מתעתע מילות הבל מתקתק,

מבטיו מדברים סיפור חמקמק

ותפתח שוב ליבה, נפערה הוויתה.

יום חלף בטרם ידעה - היה זה משחק.

שעשוע חולף, הזייה מהתלת,

השארי נא קרוב, לא - לכי!

מטלטל גופה השליכה למרחק

לא נודע. בהירות כהתה,

נשב רוחו

ושתק.

כהוזה התהלכה בניכר 

מיותר היותה, נאלם המחר.

שאלה את נפשה   -

מה לך כי תקשי

קושיות שווא ליקום תבקשי,

הרפי משלוט, פרמי אשליות,

חזרי אהבה-אישה להיות.

לבבו רק הוא יודע,

עצמו לספר שירת חייו.

הניחי לטבע שלו לעשות,

בכאב וצער אל נא תחששי היות,

גם אם אהבת את כולו עד כלות.

סלחי על אירוע חולף, תעתוע,

מחלי לאדם - לא תדעי לעולם,

את אשר בליבו מתרחש...

ונדם.