כותרות TheMarker >
    ';

    דרך הסמל

    הסמלים - לא רק ליופי ולקישוט !
    לסמלים (במובן הכי רחב) - יש כח הנעה, בחברה, בחינוך וברוח. הבלוג יתמקד בתפקוד הסמלים בחיינו: בתפקיד המקורי, החיובי, שלהם, כמו גם בניצול כוחם בכיוונים שוליים, ואף שליליים.

    0

    העיקר והטפל ומה שביניהם

    0 תגובות   יום שלישי, 18/3/14, 16:10

    לאחרונה הצטרפתי למספר קבוצות העוסקות בתנ"ך במרחב הרשתות החברתיות. שמתי לב לתופעה בולטת בנושאים העולים לדיון: התמקדות בפרטים בכתוב. דיונים בהסתברות המעשית של פרט זה או אחר, בהיתכנות ההיסטורית, בהתישבות המונח/התיאור עם פרשנות כזו או אחרת וכו'.

    כיוונים אלו אכן ראויים למחקר ולהארה, אין צורך לומר, אך עולה שאלה של מהות: האם תורמות ההערות להבנה הכוללת? האם מגמת החקירה היא בירור עמוק יותר, או שהיא באה מתוך הרגל לווכחנות ולהתנצחות? האם האחיזה בפרטים מטרתה לקעקע את האפשרות לראות מבט מקיף? תהא הסיבה אשר תהא, נראה כי באופן גורף נוצר מצב של 'מרוב עצים לא רואים את היער'.

    בעקבות תובנה זו, התחדדה אצלי נקודה נוספת בגישת 'דרך הסמל': במקום השאלות 'למה' ו'איך', נקודת הכובד מוסטת במקצת. הכתוב קיים, כפי שהוא; והשאלה הבונה תהיה – במה עשוי הדבר להעשיר את הבנתי, להצטרף כאבן בנין לתמונה הכללית המצטיירת, וללמד אותי משהו חדש? כלומר, יתכן שלבסוף אגיע למסקנה כי יש בעיה, משהו לא מתיישב והדברים דורשים עיון מכיוונים נוספים, אך הגישה הבסיסית היא החשובה, לעיין בכתוב, בדיוק כפי שהוא מוצג בפנינו, וחשוב מכך - על פי דרכו.

    (בפגישת החוג עלתה דוגמא מענינת מתחום אחר: בשירה המוסלמית מופיע תיאור מצב, בהקשר של הכנסת אורחים, של רעשנות ושל גערות קולניות. בהתיחסות ראשונית מתעוררת דחיה וביקורת על תיאור המצב, אך בעיון מעמיק יותר עולה, כי בתרבות המדוברת רוח הדברים המתוארת היא של התגייסות מלאה וחיובית לאירוח).

     

    ביקורת נקודתית מייצרת מסך, המקשה לעתים על ראיית המסר העיקרי והמקיף.

    למשל: יעקב אבינו עשה את הונו על יד השוקת, באמצעות פיצול מקלות וגילוי המחשוף הלבן שעליהם. הדבר מעורר תהיות, וברור שעולה הצורך להבין את פשר הדבר. אך כל הסבר שהוא לא יאפיל על העובדה הבסיסית, כי הכתוב בחר להציג את הדברים כך, ולא אחרת. ברגע שזוהי נקודת המוצא של העיון, הדרך פתוחה, ללא 'משקעים והפרעות',
    לעיון מעמיק יותר, העולה מכך שאותו המקל עצמו משרת את יעקב לאחר מכן, כשהוא מסכם את התהליך המלא שעשה בגולה, מהבריחה מנקמת עשיו - ועד לשובו כמנהיג: "במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות".


    ברור שמעניין לחקור את ענין פיצול המקלות, אך רצוי כי הדבר יהיה ברמה משנית, לעומת העיון העיקרי בכתוב, המשתמש במקל כדי לתאר תהליך כולל ושלם. עיון שכזה מעלה, למשל, תובנה: מנהיג, משהבין את ייעודו, עליו ליצור הון, בדרך ראויה, ועל פי כללים מוסכמים. ועוד, תובנות נוספות, כיד רוח העיון השורה עליכם. (עוד? -  הנקודה המתארת את מצב השפל של האדם – אותה נקודה עצמה עשויה לשרת אותו כנקודת התפנית והמהפך, משהחליט 'לקחת עצמו בידים', ליזום ולפעול).

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      meir7
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין