סרוגייט/דודי רצם. שנים של התנזרות...באו אל קיצן עת נסגרה העסקה בשיחת פגישה. באה לביתי,אל מיטתי לטפל בבעייתי. גופה העירום עורר בי מחול שדים היא ליטפה במילותיה כל אבר בגופי... סילקה ממני חרדות-פחדים מנשים כאישה היודעת מלאכתה הנה קם היצר - כמו מטה קסמים חשתי תחושה שונה מהרגיל לראשונה בחיי, איבדתי את תמימות גופי עבורי,היה זה כמו חלום ענוג מהסרטים והנה אין בי בושה - ידעתי אישה! חיבקתיה למרות שביימה הנאה לחשתי לאוזניה מילים של ערגה בתקווה להמתיק את קרבתה. נגעה בנקודת שבירה... ומסכתי - נסדקה. רגשותיי יצאו מכלל שליטה, גופי רעד משיכרון חושים והיא,הושיטה ידה ללטף פני בנועם לבבי עצמה עיניה והפנתה גבה להתכרבל בחיקי ניכר שידעה מניסיונות אחרים מה תחושתי וכשעיניה נעצמו לרגע, חשתי בפעימות ליבה איך הן נרגעות ממאמץ של נתינה חשבתי לתומי ,זה הרגע בו הגבולות נפרצים ובסתר ליבי קיוויתי- הישארי עמי, חיש הבנתי, היא אינה שלי. את עבודתה עשתה באמונה. ואני נותרתי עם אשליה מתוקה. האם תשיל את מסכת פניה ואדע לפחות את שמה האמיתי? ©כל הזכויות שמורות לדודי רצם.
|
daniol
בתגובה על מתכונים שלי מהירקות בדוכני
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מסכים לדבריך שזה תלוי גם בו.
תודה לך.
מעניין, הציור והפוסט.
אישית קשה לי להבין אישה שבוחרת בכזה עיסוק ...
ומרגישה סוג של רחמים על גבר שנזקק לכזה "שירות".
אבל .... מה אני יודעת?
בטח יש צדדים נוספים למטבע.
נהדר, דודי
היטבת לתאר תלות ואולי אפילו רגשות שבין מטפל/ת לבין מטופל/ת
אהבתי במיוחד את המבט בכל אחד מהם בנפרד
ובחיים כמו בחיים, יש פערים שכאלה בין אנשים גם לא בתלות של מטפל/ת מטופל/ת