אבי פחות או יותר, גרנו בצריף סוכנות. הבית המיועד היה ענק ונבנה על גבעה שמעבר לה רק שדה תעופה צבאי, ובית הקברות הבריטי (שם שכנו קברי חיל הפרשים האוסטרלי, קראו על כך ב"באר שבע סיטי" פרי עטו של אורי דותן בוכנר).

    http://cafe.themarker.com/image/2851275/

     

    היה זה בית שיסודו צריף שוודי, (רעיון של בץ, בנו אורי הוא החזאי הממלכתי שלנו), צופה בלבנים אדומות, סביבו שנים וחצי דונם אדמה שייעודם להוכיח לעולם שאפשר לגדל הכול, ממש הכול, בנגב. כולל תפוח ודובדבן, וורדים, ומה לא.

     

    באמצע בצריף הסוכנותי השירותים היו בחוץ. את הכביסה שפשפו ב"קרש" ממתכת, הגן שלי היה רחוק, ה"פידאיון" ארבו בלילה, והורי הלכו לועידות מפלגה ("אחדות העבודה") והותירו בידי אקדח הזנקה לשעת חירום. היתה לנו כלבה "סאבי" שהכיש אותה נחש, ואחר כך "פולי" האמיץ ששרד יותר.

    במו ידי צבעתי בחומר ירוק נגד חלודה את עמודי המתכת של גדרות הבית הענק. היום אני גם יודעת שטוביהו, ראש העיר דאז, הערים מכשולים ועכב את הרשיונות משום חשבונאות עם אבי (שפשע בכך שלא היה איש מפא"י).

    הייתי ילדה מוזרה, לא חובבת בובות. קוראת כל מה שבא ליד ובשתי שפות, מאנציקלופדיות ועד ..."העולם הזה" שאבי הביא מתל אביב פעם בשבוע, המצאתי מכונה ל...סינון חול. בגיל שש.

    גם ציירתי ושרתי וניגנתי ואבי שנא את זה, ענין לפוסט אחר.

    סביב הבית שתלנו במו ידינו מכל הבא ליד. נטענו עצים מכל הסוגים. מול חדרי שבעצם היה מעין ספריה, נשתלו כרמים, ורדים, וגפנים. סביב הגדר כולה "גדר חי", ברושים ושיחיי צבר. בחזית הבית דשא ובמרכזו אבן שדומה לחלק מהעמודים הביזנטיים, שאבי מצא היכן שהוא. שם אכלנו ארוחת ערב רוב הזמן.

    היה שם שער ירוק והחבר'ה שלי – החל מכיתה ג' או ד' - נהגו לעבור שם ולשרוק לי את השריקה "שלנו" כדי שאצטרף, אם לטיול אופניים, אם לקומזיץ במדורה, או סתם לשיטוט בעיר. והיו לי אחלה חבר'ה (שרדו: שמעון גלבץ, אילן וירצברג, המוסיקאים. גדי קופרמן (רמון) אחיו של אילן ז"ל המפורסם. היו גם  פרופ שלמה בלייברג, פרופ. דני סימון, ד"ר דני וינר, שלושה רופאים שאבדנו לאחרונה למרבה הכאב. והבנות. עפרה שמש לימים- בנאי, נורית שהיום שמה שמיר (היום בכירה בהיי טק), נירה נדל שהיום חיה בדנמרק. שחר מגלי וגיל קרוק-קורן  השובבים... ועוד. היו ימים.

    אוי. עולם הולך ונעלם. אגב, בכיתה ד' (!), שמעון גלבץ, אילן וירצברג, ילד בשם אלעד דננברג (משהו יודע עליו משהו?) ואני נהגנו...לסייד גגות בשכונתנו (שאז כבר נודעה כ"שכונת הכור" או "משרד הבטחון") ובכסף לצאת לבדנו ל"עיר הנוער". פעם נתקענו מאוחר מדי בתל אביב – איני זוכרת איך חזרנו.

    והיום...איפה הם היום...ואיך הבית נראה, אוי.

    בשבת, במהלך "טיול הכלניות" שלנו, העלתי בפני החבר גחמה – בוא ניסע לבית ילדותי.

    http://cafe.themarker.com/image/3067172/

    ואיזה מפח.

    הבית כמו במרכז העיר, לא בקצה.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3067261/

     

     

     

    בחלקו הגדול הוסרו ממנו הלבנים האדומות, עצים רבים נעקרו (מי עוקר עצים!?)

    היה קשה.

     

    ''

     

    http://cafe.themarker.com/image/3067268/

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3067265/

     

    שלא יהיו לנו בעיות גדולות יותר.

    נו, ואבי חשב שראוי שאנשים יגורו בביתם למשך דורות.

    הגורל רצה אחרת...

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/14 08:49:
      ביקור בבית ילדות הוא תמיד הימור אבל אנחנו רוצים לחוות שוב את הילדות, את הקולות, הריחות ולכן מוצאים עצמנו לא מוכנים למפח נפש, או אכזבה. חלומות שמורים של אהוד מנור. שיר מופלא שמתאים בדיוק.
        6/3/14 11:33:
      לי זה נכנס ישר לבטן וחיבר אותי לשיר הזה דוקא http://www.youtube.com/watch?v=r_jiNKiapG4
        4/3/14 18:55:

      נהניתי לקרוא.

      סיפורים היוצאים מלב הכותב, נכנסים אל לב.הקורא.

      אני קוראת עכשיו את "צילה" (יהודית קציר) גם שם מוזכרת באר שבע

      .

       

        2/3/14 18:18:

       

      ברוטוס:   "האדם אינו אלא תבנית נוף ילדותו"

      נטוס:    מפא"י התעללה בלא מעט אלו שלא נחשבו אנשי שלומם. טוב שפסו מן העולם השיטות הללו וטוב שמפא"י נעלמה.

      .

      .

       מכיר את מפא"י המפלצת. נכון שהיא נעלמה, אבל מפלצת אחרת באה במקומה..

      .

      מכבית.

      נהניתי לקרוא כל מילה.

      בהצלחה.

      צטט: באבא יאגה 2014-03-02 16:40:06

      לא קל לחזור לבית ילדות, תארי לך, שאני אפילו לא יכולתי לנסוע אליו במשך שלושים שנה! שיהיה מעבר מוצלח. את זוכרת את האמירה של רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר , לא ציטטה, אבל רוח הדברים היא: אל תבכה על השקיעה, כי הדמעות לא יאפשרו לך לראות את הכוכבים

       

       

      לא יודעת בעניין הדמעות, אבל יודעת בעניין הנשיקות:

       

      ''

       

        4/3/14 17:25:

      צטט: שיח אחר 2014-03-03 20:11:53

      אני כל כך מבין על מה את מדברת ..מישהו פעם כתב ש"בית הוא המקום בו נמצא הלב" על אחת כמה וכמה אם את רוב ילדותך עברת שם...

      אכן. צודק שיח אחר.

       

      צטט: נומיקן 2014-03-02 18:18:43

      כן, העבר לא נשאר באותו מקום שהשארנו אותו.

       

       

      למען האמת, תאמינו או לא, בייחוד לאחר הפרידה האחרונה (ממיכאל) שהיתה פתאומית להחריד,

       

      אני חוויתי לא מעט ימים בהם ממש לא היה לי בית...

       

      הנה התחושה: 

      ''

        4/3/14 16:55:
      אחחח.... נעים להיזכר.
        4/3/14 07:23:
      הדינמיות של העבר ... יפה *
        3/3/14 20:11:
      אני כל כך מבין על מה את מדברת ..מישהו פעם כתב ש"בית הוא המקום בו נמצא הלב" על אחת כמה וכמה אם את רוב ילדותך עברת שם...
        3/3/14 18:54:

      טוב שמפאי נעלמה.

      רע שהשיטה נשארה.

      צטט: זונות פוליטיות 2014-03-02 18:18:50

       

       

      ברוטוס:   "האדם אינו אלא תבנית נוף ילדותו"

       

       

      נטוס:      מפא"י התעללה בלא מעט אלו שלא נחשבו אנשי שלומם. טוב שפסו מן העולם השיטות הללו וטוב שמפא"י נעלמה

       

       

      ..

       

       

       

        3/3/14 00:55:

       

      צטט: * חיוש * 2014-03-02 12:28:42

      מכבית יקרה לליבי נשיקה

      (- : בטעות  הבנתי שאת עוברת לגור באותו הבית  מימיי ילדותך אז שיניתי מעט את התגובה (-:

      אומרים משנה מקום משנה מזל, 

      ניצבט לי הלב כשגילית שעקרו את רוב העצים בבית ילדותך וזה לא ניראה כמו שהיה אז... 

      מכירה מניסיון את תחושת הגעגועים.  וכל הזיכרונות הצפים בקטע כזה

      יש לי סיפור על ענף שתלשתי מעץ שגדל  בבית הוריי ביפו באחד מביקוריי הגעגועים

      והענף הפך לעץ והוא איתי כבר יותר מ- 20 שנה

      http://cafe.themarker.com/image/1618405/

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבוע טוב ומבורך וחדשות טובות 

        3/3/14 00:46:

      צטט: * חיוש * 2014-03-02 12:28:42

      מכבית יקרה לליבי נשיקה

      (- : בטעות  הבנתי שאת עוברת לגור באותו הבית  מימיי ילדותך אז שיניתי מעט את התגובה (-:

      אומרים משנה מקום משנה מזל, 

      ניצבט לי הלב כשגילית שעקרו את רוב העצים וזה לא ניראה כמו שהיה אז... 

      קודם כל אני מאחלת לך מעבר קל,  או מלאכת אריזה קלה

      אני עברתי לבאר שבע לפני 4 שנים  ולצערי עדיין ליבי בעיר מגוריי הקודם - ביבנה.

