כבר הסברתי מדוע נקראו פעם  "בני עליה" ופעם "יורדי מרכבה"  כי אין הבדל ביניהם. כי יש שיקראום עולים, ויש שיקראום יורדים, כי כשהרקיע יורד אז האדם ייחשב לעולה. והנה ההשגה היא נשיקת שמים וארץ. וזהו עליה וירידה יחדיו.

אמנם כדי שיעלו בצוותא כמה אנשים בחבורה אחת, הדבר קשה לאין ערוך מאשר עליית יחידים ובודדים כל אחד לעצמו. כי בעליית יחיד מתבטל הוא בפני השמים והארץ ודיו, ואילו בעליית חברים צריך כל אחד מהם להתבטל לחבירו , עד שייעשו נפש אחת יחידה , ולה יפתח מסלול  משותף, ויראו אותם מראות כלליים, כי בפרטים תמיד יהיו שונים., כי לכל אחד קול כפי כחו.  ואז יתנו יד איש לאחיו ויעזרו זה את זה , ויעלו יחדיו . לכן יש נוהגים להסב במעגל בשעת העלייה לומר שאין ראש וסוף. ודבר זה פעלו רק מעטים וספורים לאורך הדורות כי הדבר קשה מאד למצוא חברים נבלעים איש בנפש חברו להיות נשמה אחת ויחידה. ובזה תבין כמה עניינים שנכתבו בספרים. וכשאין באפשר הדבר, אזי נפגשים בשמים, כי עולה יפגש בני מינו.

בכל אופן, למרות שהדבר קשה עד מאד, יש לאדם לשאוף להגיע למצב של חבורה כזו. וכך היה בכל הדורות נמצאו אנשים השואפים לזה. מימות הנביאים ועד דורות אחרונים. כי באם ימצאו אפילו שני אנשים יחדיו בדבר זה כחם יגדל לאין ערוך ושיעור וההטבה לכלל תהיה אדירה. על אחת כמה וכמה באם ימצאו עשרה יחדיו.