האגדה מספרת שכאשר האינדיאני הראשון הגיע לצילויזציה , הדבר הראשון שהוא עשה כאשר הוא ירד מהרכבת זה להישכב על האדמה .

פנה אליו פקח ושאל אותו לפשר מעשיו,ותשובתו הייתה- "אני מחכה ששאר החלקים שלי ייצטרפו אליי"

ובעצם מה הסיפור הקטן הזה מנסה להגיד לנו?

ישנם פעמים בחיים שבהם אנו חווים שינוי,מעבר. 
במוחנו אנו חושבים הנה אני פה,הכול בסדר, הכול כרגיל.
אך פעמים רבות ישנה תחושה סמויה (ולעיתים גלויה) שעוד לא ממש הכול "יושב במקום".
בחוויה שלי, תחילתה של מודעות הינה להבין שכבני אדם איננו עשויים מקשה אחת, יש בנו מנעד רחב של חלקים ורבדים המתקיימים בד בבד אחד לצד השני, היוצרים את הדבר הזה שנקרא "אני".
וכן,לעיתים לוקח זמן,עד שכל חלק מסתנכרן עם חברו ומוצא את מקומו במקום או באפיזודה החדשה בחיינו.
מודעות והכרה בכך יכולים לסייע לנו להיות יותר סלחניים לעצמנו (או לאחרים) במקומות שבהם לא הכול "הולך חלק". 
ואולי הכי פשוט לשכב על האדמה ולחכות שכל השאר יבוא ...