כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    החופש שמאחורי המסיכה - לידתו של ספר הרפתקאות

    19 תגובות   יום ראשון, 16/3/14, 11:39

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

    ''

     

     

    ''

    ''

     

    דפים מתוך ספר האמן - "מגילת אסתר" "Megillat Ester" - שיצר מתי גרינברג, Maty Grunberg בשיתוף עם המשורר נתן זך אשר יצר אחד התרגומים החדשנים למגילה. זך תרגם לאנגלית באופן חופשי, הבליט מספר פסוקים ואף שזר קטעי שירה משלו. מתי גרינברג בחר באמצעי הבעה בן זמננו – במבט ראשון אבסטרקט, מבט מקרוב מגלה את הקשר בין הדפסי המשי של גרינברג לטקסט...הדמויות המופשטות של הנפשות העיקריות מופיעות באינטרוולים השזורים לתוך הרמוניות מורכבות של צבעים מבהיקים דמויים לצבעי פוסטר. הצבעים של הדפסי המשי לוכדים את מהות המגילה כדרמה כוחנית אוריינטלית, והדגש נע לעבר הניצחון הסופי והשמחה. ככל שהקצב האינטגרלי לדמויות מתפשט וחודר למגילה של גרינברג, האיורים הצבעוניים מביאים פרשנות אמנותית הקשובה להסברים של הטקסט אשר כל דור של מאיירים הוסיף לאפוס הענק של "אסתר." 
    מ.ג. יצר את מגילת אסתר המאופינת בצבעוניות נועזת, מסוגננת, מאוירת ומעוצבת בהשפעת  כתמי רורשאך, מבחן פסיכולוגי בצורת  כתמי דיו אשר התרשמויותיו של המתבונן בהם נרשמות ואחר כך מנותחות בפרשנות פסיכולוגית. המגילה נוצרה בתחילת שנות השבעים בלונדון, ויצאה לאור ב 1975 בעזרתו הנדיבה של רון פינקל שהיה אז ראש אגודת הסטודנטים הבינלאומית בלונדון. 

    בשנת 2013 הוציא מ.ג. לאור מהדורה נוספת של מגילת אסתר. יחודה של מהדורה זו הוא בכך שבפעם הראשונה היא מביאה לא רק את הגירסא הסופית של "מגילת אסתר" כפי שהאמן בחר להוציא אותה לאור בשנת 1975, אלא המהדורה הנוכחית מציגה את רישומי ההכנה של מ.ג. כך שהמעלעל בספר יכול לעקוב אחר חיפושיו של האמן עד למציאת השפה המתאימה, בחירותיו, ותהליך זיקוק העבודה עד לגירסה המתומצתת הסופית.
    ב1978 הוצגה "מגילת אסתר" של מ.ג. במוזיאון היהודי בניו-יורק וזכתה להד רב. המגילה נמצאת באוספים פרטיים רבים, וכן באוספים ציבוריים כמו בספרית הוותיקן ברומא.

     


    16.3.2013

    החופש שמאחורי המסכה – לידתו של ספר הרפתקאות

    בוקר אחד לפני שנים ישבתי בחדר עבודתי וכעסתי. כעסתי על העולם, על ההתנהלות הבלתי מובנת שלו ועל חברותי שמנעו ממני לכעוס ויעצו לי לשמוח שאני בריאה כי זה מה שחשוב ... ועל עצמי גם. כעסתי.
    בעיקר כעסתי מפני שלא הצלחתי. לא אהבתי את טעמה של התבוסה. חיפשתי טעם אחר.
    חשבתי – מה הדבר הכי בלתי אפשרי בעולם? ועלתה לפני תמונת אימי פורשת כף ידה כלפי מעלה, מצביעה על פנים כף ידה הפתוחה ואומרת: "כאן תצמח לי שערה אם "זה" (הבלתי אפשרי) יקרה". שערה מעולם לא צמחה בכף ידה של אימי, אבל כעת, להכעיס, נתקפתי אני חשק עז לעשות משהו בלתי אפשרי. ישבתי ובהיתי באוויר כאשר שמעתי בברור את המשפט הבא: "פֶפָלֶה מִיצִ'ינַלְס ידע שהוא כועס נורא לפי השערה הבודדת בכף ידו שהזדקרה בזיגזג וירתה ניצוצות זעם לכל הכיוונים". פֶפָלֶה היה הכינוי של המורה לחשבון בבית הספר היסודי בו למדתי ברמת-גן. לא היה לי מושג כיצד הגיע לחדר עבודתי עשרות שנים אחרי שסיימתי כיתה ח', אבל המשפט היה כה משונה וכה ברור עד כי עליצות פשטה באברי. נראה היה שמשהו בלתי אפשרי אכן מתחולל.
    "פֶפָלֶה מִיצִ'ינַלְס ידע שהוא כועס נורא לפי השערה הבודדת בכף ידו שהזדקרה בזיגזג וירתה ניצוצות זעם לכל הכיוונים" – הפך למשפט שפותח את ספרי "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים" שנולדו באותו בוקר. משפט שהכיל את רעיונותיו של הספר כולו. לי נותר רק לפענח אותו. פעולת הפענוח דרשה אי-עשייה, בהייה בחלל תוך נעיצת מבט בשוּמָקוֹם ומוכנות להתמסר לשוּמְזְמַן. ואכן, זמן לא רב אחר כך, משראו שאני מוכנה ואפשר לבטוח בי, נכנסו לחדרי אחד אחרי השני שאר הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים; דוּנְדִי, אחותו של פֶפָלֶה, אימם - יוּלְצִ'י, אחריה האופנוע – כְּדַרְלָעוֹמֶר, עליו רכב אבי המשפחה – יוּקְלִי. דוּנְדִי היה שֵם החיבה של דוֹדי מבאר שבע, יוּלְצִ'י היא דודתי ממושב בֶּצֶת, ויוּקְלִי – דוֹדִי מחיפה. כולם יוצאי הונגריה כשרים, או לא כל כך כשרים, כפי שיתברר. גם שם משפחתם הגיע איתם – מִיצִ'ינַלְס. בעלי השורשים המַדְיאָרִיים מבין הקוראים יזהו מיד כי מִיצִ'ינַלְס פירושו בהונגרית – "מה אתה עושה?" שאלה שהייתה במקומה מפני שלא היה לי מושג מה אני עושה וגם לא היה לי אכפת. בשנים שקדמו להופעתם של הקרמפמפולים בחיי דווקא ידעתי היטב מה אני עושה. בכל אופן כך חשבתי. אלא ש"החיים" לא שיתפו איתי פעולה, והתרחשו בדרכם, שהייתה שונה לחלוטין מתכניותי. כעת לקחתי לי חופש מוחלט מ"לדעת מה אני עושה". התפלאתי כיצד משפחת  מִיצִ'ינַלְס, שעד אותו רגע לא ידעתי על קיומה, גיששה את דרכה ממחוזות ילדותי האבודים ועד אֵלַי, אבל היות והתחבבה עלי מיד, הייתי צריכה למצוא דרך להשאיר אותה. הדרך הייתה לכתוב עבורם ספר.
    לימים, חברים שקראו את טיוטות הספר ביקשו שאשנה את השמות הבלתי אפשריים להגייה. התעקשתי. הרי מהמקום הזה צמח הספר - מהבלתי אפשרי. וחוץ מזה - אילו הרפתקאות יכולות להתרחש לגיבורים נושאי שמות כמו ענת ויעלי, יואב ומשה? אבל פֶפָלֶה, דוּנְדִי, יוּלְצִ'י ויוּקְלִי? עם שמות כאלו -  כל דבר יכול לקרות. וגם חשבתי ששמות הקרמפמפולים שלי משעשעים את הלשון, השיניים, הפה כולו, וזו כבר דרך טובה בפני עצמה לכתוב ספר, ועוד יותר – לקרוא אותו.
    היות ופֶפָלֶה הביא איתו את המשפחה כולה, כבר ידעתי שאני כותבת ספר על הרפתקה של משפחה.
    נותרה עוד הבעיה של השערה שצמחה בכף ידו. שערה זו מצאה חן בעיני עד מאד, אך לא ידעתי להסביר את קיומה הבלתי אפשרי. המשכתי לבהות. תארתי לעצמי שאם פֶפָלֶה טרח להגיע ושערה צומחת בכף ידו, הוא יספר לי את הסיבה לכך. והוא סיפר - :
     "כשנולד תִּינוֹקְרַמְפּמְפּוּל' כל גופו מכוסה פלומה רכה ונעימה. כשהוא שמח הפלומה רוקדת מצד לצד בקצב השמחה שלו. כשהוא עצוב הפלומה נשמטת למטה. כשהוא פוחד הפלומה מזדקרת לכל הכיוונים ומפחידה בחזרה את מה שהפחיד אותו. (ואם, באותו רגע, הוא רואה את עצמו בראי, אז הוא מפחיד אפילו את עצמו.) כשהוא אוהב, הפלומה מתנועעת בגלים עגולים על כל הגוף שלו. ככה זה אצל כל התִּינוֹקְרַמְפּמְפּוּלים. רואים בדיוק איך הם מרגישים.
    כשהתִּינוֹקְרַמְפּמְפּוּלים גדלים, הפלומה נושרת ונשארות רק כמה שערות למזכרת. לפֶפָלֶה נשארה שערה שצמחה בכף ידו, לדוּנְדִי נותרו שלוש שערות בקצה חוטמה, גבותיה של יוּלְצִ'י עבותות במיוחד, ואת כרסו של יוּקְלִי מעטרת פלומת תלתלים."

    התחוור לי כי כדי שערותיהם של הקרמפמפולים מסגירות את רגשותיהם האמיתיים אותם הם לומדים להסתיר בינקותם. ה"קְרַמְפַּמְפּוּלִים" חיים בארץ "קְרַמְפַּמְפּוֹל" ומצייתים לחוקים חברתיים שונים, הראשון שבהם הוא "חוק המַצַברוּח הפרטי", האומר ש"מַצַברוּח הוא ענין פרטי ועל כל אחד לשמור אותו לעצמו. אסור שמצב הרוח יהיה כתוב על הפנים גלוי לעיני כולם. במיוחד יש להסתיר מַצַברוּח רע, ולהצהיל פנים לקְרַמְפַּמְפּוּלִים אחרים. אז יהיה נעים לכולם."
    המושג " קְרַמְפַּמְפּוּלִים" עצמו צץ מגילוי של הסתרה, שקר חברתי קטן עד גיחוך, שזעזע אותי בילדותי, רבץ בתוכי עשרות שנים עד שהרים ראשו.
    מעשה שהיה כך היה. כשהייתי כבת עשר הגיע לחופשת קיץ בביתנו בן דודי רוֹבִּי מבאר-שבע. הוא היה רעב. כלאחר יד הצעתי לו קְרַמְפַּמְפּוּלִי - סוג של נקניק טעים ששהה במקרר. המטבח היה ממלכתה המוחלטת של אימי. קְרַמְפַּמְפּוּלִי היה המאכל היחיד שבישל אבי האמיץ, ולשם כך השתמש בסיר הלחץ המְאיים, שהעלה ריחות תיבול עשירים בבית כולו. רובי השתומם, "מה זה קְרַמְפַּמְפּוּלִי?" ואז הגיע תורי להשתומם, הייתי בטוחה שבכל בית "הונגרי" כשר אוכלים קְרַמְפַּמְפּוּלִי. רובי פתח את המקרר, הביט בקְרַמְפַּמְפּוּלִי ואמר – "אה, זה נקניק חזיר". נעלבתי עד עמקי נשמתי. חזיר? בביתי? לא יכול להיות. הרי אני נלחמתי וחרבי שלופה בידי יחד עם אלעזר החשמונאי ויהודה המכבי נגד אנטיוכוס הרשע שציווה להשתחוות לחזיר שהעמיד בבית המקדש. רובי התעקש. "זה נקניק חזיר". דמעות עלבון בעיני ביקשתי מהורי להעמיד את בן-דודי על טעותו החמורה. לתדהמתי פרצו הורי בצחוק. רוֹבִּי צדק. לא ידעתי את נפשי. "בגידתם" של הורי נשארה קבורה עמוק. רק בשנים האחרונות התברר לי כי מי שהמציא את הכינוי "קְרַמְפַּמְפּוּלִי" לנקניק חזיר היה לָצִי, אביה של קָטִי, חברתה של אימי, שהיה יהודי פיקח יוצא הונגריה, כרסתן עב שפם, עליז וטוב לב, שהיה קשוב כנראה לרחשי החברה את שפתה לא הבין, ונתן שם קוד למאכל האסור שנים רבות לפני ש"טיב טעם" פתח את הסניף הראשון בק"ק נתניה. איש לא ידע מה פירושה האמיתי של המילה, אם יש כזה בכלל.
    בצהרי אותו יום יצאנו להרפתקה שלנו, פֶפָלֶה דוּנְדִי יוּלְצִ'י יוּקְלִי כְּדַרְלָעוֹמֶר ואני. כדי לומר דברים אמיתיים הלבשתי את גיבורי בשמות מסכות קְרַמְפַּמְפּוּלִיוֹת, מאחוריהן הסתתרה חירות גדולה לעשות את אשר חשקה נפשי.

    ''

    את עטיפת הספר איירה ועיצבה julia.illustrations  והנה קישור לדף הפייסבוק שלה.
    https://www.facebook.com/julia.illustrations?fref=pb&hc_location=friends_tab

    "הקְרַמְפַּמְפּוּלִים", ספר קטן לילדים גדולים, ראו אור בהוצאת "רימונים"' והוא מתאר את מסעה של משפחת מִיצִ'ינַלְס בעקבות חֲדַר הלא-כְלוּם שמצאה האם בדרכה (הכושלת) להיות זֶן-מָאמָא, האימא המושלמת. הספר יצא גם בגירסה מוקלטת בקולי ב"סוניקבוקס" - אתר הספרים המדברים. www.sonicbooks.co.il

    liat@sonicbook.co.il
    והרי הקישור לפרק הראשון המוקלט בספר, הקְרַמְפַּמְפּוּלִים דוברים בקולי. https://www.youtube.com/watch?v=uBqPh2saCX4
    חג שמח!!!

    נ.ב.
    כְּדַרְלָעוֹמֶר היה שמו של האופנוע עליו רכב המנוח שלי כאשר חיזר אחרי. שאגת המנוע בישרה את הגעתו לשער מחנה 12 בצריפין, שם הייתי חיילת בקורס שהכין אותי למדור הפסיכוטכני של צה"ל (אבל לא הכין את המדור הפסיכוטכני אלי). על הקורס פיקדה המפקדת חנה האושנר שתסלח לי, איני זוכרת את דרגתה, אבל אני זוכרת היטב שהילכה עלינו אימים.

    נ.ב. נוסף
    אין לחשוד בכשרים, חלק קרובי משפחתי אשר את כינוייהם שאלתי לספרי, דווקא שומרים כשרות.

     

    ולפתע אני שמה לב לקשר בין המילה תחפושת למילה חיפוש....

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/14 23:06:
      אכן יש קשר
        22/3/14 19:21:

      ואני מתה למשל על ספרים [בכל הגדלים] לילדים (קצת) גדולים.

      וגם על מלכות הסתר באותה נשימה. על המגילה של מ.ג. כבר כתבתי לך אז אני חוסכת כרגע חפירה 

      אבל אני כן מרשה לעצמי לבוא עם עט//עת בהמשך, 

      צוחק

        21/3/14 11:53:
      וואו....
        18/3/14 20:54:
      התחפושת היא ללא ספק, חפוש וחפוש אגב הוא אותן אותיות של חופש, השורש של שניהם חפש. נדמה שכתבתי פוסט על הקשר בין חופש וחיפוש, אתך הסליחה, אבל התעצלתי לחפש אותו בקפה. וחוץ מזה נהניתי לקרוא את הפוסט. אמנם, "נם טו דו מדזיירו" אבל שכונת הפולנים שבה גדלתי היתה סמוכה לשכונת ההונגרים והרבה מלים מדזריות התעופפו מהחלונות ורשומות עד היום בראשי.
        17/3/14 17:53:
      השקנו קרוב-קרוב אבל לא נשקנו. גם בר"ג וגם בפסיכוטכני. שני חלקים יפים לפוסט שלך. תודה, נהניתי לקרוא.
        17/3/14 17:44:
      פורים שמח !
        17/3/14 15:56:

      תחפושת וחיפוש - יפה! חג שמח 

        17/3/14 10:40:
      ההדפסים מקסימים. מזכירים לי את העיטורים שהיו תולים בקיבוץ לקראת החג.
        17/3/14 08:14:
      כתבת נהדר על התחפושות שעוטות דמויות מילדותך...ואת מגילה שנראית נהדרת לא הצלחתי לקרוא אך העיצוב וההדפסים משגעים...בהצלחה!
      נהדרים הקרפמפמפולים שלך...
        16/3/14 20:28:
      מקסים.
        16/3/14 19:21:
      מאד יפה
        16/3/14 19:11:
      נפלא *
        16/3/14 19:03:
      חג פורים שמח.
        16/3/14 18:18:
      עברתי הלם דומה לשלך כשגיליתי שז'מבון זה חזיר...
        16/3/14 16:35:
      נהדרת...
        16/3/14 15:58:
      מקסים, ותודה
        16/3/14 15:47:
      תודה על הרשומה העשירה
        16/3/14 15:12:
      מקסים.