0

28 תגובות   יום שישי , 1/2/08, 10:50

17 שנים, ואני מהרהרת בהתחלה. הכרנו בתאילנד,

הוא היה החלטי, אני כהרגלי קלילה, לא מחפשת התחייבויות.

אחר כך בארץ, קצת יצאנו, קצת נכנסנו... חתונה במלחמת המפרץ, אנשים באו עם מסכות.

בהתחלה היה לי קשה. אני לא מהמאמינים באנשים ובטח שלא בזוגיות. גדלתי לחשוב שמתחתנים בשביל להתגרש... בכל מריבה שברתי את הכלים והלכתי שלא על מנת לשוב.... כל כך הרבה שנים שקד להסביר לי, שאנחנו באותו צד. לא אחד נגד השניה. שאפשר לדבר ומותר גם להתווכח, לא חייבים בגלל חילוקי דעות לפגוש את הרבי. כשרציתי ללמוד הוא חזר הביתה מוקדם להישאר עם הילדים. כשרציתי לבלות ידע מבלי שאגיד. לעתים בירה בים, לעתים טיול בשדות, פעם סרט ופעם פאב, דאגנו להשאיר את האש בוערת. באחת הפעמים שהילדים היו אצל אמא שלי, נכנסתי להתקלח, ובצאתי היה שביל של נרות משני צידי, לאורך המדרגות, עד החצר - שם פרש שמיכות והדליק לפידים והכין יין וכוסות. שם שכבנו עד 3 בבוקר, כשנעשה קר מדי, ובלבוש חווה רצנו למעלה למיטה.

אז תגידו לי אתם.

 

דרג את התוכן: