כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על העוני או האם אלוהים מדבר אלינו באמצעות הרעב

    98 תגובות   יום שישי , 14/3/14, 23:45

    אדם לבדו נולד ולבדו הוא מת. אף אחד לא יכול להיוולד במקומנו, או להבדיל, למות במקומנו. אבל לא רק. אף אחד גם לא יכול לעשות את מה שביניהם, לחיות במקומנו. "על כורחך אתה נוצר, ועל  כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון..." (פרק ד', משנה כ"ב).

     

     

    ''

    אולי אפשר לדמיין, אולי אפשר להבין את האחר, להזדהות איתו, אבל אי אפשר לחיות את גוף האחר, אי אפשר לחיות את תודעתו ויותר מכל, אי אפשר לחיות את כאביו, אפילו אי אפשר לחלוק אותם.

    עם כל רצוננו לחלוק את הכאב עם הקרוב לנו, כשזה מגיע לגוף שכואב, מי שכאוב, תמיד ירגיש, שלעולם לא יבינו אותו. לא אותו ולא את סבלו.

     

    כך גם בעניין העוני, מי שלא היה עני, לעולם לא יבין, מה זה להיות עני.

     

    אני כן מבינה, לא בגלל רגישות עודפת, חלילה, ולא בגלל חכמה יתרה, אלא בגלל שהייתי  ענייה.

     

    קשיי ההסתגלות לארץ היו קשים על הוריי, בקושי, ממש בקושי שרדו, בעצם, לא שרדו את מאבק הקיום. העוני שרק בבית, כיוון שלמרות זאת הלמודים היו ערך עליון, לא היתה לי ברירה אלא להיות תלמידה טובה. מנהלת בית הספר, שהיתה המורה שלי לחשבון, ידעה על המצב בבית והשתדלה כמיטב יכולתה.

    הרבה מבגדיי בגיל הטיפש עשרה באו לי מבִתה או מחבילות שקבלנו מהדודה באמריקה. וטוב שכך. אחרת לא היו לי. הייתי אסירת תודה על המתת, אבל תמיד כשאני נזכרת בו, אני מתכווצת, כאילו שדורכים, שדוקרים, ועלי להתכנס לתוך עצמי, להתקפל, להסתתר בגופי כחלזון, להקטין את שטח המגע עם החוץ, כי כואב.

    ''
     

    עוני אינו מחסור בלבד, עוני הוא גם ובעיקר השפלה.

    ילד עני הוא ילד מושפל.

    ילד עני הוא מבוגר כועס. גם אם נתמזל מזלו והתעשר, תמיד אבל תמיד, גם כשהוא מסווה זאת היטב, ירגיש במקום מפואר כעכבר כנסיה.

    ילד עני תמיד ירגיש נחות, ההשפלה ההיא לא נשכחת.

     

    ''

     

    לפי דו"ח של הבטוח הלאומי, שפורסם בדצמבר 2013,  על מימדי העוני בישראל, בשנת 2012  23.5% מאוכלוסית ישראל ענייה, כמעט קשה להאמין אבל יש בישראל מיליון שבע מאות חמישים וארבעה אלף ושבע מאות עניים.

    כמעט רבע מאוכלוסיית המדינה עני!

    והנתון המזעזע ביותר, 33.7% מילדי הארץ הזאת עניים, יותר משליש הילדים במדינת ישראל עניים!

    ובירושלים, כמעט 60% מהילדים (59.4% , אם נדייק)!

    שמעתי חסרי בושה מצהירים, טוב בינינו, הכל סטטיסטיקה, הערבים והחרדים מעלים את אחוזי  העוני.

    כמה רוע וטמטום  יש בדבור כזה,  מה ההבדל בין ילד חרדי,  ילד ערבי או ילד משיכון ד' בטבריה. ילד עני הוא ילד עני, ילד עני הוא ילד שחי בתנאי ניוון והשפלה. סכויי ילד עני לצאת מהעוני מעטים, ויש בארץ  שמונה מאות ושבעה עשר אלף ילדים כאלה.

    ורק כדי להמחיש, אם נרכז אותם נקבל עיר של ילדים עניים, שגודל אוכלוסייתה פי שניים מגודל אוכלוסיית תל אביב !

     

    לא, לא את כולם, אבל אחדים מהם, אני רואה בשבת בבוקר, מבעד לחלון, מגיעים חבורה של שלושה, חמישה ילדים, לפעמים בליווי מבוגר, לפעמים רק עם עגלת ילדים, עגלת סופר מתפרקת או סתם עם שקיות ניילון,  חופרים בפח האשפה למצוא מציאות, מפזרים זבל, 

    ''
     

    ועוד נתון, שצריך לחקוק על הלב ועל המצח, העוני אינו פוסח גם על משפחות של שני מפרנסים!

    7% מהעניים שייכים למשפחות בעלות שני מפרנסים.  לצורך השוואה, לפני 13 שנים היתה תחולת העוני של משפחות עם שני מפרנסים חצי מזה!

    שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר בין 34 הכלכלות המפותחות.

    הגידול באוכלוסיה הענייה בישראל היה הגבוה ביותר מבין מדינות ה- OECD, בכך הפכה ישראל למדינה המובילה בשיעור אזרחיה העניים, ועקפה את מקסיקו.

    ישראל ממשיכה להיות אחת המדינות בעלות אי השוויון הגדול ביותר בהכנסות.

    זאת ועוד, בגלל יוקר המחיה והדיור בארץ, הולך ומתרחב מעמד ה"עובדים העניים", אנשים שראו עצמם מבוססים ואף על פי כן פגיעים.

    70% מהמשפחות בישראל הצהירו למשל, שלא יצליחו להתמודד עם הוצאה חד פעמית של 8,000 ₪

    ''
     

    בנגוד לרוח האמירה העממית, "דער זאטער קען קיינמאל נישט גלייבן דעם הונגעריקן" (ובלשון הקודש, השבע לעולם לא יוכל להאמין לרעב) אומר עמנואל לוינס,  שאלוהים מדבר אלינו באמצעות הרעב. הרעב של הזולת מכריח אותי לצאת מעצמי, הצורך להתמודד עם הרעב של הזולת, אולי הוא, אם כן ראשית הטרנסנדנציה,

    זו רוח הדברים של  לוינס, פילוסוף יהודי צרפתי, איש דתי, שחווה את רדיפת היהודים באירופה על בשרו, אתיקן שראה וחווה סבל, רעב ורוע אנושי.

     

    מלים גדולות, אבל למה התכוון לוינס והאם נכון לקבוע, שהרעב של הזולת מכריח אותי לצאת מעצמי.

    אין לי תשובה, אבל נדמה, שדווקא מפני שיש אמת בדברים, השבעים טורחים לא מעט  להרחיק מהם את העניים, שלא ייראו, שלא יישמע קולם,  ובמצבים קיצוניים אף לעשות להם דהומניזציה או להטיל עליהם את האחריות לעוניים – והכל כדי להשקיט את המצפון, לא להיפתח אל העני. כי היפתחות כזאת מחייבת, מטילה אחריות, מרגע שנפתחתָ, לא תוכל לחמוק ממנה. היא נוכחת, היא מציקה, היא מטרידה.

    מה אני עושה, כשאני רואה את הילדים הנוברים בפחים, מה אני עושה כשאני רואה אותם, חוץ מלקלל ולהגיף את התריסים. אם אני במקרה למטה, אני מחליפה אתם מלה, נותנת להם חפצים, לפעמים כמה שקלים ותמיד אני מרגישה, שבעצם, אינני עוזרת להם, אני משפילה אותם.

    ''
     

    בספר "Scarcity", בעברית "מחסור", מנתחים אלדד שפיר וסנדהיל מוליינתן, שני פרופסורים מפרינסטון,  את קבלת ההחלטות במצבים של עוני.

    בין השאר בדקו שפיר ומוליינתן את התנהגותם של באי קניון מתנדבים.

    הודיעו להם על הוצאה בלתי צפויה של  $150 והוצאה בלתי צפויה של $1500 לתקון הרכב שלהם שהתקלקל. אחרי ההודעה על כל הוצאה, התבקשו המתנדבים לפתור חידות, לשחק ולבצע משימות, לבדוק את היכולות שלהם, את מידת הקשב וחלוקתו ועוד.

     

    אחר כך חולקו המתנדבים לפי ההצהרה על הכנסותיהם לקבוצה של עשירים ולקבוצה של עניים.

    במקרה של $150 הוצאה בלתי צפויה, העניים תפקדו כמו העשירים ומידת חכמתם היתה שווה.

    במקרה של $1500 הוצאה בלתי צפויה, העשירים נשארו "חכמים", העניים, לעומתם, איבדו 13-14 נקודות איי.קיו!

    המסקנה מניסוי זה ומעוד ניסויים שערכו חד משמעית:

    - העוני משפיע על קבלת ההחלטות

    - העוני גורם לתפקוד לקוי

    - היכולת הקוגניטיבית של עניים יורדת

    - מחשבה על עוניים ועל המחסור שבו הם שרויים, גובה חלק גדול מיכולת הקשב   והריכוז שלהם

    - המחסור מטריד כל כך, שאין לך שליטה עליו ואין יכולת לדחות את המחשבה עליו

    - בקצור, העוני הוא הפרעה מתמדת, ששולטת בך, ופוגמת בתפקוד וביכולת לקבל החלטות!

    ''
     

    הקטנת מימדי העוני היא משימה קיומית, לאומית ואתית, אחרת לא נשרוד כאן. ואף על פי כן, מה עושה לנו העוני של זולתנו, לאיזה מעשים הוא מניע אותנו, מה עשינו אחרי שקראנו את הנתונים, מה אני עושה, חוץ מלקלל ולהגיף את התריס ואת הלב. מדוע לא איכפת לנו די, כדי להניע אותנו להפגין, להחליף את השלטון. להזיז את התחת.

     

    אולי אחת הסיבות היא ריבוי העניים וריבוים של כאלה שהם על סף העוני וכאלה שחרדים מפניו בגלל הקרבה אליו.

    נדמה לי שככל שירבו העניים כך ירחק השינוי, כי העניים עסוקים בעוני בכל דקה מחייהם. המאבק היום יומי גוזל את כל זמנם, את יכולותיהם ואת כוחותיהם, כך שככל שיגבר שיעור העוני, הסיכוי למיגורו יהיה קלוש יותר.

     

    (הנה דוגמא מהיום, פורים, 16.3.2014 אני קוראת בעמוד הראשון של "הארץ" "משרד האוצר ועיריית ירושלים סיכלו פרוייקט דיור ציבורי גדול".

    משרד האוצר ועיריית ירושלים, כתוב בידיעה, סיכלו רכישת עשרות דירות עבור זכאים לדיור הציבורי בירושלים. מבקר המדינה דרש הסבר להחלטה והרכישה מתעכבת בגלל מאבקים בין חברת "פרזות", שמיועדת לפירוק מצד אחד ובין משרד השיכון, משרד האוצר ועירית ירושלים מהצד האחר.

    מה יש, שזכאי הדיור יחכו עוד קצת עד שהרשויות יגמרו את חלוקת הסמכויות ביניהם.)

     

    אני מתפתה לכתוב, שמישהו מגבוה יודע זאת ועושה כמיטב יכולתו להותיר את שיעור העוני, או לפחות אינו עושה דבר כדי להדבירו.

    כיוון שהעוני מטמטם הוא משרת את השלטון ומייצב אותו.

     

     

    8.4.2014

    בעקבות כמה תגובות של חבריי המכחישים את מימדי העוני בישראל, או לנוכח אמירות כמו "אף אחד עוד לא מת פה מרעב", הנה מתוך הדו"ח האחרון של מבקר המדינה על הרעב בישראל:

     

    894,000 נפשות רעבות בישראל, מתוכן 360,000 ילדים

     

    לזה אין להתכחש!


     ועוד כותב המבקר, יוסף שפירא: "חברה אשר אינה דואגת לענייה ולמעוטי היכולת החיים בקרבה, אינה פוגעת רק בכבודם ובזכויותיהם, אלא פוגעת גם בדמותה שלה.  מדינה אשר לא מבטיחה כראוי את זכותם לחיים במינימום של כבוד אנושי, מפרה את חובתה כלפי כלל החברה לכבד את זכויות היסוד של האדם באשר הוא אדם."


    ''

    בצילומים: נופים באתיופיה, הנוף אף פעם אינו עני

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

     

     

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (98)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/14 18:14:

      צטט: שוורצע חיה 2014-07-02 07:53:54

      אכן הנוף איננו עני ונשאר לנו להנות ממנו וממה שיש לו להציע לאור הארועים והדברים הנוראים שמתחוללים לצדו. הנוף מציע תפאורה יפה והאדם מחבל ומקלקל אותה. אחרוג מנושא העוני. אפרופו נוף הזכרת לי נושא חשוב לא פחות- הסביבה. אני גרה בקיבוץ ולפני מספר ימים אני קמה בבוקר ורואה בחלון שהשכנים היקרים שלי השאירו מתנות - בקבוקים ודפים שנשארו על שולחן שישבו בחוץ- פשוט מרתיח. בתור ילדה אני זוכרת שאבא שלי היה לוקח את אחי ואותי לחוף הים עם שקיות זבל כדי לאסוף זבל של אחרים- זה פשוט זוועה מה שאנשים משאירים אחריהם בטבע- למה? הרי הנוף מציע לנו שלל של יופי אך לצד זה את האיש המכוער שלא מסוגל לקחת אחריות על הפסולת שלו- אז כשמונהגות פה תופעות כגון עוני- אין מה להתפלא. בעיקר כאשר דברים פשוטים וקלים יותר לא מוצאים פה פתרון ומענה או אכפתיות כלשהי.

