לקוראי היקרים נעמדתי מול מצב כמעט בלתי אפשרי שבו מעמידים אותי מנהלי הקפה דה מרקר. הרבה אנשים כותבים לי בתגובה לפרסומי הפוסטים וקובלים שאין להם מקום להגיב בו אחרי פרסום הפוסטים שלי. אני נואשתי מלבקש מההנהלה, שיסדרו כפי שיש לכל חבר בקפה ומן הסתם זה הסדר שיהיה גם לי מקום של תגובה. והנה חווה נתן שלחה לי את תגובתה ואת רצונה להביא את תגובתה לקוראים. למקרא דבריה הסמקתי וחשבתי שכל כך הרבה מחמאות בהם מפנקת אותי חברתי, אינם יאים לי לפרסם כפוסט. מצד שני הכעס שלי על ההנהלה שאינה מאפשרת תגובות של הקהל גבר עלי מאד. מה שהכריע זה לא היה הכעס על ההנהלה, על זה היתי מתגברת כרגיל, אבל לא רציתי לאכזב את חווה והנה כאן דבריה. תגובת חווה נתן לרשימה אודות כתונת הפסים של יוסף.
יוסף וקנאת האחים, דבריה המרתקים של רחל מיפו והבובות המופלאות התואמות את הסיפור פרי יכולת ההעברה והיצירה הרב תחומית שלה מעוררים השתאות. תחילה לעניין הסיפור, המספרת מעבירה בהזדהות רבה את מורכבות מצבי האחים, בחומר מחשבה ורוח דרך כותונת הפסים של יוסף. לפי מקום הבן המועדף על האב, בן רחל האישה האהובה , ניתוח צבעי ודיגמי לבוש התקופה במזרח הקדום, כשכתונת הפסים למעשה הוא הלבוש המחולל את המהומה ומעורר את פְּנִים היצרים. בנוסף לתאורי תגובות נפשיות הבאות לביטוי דרך הקנאה והפעולות, רחל מיפו מחפשת גם את הצדק, בנוסף לכל הַפָּנִים, הצדק האישי והחברתי נר הם לרגליה ובנפשה, כשם שהדבר מופיע ובא לביטוי באופן עיקבי גם בשירתה. הסיפור רב רובדים, מחקר חווי החיים המעמדות ולבושי התקופה, עד הקישורים האסוציאטיביים מקריאה מעשירה של תרבות המזרח העתיק, ותקופתנו עד הרומן "יוסף ואחיו" של תומס מאן, כשמתוך כולם דלתה את עושר הדעת. התבוננותה בציורי קיר של קברות מצריים שם היא מדמה את בני ישראל יורדים מצרימה לשבור שבר ולבושם אבחנות וידע זה עוברים ליצירת הבובות המיוחדות המייצגות נפלא את החקר , הסקר והדמיון. רחל מיפו , המשוררת, המספרת והבובנאית מאחדת כאן בקריאתה יצירתה וכתיבתה, את הדעת הרגש
|