הרשו לי לחרוג ממנהגי לכתוב על העוולות כלפי בעלי החיים ולהתמקד הפעם בעוולה מסוג שונה.
השבוע, באחד הימים של תחילת הסערה, אותו יום שרוחות עזות נשבו בכל הארץ. החלטנו אני ובן זוגי לעצור בערב באיזשהי מסעדה כי כח להכין אוכל בבית- ממש לא היה. אז עצרנו במתחם מסויים שנמצא בדרך הביתה. מתחם הכולל מסעדות, בית קפה וכמה חנויות. המסעדה אליה שמנו פעמינו נמצאת בסמיכות לבית קפה וכבר שמנו לב שמישהו החליט שם לחסוך והציב מאבטח אחד שאחראי על הבידוק לשני המקומות. נכנסו למסעדה בלי להקדיש ולו מחשבה אחת נוספת לעניין. במהלך הארוחה וכיוון שישבנו בסמיכות לאחת מדלתות המסעדה בכל פעם שנכנסו ויצאו אנשים רטנו אנחנו ויושבי השולחנות הסמוכים על גל הקור שנכנס למקום החמים.
בסוף הארוחה, כאשר יצאנו החוצה לא יכולתי שלא להבחין באותו מאבטח בודד, יושב בחוץ על כסאו, לפניו שולחן קטנטן ועליו צלחת עם אוכל. וכך, בעודו מבצע בעוז את משימת האבטחה על שני מקומות הואילו מעסיקיו ברוב טובם להוציא לו החוצה, לקור, צלחת עם אוכל. היה משהו כל כך עצוב בתמונה של האיש הקפוא אשר רוכן אל עבר הצלחת ומנסה גם להאבק במקביל ברוח אשר הצליפה על הפנים.
האם קשה היה לתת לו הפסקת אוכל בתוך אחד המקומות המחוממים, או שמא עליו להגיד תודה בכלל שנתנו לו לאכול, משל היה כלב רחוב מתחנן על פתחי מטבחים? הרי אלמלא ניסו שם לחסוך בהוצאות האבטחה (שאגב מופיעות בחשבון שהזמנו) והיו מעסיקים שני מאבטחים, או אז יכול היה כל מאבטח לעמוד בכניסה בתוך המסעדה המחוממת,( בדיוק כמו שעשתה מסעדה שלישית שנמצאת ממש ליד) ואולי אפילו, רחמנא לצלן, היה יכול לאכול בנחת את ארוחת הערב שניתנה לו.
קראתי פעם על זה שיש אנשים שהם שקופים. כבר אז המשפט הזה זעזע אותי. השבוע נוכחתי כי זה נכון. |