       

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבוע טוב ומבורך וחדשות טובות 

        3/3/14 00:00:

      מכבית יקרה. הזכרונות שלך מרגשים. גם שובבות הנעורים וגם תאור התקופה.

      אני שמחה בשבילך שהיית בבית ילדותך עם החבר ויכולת לשתף אותו בחלק ממך שאינו נחשף ביומיום..

        2/3/14 22:49:
      נוסטלגיה .... הייתי רוצה לבקר גם בבית שבו ביליתי את אחת עשרה שנות חיי הראשונות ברומניה . אלא ששמעתי שנהרס אחרי שעזבנו שם והתכוננו לבנות במקום רב קומות אלא שנפילתו של צאושסקו שיבשה את התכניות וכיום ניצבת שם וילה של איזה פקיד מושחת . אגב גם אני הייתי באר שבעי , שירתתי בבסיס ח"א והתאהבתי שם בנוף המדברי .
        2/3/14 19:33:
      נחמד ללכת למקומות ההם, אבל לא יותר מדי ולא להצטער יותר מדי שקילקלו אותם.. זה קורה לי עם שכונת מעלות דפנה בירושלים, שגדלתי בה, ובית ישראל שסבתי דינה גרה בה. שתיהן התחרדו ונהרסו..

       

       

      ברוטוס:   "האדם אינו אלא תבנית נוף ילדותו"

       

       

      נטוס:      מפא"י התעללה בלא מעט אלו שלא נחשבו אנשי שלומם. טוב שפסו מן העולם השיטות הללו וטוב שמפא"י נעלמה

       

       

      ..

       

       

        2/3/14 18:18:
      כן, העבר לא נשאר באותו מקום שהשארנו אותו.

      אני רוצה להבהיר, (וכעורכת קבלתי עכשיו תזכורת- עד כמה דיוק בניסוח הוא הכרחי...)

      אני בין שלושה בתים. גרה, ונשארת לגור, בביתי שבגוש דן .

      בקרתי ביקור קצת תראומטי בבית ילדותי בבאר שבע, על כך הפוסט.

      מפנה בית אחר שהיה שלי, ובו גרתי מעל ל 30 שנה, וכבר אינו שלי, והעיסוק בכבודה שבתוכו היא ענין רגשי לא פחות.

      אז זהו. אנני עוברת דירה. נשארת כאן:

      http://cafe.themarker.com/image/2904811/
      http://cafe.themarker.com/image/2860069/

        2/3/14 16:40:
      לא קל לחזור לבית ילדות, תארי לך, שאני אפילו לא יכולתי לנסוע אליו במשך שלושים שנה! שיהיה מעבר מוצלח. את זוכרת את האמירה של רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר , לא ציטטה, אבל רוח הדברים היא: אל תבכה על השקיעה, כי הדמעות לא יאפשרו לך לראות את הכוכבים

      צטט: ד. צמרת 2014-03-02 10:36:23

      חשבתי שבבאר שבע היו רק זונות וכדורגלנים. ומה עם גלידה מונטנה?

      זונות וכדורגלנים, הא?! מה היתה משפחת הנגבי אומרת על זה.

      וזאת גלידה באר-שבע, לא גלידה מונטנה!
        2/3/14 12:28:

      מכבית יקרה לליבי נשיקה

       

      אומרים משנה מקום משנה מזל, וזה מרגש בטירוף לחזור לבית הילדות.

      וניצבט לי הלב כשגילית שעקרו את רוב העצים וזה לא ניראה כמו שהיה אז... 

      קודם כל אני מאחלת לך מעבר קל, אני עברתי לבאר שבע לפני 4 שנים

      ולצערי עדיין ליבי בעיר מגוריי הקודם - ביבנה.

      ואני בטוחה שאחרי זמן קצר  תגרמי לשטח מסביב לבית לפרוח ולהחזיר עטרה ליושנה

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבוע טוב ומבורך וחדשות טובות 

        2/3/14 12:21:
      ההיסטוריה זה בדברים הגדולים וגם בקטנים ובאישיים.
        2/3/14 11:18:
      יותר ערכים של פעם מנופים של פעם
        2/3/14 11:06:
      לפעמים אני שוקע בלילות במחשבות נוסטלגיות ולפתע מרגיש שאני מחייך לעצמי...יש משהו בנוסטלגיה שעושה לך טוב.
        2/3/14 10:36:
      חשבתי שבבאר שבע היו רק זונות וכדורגלנים. ומה עם גלידה מונטנה?
        2/3/14 10:30:
      המקום שבו אתה גדל תמיד מחזיר אותך לנוסטלגיה ולגעגועים לתקופות מסויימות, שבוע מעולה :)
        2/3/14 10:26:
      זה הפוסט הנוסטלגי השני שקוראת היום על בית וילדות...מרגש ויפה...מירושלים לבאר שבע...ובכל זאת שרדת יפה ונטלת חלק בהגשמת אידאולוגיה והפרחת השממה:)