      נכון, אכן אנחנו פוגעים בנוף ובסביבה, ואם בקבוץ כך, בערים על אחת כמה וכמה. לא הכרחי שכך יהיה. כמו שכתבת, זה ענין של התההגות נרכשת או במלים אחרות, חינןך

        2/7/14 07:53:
      אכן הנוף איננו עני ונשאר לנו להנות ממנו וממה שיש לו להציע לאור הארועים והדברים הנוראים שמתחוללים לצדו. הנוף מציע תפאורה יפה והאדם מחבל ומקלקל אותה. אחרוג מנושא העוני. אפרופו נוף הזכרת לי נושא חשוב לא פחות- הסביבה. אני גרה בקיבוץ ולפני מספר ימים אני קמה בבוקר ורואה בחלון שהשכנים היקרים שלי השאירו מתנות - בקבוקים ודפים שנשארו על שולחן שישבו בחוץ- פשוט מרתיח. בתור ילדה אני זוכרת שאבא שלי היה לוקח את אחי ואותי לחוף הים עם שקיות זבל כדי לאסוף זבל של אחרים- זה פשוט זוועה מה שאנשים משאירים אחריהם בטבע- למה? הרי הנוף מציע לנו שלל של יופי אך לצד זה את האיש המכוער שלא מסוגל לקחת אחריות על הפסולת שלו- אז כשמונהגות פה תופעות כגון עוני- אין מה להתפלא. בעיקר כאשר דברים פשוטים וקלים יותר לא מוצאים פה פתרון ומענה או אכפתיות כלשהי.
        9/4/14 11:54:

      צטט: באבא יאגה 2014-03-18 20:28:03

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 18:48:19

      צטט: shabat shalom 2014-03-18 16:43:39

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 15:46:05

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

       

      התפיסה היהודית הקהיתית הגלותית מוקירה את הנדבה והתרומה שאינה משנה את הבסיס המוסרי-חברתי של העם אלא פותרת (זמנית) את מצוקתו הרגעית של העני.זוהי , לכן, קללתה של הנדבה.ככה מונעת הדת היהודית את הדרך של שנויים מבניים בחברה שבלעדיהם לא יתממש הצדק החברתי לעולם.

      יוסי, העזרה ההדדית, שאתה קורא לה נדבה, היא אחד הצדדים היפים ביהדות.

      עזרה זו יכולה להתבטא בנדבה או בסיוע לצאת מן המצוקה.

      לעיתים יצר הביקורתיות העצמית היהודית, וההסתכלות על הפוליטיקה המושחתת כמהות, מטשטשות את הראיה.

       

       

      אני נוטה להסכים עם ישראל, יוסי, דווקא התפיסה המוסרית ביהדות ,  העזרה ההדית,  השבת לכל, כולל הגר, ההגנה על האביון ועל האלמנה היו מיסודות המהפכנות החברתית בחברה המערבית. המוסר היהודי היה הבסיס. 

       

       מה שכתבת גם כן נכון.

      אבל אם בוחנים את תרומתה של התרומה וההתנדבות היהודית ברצף העבר הקרוב רואים שמי שמוטלת על כתפיו לדאוג לעם מתנער מחובתו ואפילו לא עוזר לתנועות התורמות כשהן אינן מצליחות לאסוף כספים לזולת

       

        9/4/14 11:52:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 18:48:19

      צטט: shabat shalom 2014-03-18 16:43:39

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 15:46:05

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

       

      התפיסה היהודית הקהיתית הגלותית מוקירה את הנדבה והתרומה שאינה משנה את הבסיס המוסרי-חברתי של העם אלא פותרת (זמנית) את מצוקתו הרגעית של העני.זוהי , לכן, קללתה של הנדבה.ככה מונעת הדת היהודית את הדרך של שנויים מבניים בחברה שבלעדיהם לא יתממש הצדק החברתי לעולם.

      יוסי, העזרה ההדדית, שאתה קורא לה נדבה, היא אחד הצדדים היפים ביהדות.

      עזרה זו יכולה להתבטא בנדבה או בסיוע לצאת מן המצוקה.

      לעיתים יצר הביקורתיות העצמית היהודית, וההסתכלות על הפוליטיקה המושחתת כמהות, מטשטשות את הראיה.

       יתכן שיש לי רמה מוגזמת של בקורתיות עצמית.

      אבל אם בוחנים את תרומתה של התרומה וההתנדבות היהודית ברצף העבר הקרוב רואים שמי שמוטלת על כתפיו לדאוג לעם מתנער מחובתו ואפילו לא עוזר לתנועות התורמות כשהן אינן מצליחות לאסוף כספים לזולת.

       

        8/4/14 22:17:

      צטט: אילנה סמייל 2014-04-08 22:07:24

      מאמר חשוב, התגובות מעניינות. אולי התודעות תיפתחנה למען שינוי.
      הלואי, אילנה
        8/4/14 22:07:
      מאמר חשוב, התגובות מעניינות. אולי התודעות תיפתחנה למען שינוי.
        8/4/14 21:32:

      צטט: Sherlock 2014-04-08 19:32:38

      ''

       

      זאת היתה סיסמת המחאה נגד רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר, שנתניהו הוא ממשיך דרכם, בשעה ששאר העולם כבר הבין מזמן שזה לא עובד.

      נכון, אבל יש עוד כמה שלא הבינו, כמו הריפובליקנים בארצות הברית, למשל

        8/4/14 19:32:

      ''

       

      זאת היתה סיסמת המחאה נגד רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר, שנתניהו הוא ממשיך דרכם, בשעה ששאר העולם כבר הבין מזמן שזה לא עובד.

        8/4/14 10:54:

      צטט: צוריאל צור 2014-03-15 19:45:17

      אני מסכים עם החלק הראשון של מאמרך כי השבע לעולם לא יבין את הרעב(וכתבתי על זה רבות)
      נכון אף אחד לא יכול לחוש את כאבנו, לחיות את חיינו במקומנו או לקחת על עצמנו חלק מסבל הזולת. אך יש דבר שלא עולה כסף אך שווה זהב לאדם הכאוב והסובל שאנו יכולים לתת לו וזה מילה טובה של עידוד תמיכה וחיבוק ובסופו של דבר אדם יוצא מהמשבר.
      לגבי עוני , בשורה התחתונה, אף אחד לא מת פה מרעב.
      נכון יש עשירים יותר ויש פחות ואפילו עניים.
      אך אנו לא חיים במשטר קומוניסטי וכול אחד מגיע למעמד והישגים בהתאם לשאפתנות , חריצות ויכולותיו הפיזיות והשכליות .
      ולא, לא חייבים לשם כך תמיכה כספית של הורים עשירים.

      עיני מעולם לא הייתה צרה במי שהשיג את עושרו ביושר. כן יש לי בעייה עם מושחתים ופושעים שהשיגו את הונם שלא ביושר.

      אך יש לא מעט אנשים צעירים ובטלנים שאני מכיר שמתפנקים על עבודות או שמעדיפים לקחת דמי אבטלה, לרבוץ בבתי קפה ולחיות מעבר ליכולותיהם הכספיות.

      אנשים פה לוקחים הלוואות מטורפות או קונים רכבי פאר בליסינג בשם החומרנות והתחרותיות והלחץ החברתי להיות מוצלח ומצליח משדרגים כול שני וחמישי סמרטפון, אוטו, טלויזיה וכו' ובוכים שאין כסף.

      מי שבאמת מסכן וזקוק לעזרה יש לנו ברוך השם מחלקת סעד ורווחה וביטוח לאומי.

      בקיצור- מי שבריא, חרוץ וחי נכון ומחושב- לעולם לא יזדקק לעזרה וחיטוט בפחים.

      חג פורים שמח.

       

      אני מגיבה שוב עם פרסום דו"ח מבקר המדינה על הרעב, על דבריך: " אף אחד לא מת פה מרעב."

      894,000 נפשות רעבות בישראל, מתוכן 360,000 ילדים

       

      לזה אין להתכחש!


        8/4/14 10:50:

      צטט: ~בועז22~ 2014-03-15 05:30:01

      בקשר להשתתפות בכאבו של אחר, ומשום שהבאת

      מחוכמת-ישראל - ישנו סיפור יפה על הרב קוק זצ"ל.

      באחד הימים הגיע הרב בלוויית רעייתו אל חדר המיון

      של בית-החולים 'משגב לדך' שבירושלים.

      הרופא התורן, שהכיר היטב את הרב הישיש, שאל

      למטרת ביקורם.

      הצביע הרב קוק על הברך של רעייתו והסביר: "כואבת

      לנו הברך...".

      לעניין העוני -

      אין ספק שיש עוני במדינת ישראל, אך מימדיו שנויים

      במחלוקת.

      קחי את האזרחים המצויים בעשירונים התחתונים, החל

      מאותו עשירון הנחשב ל"עני" ושאלי אותם, האם הם עניים?,

      יש לי ספק גדול באם חלקם הגדול והמכריע יענה לך בחיוב...

      השיוך הסטטיסטי מעוות באופן ניכר את אחוז האזרחים

      הסובלים ממש מעוני, קרי - מחסור תמידי בתנאי קיום מינימליים.

      צודק אלון ארמה (המגיב הראשון) !!!

      המוסכמה החברתית, שכמו ירדה אלינו כאחת מעשר הדיברות,

      הכופה עלינו הוצאות שלעיתים שכיחות נחשבות כ'מותרות' והן

      במפורש אינן שייכות להוצאות הקיום השגרתיות!

      קחי את העשירון הראשון הנחשב כ"עני" ותמצאי שם משפחות

      שכמעט לכול נפש בהן יש מכשיר סלולאר, שנועל נעלי-ספורט

      ממותגות, שאינו מוכן לפספס נופש/חופש שנתי, שיש להן רכב (!),

      ובכלל, שיש להן הוצ' שאינן תואמות את הכנסותיהן...

      לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוריי היו עניים מרודים.

      ברם, אוכל לספר לך שמעולם לא חיטטנו בפחי הזבל בחיפוש אחרי

      אוכל, לא לבשנו מכנסי ג'ינס ליווייס, לא נסענו (אפילו לא פעם אחת...)

      לחו"ל, שתי פעמים יצאנו לנופשון (מטעם הצבא, שם שירת אבי...),

      לא היו לי אופניים עם הילוכים וגם לא נעלי-ספורט אדידס..., וכו',

      ובכול זאת..., הפלא ופלא..., מעולם לא חשבנו עצמנו עניים...,

      נהפוך הוא: הרגשנו ברי מזל.

      העיסוק והחיטוט המתמידים בנושא הוצאות/הכנסות הוא מוטה אופנות

      וטרנדים המעלים על נס את הצרכנות הקפיטליסטית ומביאים בני-אדם

      רבים לצבור ולאגור דעות שהקשר שלהם אל המציאות והעובדות הופך

      להיות מקרי, אם לא שקרי...  (ע"ע מחאת האוהלים ברוטשילד, ע"ע

      מחאת הקוטז' וכו'...)

       

      תוספת לתגובה שלי, בועז, בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה על הרעב, או על החרטה החדשה שקוראים לה, בטחון תזונתי, ולנוכח דבריך: 

      "הסובלים ממש מעוני, קרי - מחסור תמידי בתנאי קיום מינימליים.

      צודק אלון ארמה (המגיב הראשון) !!!

       

      894,000 נפשות רעבות בישראל, מתוכן 360,000 ילדים

       

      לזה אין להתכחש!

       


        22/3/14 15:26:

      צטט: philia 2014-03-21 14:37:28

      http://cafe.themarker.com/post/1937821/

       

      ואולי, רק את הכותרת. מ-שם ^ כשניטשה גיהק. אפאחד לא הזיל. דמעה... 

      א-גוטה שעבאס. 

      לצערי, לא הצלחתי לפתוח את השם!

       

        21/3/14 14:37:

      http://cafe.themarker.com/post/1937821/

       

      ואולי, רק את הכותרת. מ-שם ^ כשניטשה גיהק. אפאחד לא הזיל. דמעה... 

      א-גוטה שעבאס. 

        20/3/14 20:25:

      צטט: שולה ניסים 2014-03-20 13:04:18

      אני לא יודעת אם נחשבנו למשפחה "ענייה", אבל כן, היה קושי. ההשפלה מתבטאת באופנים שונים. כמו למשל מערכת חינוך שמנצלת לרעה קושי של הורים שאין ידם משגת לטפל כראוי בקשיים של ילדיהם. לעיתים קרובות מידי הקושי הוא לא רק כל כלי אלא גם מנטלי. ( כל זה בראייה אישית שלי , ממה שחוויתי וממה שראיתי )

      תודה, אני מסכימה אתך

       

        20/3/14 20:24:

      צטט: אסתר רבקה 2014-03-19 02:48:34

      חזק נכון ומזעזע

      תודה, הלואי שלא תהיה סיבה לכתוב על כך 

       

        20/3/14 13:04:
      אני לא יודעת אם נחשבנו למשפחה "ענייה", אבל כן, היה קושי. ההשפלה מתבטאת באופנים שונים. כמו למשל מערכת חינוך שמנצלת לרעה קושי של הורים שאין ידם משגת לטפל כראוי בקשיים של ילדיהם. לעיתים קרובות מידי הקושי הוא לא רק כל כלי אלא גם מנטלי. ( כל זה בראייה אישית שלי , ממה שחוויתי וממה שראיתי )
        19/3/14 02:48:
      חזק נכון ומזעזע
        18/3/14 20:28:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 18:48:19

      צטט: shabat shalom 2014-03-18 16:43:39

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 15:46:05

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

       

      התפיסה היהודית הקהיתית הגלותית מוקירה את הנדבה והתרומה שאינה משנה את הבסיס המוסרי-חברתי של העם אלא פותרת (זמנית) את מצוקתו הרגעית של העני.זוהי , לכן, קללתה של הנדבה.ככה מונעת הדת היהודית את הדרך של שנויים מבניים בחברה שבלעדיהם לא יתממש הצדק החברתי לעולם.

      יוסי, העזרה ההדדית, שאתה קורא לה נדבה, היא אחד הצדדים היפים ביהדות.

      עזרה זו יכולה להתבטא בנדבה או בסיוע לצאת מן המצוקה.

      לעיתים יצר הביקורתיות העצמית היהודית, וההסתכלות על הפוליטיקה המושחתת כמהות, מטשטשות את הראיה.

       

      אני נוטה להסכים עם ישראל, יוסי, דווקא התפיסה המוסרית ביהדות ,  העזרה ההדית,  השבת לכל, כולל הגר, ההגנה על האביון ועל האלמנה היו מיסודות המהפכנות החברתית בחברה המערבית. המוסר היהודי היה הבסיס. 

       

       

        18/3/14 20:20:

      צטט: rebosher 2014-03-18 17:32:43

      חולק על הנחת היסוד: אדם לא "נולד לבד" ואפילו לא חייב "למות לבד". הוא נולד לאם ואב אל תוך תא אנושי שעבר אופטימיזציה אבולוציונית והאמור לספק את צרכיו. גם בערוב ימיו הוא יכול בעיקרון להיות מוקף בשארי-בשר אוהבים המלווים את צעדיו האחרונים.

      אדם נולד לבד, במובן זה, שאף אחד לא יכול להיוולד במקומו ואף אחד לא יכול למות במקומו, ברור שישנו חיק האֵם המקבל, ואם נתמזל מזלו שארי משפחה שמלווים את פרידתו מן העולם 

       

      ראה את מה שכתבתי בעבר בדיוק על כך

       

      http://cafe.themarker.com/post/2062641/

       

       

        18/3/14 19:05:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 15:46:05

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

      תודה ישראל, יפה קשרת

       

        18/3/14 19:04:

      צטט: נעמה לי 2014-03-18 08:18:07

      כתבת מקסים . ההשפלה מטמטמת . אכן .

      תודה רבה, העוני מטמטם

       

      צטט: shabat shalom 2014-03-18 16:43:39

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 15:46:05

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

       

      התפיסה היהודית הקהיתית הגלותית מוקירה את הנדבה והתרומה שאינה משנה את הבסיס המוסרי-חברתי של העם אלא פותרת (זמנית) את מצוקתו הרגעית של העני.זוהי , לכן, קללתה של הנדבה.ככה מונעת הדת היהודית את הדרך של שנויים מבניים בחברה שבלעדיהם לא יתממש הצדק החברתי לעולם.

      יוסי, העזרה ההדדית, שאתה קורא לה נדבה, היא אחד הצדדים היפים ביהדות.

      עזרה זו יכולה להתבטא בנדבה או בסיוע לצאת מן המצוקה.

      לעיתים יצר הביקורתיות העצמית היהודית, וההסתכלות על הפוליטיקה המושחתת כמהות, מטשטשות את הראיה.

       

        18/3/14 17:32:
      חולק על הנחת היסוד: אדם לא "נולד לבד" ואפילו לא חייב "למות לבד". הוא נולד לאם ואב אל תוך תא אנושי שעבר אופטימיזציה אבולוציונית והאמור לספק את צרכיו. גם בערוב ימיו הוא יכול בעיקרון להיות מוקף בשארי-בשר אוהבים המלווים את צעדיו האחרונים.
        18/3/14 16:43:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-03-18 15:46:05

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

       

      התפיסה היהודית הקהיתית הגלותית מוקירה את הנדבה והתרומה שאינה משנה את הבסיס המוסרי-חברתי של העם אלא פותרת (זמנית) את מצוקתו הרגעית של העני.זוהי , לכן, קללתה של הנדבה.ככה מונעת הדת היהודית את הדרך של שנויים מבניים בחברה שבלעדיהם לא יתממש הצדק החברתי לעולם.

      העתוי של הפוסט מתאים.

      מצוות היום החשובה של פורים, היא מתנות לאביונים,

      אך משום מה, הפכו את התחפושות לנושא המרכזי.

        18/3/14 08:18:
      כתבת מקסים . ההשפלה מטמטמת . אכן .
        18/3/14 08:05:

      צטט: התרנגול 2014-03-18 08:03:35

      כשאני צריך בדיקת רופא מומחה או בדיקה אני משלם 1000 או 2000 ופתאום אין תור 4 חודשים. צריך הסברים?

      לא צריך, תרנגול, הכל מובן

       

        18/3/14 08:03:
      כשאני צריך בדיקת רופא מומחה או בדיקה אני משלם 1000 או 2000 ופתאום אין תור 4 חודשים. צריך הסברים?
        17/3/14 13:41:

      צטט: ~בועז22~ 2014-03-15 05:30:01

      בקשר להשתתפות בכאבו של אחר, ומשום שהבאת

      מחוכמת-ישראל - ישנו סיפור יפה על הרב קוק זצ"ל.

      באחד הימים הגיע הרב בלוויית רעייתו אל חדר המיון

      של בית-החולים 'משגב לדך' שבירושלים.

      הרופא התורן, שהכיר היטב את הרב הישיש, שאל

      למטרת ביקורם.

      הצביע הרב קוק על הברך של רעייתו והסביר: "כואבת

      לנו הברך...".

      לעניין העוני -

      אין ספק שיש עוני במדינת ישראל, אך מימדיו שנויים

      במחלוקת.

      קחי את האזרחים המצויים בעשירונים התחתונים, החל

      מאותו עשירון הנחשב ל"עני" ושאלי אותם, האם הם עניים?,

      יש לי ספק גדול באם חלקם הגדול והמכריע יענה לך בחיוב...

      השיוך הסטטיסטי מעוות באופן ניכר את אחוז האזרחים

      הסובלים ממש מעוני, קרי - מחסור תמידי בתנאי קיום מינימליים.

      צודק אלון ארמה (המגיב הראשון) !!!

      המוסכמה החברתית, שכמו ירדה אלינו כאחת מעשר הדיברות,

      הכופה עלינו הוצאות שלעיתים שכיחות נחשבות כ'מותרות' והן

      במפורש אינן שייכות להוצאות הקיום השגרתיות!

      קחי את העשירון הראשון הנחשב כ"עני" ותמצאי שם משפחות

      שכמעט לכול נפש בהן יש מכשיר סלולאר, שנועל נעלי-ספורט

      ממותגות, שאינו מוכן לפספס נופש/חופש שנתי, שיש להן רכב (!),

      ובכלל, שיש להן הוצ' שאינן תואמות את הכנסותיהן...

      לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוריי היו עניים מרודים.

      ברם, אוכל לספר לך שמעולם לא חיטטנו בפחי הזבל בחיפוש אחרי

      אוכל, לא לבשנו מכנסי ג'ינס ליווייס, לא נסענו (אפילו לא פעם אחת...)

      לחו"ל, שתי פעמים יצאנו לנופשון (מטעם הצבא, שם שירת אבי...),

      לא היו לי אופניים עם הילוכים וגם לא נעלי-ספורט אדידס..., וכו',

      ובכול זאת..., הפלא ופלא..., מעולם לא חשבנו עצמנו עניים...,

      נהפוך הוא: הרגשנו ברי מזל.

      העיסוק והחיטוט המתמידים בנושא הוצאות/הכנסות הוא מוטה אופנות

      וטרנדים המעלים על נס את הצרכנות הקפיטליסטית ומביאים בני-אדם

      רבים לצבור ולאגור דעות שהקשר שלהם אל המציאות והעובדות הופך

      להיות מקרי, אם לא שקרי...  (ע"ע מחאת האוהלים ברוטשילד, ע"ע

      מחאת הקוטז' וכו'...)

      הסיפור על הרב, הזכיר לי סיפור על הורי, עדיין בארץ שם.

      אבי רצה להשיג אשור לא לעבוד ביום כיפור ולכן התחלה. הזמינו רופא הביתה, כי אבי לא יכול היה לזוז "בגלל כאבי גב" הגיע הרופא, בקש מאבי להתהפך במיטה ואבא שלי כמו גולם, שוכח להיאנח ולגנוח. אמא שלי מתחילה לגנוח במקומו. הרופא שואל אותה, מי פה החולה,  גברת. והיא בלי להניד עפעף אומרת, דוקטור, כשלו כואב גם לי כואב. כך קבל אבי כמה סיקים ולא עבד ביום כיפור.

      "אין ספק שיש עוני במדינת ישראל, אך מימדיו שנויים במחלוקת".- בענין הזה ממש אבל ממש אני לא מסכימה אתך, ציטטתי מתוך דו"ח הבטוח הלאומי לשנת  2012

      הבטוח הלאומי, כפי שידוע לך ולי אינו מן המקילים. גם אם לאדם יש היום טלפון סלולרי אין פירושו של דבר שאינו עני. 

       

        16/3/14 22:24:

      צטט: sbhsport 2014-03-16 18:55:51

      מצוין. מכיר מקרוב את הנתונים, ההשלכות ואת התוצאות. מעניין יהיה לראות מה עוד צריך לקרות כדי שישראל תחזור להיות קהילה שחבריה ערבים זה לזה. חג שמח באבה.

      אם המצב לא ישתנה, פשוט לא נשרוד פה, נכחד, למרות ההשקעה הבלתי נגמרת בבטחון.

       

        16/3/14 22:21:

      צטט: כורך דברים 2014-03-16 18:44:20

      "עני חשוב כמת". כלומר - עוד בחייו.

      כמה קולע, תודה

        16/3/14 22:20:

      צטט: shabat shalom 2014-03-16 14:22:46

      צטט: צוריאל צור 2014-03-15 19:45:17

      אני מסכים עם החלק הראשון של מאמרך כי השבע לעולם לא יבין את הרעב(וכתבתי על זה רבות)
      נכון אף אחד לא יכול לחוש את כאבנו, לחיות את חיינו במקומנו או לקחת על עצמנו חלק מסבל הזולת. אך יש דבר שלא עולה כסף אך שווה זהב לאדם הכאוב והסובל שאנו יכולים לתת לו וזה מילה טובה של עידוד תמיכה וחיבוק ובסופו של דבר אדם יוצא מהמשבר.
      לגבי עוני , בשורה התחתונה, אף אחד לא מת פה מרעב.
      נכון יש עשירים יותר ויש פחות ואפילו עניים.
      אך אנו לא חיים במשטר קומוניסטי וכול אחד מגיע למעמד והישגים בהתאם לשאפתנות , חריצות ויכולותיו הפיזיות והשכליות .
      ולא, לא חייבים לשם כך תמיכה כספית של הורים עשירים.

      עיני מעולם לא הייתה צרה במי שהשיג את עושרו ביושר. כן יש לי בעייה עם מושחתים ופושעים שהשיגו את הונם שלא ביושר.

      אך יש לא מעט אנשים צעירים ובטלנים שאני מכיר שמתפנקים על עבודות או שמעדיפים לקחת דמי אבטלה, לרבוץ בבתי קפה ולחיות מעבר ליכולותיהם הכספיות.

      אנשים פה לוקחים הלוואות מטורפות או קונים רכבי פאר בליסינג בשם החומרנות והתחרותיות והלחץ החברתי להיות מוצלח ומצליח משדרגים כול שני וחמישי סמרטפון, אוטו, טלויזיה וכו' ובוכים שאין כסף.

      מי שבאמת מסכן וזקוק לעזרה יש לנו ברוך השם מחלקת סעד ורווחה וביטוח לאומי.

      בקיצור- מי שבריא, חרוץ וחי נכון ומחושב- לעולם לא יזדקק לעזרה וחיטוט בפחים.

      חג פורים שמח.

       

      אבל בטוח שמתו הרבה אנשים שלא קנו תרופות כי קנו אוכל... או בגלל שנדחה טיפולם בגלל שלפניהם לקחו מי ששילם לבית החולים....

      אני מסכימה עם שבת שלום, הדגשתי את המשפט אצל צוריאל צור, שיש בו הרבה הרבה מדי היבריס או תמימות. כאילו שבריאותו של אדם תלויה רק בו 

        16/3/14 22:15:

      צטט: barir 2014-03-16 10:38:37

      מרגש, עוצמתי, כן. התמונות מעצימות את הפער. תודה ויישר כוח!

      תודה לך על ההזדהות

       

        16/3/14 22:14:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2014-03-16 08:00:06

      וואו פוסט חזק וחשוב !!! וכל כך נכון ועצוב ושחכת לספר על אנשיי הרוח שמספרים שמחשבה בונה מציאות.... ומטיפים לאנשים עניים שהם חוסמים את השפע בגלל דפוסיי מחשבה ויש קורס שעולה "רק" 1700 שקלים שאחריו יימצאו את האור והאמת....אני כואב, כועס וחווה את האינטרס שאת מדברת עליו....

      תודה רבה, הדוגמא שהבאת מדגימה היטב את חוסר ההבנה של העוני. רק תשלם 1700 שקל ונוציא אותך מהעוני. יתירה מזאת, זה ניצול מביש וציני של מצבו העגום של העני. שמדגיש עוד יותר את הנחת היסוד שבבסיס הקורס: "קדימה מטומטם, נלמד אותך, אם תשלם לנו, איך לא להיות עני, כי הרי הבאת את עצמך למצב כזה, מטומטם." 

       

        16/3/14 22:08:

      צטט: אהובהקליין 2014-03-16 00:04:25

      יישר כוחך! יפה כתבת,כואב ומרגש כאחד.

      תודה רבה, אני מרגישה כל הזמן שאיני עושה די

       

        16/3/14 22:06:

      צטט: קביאר 2014-03-15 23:29:58

      למדינת ישראל בשנים האחרונות אין אינטרס למגר את העוני. זו מדינה שיותר ויותר מתנערת מאזרחיה ורואה בהם אחראיים למצבם ומתעלמת מחובתה הבסיסית כלפיהם.

      גיאורג זימל, סוציולוג יהודי גרמני שנפטר מיד לאחר מלחמת העולם השניה, דיבר עוד לפני לוינס על כך שהמדינה מסמנת את העני, קובעת קוו שמתחתיו חיים עניים ומעליו הלא עניים (ללא כל קשר לכמוית המזון במקרר) ובכך משפילה אותו. אם העני תלוי בחסדי אנשים ונדרש לראות בעוניו תוצר של מעשיו מצבו גרוע לאין ערוך מעני אשר המדינה מכירה בזכות לעוניו ומסייעת לו.

      ראי אנא באנו......

      את זימל לא קראתי, אולי פעם. אז תודה. לוינס לא מדבר על כך שהמדינה מסמנת את העוני. אבל אני בהחלט יכולה לקבל את הנחתו של זימל, אם הבנתי אותה נכון מדבריך, שהטלת האחריות לעוני על העני היא כשלעצמה משפילה.

       

        16/3/14 22:02:

      צטט: דליהו 2014-03-15 20:04:41

      כל התגובות פה מענינות ונכונות אני רק רוצה להעירשלפעמים אלה שהיו עניים והצליחו לא בהכרח יעזרו לשנות את המצב אפילו יחמירו כי אומרים אני הצלחתי תצליח גם ומזלזלים אז לענין זה אהבתי דוקא את הרצוג שהיה שר רווחה מצוין אפילו שהוא בא מבית עשיר ללמדך....אין שום דבר רומנטי בלהיות עני. והעוני פוגע בראש וראשונה בילדים ובנשים.אומנם זה גם סדרי עדיפיות אבל האסון הוא בתחושה שאין מוצא. סימטא שהיא גם מבוי סתום וגם ללא מוצא.מצבי האישי טוב פלוס אבל להתבונן סביב אני יודעת וגם לראות את הילדים והנשים אני יודעת.מקווה שבבחירות הבאות אנשים יהיו עם יותר תבונה אבל לא בטוחה .תודה על פוסט חשוב.

      מסכימה עם מה שהדגשתי, כי כך קל יותר להטיל את האחריות לעוני על העני

       

        16/3/14 22:00:

      צטט: bonbonyetta 2014-03-15 19:56:36

      *
      מסכימה עם דברייך, עוני הוא בהחלט בכורח המציאות גם מצב נפשי. המצב הפיסי שאדם שוהה בו זמן ממושך משפיע גם על הנפשי, ולכן גם על החלטת החלטות ודברים מסוג זה.
      העניין הוא שעוני, חוסר, דחק, הוא מצב שאינו רק של בני אדם, אלא גם של יצורים חיים אחרים.

       

      עם הרישא אני מסכימה. עם הסיפא, לא בדיו.  רעב, הזנחה , חולי מאפיינים גם יצורים חיים אחרים, אבל עוני הוא מנת חלקם של אנשים בלבד. לא מכירה שום יצור חי חוץ מאדם שמשתמש בכסף

       

        16/3/14 21:56:

      צטט: צוריאל צור 2014-03-15 19:45:17

      אני מסכים עם החלק הראשון של מאמרך כי השבע לעולם לא יבין את הרעב(וכתבתי על זה רבות)
      נכון אף אחד לא יכול לחוש את כאבנו, לחיות את חיינו במקומנו או לקחת על עצמנו חלק מסבל הזולת. אך יש דבר שלא עולה כסף אך שווה זהב לאדם הכאוב והסובל שאנו יכולים לתת לו וזה מילה טובה של עידוד תמיכה וחיבוק ובסופו של דבר אדם יוצא מהמשבר.
      לגבי עוני , בשורה התחתונה, אף אחד לא מת פה מרעב.
      נכון יש עשירים יותר ויש פחות ואפילו עניים.
      אך אנו לא חיים במשטר קומוניסטי וכול אחד מגיע למעמד והישגים בהתאם לשאפתנות , חריצות ויכולותיו הפיזיות והשכליות .
      ולא, לא חייבים לשם כך תמיכה כספית של הורים עשירים.

      עיני מעולם לא הייתה צרה במי שהשיג את עושרו ביושר. כן יש לי בעייה עם מושחתים ופושעים שהשיגו את הונם שלא ביושר.

      אך יש לא מעט אנשים צעירים ובטלנים שאני מכיר שמתפנקים על עבודות או שמעדיפים לקחת דמי אבטלה, לרבוץ בבתי קפה ולחיות מעבר ליכולותיהם הכספיות.

      אנשים פה לוקחים הלוואות מטורפות או קונים רכבי פאר בליסינג בשם החומרנות והתחרותיות והלחץ החברתי להיות מוצלח ומצליח משדרגים כול שני וחמישי סמרטפון, אוטו, טלויזיה וכו' ובוכים שאין כסף.

      מי שבאמת מסכן וזקוק לעזרה יש לנו ברוך השם מחלקת סעד ורווחה וביטוח לאומי.

      בקיצור- מי שבריא, חרוץ וחי נכון ומחושב- לעולם לא יזדקק לעזרה וחיטוט בפחים.

      חג פורים שמח.

      תודה על הפרוט וחג שמח ומבדח גם לך.

      ובענין השורות שלך שהדגשתי. למה שימותו פה ברעב? זה שלא מתים ברעב, לא אומר שאין פה עוני! ציטטתי כאן דו"ח של הבטוח הלאומי, שאינו ידוע כמקל.

      חוץ מזה בין השורות משתמעת כאן ההנחה שהעניים אחראים לעונים ועל כך אני חולקת עליך. ברור שיש עצלנים ולא שאפתנים וכו, אבל ברוב המקרים אין להטיל את האחריות לעוני על העני, זו בעיני תפיסה לא מוסרית, שבודאי לא תחלץ את העניים מעונים, צריך לשנות את השיטה וכדי לעשות זאת אין צורך בקומוניזם, יש שיטות ביניים. חלוקה אחרת של סדרי עדיפויות, למשל, יותר לרווחה ופחות לבטחון. 

      שיהיה שבוע טוב

        16/3/14 21:46:

      צטט: שחר י 2014-03-15 17:04:50

      ממש במקרה, מהיום: ד'מרקר

       

      תודה, לענין הזה מזוית אחרת עוד אקדיש פוסט

       

        16/3/14 21:43:

      צטט: נועהר 2014-03-15 16:52:50

      המצב היום די עגום למי שאין ידו משגת

      אבל אני יודעת... שגם אם שני בני הזוג מרוויחים את לחמם...

      זה לא קל בכלל ..

      נכון, גם על זה אני מדברת

       

        16/3/14 21:42:

      צטט: yoyo50 2014-03-15 16:21:42

      חג פורים שמח לכולם ------------------- המציאות בישראל פערים כלכלית גבוהה מאוד=איזה ארץ קיבלה הרבה עולים חדשים ---------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי בלבד כנושא כרגיל

      נכון קבלה, אבל זה לא מצדיק קבוע של עוני, צריך לחלק אחרת את המשאבים, צריך לשנות יעדים פוליטיים וכלכליים

        16/3/14 21:39:

      צטט: face 2014-03-15 16:19:37

      חזרתי לרגע.

      קראתי שוב את הפוסט

      וגם את התגובות שנוספו ולא רק..."חופרים בפח הזבל למצוא מציאות" 

      זבל של אחד הוא אוצר. מישהו אמר פעם משהו דומה על אמנות בלי קשר לזה שיום אחד נמות, 

       

      מעניין שאצלי לרגע ה"למעלה" לא היה רק ההוא שיושב פה בירושלים. או בקסריה או מתעופף לו בעולם, אלא אחד שלא נספר מעבר להר המושלג, . ואין לו או אולי יש לו זקן [ לא יודעת לא יצא לי לפגוש אותו למזלו או למזלי שלי] 

       

      טוב, את זה האחרון, אני לא אצליח להחליף, אף שהיו נסיונות כאלה

       

       

       

       

       

       

        16/3/14 21:36:

      צטט: שחר י 2014-03-15 15:45:25

      יפה אמרו והגיבו קודמי, אוסיף רק במילים מאוד קצרות:

      * המספרים לא תמיד אומרים את כל האמת.

      * אסור, אסור, אסור שאנשים עובדים, יגיעו למצב של עוני, עבודה צריכה לכלכל את מבצעה.

      * העוני הוא סובייקטיבי ולא ניתן למדידה אמיתית אוביקטיבית.

      * תחושת העוני היא תודעתית, לא מדבר על מי שממש רעב.

      * ההשכלה היא המפתח ליציאה מעוני (בעיקר ב-2 המגזרים שציינת).

      * חינוך כלכלי הוא גם חשוב מאין כמוהו.

      * כולנו רחוקים כמרחק שערה ממצב זה, 3 חודשים של אי-עבודה ואתה שם.

      * המדינה לא פועלת בכיוון של צמצום העוני, קל לה לשמר את המצב שבו חלק גדול מהאוכלסיה מתעסק בהישרדות ומצד שני לא מתעסקים עם המגזרים השמנים.

      * חלוקת העוגה מעוותת מיסודה, נוצר פה מעמד שלם של אנשים שמתעשרים בחוצפה על חשבוננו (מגזרי הוועדים החזקים, אנשי הקבע, שכירים בכירים בחב' ציבוריות, ראשי מערכת הבנקאות והביטוח ווד..)

       

      וגוד שעאבס, הולך להמשיך לעבוד.....

       

      חינוך כלכלי הוא חשוב, אבל נדמה לי שזו אשליה לחשוב שיש באפשרותו לחלץ מעוני. ההשכלה היא מפתח יפה מאד, אבל כשאין תנאים ללמוד, לא כל כך לומדים ולא כל כך אפשר להשכיל, אני מוצאת פה מתחת לפני השטח את ההנחה, שהעניים אחראים למצבם, כי אלו למדו יותר טוב או אלו מישהו נתן להם חינוך כלכלי זה היה מחלץ אותם מעוני  - ולא היא!

      צריך להתחקות אחרי חייו של עני תקופה ארוכה כדי להבין את המנגנונים שלא מאפשרים לו להחלץ ממצבו 


       

       

        16/3/14 21:30:

      צטט: עמי100 2014-03-15 14:46:41

      העוני הזה הוא מכה שאפשר למנוע אותה...צריך רק שהממשלה הכושלת הזאת תשנה סדרי עדיפויות...כותב אחאב שלכולם יש היכן לגור..האומנם?...זוגות צעירים נאלצים לגור עם ההורים..והמראות של רעבים המחטטים בפחי אשפה לא עושים לי טוב על הנשמה...פוסט חשוב מאוד..תודה לך.

      אני מסכימה אתך לגמרי, לא לכולם יש איפה לגור וילדים נוברים בפחי אשפה לא מתוך שפע

       

        16/3/14 21:28:

      צטט: הפלא ופלא. 2014-03-15 14:45:30

      צטט: הפלא ופלא. 2014-03-15 12:31:16

       

      לאחר קריאתי, ותגובתי , מודה לך על שהדלקת אצלי להבה ישנה.


      ואת מוזמנת ל- התנדבות. כי למה לא?!


      http://cafe.themarker.com/post/3073674/?last_method=create

       


      "...והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב,

      לעשות אותם ימי משתה, ושמחה,

      ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים..." (ממגילת אסתר).

       

      תודה, אני מתנדבת והתנדבתי בעבר, התנדבות לא תדביר את העוני, שלטון חלופי, אולי


       

       

        16/3/14 21:26:

      צטט: א ח א ב 2014-03-15 14:07:52

      היוצרות השתנו גם המציאות ותרבות הצריכה. מה שפעם היה נחלת הרוב נחשב כיום עוני. מצד שני אין רעב ולכולם יש מקום לגור בו. זה לא מספיק אבל טוב מכלום.

      נכון, התקופה וההרגלים השתנו, אבל לא נכון שלכולם יש איפה לגור ובענין הרעב אינני יודעת. גם אם אין רעבים עדיין יש עוני מנוול

       

        16/3/14 21:23:

      צטט: shabat shalom 2014-03-15 12:59:59

      העוני יש לו 2 פנים: עוני כלכלי ועוני תרבותי ההולכים לעיתים קרובות יחד בגלל... העני. עוני כלכלי ועושר תרבותי שהם נחלת המהגרים או אלה שעברו משבר אבל חיו בתנאי הערכה לתרבות ולידע כלל אנושי. אלוהים בדרך כלל צומח במדבר התרבותי-כללי. בורות בידע שצבר העולם היא זו המצמיחה ומחזקת את האלוהים (אין זה אומר שכל מי שמאמין באלוהים הוא בור וחסר תרבות כלל אנושית!).

      עם הרישא אני לגמרי מסכימה 

        16/3/14 21:22:

      צטט: שושנה13 2014-03-15 12:17:20

      דוגמא אחת קטנה: כאשר אני למדתי בבי"ס, ואפילו בתיכון, ספרי הלימוד היו מועברים ממחזור למחזור. זה רעיון פשוט והגיוני. היום הורים נאלצים לרכוש ספרי לימוד, ובסוף השנה מתברר שבחלקם לא נעשה שימוש כלל. מהדרישה הזו יוצאים מורווחים המורים שכותבים ספרים, והוצאות הספרים. למה הממשלה צריכה לדאוג להם, ולא לכלל ההורים? כי היום הכל אכזרי.

      זו דוגמא מצוינת, אני סוכרת זאת היטב

       

        16/3/14 21:20:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2014-03-15 11:21:18

      אני גדלתי בתקופה שגם אני וגם חבריי היינו נחשבים עניים היום, אבל אז זה היה הנורמלי- קנו לנו נעליים גדולות מכפי מידתנו ושמו בפנים צמר גפן כדי שיתאים, ובכך משכו את אותן נעלים גם כשגדלו כפות רגלינו, בגדים הועברו מילד לילד, תחפושות נתפרו בבית, הצעצועים שלנו היו כלי מטבח או כל מני מקלות שמצאנו בחצר, מסעדה? מי ישב במסעדה? מקסימום איזה צ'יפס בדוכן ביום טוב, ספרים משומשים שמחקנו מהם את הקשקושים, בגדים מתוקנים, חצי לחם, נסיעה בתחבורה ציבורית כי למי היה כסף לאוטו, וכך הלאה.

      נכון, אני יודעת, הרוב היה עני, היו מתי מעט עשירים, אבל הם הצניעו לכת, לא הבליטו את עושרם ולפחות כלפי חוץ התנהגו באופן חזירי פחות. אבל המדינה כמדינה היתה מדינת רווחה, היה טפול רפואי נגיש לכולם, היה דיור מסובסד לזוגות צעירים, היו מלגות ללמודים והפערים לא זעקו לשמים. בעלי השררה גם הם הצניעו לכת.

       

        16/3/14 21:14:

      צטט: Between Jobs 2014-03-15 11:07:16

      המחסור הוא נורא. ובאמת, מי שלא הרגיש מחסור, לא יבין מהו. כל מי שעמד מול כספומט סרבן לא יידע מהו חדלון. בין הדברים שהכי כואבים הם התגובות להוצאה חד פעמית גדולה- זה נוחת עליך כמו פטיש גדול ואתה ממלמל "מאיפה אני אביא את זה עכשיו?". לעזאזל. יום אחד, שלאנשים באמת ימאס, הם יעלו על הבנקם וישביתו את המדינה. השיטה הכלכלית הזו, של "לי יש ולך אין אז לך תזדיין" מושרשת עמוק, בכל העולם. נכון שהסוציאליזם לא הצליח אבל הקפיטליזם הורג. לא חייבים לבחור בקצוות, אפשר משהו באמצע.

       מסכימה אתך לגמרי. ועל הסיפא שלך, אני חותמת

        16/3/14 21:12:

      צטט: הפלא ופלא. 2014-03-15 11:00:36

      ואהו להתחיל כך את בוקר השבת, לא פשוט. ואכן בלתי נמנע עבורך למיטב הבנתי.

       

      אני "בתוך" העוני אישית ומקצועית. מתעסקת בו, דנה בו, חייה ממנו, נאבקת בו (כמו רוב המגיבים כאן).

       

      ובכל זאת... יש לנו דירה שבה אנו יושבים וכותבים תגובות על מחשב, ובטח שותים איזה כוס תה עם עוגיה וברקע אולי מתנגנת איזו מנגינה ואפילו בקור כזה הדלקנו תנור חימום (שהתקלקל לי ואני עם בקבוק מים חמים חחח ).


      התמזל מזלנו? או הבורא חנן אותנו? או עבדנו קשה כדי להגיע לשם? או או או ...

       

      ועל כך אני מודה יום יום שעה שעה.
      על מה שיש. כי יכול גם להיות הרבה אין.

      בכתיבתך כתבת-

      "... אי אפשר לחיות את כאביו, אפילו אי אפשר לחלוק אותם...(אני מתייחסת לזה בהמשך תגובתי)..גם אם נתמזל מזלו והתעשר,..(זה הרבה יותר ממזל- זה רצון, תפיסה, השקעה ואין זה אומר בהכרח איכות חיים ואושר)....

       זאת ועוד, בגלל יוקר המחיה והדיור בארץ, הולך ומתרחב מעמד ה"עובדים העניים", אנשים שראו עצמם  מבוססים ואף על פי כן פגיעים..(עצוב ונכון, מציאות שיכולה להשתנות, גם אם לא בהרבה, שהמדינאים ישימו את התירוצים בצד)..


       הרעב של הזולת מכריח אותי לצאת מעצמי, הצורך להתמודד עם הרעב של הזולת, אולי הוא, אם כן ראשית הטרנסנדנציה,..(רעב זה גשמי, טרנסנדציה היא מעבר לגשמי, בהחלט הגשמי הוא רמז למעבר לו, אך לרוב לא בא לנו להתייחס לכך ).....והכל כדי להשקיט את המצפון, לא להיפתח אל העני. כי היפתחות כזאת מחייבת, מטילה אחריות, מרגע שנפתחתָ, לא תוכל לחמוק ממנה. היא נוכחת, היא מציקה, היא מטרידה (מתייחסת לכך בהמשך תגובתי).... המחסור מטריד כל כך, שאין לך שליטה עליו ואין יכולת לדחות את המחשבה עליו..."

       

      ואהו כמה פניני חכמה ונסיון חיים. ותודה שאת מעלה שאלות, תהיות, הפניות, וכאבים.

       

       

      נכון... לא נוכל לחלוק בכאב של הכואבים, אבל בשל העובדה שכולנו חווינו וחווים מחסור כלשהו בחיינו, שהטריד את מנוחתנו ללא משים, ששלט בחיינו והעציב את שמחתנו, אז אנו יכולים להבין.

      הבנה שלא תעזור לכואב לקחת את מכאוביו אבל בהחלט הבנה שמעצימה אותם!

      לטעמי כמובן.

      ערבות הדדית (עליה אני כותבת בפיליה כדרך חיים)http://cafe.themarker.com/post/3041994/

      היא המתנה שכל אחד קיבל על אדמה זו.

      היא השפע האינסופי שתלוי רק בנו!

       

      להעלים כאב לא נוכל, אך אם לא נתנשא על כאבם אולי הם לא יחושו את ההשפלה עליה את מדברת.

       

      וכשאני מדברת על "הם" אני מדברת על כולנו- קשישים, נכים, אנשים עם מוגבלויות, נפגעי נפש, נשים מוכות, וגם עניים ועוד.

       

      אם כל אחד מאיתנו ייקח לעצמו זמן בשבוע להתנדבות לעשיה משותפת עם "השונה מאתינו" או למענו, אנו נבין שכולנו בסירה אחת! אין הם, ואני. יש אנחנו!

      החרדי, הערבי, החילוני, השמאלני, הימני כולנו כאן בסירה אחת, שעתידה לעיתים לא ברור ומעלה חששות, אך בינתיים, כל עוד אנו כאן, אנחנו כאן ביחד.

       

      ואלוהים? מדבר איתנו בכל הצורות, שפות, דרכים ופיתולים.

      גם דרך הרעב, גם דרך השפע.

      ואנחנו ? תפקידנו לרצות להקשיב, להפנים והכי חשוב להגיב.

       

      ותודה על תמונות מאתיופיה, ארץ רחוקה, תרבות שרוצה להשתלב, הרבה דמיון ושוני.

      והשיר, אח השיר, כה יפה ונעים, ולראשונה שהקשבתי למילותיו הוא כה דואב וכואב.

       

      ואופטימיות? קצת אופטימיות :)

       

      האופטימיות בידנו.

       

      יהיו קשישים, יהיו ניצולי שואה (לא לעוד הרבה זמן לצערי) במצוקה, יהיו נפגעי נפש ועניים.

      והמדינה/מדינאים תמשיך שלא להפנות אליהם משאבים כלכליים.

      אך איני שרה בממשלה, ואיני מעבירה חוקים, ואיני ואיני ואיני...

      אבל... יש בידנו הכוח להיות איתם, בשבילם, בכל מיני דרכים יצירתיות.

       

      מאחלת לכולנו המשך שבת נעימה.

      תודה על התגובה המפורטת, הדרך היצירתית והפשוטה ביותר לשנות את המצב היא להחליף את קובעי המדיניות, בבחירות או בהפגנות המוניות

       

        16/3/14 21:07:

      צטט: ~גאיה~ 2014-03-15 10:33:10

      לזונות פוליטיות, ע״ מ לרכוש השכלה כדי להשתלב בחברה ולעלות את רמת ההכנסה דרוש לך כסף, והרבה. הרבה מאוד כסף. אם כך כיצד יעניק הורה שאין באפשרותו לשלם חשמל השכלה???. כמו כן ובנוגע לנאמר שהוא בהחלט ממצה את הנושא, אם כי הנושא כשלעצמו הוא רחב יותר ובעייתי. הייתי רק מתעכבת איתך לגבי הדוגמא שרשמת על התושבים שמתגוררים בשכון ד, בטבריה. כאחת שמכירה את הנושא ואת המקום אני רוצה לספר שאוכלוסיה ענפה ששולחת את נשיה לקבץ נדבות, זה לא כי המשפחה עניה ודלה, זה כי זו דרכם להשיג ממון ולרכוש דירות זולות. וזאת בנוסף לדירות שיש ברשותם. ואני לא טוענת שאין שם עניים ואו נזקקים. אך אלו כמעט ולא מטופלים ע"י לשכות הרווחה ומצבם רק הולך ומתדרדר, דבר המביא לפשיעה גוברת, לזנות ולסמים. הנבחרים של חייבים להפוך רק יום אחד בשנה כדוגמת אותם העניים. לחיות ולנהוג כמותם כדי לחוש את גודל ההשפלה, ויותר מכך אולי.... לחשוב דקה נוספת על כל הוצאה מיותרת שהם מוציאים על עצמם בבזבזנות יתרה.

      "לזונות פוליטיות, ע״ מ לרכוש השכלה כדי להשתלב בחברה ולעלות את רמת ההכנסה דרוש לך כסף, והרבה." - אני מסכימה אתך לגמרי, ההשכלה היום יקרה מאד וכדי ללמוד צריך תנאים

       

        16/3/14 21:05:

      צטט: face 2014-03-15 09:51:52

      יקירתי,

      אני יכולה  לחפור לך פה שעה על הדו'ח ההוא של הביטוח הלאומי. או השני, וכו'

      כן להגיד לך שאהבתי את השיר ואת התמונות [כי כן חשוב לי שתדעי]

      קראתי את התגובות שיש עד עכשיו. כי עניין אותי על הדרך לראות מה אנשים כותבים. מרגישים אולי,

      עוני זה הרי דבר יחסי. אחד יקרא לזה מחסור, שני סדרי עדיפויות,

      אבל הכרזתי שכרגע אני לא חופרת.

      מה שכן, בתמונות לא רואים את הרוח. ההיא שלא קשורה למזג של האוויר, גם לא ממש לבטחון. תעסוקתי,

      עכשיו כשאני כותבת מצחיק לי שרוח זה גם "מדעי ה-רוח" ו-2 רגליים זה אבא ארך רגליים או קרקע לא הכי יציבה, אז יצאתי חופרת לא באשמתי נבוך

       

      תודה, את רואה, כמה שתתחמקי מחפירות, בסופו של דבר תחפרי גם תחפרי

       

        16/3/14 21:02:

      צטט: זונות פוליטיות 2014-03-15 09:49:30

       

       

      ברוטוס:   פוסט חשוב מאד ובו כבר אחד הפתרונות: רכישת השכלה התורמת לעליה בריבוד החברתי ולכושר התפרנסות גבוה יותר של הבן מזה של הוריו. במיוחד אמור הדבר לגבי בני מהגרים שמגיעים עם יכולות אינטלקטואליות והשכלתיות רבות אך ללא קשרים ועם מחסומי שפה מתסכלים מאד

       

       

      נטוס:      אסור לישראל להתעלם מן העניים ושומה עלינו להקציב לעניין לפחות ארוחת צהרים חמה ומזינה לכל תלמיד בישראל, חרדי, בדואי או מכל מגזר שהוא כל הארוחות במשך שנה עולות פחות מטנק מרכבה אחד

       

      השכלה היא פתרון נפלא, אבל ילד שמוטרד בגלל המחסור שלו ושל סביבתו לא במהרה ולא בקלות ירכוש השכלה, אם לא יהיה לו איזה עדוד חיצוני. העדוד הזה צריך להנתן על ידי הרשויות.

      בדרך כלל עוני הוא גם חוסר תנאים ללמוד. וחוץ מזה ארוחה היא דבר נהדר, אבל ארוחה חמה לא תפתור את בעיית העוני בארץ. ילד שיקבל ארוחה חמה חינם, עדיין יישאר עני.

      צריך שינוי פוליטי יסודי, סילוק הסממנים של קפיטליזם חזירי והפיכת המדינה למדינת רווחה.

       

       

      ..

       

       

       

        16/3/14 20:53:

      צטט: עמנב 2014-03-15 09:34:08

      מסכים עם כל מילה שלך, אלאונורה. גם אני ידעתי מחסור בילדותי. את כדור הצעצוע הראשון קיבלתי בגיל 8, כ"פיצוי" על כך שנולדה לי אחות. אני מסכים גם עם התגובות ש"עוני" הוא גם "עניין של הרגשה". את הביטוי "היופי הוא בעיני המתבונן" למדתי בהודו בשנות השישים. שם גם ראיתי ילדים עניים שבשום אופן לא היו מסכנים, אלא מלאי שמחת חיים למרות ששכנו ברחוב והיו לבושי בלויים. כיום אני רואה תופעות דומות במרכז הקליטה לאתיופים ביישוב. לסיכום - כתבת יפה מאד, אך המילים לא יפתרו את בעיית העוני. חג פורים שמח לכ-ו-ל-ם, עמוס

      תודה עמוס, גם אני ראיתי ילדים עניים בהודו, שלא היו מסכנים, אבל אותם ילדים, אלו שתלת אותם בחברה שלנו היו מהר מאד - מסכנים. אין דומה החברה שם לחברה כאן, אם כי שם גם כן החברה משתנה וכך גם ערכיה

       

        16/3/14 20:50:

      צטט: מרב 1956 2014-03-15 06:47:46

      כמו קודמיי, אני חושבת שעוני, למרות שיש סטטיסטיקות, הוא גם עניין של הרגשה.

      אני מרגישה ענייה אף על פי שיש לי בית (ישן) משלי ומכונית (ישנה) משלי.

      מכיוון שאני עושה חישוב על כל הוצאה. "צריך, לא צריך"?

      מכיוון שלהרגשתי אין לי מהיכן לקצץ לחיסכון.

       

      התעלמות האנשים הלא עניים מהעניים, היא מנגנון הגנה של הרחקת הקושי להתמודד עם זה.

      לא נוח ולא קל לראות אדם במצוקה קיומית.

      לזרוק מטבע לעני, לא תועיל לו כמו שאומר הפתגם "תן לאדם דג והשבעת אותו ליום אחד, למד את האדם לדוג - והשבעת אותו לכל החיים"

       

       

      "אני מרגישה ענייה אף על פי שיש לי בית (ישן) משלי ומכונית (ישנה) משלי.

      מכיוון שאני עושה חישוב על כל הוצאה. "צריך, לא צריך"?

      מכיוון שלהרגשתי אין לי מהיכן לקצץ לחיסכון." אני מסכימה אתך, אם את מרגישה עניה - את עניה. אז תארי לך אותם אלו שאין להם בית ומשכורתם היא שכר המינימום!

       

       

        16/3/14 20:47:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-03-15 06:39:15

      הפכנו למדינת עולם שלישי. צריך לחזור למחאה החברתית, ולא להרפות. לא ייתכן ששני אנשים עובדים לא יוכלו לפרנס משפחה, ופקיד בכיר בבנק ירוויח מיליון בחודש. פערים מקוממים והרס חברתי.

      נכון מאד, זה מה שהכרחי

       

        16/3/14 20:46:

      צטט: זירעונית קוסמית 2014-03-15 06:30:11

      המישהו מגבוה הוא ראש הממשלה!!

       שנראה שהוא לא מתייחס בשיט לכלל אזרחי ישראל,

       והכל מכוון לשליטה טוטלית ודיכוי העם,

       יקירתי פורים שמח ושבת שלוםחיוך

       

      גם ראש הממשלה, אבל לא רק. יש חלוקה לא נכונה של המשאבים הלאומיים

       

        16/3/14 20:44:

      צטט: Gfaus 2014-03-15 06:22:16

      העוני ההולך ומתרחב הוא עוד אחד ממחדלי ממשלות ישראל לדורותיהם. המשאבים הלאומיים מתבזבזים לעניות דעתי בכיוונים לא נכונים. תודה וחג פורים שמח *

      אכן, המשאבים הלאומיים מתבזבזים בהסכמי "שקשוקה"

       

        16/3/14 18:55:
      מצוין. מכיר מקרוב את הנתונים, ההשלכות ואת התוצאות. מעניין יהיה לראות מה עוד צריך לקרות כדי שישראל תחזור להיות קהילה שחבריה ערבים זה לזה. חג שמח באבה.
        16/3/14 18:44:
      "עני חשוב כמת". כלומר - עוד בחייו.
        16/3/14 17:54:

      צטט: ערסאל 2014-03-15 01:47:29

      במשפט הסיום שלך נתת תשובה לכל: "אני מתפתה לכתוב,  שמישהו מגבוה יודע זאת ועושה כמיטב יכולתו להגביר את העוני, או לפחות אינו עושה דבר כדי להדבירו.".

       

      הרבה יותר קל לדכא אנשים עניים, הרי כתבת למעלה, עוני בנוסף לכל האיכויות שלו, גם מטמטם.

       

      עדיף שינברו בפחים מלנבור במעשים, (שלהם ושל האחרים).


      שישאלו חלילה למה הם עניים ואחרים פחות או בכלל לא עניים ולמה יש כמה פקידים so called מנכ"לים שמרוויחים יותר מתריסר מיליון שקלים.

       

      ולמה טיסת בילוי של ראש ממשלה, אשתו ובנו, ללוס אנג'לס עולה להם ולנו, 12 מיליון שקלים?

       

      אז כמו שאמרת ואני שיננתי, שינברו החברים בפחים רק שלא ישכחו לבחור במי שעשה אותם עניים.

       

      עוד חלילה עשויים להבין שהמיליארדים שנשפכו על הפרזיטים בשטחים, יכלו להפוך אותם ללא עניים.

       

      הרבה יותר קל לדכא אנשים עניים - ממש כך, אין להם כח ופנאי להיאבק, כי כוחם כלה במאבקהסיזיפי סעוני, יום יום ושעה שעה  

       

       

       

        16/3/14 17:50:

      צטט: Benj 2014-03-15 01:18:38

      זאת מדיניות מכוונת להפוך את מעמד הביניים לעני וגם דרך הפנסיה . להגדיל את גיל הפרישה יגרום לזה שהורים לא יוכלו להוריש לילדיהם. והילדים שלנו שהם עניים מאתנו יישארו כאלה.

      מסכימה אתך לגמרי. ולענין הילדים שלנו,זה ממש נכון, אלא אם כן יברחו מכאן, ונשמתי פורחת, כאני חושבת על זה

       

        16/3/14 16:25:
      העוני גוזל משאבי אנרגיה של תפקוד אקדמי וניהולי שמקשה על קבלת החלטות יעילות ועל תכנון לטווח ארוך. ולכן הם נשארים במשבצת של מלחמת קיום יומיומית. חבל שאין שרותי רווחה שמעבר לנתינת החומר והכסף שלדעתי ינציח את מעמדם- יעניקו תמיכה רגשית וכלים לפלס את הדרך מחוץ לסטטוס שהם ילדיהם וילדי ילדיהם שקועים בו.
        16/3/14 14:22:

      צטט: צוריאל צור 2014-03-15 19:45:17

      אני מסכים עם החלק הראשון של מאמרך כי השבע לעולם לא יבין את הרעב(וכתבתי על זה רבות)
      נכון אף אחד לא יכול לחוש את כאבנו, לחיות את חיינו במקומנו או לקחת על עצמנו חלק מסבל הזולת. אך יש דבר שלא עולה כסף אך שווה זהב לאדם הכאוב והסובל שאנו יכולים לתת לו וזה מילה טובה של עידוד תמיכה וחיבוק ובסופו של דבר אדם יוצא מהמשבר.
      לגבי עוני , בשורה התחתונה, אף אחד לא מת פה מרעב.
      נכון יש עשירים יותר ויש פחות ואפילו עניים.
      אך אנו לא חיים במשטר קומוניסטי וכול אחד מגיע למעמד והישגים בהתאם לשאפתנות , חריצות ויכולותיו הפיזיות והשכליות .
      ולא, לא חייבים לשם כך תמיכה כספית של הורים עשירים.

      עיני מעולם לא הייתה צרה במי שהשיג את עושרו ביושר. כן יש לי בעייה עם מושחתים ופושעים שהשיגו את הונם שלא ביושר.

      אך יש לא מעט אנשים צעירים ובטלנים שאני מכיר שמתפנקים על עבודות או שמעדיפים לקחת דמי אבטלה, לרבוץ בבתי קפה ולחיות מעבר ליכולותיהם הכספיות.

      אנשים פה לוקחים הלוואות מטורפות או קונים רכבי פאר בליסינג בשם החומרנות והתחרותיות והלחץ החברתי להיות מוצלח ומצליח משדרגים כול שני וחמישי סמרטפון, אוטו, טלויזיה וכו' ובוכים שאין כסף.

      מי שבאמת מסכן וזקוק לעזרה יש לנו ברוך השם מחלקת סעד ורווחה וביטוח לאומי.

      בקיצור- מי שבריא, חרוץ וחי נכון ומחושב- לעולם לא יזדקק לעזרה וחיטוט בפחים.

      חג פורים שמח.

       

      אבל בטוח שמתו הרבה אנשים שלא קנו תרופות כי קנו אוכל... או בגלל שנדחה טיפולם בגלל שלפניהם לקחו מי ששילם לבית החולים....

        16/3/14 10:38:
      מרגש, עוצמתי, כן. התמונות מעצימות את הפער. תודה ויישר כוח!
        16/3/14 08:00:
      וואו פוסט חזק וחשוב !!! וכל כך נכון ועצוב ושחכת לספר על אנשיי הרוח שמספרים שמחשבה בונה מציאות.... ומטיפים לאנשים עניים שהם חוסמים את השפע בגלל דפוסיי מחשבה ויש קורס שעולה "רק" 1700 שקלים שאחריו יימצאו את האור והאמת....אני כואב, כועס וחווה את האינטרס שאת מדברת עליו....
        16/3/14 00:04:
      יישר כוחך! יפה כתבת,כואב ומרגש כאחד.
        15/3/14 23:29:

      למדינת ישראל בשנים האחרונות אין אינטרס למגר את העוני. זו מדינה שיותר ויותר מתנערת מאזרחיה ורואה בהם אחראיים למצבם ומתעלמת מחובתה הבסיסית כלפיהם.

      גיאורג זימל, סוציולוג יהודי גרמני שנפטר מיד לאחר מלחמת העולם השניה, דיבר עוד לפני לוינס על כך שהמדינה מסמנת את העני, קובעת קוו שמתחתיו חיים עניים ומעליו הלא עניים (ללא כל קשר לכמוית המזון במקרר) ובכך משפילה אותו. אם העני תלוי בחסדי אנשים ונדרש לראות בעוניו תוצר של מעשיו מצבו גרוע לאין ערוך מעני אשר המדינה מכירה בזכות לעוניו ומסייעת לו.

      ראי אנא באנו......

        15/3/14 23:05:

      צטט: אלוןארמה 2014-03-15 01:06:25

      אני לא מסכים עם המסקנות. מה זה להיות עני. אני מעדיף למשל לא לטוס לחול. לא ללכת פעמים בשנה לבית מלון. לא לאכול במסעדות. לקנות בגדים כמה שיותר פשוטים. לשתות מים מהברז. לעבוד כמה שפחות ולהיות יותר בבית עם המשפחה שלי. אולי אני נחשב בעיני האחרים עני. לא חי לפי הנורמות של האחרים. מתעלם מלחץ חברתי. האושר לא נמדד בעושר והכוכב עבור התמונות.

      תודה על התגובה והכוכב. הייתי רוצה לדעת עם אלו מסקנות אינך מסכים. אני לא חושבת שהאושר נמדד בעושר ולא טענתי זאת, אני כן טוענת שהעוני משתלט ופוגם בהחלטות, ביכולת הריכוז ועוד

       

        15/3/14 20:04:
      כל התגובות פה מענינות ונכונות אני רק רוצה להעירשלפעמים אלה שהיו עניים והצליחו לא בהכרח יעזרו לשנות את המצב אפילו יחמירו כי אומרים אני הצלחתי תצליח גם ומזלזלים אז לענין זה אהבתי דוקא את הרצוג שהיה שר רווחה מצוין אפילו שהוא בא מבית עשיר ללמדך....אין שום דבר רומנטי בלהיות עני. והעוני פוגע בראש וראשונה בילדים ובנשים.אומנם זה גם סדרי עדיפיות אבל האסון הוא בתחושה שאין מוצא. סימטא שהיא גם מבוי סתום וגם ללא מוצא.מצבי האישי טוב פלוס אבל להתבונן סביב אני יודעת וגם לראות את הילדים והנשים אני יודעת.מקווה שבבחירות הבאות אנשים יהיו עם יותר תבונה אבל לא בטוחה .תודה על פוסט חשוב.
        15/3/14 19:56:

      *
      מסכימה עם דברייך, עוני הוא בהחלט בכורח המציאות גם מצב נפשי. המצב הפיסי שאדם שוהה בו זמן ממושך משפיע גם על הנפשי, ולכן גם על החלטת החלטות ודברים מסוג זה.
      העניין הוא שעוני, חוסר, דחק, הוא מצב שאינו רק של בני אדם, אלא גם של יצורים חיים אחרים.

        15/3/14 19:45:

      אני מסכים עם החלק הראשון של מאמרך כי השבע לעולם לא יבין את הרעב(וכתבתי על זה רבות)
      נכון אף אחד לא יכול לחוש את כאבנו, לחיות את חיינו במקומנו או לקחת על עצמנו חלק מסבל הזולת. אך יש דבר שלא עולה כסף אך שווה זהב לאדם הכאוב והסובל שאנו יכולים לתת לו וזה מילה טובה של עידוד תמיכה וחיבוק ובסופו של דבר אדם יוצא מהמשבר.
      לגבי עוני , בשורה התחתונה, אף אחד לא מת פה מרעב.
      נכון יש עשירים יותר ויש פחות ואפילו עניים.
      אך אנו לא חיים במשטר קומוניסטי וכול אחד מגיע למעמד והישגים בהתאם לשאפתנות , חריצות ויכולותיו הפיזיות והשכליות .
      ולא, לא חייבים לשם כך תמיכה כספית של הורים עשירים.

      עיני מעולם לא הייתה צרה במי שהשיג את עושרו ביושר. כן יש לי בעייה עם מושחתים ופושעים שהשיגו את הונם שלא ביושר.

      אך יש לא מעט אנשים צעירים ובטלנים שאני מכיר שמתפנקים על עבודות או שמעדיפים לקחת דמי אבטלה, לרבוץ בבתי קפה ולחיות מעבר ליכולותיהם הכספיות.

      אנשים פה לוקחים הלוואות מטורפות או קונים רכבי פאר בליסינג בשם החומרנות והתחרותיות והלחץ החברתי להיות מוצלח ומצליח משדרגים כול שני וחמישי סמרטפון, אוטו, טלויזיה וכו' ובוכים שאין כסף.

      מי שבאמת מסכן וזקוק לעזרה יש לנו ברוך השם מחלקת סעד ורווחה וביטוח לאומי.

      בקיצור- מי שבריא, חרוץ וחי נכון ומחושב- לעולם לא יזדקק לעזרה וחיטוט בפחים.

      חג פורים שמח.

        15/3/14 17:04:

      ממש במקרה, מהיום: ד'מרקר

        15/3/14 16:52:

      המצב היום די עגום למי שאין ידו משגת

      אבל אני יודעת... שגם אם שני בני הזוג מרוויחים את לחמם...

      זה לא קל בכלל ..

        15/3/14 16:21:
      חג פורים שמח לכולם ------------------- המציאות בישראל פערים כלכלית גבוהה מאוד=איזה ארץ קיבלה הרבה עולים חדשים ---------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי בלבד כנושא כרגיל
        15/3/14 16:19:

      חזרתי לרגע.

      קראתי שוב את הפוסט

      וגם את התגובות שנוספו ולא רק..."חופרים בפח הזבל למצוא מציאות" 

      זבל של אחד הוא אוצר. מישהו אמר פעם משהו דומה על אמנות בלי קשר לזה שיום אחד נמות, 

       

      מעניין שאצלי לרגע ה"למעלה" לא היה רק ההוא שיושב פה בירושלים. או בקסריה או מתעופף לו בעולם, אלא אחד שלא נספר מעבר להר המושלג, . ואין לו או אולי יש לו זקן [ לא יודעת לא יצא לי לפגוש אותו למזלו או למזלי שלי] 

       

       

       

       

       

        15/3/14 15:45:

      יפה אמרו והגיבו קודמי, אוסיף רק במילים מאוד קצרות:

      * המספרים לא תמיד אומרים את כל האמת.

      * אסור, אסור, אסור שאנשים עובדים, יגיעו למצב של עוני, עבודה צריכה לכלכל את מבצעה.

      * העוני הוא סובייקטיבי ולא ניתן למדידה אמיתית אוביקטיבית.

      * תחושת העוני היא תודעתית, לא מדבר על מי שממש רעב.

      * ההשכלה היא המפתח ליציאה מעוני (בעיקר ב-2 המגזרים שציינת).

      * חינוך כלכלי הוא גם חשוב מאין כמוהו.

      * כולנו רחוקים כמרחק שערה ממצב זה, 3 חודשים של אי-עבודה ואתה שם.

      * המדינה לא פועלת בכיוון של צמצום העוני, קל לה לשמר את המצב שבו חלק גדול מהאוכלסיה מתעסק בהישרדות ומצד שני לא מתעסקים עם המגזרים השמנים.

      * חלוקת העוגה מעוותת מיסודה, נוצר פה מעמד שלם של אנשים שמתעשרים בחוצפה על חשבוננו (מגזרי הוועדים החזקים, אנשי הקבע, שכירים בכירים בחב' ציבוריות, ראשי מערכת הבנקאות והביטוח ווד..)

       

      וגוד שעאבס, הולך להמשיך לעבוד.....


       

        15/3/14 14:46:
      העוני הזה הוא מכה שאפשר למנוע אותה...צריך רק שהממשלה הכושלת הזאת תשנה סדרי עדיפויות...כותב אחאב שלכולם יש היכן לגור..האומנם?...זוגות צעירים נאלצים לגור עם ההורים..והמראות של רעבים המחטטים בפחי אשפה לא עושים לי טוב על הנשמה...פוסט חשוב מאוד..תודה לך.
        15/3/14 14:45:

      צטט: הפלא ופלא. 2014-03-15 12:31:16

       

      לאחר קריאתי, ותגובתי , מודה לך על שהדלקת אצלי להבה ישנה.


      ואת מוזמנת ל- התנדבות. כי למה לא?!


      http://cafe.themarker.com/post/3073674/?last_method=create

       


      "...והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב,

      לעשות אותם ימי משתה, ושמחה,

      ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים..." (ממגילת אסתר).


       

        15/3/14 14:07:
      היוצרות השתנו גם המציאות ותרבות הצריכה. מה שפעם היה נחלת הרוב נחשב כיום עוני. מצד שני אין רעב ולכולם יש מקום לגור בו. זה לא מספיק אבל טוב מכלום.
        15/3/14 12:59:
      העוני יש לו 2 פנים: עוני כלכלי ועוני תרבותי ההולכים לעיתים קרובות יחד בגלל... העני. עוני כלכלי ועושר תרבותי שהם נחלת המהגרים או אלה שעברו משבר אבל חיו בתנאי הערכה לתרבות ולידע כלל אנושי. אלוהים בדרך כלל צומח במדבר התרבותי-כללי. בורות בידע שצבר העולם היא זו המצמיחה ומחזקת את האלוהים (אין זה אומר שכל מי שמאמין באלוהים הוא בור וחסר תרבות כלל אנושית!).
        15/3/14 12:17:
      דוגמא אחת קטנה: כאשר אני למדתי בבי"ס, ואפילו בתיכון, ספרי הלימוד היו מועברים ממחזור למחזור. זה רעיון פשוט והגיוני. היום הורים נאלצים לרכוש ספרי לימוד, ובסוף השנה מתברר שבחלקם לא נעשה שימוש כלל. מהדרישה הזו יוצאים מורווחים המורים שכותבים ספרים, והוצאות הספרים. למה הממשלה צריכה לדאוג להם, ולא לכלל ההורים? כי היום הכל אכזרי.
      אני גדלתי בתקופה שגם אני וגם חבריי היינו נחשבים עניים היום, אבל אז זה היה הנורמלי- קנו לנו נעליים גדולות מכפי מידתנו ושמו בפנים צמר גפן כדי שיתאים, ובכך משכו את אותן נעלים גם כשגדלו כפות רגלינו, בגדים הועברו מילד לילד, תחפושות נתפרו בבית, הצעצועים שלנו היו כלי מטבח או כל מני מקלות שמצאנו בחצר, מסעדה? מי ישב במסעדה? מקסימום איזה צ'יפס בדוכן ביום טוב, ספרים משומשים שמחקנו מהם את הקשקושים, בגדים מתוקנים, חצי לחם, נסיעה בתחבורה ציבורית כי למי היה כסף לאוטו, וכך הלאה.
        15/3/14 11:07:
      המחסור הוא נורא. ובאמת, מי שלא הרגיש מחסור, לא יבין מהו. כל מי שעמד מול כספומט סרבן לא יידע מהו חדלון. בין הדברים שהכי כואבים הם התגובות להוצאה חד פעמית גדולה- זה נוחת עליך כמו פטיש גדול ואתה ממלמל "מאיפה אני אביא את זה עכשיו?". לעזאזל. יום אחד, שלאנשים באמת ימאס, הם יעלו על הבנקם וישביתו את המדינה. השיטה הכלכלית הזו, של "לי יש ולך אין אז לך תזדיין" מושרשת עמוק, בכל העולם. נכון שהסוציאליזם לא הצליח אבל הקפיטליזם הורג. לא חייבים לבחור בקצוות, אפשר משהו באמצע.
        15/3/14 11:00:

      ואהו להתחיל כך את בוקר השבת, לא פשוט. ואכן בלתי נמנע עבורך למיטב הבנתי.

       

      אני "בתוך" העוני אישית ומקצועית. מתעסקת בו, דנה בו, חייה ממנו, נאבקת בו (כמו רוב המגיבים כאן).

       

      ובכל זאת... יש לנו דירה שבה אנו יושבים וכותבים תגובות על מחשב, ובטח שותים איזה כוס תה עם עוגיה וברקע אולי מתנגנת איזו מנגינה ואפילו בקור כזה הדלקנו תנור חימום (שהתקלקל לי ואני עם בקבוק מים חמים חחח ).


      התמזל מזלנו? או הבורא חנן אותנו? או עבדנו קשה כדי להגיע לשם? או או או ...

       

      ועל כך אני מודה יום יום שעה שעה.
      על מה שיש. כי יכול גם להיות הרבה אין.

      בכתיבתך כתבת-

      "... אי אפשר לחיות את כאביו, אפילו אי אפשר לחלוק אותם...(אני מתייחסת לזה בהמשך תגובתי)..גם אם נתמזל מזלו והתעשר,..(זה הרבה יותר ממזל- זה רצון, תפיסה, השקעה ואין זה אומר בהכרח איכות חיים ואושר)....

       זאת ועוד, בגלל יוקר המחיה והדיור בארץ, הולך ומתרחב מעמד ה"עובדים העניים", אנשים שראו עצמם  מבוססים ואף על פי כן פגיעים..(עצוב ונכון, מציאות שיכולה להשתנות, גם אם לא בהרבה, שהמדינאים ישימו את התירוצים בצד)..


       הרעב של הזולת מכריח אותי לצאת מעצמי, הצורך להתמודד עם הרעב של הזולת, אולי הוא, אם כן ראשית הטרנסנדנציה,..(רעב זה גשמי, טרנסנדציה היא מעבר לגשמי, בהחלט הגשמי הוא רמז למעבר לו, אך לרוב לא בא לנו להתייחס לכך ).....והכל כדי להשקיט את המצפון, לא להיפתח אל העני. כי היפתחות כזאת מחייבת, מטילה אחריות, מרגע שנפתחתָ, לא תוכל לחמוק ממנה. היא נוכחת, היא מציקה, היא מטרידה (מתייחסת לכך בהמשך תגובתי).... המחסור מטריד כל כך, שאין לך שליטה עליו ואין יכולת לדחות את המחשבה עליו..."

       

      ואהו כמה פניני חכמה ונסיון חיים. ותודה שאת מעלה שאלות, תהיות, הפניות, וכאבים.

       

       

      נכון... לא נוכל לחלוק בכאב של הכואבים, אבל בשל העובדה שכולנו חווינו וחווים מחסור כלשהו בחיינו, שהטריד את מנוחתנו ללא משים, ששלט בחיינו והעציב את שמחתנו, אז אנו יכולים להבין.

      הבנה שלא תעזור לכואב לקחת את מכאוביו אבל בהחלט הבנה שמעצימה אותם!

      לטעמי כמובן.

      ערבות הדדית (עליה אני כותבת בפיליה כדרך חיים)http://cafe.themarker.com/post/3041994/

      היא המתנה שכל אחד קיבל על אדמה זו.

      היא השפע האינסופי שתלוי רק בנו!

       

      להעלים כאב לא נוכל, אך אם לא נתנשא על כאבם אולי הם לא יחושו את ההשפלה עליה את מדברת.

       

      וכשאני מדברת על "הם" אני מדברת על כולנו- קשישים, נכים, אנשים עם מוגבלויות, נפגעי נפש, נשים מוכות, וגם עניים ועוד.

       

      אם כל אחד מאיתנו ייקח לעצמו זמן בשבוע להתנדבות לעשיה משותפת עם "השונה מאתינו" או למענו, אנו נבין שכולנו בסירה אחת! אין הם, ואני. יש אנחנו!

      החרדי, הערבי, החילוני, השמאלני, הימני כולנו כאן בסירה אחת, שעתידה לעיתים לא ברור ומעלה חששות, אך בינתיים, כל עוד אנו כאן, אנחנו כאן ביחד.

       

      ואלוהים? מדבר איתנו בכל הצורות, שפות, דרכים ופיתולים.

      גם דרך הרעב, גם דרך השפע.

      ואנחנו ? תפקידנו לרצות להקשיב, להפנים והכי חשוב להגיב.

       

      ותודה על תמונות מאתיופיה, ארץ רחוקה, תרבות שרוצה להשתלב, הרבה דמיון ושוני.

      והשיר, אח השיר, כה יפה ונעים, ולראשונה שהקשבתי למילותיו הוא כה דואב וכואב.

       

      ואופטימיות? קצת אופטימיות :)

       

      האופטימיות בידנו.

       

      יהיו קשישים, יהיו ניצולי שואה (לא לעוד הרבה זמן לצערי) במצוקה, יהיו נפגעי נפש ועניים.

      והמדינה/מדינאים תמשיך שלא להפנות אליהם משאבים כלכליים.

      אך איני שרה בממשלה, ואיני מעבירה חוקים, ואיני ואיני ואיני...

      אבל... יש בידנו הכוח להיות איתם, בשבילם, בכל מיני דרכים יצירתיות.

       

      מאחלת לכולנו המשך שבת נעימה.

        15/3/14 10:33:
      לזונות פוליטיות, ע״ מ לרכוש השכלה כדי להשתלב בחברה ולעלות את רמת ההכנסה דרוש לך כסף, והרבה. הרבה מאוד כסף. אם כך כיצד יעניק הורה שאין באפשרותו לשלם חשמל השכלה???. כמו כן ובנוגע לנאמר שהוא בהחלט ממצה את הנושא, אם כי הנושא כשלעצמו הוא רחב יותר ובעייתי. הייתי רק מתעכבת איתך לגבי הדוגמא שרשמת על התושבים שמתגוררים בשכון ד, בטבריה. כאחת שמכירה את הנושא ואת המקום אני רוצה לספר שאוכלוסיה ענפה ששולחת את נשיה לקבץ נדבות, זה לא כי המשפחה עניה ודלה, זה כי זו דרכם להשיג ממון ולרכוש דירות זולות. וזאת בנוסף לדירות שיש ברשותם. ואני לא טוענת שאין שם עניים ואו נזקקים. אך אלו כמעט ולא מטופלים ע"י לשכות הרווחה ומצבם רק הולך ומתדרדר, דבר המביא לפשיעה גוברת, לזנות ולסמים. הנבחרים של חייבים להפוך רק יום אחד בשנה כדוגמת אותם העניים. לחיות ולנהוג כמותם כדי לחוש את גודל ההשפלה, ויותר מכך אולי.... לחשוב דקה נוספת על כל הוצאה מיותרת שהם מוציאים על עצמם בבזבזנות יתרה.
        15/3/14 09:51:

      יקירתי,

      אני יכולה  לחפור לך פה שעה על הדו'ח ההוא של הביטוח הלאומי. או השני, וכו'

      כן להגיד לך שאהבתי את השיר ואת התמונות [כי כן חשוב לי שתדעי]

      קראתי את התגובות שיש עד עכשיו. כי עניין אותי על הדרך לראות מה אנשים כותבים. מרגישים אולי,

      עוני זה הרי דבר יחסי. אחד יקרא לזה מחסור, שני סדרי עדיפויות,

      אבל הכרזתי שכרגע אני לא חופרת.

      מה שכן, בתמונות לא רואים את הרוח. ההיא שלא קשורה למזג של האוויר, גם לא ממש לבטחון. תעסוקתי,

      עכשיו כשאני כותבת מצחיק לי שרוח זה גם "מדעי ה-רוח" ו-2 רגליים זה אבא ארך רגליים או קרקע לא הכי יציבה, אז יצאתי חופרת לא באשמתי נבוך

        15/3/14 09:49:

       

       

      ברוטוס:   פוסט חשוב מאד ובו כבר אחד הפתרונות: רכישת השכלה התורמת לעליה בריבוד החברתי ולכושר התפרנסות גבוה יותר של הבן מזה של הוריו. במיוחד אמור הדבר לגבי בני מהגרים שמגיעים עם יכולות אינטלקטואליות והשכלתיות רבות אך ללא קשרים ועם מחסומי שפה מתסכלים מאד

       

       

      נטוס:      אסור לישראל להתעלם מן העניים ושומה עלינו להקציב לעניין לפחות ארוחת צהרים חמה ומזינה לכל תלמיד בישראל, חרדי, בדואי או מכל מגזר שהוא כל הארוחות במשך שנה עולות פחות מטנק מרכבה אחד

       

       

      ..

       

       

        15/3/14 09:34:
      מסכים עם כל מילה שלך, אלאונורה. גם אני ידעתי מחסור בילדותי. את כדור הצעצוע הראשון קיבלתי בגיל 8, כ"פיצוי" על כך שנולדה לי אחות. אני מסכים גם עם התגובות ש"עוני" הוא גם "עניין של הרגשה". את הביטוי "היופי הוא בעיני המתבונן" למדתי בהודו בשנות השישים. שם גם ראיתי ילדים עניים שבשום אופן לא היו מסכנים, אלא מלאי שמחת חיים למרות ששכנו ברחוב והיו לבושי בלויים. כיום אני רואה תופעות דומות במרכז הקליטה לאתיופים ביישוב. לסיכום - כתבת יפה מאד, אך המילים לא יפתרו את בעיית העוני. חג פורים שמח לכ-ו-ל-ם, עמוס
        15/3/14 06:47:

      כמו קודמיי, אני חושבת שעוני, למרות שיש סטטיסטיקות, הוא גם עניין של הרגשה.

      אני מרגישה ענייה אף על פי שיש לי בית (ישן) משלי ומכונית (ישנה) משלי.

      מכיוון שאני עושה חישוב על כל הוצאה. "צריך, לא צריך"?

      מכיוון שלהרגשתי אין לי מהיכן לקצץ לחיסכון.

       

      התעלמות האנשים הלא עניים מהעניים, היא מנגנון הגנה של הרחקת הקושי להתמודד עם זה.

      לא נוח ולא קל לראות אדם במצוקה קיומית.

      לזרוק מטבע לעני, לא תועיל לו כמו שאומר הפתגם "תן לאדם דג והשבעת אותו ליום אחד, למד את האדם לדוג - והשבעת אותו לכל החיים"

       

       

       

      הפכנו למדינת עולם שלישי. צריך לחזור למחאה החברתית, ולא להרפות. לא ייתכן ששני אנשים עובדים לא יוכלו לפרנס משפחה, ופקיד בכיר בבנק ירוויח מיליון בחודש. פערים מקוממים והרס חברתי.

      המישהו מגבוה הוא ראש הממשלה!!

       שנראה שהוא לא מתייחס בשיט לכלל אזרחי ישראל,

       והכל מכוון לשליטה טוטלית ודיכוי העם,

       יקירתי פורים שמח ושבת שלוםחיוך

        15/3/14 06:22:
      העוני ההולך ומתרחב הוא עוד אחד ממחדלי ממשלות ישראל לדורותיהם. המשאבים הלאומיים מתבזבזים לעניות דעתי בכיוונים לא נכונים. תודה וחג פורים שמח *
        15/3/14 05:30:

      בקשר להשתתפות בכאבו של אחר, ומשום שהבאת

      מחוכמת-ישראל - ישנו סיפור יפה על הרב קוק זצ"ל.

      באחד הימים הגיע הרב בלוויית רעייתו אל חדר המיון

      של בית-החולים 'משגב לדך' שבירושלים.

      הרופא התורן, שהכיר היטב את הרב הישיש, שאל

      למטרת ביקורם.

      הצביע הרב קוק על הברך של רעייתו והסביר: "כואבת

      לנו הברך...".

      לעניין העוני -

      אין ספק שיש עוני במדינת ישראל, אך מימדיו שנויים

      במחלוקת.

      קחי את האזרחים המצויים בעשירונים התחתונים, החל

      מאותו עשירון הנחשב ל"עני" ושאלי אותם, האם הם עניים?,

      יש לי ספק גדול באם חלקם הגדול והמכריע יענה לך בחיוב...

      השיוך הסטטיסטי מעוות באופן ניכר את אחוז האזרחים

      הסובלים ממש מעוני, קרי - מחסור תמידי בתנאי קיום מינימליים.

      צודק אלון ארמה (המגיב הראשון) !!!

      המוסכמה החברתית, שכמו ירדה אלינו כאחת מעשר הדיברות,

      הכופה עלינו הוצאות שלעיתים שכיחות נחשבות כ'מותרות' והן

      במפורש אינן שייכות להוצאות הקיום השגרתיות!

      קחי את העשירון הראשון הנחשב כ"עני" ותמצאי שם משפחות

      שכמעט לכול נפש בהן יש מכשיר סלולאר, שנועל נעלי-ספורט

      ממותגות, שאינו מוכן לפספס נופש/חופש שנתי, שיש להן רכב (!),

      ובכלל, שיש להן הוצ' שאינן תואמות את הכנסותיהן...

      לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוריי היו עניים מרודים.

      ברם, אוכל לספר לך שמעולם לא חיטטנו בפחי הזבל בחיפוש אחרי

      אוכל, לא לבשנו מכנסי ג'ינס ליווייס, לא נסענו (אפילו לא פעם אחת...)

      לחו"ל, שתי פעמים יצאנו לנופשון (מטעם הצבא, שם שירת אבי...),

      לא היו לי אופניים עם הילוכים וגם לא נעלי-ספורט אדידס..., וכו',

      ובכול זאת..., הפלא ופלא..., מעולם לא חשבנו עצמנו עניים...,

      נהפוך הוא: הרגשנו ברי מזל.

      העיסוק והחיטוט המתמידים בנושא הוצאות/הכנסות הוא מוטה אופנות

      וטרנדים המעלים על נס את הצרכנות הקפיטליסטית ומביאים בני-אדם

      רבים לצבור ולאגור דעות שהקשר שלהם אל המציאות והעובדות הופך

      להיות מקרי, אם לא שקרי...  (ע"ע מחאת האוהלים ברוטשילד, ע"ע

      מחאת הקוטז' וכו'...)

        15/3/14 01:47:

      במשפט הסיום שלך נתת תשובה לכל: "אני מתפתה לכתוב,  שמישהו מגבוה יודע זאת ועושה כמיטב יכולתו להגביר את העוני, או לפחות אינו עושה דבר כדי להדבירו.".

       

      הרבה יותר קל לדכא אנשים עניים, הרי כתבת למעלה, עוני בנוסף לכל האיכויות שלו, גם מטמטם.

       

      עדיף שינברו בפחים מלנבור במעשים, (שלהם ושל האחרים).


      שישאלו חלילה למה הם עניים ואחרים פחות או בכלל לא עניים ולמה יש כמה פקידים so called מנכ"לים שמרוויחים יותר מתריסר מיליון שקלים.

       

      ולמה טיסת בילוי של ראש ממשלה, אשתו ובנו, ללוס אנג'לס עולה להם ולנו, 12 מיליון שקלים?

       

      אז כמו שאמרת ואני שיננתי, שינברו החברים בפחים רק שלא ישכחו לבחור במי שעשה אותם עניים.

       

      עוד חלילה עשויים להבין שהמיליארדים שנשפכו על הפרזיטים בשטחים, יכלו להפוך אותם ללא עניים.

       

       

       

        15/3/14 01:18:
      זאת מדיניות מכוונת להפוך את מעמד הביניים לעני וגם דרך הפנסיה . להגדיל את גיל הפרישה יגרום לזה שהורים לא יוכלו להוריש לילדיהם. והילדים שלנו שהם עניים מאתנו יישארו כאלה.
        15/3/14 01:06:
      אני לא מסכים עם המסקנות. מה זה להיות עני. אני מעדיף למשל לא לטוס לחול. לא ללכת פעמים בשנה לבית מלון. לא לאכול במסעדות. לקנות בגדים כמה שיותר פשוטים. לשתות מים מהברז. לעבוד כמה שפחות ולהיות יותר בבית עם המשפחה שלי. אולי אני נחשב בעיני האחרים עני. לא חי לפי הנורמות של האחרים. מתעלם מלחץ חברתי. האושר לא נמדד בעושר והכוכב עבור התמונות.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין