כותרות TheMarker >
    ';

    אקטואליה והחברה

    הגנה עצמית – גם מחוץ לגבולות המדינה

    0 תגובות   יום שישי , 7/3/14, 17:13

    לוחמי שייטת 13, השתלטו על אוניית סוחר (דגל פנמה) שהובילה נשק וטילים ארוכי טווח לכיוון עזה, אמנם בתרגילי התחמקות ושינוי נמלים – אך המטרה היתה חמאס עזה.

    ההשתלטות בוצעה במרחק 1500 ק"מ מחופי ישראל לאחר קבלת מודיעין אמת איכותי, והאונייה על כל תכולתה בדרך לישראל.

    כדי למנוע ספקות – החוק הבינלאומי, החוק המדינתי והחוק הימי – עומדים לצד ישראל, כמדינה ריבונית שמגינה על עצמה, גם כשהפעולה מחוץ לגבולותיה.

    יש להצדיע לצה"ל ולמודיעין על המידע והביצוע, ולכל המומחים והחכמולוגים שתקפו את נתניהו על האובססיה שלו כלפי איראן, הנה תזכורת.

    "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". (תהילים קכא-4).

    "מנקודת מוצא אסטרטגית בוז לאויבך, אך טאקטית קח אותם ברצינות". (מאו טסה טונג)

    הזרוע הארוכה של צה"ל, תוך שילוב של מודיעין איכותי וביצוע נקי, היכו שוב מעבר לאופק באלה המנסים בכל דרך אפשרית, לרבות בלתי חוקית, לפגוע בביטחון ישראל.

    אין זה סוד מדיני – שאיראן, שמוגדרת כארץ תומכת טרור, מספקת מזה שנים  לחיזבאללה ולחמאס כסף, נשק, חומרי חבלה ובעיקר טילים מכל הסוגים, שחלקם כבר הופנו כלפי ישראל. התקיפות של צה"ל, על משאיות מובילות תחמושת מסודאן, על מצבורי נשק או העברות מסוריה ועל ניסיונות בלתי פוסקים דרך הים נוסח האונייה קארין A, הם הוכחה לכך.

    לכן כל המומחים והחכמולוגים בארץ ובחו"ל, שתקפו והציקו לנתניהו שהוא ואובססיבי לגבי איראן ומשתמש באיום האיראני, כדי להתחמק מבעיות פנימיות או מלהתחמק מהסדר עם הפלסטינאים, קיבלו עכשיו תזכורת חיה, שאיראן לא מעוניינת בהסדר ולא בהסכם ולא בשלום עם ישראל.

    ההשתלטות על אוניית הטילים, ארוכי הטווח, היא הוכחה נוספת, למי שעדיין לא השתכנע, כי גבולות ביטחון חייבים להיות עם עומקי אסטרטגי ושאין כל תחליף לאחיזה בשטח מבחינה ביטחונית, גם בתקופה של מלחמות טילים ומלחמה אלקטרונית.

    ארה"ב ואירופה – הולכות שולל אחר מתקפת החיוכים האיראנית ומנסות לחפות על המבוכה והצביעות בהנחות יסוד מוטעות, שאיראן השתנתה, אינה מעוניינת בגרעין למטרות מלחמה, אלא לשלום ושטויות נוספות מבית מדרשת של האיראנים.

    האם יש הצדקה משפטית – לפעילות הגנתית מעבר לגבול

    כשמדובר באמנות בינלאומיות, שישראל חתומה עליהן ונדרשת להתנהג עם פיהן – יש להדגיש, כי הן מיושנות ומאובנות ולא נותנות מענה ופתרון לסוגיות שהתגלו תוך ההתפתחויות הפוליטיות ביטחוניות, שקרו בעולם מאז חתימתן.

