״אל תשכח להביא קילו עגבניות שאתה חוזר מעבודה״. ״טוב אני לא אשכח, יש לי היום יום ארוך, אני אחזור מאוחר״. ״תשמור על עצמך ואל תשכח את העגבניות״. חפירות, חפירות, מלמל לעצמו ונשק לה על שפתיה. ״להתראות מתוקה״. דלג בקלילות במורד המדרגות לעבר החניה. התיישב ברכב ועבר על רשימת המטלות. זה הולך יום קשה, אין הגיון בסידור העבודה, המרחקים גדולים בין נקודה לנקודה. נו טוב, חייבים להתחיל, נטל את העט והוסיף בסוף הרשימה, קילו עגבניות. הוא החל את סבב הלקוחות שלו מאזור אשקלון, עלה לירושלים מכוון בית גוברין. את הדובדבן שבקצפת שמר לסוף, קיבוץ אלמוג. המחשבה היתה לחזור הביתה דרך כביש תשעים, כביש הבקעה ולחזור למרכז הארץ דרך כביש חוצה שומרון. רוב התקלות היו שטויות, חוסר ידיעה של המשתמשים. אבל הזמן רץ והשמש מתחילה לשקוע, כאשר יצא מקיבוץ אלמוג השמש שקעה בכוון הרי ירושלים. הוא עלה על כביש הבקעה ונסע צפונה. פתאום נזכר בעגבניות. מהיכן אני אשיג עגבניות באמצע המדבר. המחשבה לראות את פניה מאוכזבות הטרידה אותו. לאחר עשרים דקות נסיעה הגיע לכפר ערבי. ברוך בואכם לע׳וגה. שלט ענק באנגלית ברך את החולפים בכפר. אולי אני אמצא חנות ירקות פתוחה. המחשבה הדהדה בראשו. הוא הבחין באדם מבוגר יושב בפתח חנות ומתבונן בעוברים ושבים. עצר לידו ושאל אותו, ״יש אולי חנות ירקות פתוחה בכפר״. הזקן התבונן בו בעינים חודרות ושאל אותו, ״מה אתה צריך״. ״עגבניות״, ענה לו. ״כל החנויות כבר סגורות, הם הלכו הביתה, בוא תשב איתי, אני אשיג לך עגבניות״. הזקן נתן לו כסא, ״תשב, תשב. מה אתה רוצה לשתות, תה , קפה״. ״האמת שאין לי זמן, אישתי תדאג לי, אני מאחר״. ״מה זה זמן״, ענה לו הזקן, ״אני מחכה לך כל היום״. נפלתי על פילוסוף, חשב בליבו, אבל מה לא עושים בשביל קילו עגבניות. התישב בכבדות על הכסא ואמר לזקן, ״אני אשתה קפה, עבר עלי יום קשה״. הזקן הכין לו כוס קפה ונרגילה ריחנית, ״תפדאל, תשתה״. הוא לגם מהקפה והודה לזקן. ״תגיד לי, למה אמרת שאתה מחכה לי כל היום. אתה לא מכיר אותי, מעולם לא ראית אותי, אני בכלל לא מאזור, עברתי פה במקרה״. ״אתה צודק, אני לא מכיר אותך, אבל קיבלתי הוראות מדויקות, יבוא יהודי וירצה עגבניות. תארח אותו ותעקב אותו שעה, תן לו עגבניות ושלח אותו לשלום״. ״מי מחלק לך הוראות״. שאל את הזקן. ״סבא שלי, אללה ירחמו, בא אלי בחלום״. הוא צחק, ״אתה מאמין בשטויות הללו״?. ״אתה אשכנזי״, שאל אותו הזקן. ״מודה באשמה, פולני משני הצדדים״. ״אשתך מאיפה״. ״אשתי מרוקאית גאה משני הצדדים״. ״לפחות יש לך חלק שפוי במשפחה שלך. תשאל אותה שתגיע הביתה, למה היא רצתה עגבניות. עכשיו בוא איתי לחממה שלי ואתן לך קילו עגבניות בלאדי״. הוא שילם לזקן כמה שקלים והמשיך בנסיעה משועשע. לאחר עשרים וחמש דקות בין מגדלים לכפר עוצרין נתקל במחסום משטרתי ואמבולנסים. ירד מהרכב ושאל את השוטר. ״צריכים עזרה, אני חובש קרבי, יש לי ציוד ברכב״. ״אין צורך״, ענה לו השוטר, ״תאונה מחרידה, הם דרסו עדר של חזירי בר ותנגשו חזיתית. לא היה להם סיכוי שניהם נהרגו במקום. תראה את השעון זה קרה בדיוק לפני שעה״. השוטר הראה לו את השעון היד המרוסק של אחד ההרוגים. צמרמורת אחזה בגופו, אם לא הייתי מתעקב שעה, אני הייתי שוכב מרוסק ברכב. השוטר הורה לו להמשיך בנסיעה, סימן לו את הדרך לעקוף את הרכבים. כל הדרך הביתה הוא נסע מוטרד, אולי יש אמת בדברי הזקן. הוא נכנס הביתה נשק לאישתו, ״התגעגעתי אליך מתוקה שלי, יש עגבניות״. לקח את שקית של העגבניות ופתח את המקרר. מגירת הירקות היתה מלאה בעגבניות. הסתכל לתוך עיני אישתו ושאל אותה, ״את חייבת לספר לי למה רצית עוד עגבניות״. ״סבתא שלי אמרה לי לבקש ממך עגבניות״. אמרה אשתו קצת נבוכה. ״סבתא שלך נפטרה לפני עשר שנים, היא שלחה לך אימל״. ״היא באה אלי בחלום ושאלה אותי. את אוהבת את האשכנזי שלך, ענית לה, כן. טוב יבינתי, תבקשי ממנו שיביא קילו עגבניות״ . הוא חייך. ״אתה צוחק עלי״. שאלה אותו. ״חס וחלילה״. ענה לה, ״את לא יודעת איזה יום עבר עלי. אני פשוט מאושר״. מאוחר בלילה כאשר היו במיטה לחשה לאוזנו. ״מחר תביא לי תות שדה״. ״עוד פעם סבתא״. שאל אותה בתרעומת. ״לא טיפשון, אני פשוט אוהבת תות שדה״. אלון |