הנה מלבד עצם חויית ההארה שהיא תענוג שאין כמותו ואין להשוותו לדבר מכל הדברים וכל התענוגות שבעולם כאין וכאפס ממש לעומת תענוג האור. גם זאת שבהארה עצמה ישנה הבנה שבכללי כללות ,ואי אפשר להגדירה במילים ולא להראות מהיכן הגיעה אך זאת נדע שהיא ידיעה של הכרה.

אחר ההארה מתווספת חכמה לאדם בצורה כללית, אבל פחות כללית מעצם ההארה שהיא בכללי כללות. כלומר שניתן לאדם מפתח אחר כל הארה. והמפתח הזה הוא פתרון קשר בין הדברים הנפרדים השרויים בתודעתו. כעין חוט השוזר את חרוזי הדעת לכלל תכשיט אחד. כלומר שזהו יסוד המסתתר מתחת לכמה וכמה פרטים וממנו יוצאים הכל. לכן כבר אפשר שילמד אדם ברגעים בודדים מה שיצטרך אדם אחר ללמוד במשך שעות ימים חודשים ושנים. ובזה תבין כמה דברים מופלאים. כי ידיעת השורש היא ידיעת הצורה וכל הפרטים המה כחומר על גבה, ובידעת הצורה יוודע החומר על כל גווניו ופרטי פרטיו. ושמואל הנביא לימד לדויד בלילה אחד מה שיצטרך תלמיד ללמוד במשך מאה שנה. וזה העניין כמו שהסברתי.