0
ידיעה די קטנה במדור כלכלי שמשכה את תשומת לבי השבוע: מסתבר שלאחר שנים לא מעטות בהן הביטוח הלאומי הניח לחברות הביטוח כולן לשדוד ממנו סכומי עתק – הוא נזכר לטפל בבעיה והחל במו"מ להשבת הכספים, בחלקם. ובמה מדובר? ובכן, חברות הביטוח נוהגות וזכותן לעשות כן, לקזז למבוטחים המקבלים פיצוי על תאונות וכו' – את הסכומים שקבלו קודם לכן, או יקבלו מביטוח לאומי. זאת כדי שלא יקבלו פיצוימעל תקרת הביטוח בסה"כ. אלא שע"פ החוק הן מחויבות להשיב כספים אלו לביטוח לאומי. מה לעשות והחבר'ה של מור יוסף לא טרחו לגבות סכומים אלו שמוערכים (ע"י החברות) בכ-800 מיליון ₪ ולדעת גורמים באוצר בפי ארבעה בערך (!). מדוע לא עשו זאת? שאלה טובה... אולי מפני שהם לא מרוצים שם מהמשכורת? הרי לא כל בכיר בביטוח לאומי מקבל "תוספת כוננות רפואית" כמו הבוס... כיום, אם יגבו הכל בבת אחת, צפויה סכנה ליציבותן של החברות ולכן מתגבשת פשרה כלשהי, ע"ח הציבור לו מספרים כל העת על הגירעונות של ביטוח לאומי. ואני תוהה הכיצד זה לא שילם איש בביטוח לאומי במשרתו על מחדל מופקר זה. והכיצד לא ננקטו צעדים כנגד רואי החשבון של חברות הביטוח. אלו, לעניות דעתי, היו חייבים לבצע הפרשות במאזני החברות כנגד התחייבויות תלויות אלו, גם אם המנהלים לא טרחו או רצו לשלם לביטוח לאומי את המגיע לו. להבנתי, אי ביצוע ההפרשות מהווה חריגה מכללי החשבונאות, שלא לומר המוסר. ראו לאן הגענו, מצד אחד "הכל שפיט" ועל החלטות שקיבלו בתוקף תפקידם, צודקות או שגויות, יכולים פקידים בכירים למצוא עצמם נחקרים ומועמדים לדין, גם אם אין חשד לשיקולים זרים מצידם. ואילו על מחדלים מזעזעים, אין איש שייתן את הדין...
|