אלו השנים שישראל הפוריטנית ניסתה לחקות את המתירנות המינית של המערב - ובעיקר צרפת. אז הופץ בישראל סרט קולנוע צרפתי שהוכתר " תהיי יפה ותשתקי" עם הכוכבנית הצרפתית מילן דמונג'ו. הוא הוקרן חודשים רבים מאד ומילא את בתי הקולנוע הישראלים בישראלים המצקצקים בתימהון ממה שהסרט הראה להם. הצעירים הישראלים באותה תקופה ניסו לחקות את המתירנות המינית המערבית ומה שהם הבינו ממנה היה בערך זה: האישה היא חפץ שנוצר כדי לספק את תאוותיו המיניות של הגבר, היא טיפשה מטבעה ומוטב לה שתהייה יפה ותקפיד לשתוק ותבצע את מה שהטבע ייעד לה: סיפוק הגבר.

זה התאים מאד לסיפורים והאגדות שהילכו ברחוב הישראלי על משה דיין, אליל הפוליטיקה הישראלית, שעשה כל מה שרצה והיה מחוץ למעגלי החוק שחייבו כל אזרח מן השורה. הוא נהג כמטורף בכבישים והיו סיפורים על שוטרים שעצרו את מכוניתו וראו מי הנהג, התנצלו בפניו והצדיעו לו. הוא גנב עתיקות ושכב עם כל אישה שרצה. על כל פנים אלה היו הסיפורים שהילכו ברחוב ונכתבו ב "שבועון המסוים - העולם הזה". העיתונות עסקה אז ללא הפסק במעשיו של משה דיין. ואז בא אורי זוהר, אליל הבוהמה הישראלית, ועשה סרט שסיפר לצופים את מה שהם חלמו בחלומותיהם הרטובים: מה עשתה הבוהמה הישראלית בצריף של אביגדור ב "חוף מציצים" של תל אביב. וברוח הפרובינציאלית הישראלית של אותה תקופה, זה מה שהבוהמה הישראלית הבינה מהמתירנות המינית של המערב באותה התקופה.

ערוץ 10 של הטלוויזיה הישראלית, שחולם על רייטינג של מעט למעלה מ-7%, כאשר הערוץ המתחרה היחיד שיש לו מחשיב רייטינג של 15% ככישלון, ניסה לעשות קופה ממעשיו של אורי זוהר מלפני כחמישה עשורים ויותר. אם יוזמות כאלה של ערוץ 10 יצליחו להפיח בו חיים, הם ראויים למרות רדידותם, רק בגלל מחלקת החדשות המעולה של הערוץ שדרושה מאד לדמוקרטיה הישראלית.