לכל איכס יש שם

TheMarker Cafeנ ע מ ה דווקא באה טוב (-:לכל איכס יש שם

דווקא באה טוב (-:

אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...

לכל איכס יש שם

‎5

56 תגובות יום שישי , 1/2/08, 15:40

ככה זה אצלי, הכל מתויג ומתויק היטב בתוך קופסאות שעליהן יש מדבקה גדולה וזוהרת עם שם עליה.

כל פציעה, כל שריטה, כל כאב, כל שמחה, כל צחוק, כל אהבה - הכל מתויק וארוז היטב.

ויש לי גם כמה קופסאות שיש להם שמות המשך.

אני יכולה לנהל את החיים שלי בשפיות רק כאשר הדברים ברורים ומדוייקים ורק כאשר יש להם הגדרה מאוד ברורה.

אני בנאדם מאוד תבניתי והחיים שלי חייבים להתנהל בתוך סכמות ברורות ובתוך שבלונות.

רוב האנשים טוענים שהם לא יכולים לחיות בתוך מסגרת, שהם לא בנויים למסגרות.

אני חייבת מסגרות.

בצבא היה לי מצוין. היו מדים כך שאין תהייה של מה ללבוש, היו שעות ברורות שהיוו מסגרת חיים, בתחום השעות הללו היה ברור איפה אני ומה אני אמורה לעשות, היו פקודות שלא חרגתי מהן גם לא בפסיק, היו כללים על פיהם התנהלתי.

אז נכון, אני מודה שלפעמים לקחתי את זה רחוק מדי. שירתתי בבסיס פתוח והיו לי 5 מש"קיות, המשרד שלי היה המשרד היחיד המדוגם. החיילות שלי ישבו במשרד כל היום מדוגמות עד לסיכה בשיער: חולצה בפנים, נעליים תקניות, איפור תקני, שיער אסוף, דיסקית על הצוואר וכומתה על הכותפת. כך גם אני. קצת מנג'ס אבל היי - יש פקודות, לא?

ואחרי הצבא צריך להתחיל לעבוד.

אבל אני? בשיא הקיצוניות שלי...התחלתי לעבוד יום אחרי השחרור.

יום!! בלי חופש, בלי לקחת אוויר, בלי לעכל את השחרור.

3 שנים של שירות צבאי ובום! יום אחרי זה התחלתי לעבוד...

רק כדי לא לאבד מסגרת.

רק כדי לשים מדבקה זוהרת וברורה על הקופסא שנקראת "עבודה", שזאת הקופסא שנמצאת בתוך הקופסא "החיים האמיתיים, גילאים 20-30".

וכאן נכנס כמובן העניין של תואר ראשון.

יש הרי קופסא שעומדת ריקה עם מדבקה זוהרת שכתוב עליה "אוניברסיטה", צריך לאכלס אותה.

אז דחפתי גם לימודים גבוהים.

וכשמריר לי בפה ועצוב לי בלב, אני לא באמת אבודה - אני יודעת שיש לי קופסא שנקראת "דיכאון",

וכששמח לי בלב והבטן שלי מתהפכת אני יודעת שיש לי קופסא שנקראת "אהבה",

וכשהדופק שלי עולה, כשאני מזיעה והברכיים שלי רועדות אני יודעת שכל זה ייארז בתוך קופסת ה"פחד" שלי.

יש קופסא אחת גדולה גדולה גדולה, ענקית. שלא פותחים אותה. אף פעם. היא הכי מסוכנת לשפיות שלי. זאת קופסא שנקראת "דברים שלא מדברים עליהם".

כי באמת, יש דברים שלא מדברים עליהם...

בשביל זה יש קופסאות, אני לא אשכח את הדברים האלה לעולם, על חלקם אף לא אסלח אבל אין שום סיבה לדבר עליהם.

אז ככה זה.

לכל איכס יש שם.

דרג את התוכן:

תגובות (56)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

ettgar1

3/2/08 16:19:

צטט: נ ע מ ה 2008-02-03 16:03:03

לא מסכים שסופה של כל קופסה להיפתח. אם הקופסאות שלך נפתחות (קופסאות מ-IKEA? אם כן, זה לא מפליא...), מומלץ להכניס את הדברים לתוך כספות עם קוד (אפשר לזרוק את הקוד לים, או לביוב אם הים לא במרחק הליכה); ואם גם זה לא עובד - פשוט לקבור אותם בחולות ראשון או בחולות חלוצה. משם הם לא יחזרו.

כי האמת חייבת להיאמר - אם הדברים מסודרים וממוינים היטב, הראש יהיה מסודר, ולא יהיה צורך ב-"אנשי הספה, אנשי הדממה"

אוף, אם באמת היה אפשר לחיות ככה בשקט ובשלווה האמן לי שהייתי הראשונה

לרוץ לחולות ראשון ולקבור את הקודים הללו בבטחה לצד גופות של כאלה שעדיין מוגדרים כ"נעדרים"...

אבל אומרים שזאת לא הדרך

אני חושבת שאני אנסה להוכיח אחרת

אני קצת יותר סקפטי (ככה זה, וכן!! עוד מאירופה!!). נדמה לי שגם הדוכס הלא נחמד חשב שאם ירחיק את לאסי לסקוטלנד, היא לא תצליח לחזור לג'ו קרקלו בחבל יורקשייר. כולנו יודעים איך זה נגמר. בסרט! ועוד של דיסני!

בקיצור - גם דברים שאנחנו מדחיקים ומדחיקים נוטים לחזור אלינו מתישהו. אבל אולי אני באופסייד. בכל מקרה - שיהיה לשניכם, מכל הלב, בהצלחה, ורוצו ל- לה-לה-לה-לה ב-חו-לות...

דווקא באה טוב (-:

אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

לכל איכס יש שם

לכל איכס יש שם

תגובות (56)

תגובות אחרונות

ארכיון

תגיות

פרופיל