וכשירד האופל,

לחשת באוזניי :

" תקשיבי, קטנה, לכל מה שאומר,

גם כשאני רחוק,

את מסומנת ושמורה מכל משמר"...

צמד זאבים בוהקים

בפרווה זוהרת ועיניים שקופות

הצבת בפתח תענוגותיי הרעב.

בניבים חשופים וציפורניים שלופות

מכניעים באימה כל אויב מתקרב.

שושנים צבועות יין

את גופי מעטרות,

צורבות בעורי גווני הבטחה,

חורטות ברית עולם ביני לבינך.

בשביל מדמם אפסע יחפה,

מתמסרת בלהט להבה חשופה

ואקדיש לך את כולי

עירומה,

משועבדת לנצח,

גוף ונשמה

וכשבמורדות מאגר כיסופיי

ניגר צוף של תשוקה,

ילקקו אותי הזאבים בשקיקה,

מייללים אל ירח מלא ברקיע,

מטהרים אותי לכבודך,

כשתגיע,

אלחש בך סרנדת יללות מטורפת,

אגמע אותך אלי

פראית, מכושפת...

וכשאמס בגופך

המזהה בשלי כל סימן וחותם,

יחזרו הזאבים,

רגועים,

למאורתם...