כשאכלתי עוגה,

עוגת שוקולד חמה,

הייתה לי תחושה מאוד משונה. 

הטעם לפתע הפך קצת אחר,

אמרתי בלב: "איזה אופה מפגר". 

בביס השני נעצמו שתי עיניי

הרגשתי שזהו,

סיימתי חיי. 

והביס כך חלחל אל בטני הגדולה,

ועיניי הסגורות נפתחו בבהלה. 

לפתע ראיתי עצמי על ענן

ולצידי האופה, שהיה קצת חרמן. 

בידו האחת הוא אחז לוח שעם,

בידו השניה, מתכון עוגת שוקולד של פעם. 

הוא הביט בעיניי, ואמר בחדווה:

"נו איך העוגה שהכנתי, טובה?". 

אז החלטתי הפעם לא להיות כה כנה

ואמרתי: "כן! היא פשוט בת-זונה". 

אחרי שתי שניות, נעלם האופה,

התבאסתי קלות,

הוא היה די שווה. 

מיד נעצמו שוב עיניי במהירות

ואחרי דקה נפקחו בבהירות. 

מול עיניי ראיתי שוב את האופה

באנה הבחור פשוט שווה!

לא אכפת לי שימשיך לאפות עוגות מזוויעות

החשוב הוא שיכין לי ולו-

את עוגת הכלולות.