    כך לדוגמא, אין האמנות נותנות מענה – לסוגיית הטרור המדינתי והבינלאומי, ליישות טרור דוגמת חיזבאללה  וחמאס – השולטות למעשה פיזית על שטחים מוגדרים ואוכלוסיה, ומבחינה זו – מהווים איום או שמורות של טרור – שלא חלות עליהן לא אמנות בינלאומיות ולא כללי מלחמה או חוקים והסדרים בין מדינתיים.

    אם ניקח לדוגמא את מלחמת לבנון השנייה, המעצמות, לא מצאו אומץ זמן ומקום להעביר ביקורת או לאיים בסנקציות על נסראללה – שירה אלפי רקטות על ישובים אזרחיים, לרבות פגיעה בשני בתי חולים (צפת – נהריה), פגיעה באיזור כנסיית המולד בנצרת ומאות בתים ועסקים של אזרחים שלווים.

    ברור לכולי עלמא, שמלחמה בלי נפגעים הרוגים פצועים גם מבין האזרחים היא בלתי נמנעת ולפעמים גם בלתי נסלחת. כללי המלחמה, האמנות הבינלאומיות, המשפט הבינלאומי – גיבש משך שנים רבות של סכסוכים מזויינים – כללים מנחים הן ע"י אמנות, הן ע"י פסיקה של בתי דין בינלאומיים, נוסח בית הדין הבינלאומי בהאג, ובמיוחד אחרי מלחמת העולם הראשונה והשנייה ספרות מקצועית ענפה בתחום המותר והאסור בזמן מלחמה וההתייחסות והטיפול באוכלוסיה אזרחית בשטחי מלחמה.

    כשמדובר במשפט הבינלאומי – מתכוונים בעיקר ל-4 אמנות ג'נבה – שהפכו לתנ"ך של המשפט הבינלאומי ובמספר אמנות נוספות, כמו אמנת האג המכסות נושאים נוספים. ובכן האמנות הנ"ל לא חוקקו ביחד או בצורה רצופה אלא משך זמן ממושך תוך צבירת ניסיון מעשי בשטח. האמנות עוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות בזמן מלחמה. ישראל חתומה על האמנות ולכן מצפים ממנה להתנהגות הולמת בהתאם, למרות שהמלחמה מבוצעת בפועל, נגד ארגון טרור או סמי טרור (לפי ההגדרה האירופית), נתמכת ע"י מדינות טרור – ולמעשה נהנית מיד חופשית, אי כפיפות לכללים ולקבלת מרות של ארגונים טריבונלים בינלאומיים, כנ"ל לגבי חמאס וחיזבאללה – כאחד.

    מה הן אותן אמנות ובמה הן עוסקות.

    אמנת ג'נבה ה-I, טיפול בפצועים בשדה הקרב, אמנת ג'נבה ה-II, החלת האמנה מס' I על לוחמה ימית, אמנת ג'נבה ה-III, טיפול בשבויי מלחמה (משנת 1929), אמנת ג'נבה ה-IV, טיפול באזרחים בזמן מלחמה. הפרת האמנות וסעיפיהן מובאות לדיון בפני בית הדין הבינלאומי בהאג (על פי אמנת האג משנת 1899 נקבע כי כדורי דו"ם דו"ם הם נשק מסוכן שגורם סבל מיותר ולכן אסור השימוש בו).

    מבחינה משפטית, ישראל נמצאת במצב אנומלי. היא מותקפת משני צדדים (צפון – דרום) ע"י גופים לא מוכרים בינלאומית, לא ע"י מדינות ולא ע"י צבא סדיר. כלומר: אנו נלחמים נגד גופים, ללא מעצורים כל שהם, ללא כפיפות למדינות מתוכן פועלים, ולחוקי המשפט וכללי המלחמה.

    לעומת זאת, דורשות מדינות העולם מישראל איפוק, מידתיות, פרופורציות – ולמעשה לחיצה עם יד אחת קשורה לאחור. ישראל, למרות כל הקשיים, ולמרות אי קבלת המגבלות כפשוטן, מנסה להישאר בגבולות המותר והכללים. וזאת משימה לא פשוטה ומסובכת.

    כאשר החיזבאללה, או במקרה הספציפיהחמאס יורה מתוך אוכלוסיה אזרחית ומסתתר בתוכה, כפי שמוכיחים תצלומי האוויר, יש לצה"ל זכות מלאה לתגובה הולמת.

    אוכלוסיה אזרחית שמסתירה, עוזרת, מסייעת לאויב במלחמה, לוקחת על עצמה סיכונים של פגיעה, הרס והרג.

    יתירה מכך, לפי האמנות יש מקומות שיש להם חסינות מפני פגיעה, כגון: כנסיות, מסגדים, בתי כנסת, בתי חולים, בתי קברות, אתרים ארכיאולוגיים וכל אתר אחר הנחשב כקדות ומוכר ככזה.

    אבל החריגים לכך ברורים – אם מתוך המקומות המוגנים הנ"ל, מתבצעת פעולה צבאית, מלחמתית, כמו ירי, הפיכת המקומות למפקדות צבאיות, מחסני תחמושת – מותר, לצד השני לפגוע במקומות אלה וביורים או המסתתרים בתוכם – וכך פגע צה"ל לאחרונה בכמה מסגדים בעזה שהפכו למצבורי תחמושת, כינוס והתארגנות טרור.

    במלחמת העולם השנייה, היו מקרים רבים של פגיעה במקומות קדושים, כנסיות בתי חולים שהגרמנים הפכו למפקדות, או נקודות תצפית ארטילריות או התמקמו בכוונה, בבתים ליד כנסיות ובתי חולים, כדי לזכות בהגנה של המקומות המוגנים.

    לפעמים זה הצליח, ולפעמים לא הייתה ברירה אלא לפגוע בהם או בסביבה הקרובה כדי לנטרל את הסכנה. קחו לדוגמא את הכנסייה במונטה קסינו באיטליה.

    המציאות בה אנו חיים – מחייבת את ישראל וצה"ל כזרוע המבצעית שתפקידה להגן על בטחון המדינה, למעשים תוקפניים שנפגעים בצידם.

    המלחמה בעיראק, יוגוסלביה / קוסובו, צ'צ'ניה גרוזיה ולבנון – הוכיחו שיש איפה ואיפה בין המדינות לבין ישראל וכן הוכיחה המציאות שהאמנות הבינלאומיות – מאובנות, ישנות ולא נותנות מענה למציאות המשתנה בעולם.

    כאשר נאט"ו – הפציצו מן האוויר, משך שבועיים בקוסובו – פגעו בנפש וברכוש, (כולל שגרירויות זרות) ומניין ההרוגים הגיע ל-2,000 איש, אזרחים ברובם, העולם לא מחה, האקדמאים לא יצאו בהפגנות חוצות תבל – שהרי כשמעצמות על מבצעות פעולות חיוניות ונדרשות – יש לכך ביסוס פוליטי בינלאומי – ואילו ישראל שהיא "גמד פוליטי" – מתייחסים אליה אחרת ובכללים מחמירים.

    לסיכום:

    המלחמה בינינו לבין חלק משכנינו, עדיין בעיצומה והם מנסים להתחמש ולהתחזק כדי לאיים על ישראל, ביטחונה ותושביה.

    נתניהו הנמצא עכשיו בארה"ב – פגישות עם הנשיא אובמה, הקהילות היהודיות, הצהיר מפורשות שלא יתפשר ולא יתגמש בכל הנוגע לביטחון ישראל, לא יפחד מלחצים, ולא ממתווכים ולא מהבטחות על הנייר.

    תפקיד הציבור בישראל – לפחות רובו, לחזק את ידי הממשלה ומנהיגיה בעמדה זו, כי בנפשנו הדבר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהםפכטר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין