אנחנו חשים שאנו בתוך המערכה, אבל לא ברור בדיוק באיזה צד אנחנו צריכים להיות, עד כדי כך החושים התקהו. אחד מכלי הנשק של הצד הנלחם היא זריקת הרדמה כללית לכל מי שרק אפשר. אנחנו מוצפים בשפע של גירויים, מידע, בילויים, ים של מוצרים מבלבלים שמכסים על צלילות הדעת, העיקר להשתיק אצלנו את בת הקול הפנימית האמיתית.
אדם יושב בביתו, ויש לו קופסה שחורה במרכז הסלון. לוחץ על כפתור, ויכול להתחבר מיד לזרם רעל קטלני שחוקק לתוך מוחו תמונות של שפיכות דמים, גילוי עריות. אחרי שהמטוס מתרסק, ומנסים למצוא מה היה מקור התקלה, מחפסים קופסה שחורה. שם נמצאים רישומים של הנסיעה ושם מבררים מה גרם להתרסקות. המטוס המרוסק הוא אנחנו. אנחנו מרוסקים מבחינה רוחנית ומוסרית. היכן אפשר למצוא את הסיבה לתאונה? בקופסה השחורה שבמרכז הסלון. חוסר הצניעות, חוסר הערך לחיי אדם הזורמים אלינו מתוך הקופסה ומוריד את הצופים למדרגת הנפש הבהמית שלהם. אז מה עושים כשנכנסים למקום שאין ממנו מוצא? חוזרים רוורס...אין אפשרות אחרת!! חוזרים למקום ממנו התחילה הטעות ומחפשים את המסלול הנכון. |