כותרות TheMarker >
    ';

    Animatorit

    אנימטורית.
    אנימציה ולא רק.

    ארכיון

    על יצירתיות ויצירת אנימציה

    5 תגובות   יום רביעי, 19/3/14, 07:01

    אנימציה - לא מה שחשבתם: איזה סרט עשה שימוש ב-35 אלף ציורים, למה לא תסתכלו עוד על רקעים של סרטים מצויירים באותה צורה וכיצד דווקא הכנה טובה עוזרת לספונטניות.

     

     

     

    ''

     

     

     

    נדיר בימינו לצפות בסרט חדש שנוצר כל כולו באנימציה דו-מימדית, ללא עזרת מחשב. ציור אחר ציור על גבי נייר בקו דק של עפרון מחודד. יש עדיין אנימטורים שעובדים בצורה הזאת. ביל פלימפטון (Bill Plympton) הוא דוגמה מוכרת לאנימטור שמעדיף ליצור את כל האנימציה על גבי שולחן-אור ולא להשתמש במחשב ובעט דיגיטלי. אבל כיום גם למי שיוצר אנימציה קלאסית בצורה הזו, עדיין קל יותר ומהיר יותר, בדרך כלל, לסרוק ולצבוע את הכל במחשב. מעטים העוסקים באנימציה הקארטונית עדיין צובעים הכל ביד. אם כי אולי כדאי לציין כי באנימציה האמנותית יש מגמת חזרה אל הצבע האמיתי.

     

    ''
    פלימפטון מצייר על שולחן האור שלו.

    צריך לקחת בחשבון שזה גם עניין של דור שלא גדל אל תוך העולם הממוחשב. אבל ללא ספק כל מי שהתנסה בעבודה על שולחן-אור, או אפילו סתם צייר על נייר בחייו, מבין את ההנאה הגדולה של ציור ללא מסך שחוצץ בינו ובין היצירה. יש משהו מרגש במגע עם הנייר. וחייבים להודות, יש משהו יצירתי בלואו-טק. 


    הנה ביל פלימפטון בראיון קצרצר על הסרטים שלו:
    ''

    היצירתיות בסופו של דבר לא תלויה בחומר שעובדים איתו, החומר רק עוזר לה להתבטא. היצירתיות מגיעה מבפנים. בראיון הקצר הזה פלימפטון מדבר על הסקרנות שלו כאנימטור, סקרנות שקיימת אצל הרבה אנימטורים - לראות את העולם מעיני ילד, כאילו זו הפעם הראשונה שמתבוננים בדברים. פלימפטון לוקח את זה למקומות ההזויים יותר וכך בסדרת "כלב השמירה" שלו, הוא מנסה לחשוב מנקודת מבטו של הכלב. ממה הכלב מנסה להגן על בעליו?

    הנה קטע מתוך כלב שמירה, שהיה מועמד לאוסקר. דוגמה נוסח פלימפטון:
    ''
    וכאן תוכלו לצפות בסרט המלא.

    ---

    נדיר עוד יותר כיום לצפות בסרט שגם נצבע ביד. החודש עלה לרשת הסרט "The Last Belle" בן 20 הדקות של ניל בויל (Neil Boyle). הסרט עושה שימוש ב-35 אלף ציורים. צילומם נעשה בפילם 35 מילימטר, כדי להשיג את הלוק הקארטוני הישן והוא נוצר במהלך 15 השנים האחרונות. 

    בעצם, לא מאוד נדיר לראות יוצרי אנימציה מתחילים סרט שהעבודה עליו נמשכת שלוש שנים, שבע לרוב, או לפעמים כמו במקרה הזה - 15 שנים. בדרך כלל היצירה העצמאית מתבצעת במקביל לעבודה המסחרית, הרגילה, זו שעליה מקבלים תשלום ומשלמת את שכר הדירה. ואולי אנימטורים בעצם עובדים בשנות כלב. 

    הנה הטריילר (הסרט המלא בהמשך הפוסט):
    ''

    שתי דמויות עומדות להפגש ערב אחד, ואנחנו מתוודעים לגיבורת The Last Belle מתכוננת לבליינד-דייט. במקביל אנו צופים בסיפורו של הגבר. העיצובים הזכירו לי שילוב בין עבודותיהם של ברונו בוצטו האיטלקי לריצ׳רד קונדי הקנדי. 

    The Last Belle חמוד מאוד, אבל יותר מהכל, השימוש ברקעים ובניית העולם דרכם, הוא שגרם לקצה פי להתעקל כלפי מעלה בחיוך. נהניתי בעיקר לראות את סיקוונס המבוך, שלוקח אותנו אל הפנטזיה, לא כרעיון אלא באופן ויזואלי - המציאות מתעוותת ומשתנה. וזו בעיני אחת הסיבות העיקריות לעשות שימוש באנימציה בסרטים. 

    ''
    המבוך. שינויי פרספקטיבה.

    את סצינת המבוך עיצב רוי נייסביט (Roy Naisbitt), שידוע בזכות עבודתו על "מי הפליל את רוג׳ר ראביט". נייסביט הוא חלק מהצוות הלא מוכר מאחורי הקלעים. בדומה לבויל, בעצם. השניים הכירו כשעבדו תחת שרביטו של ריצ'רד וויליאמס שביים את האנימציה ברוג'ר ראביט. ואכן, מדובר באותו וויליאמס מחבר The Animator's Survival Kit, שיצא עכשיו גם באפליקציה לאייפד, אגב.

    ''
    נייסביט לצד הרקעים.

    כשבויל החל לעבוד על הסרט הקצר שלו אי שם ב-1996, הוא מיד חשב על נייסביט, שהייחודיות והמומחיות שלו היתה לייצר מצלמה תלת-מימדית בדו מימד. כלומר תכנון תנועות מצלמה מורכבות לביצוע באנימציה. להזכירכם, מדובר באנימציה שמבוצעת פריים אחר פריים, לכן כדי לצייר תנועה סיבובית, צריך לדעת לצייר את העולם מכל זווית אפשרית ולעשות זאת בהדרגה ובהקפדה.

    הנה מה שהם עשו ברוג'ר ראביט
    ''

    נייסביט עבד עם וויליאמס עוד בספיישל הטלוויזיוני הקצר מ-1971, A Christmas Carol, שזכה באוסקר. כבר שם החיבור בין השניים הוליד תנועת מצלמה מורכבת, גם אם מדובר במשהו ראשוני וקצר ביחס למה שיבוא מאוחר יותר:

    ''

    כאשר בויל חשב על תנועות המצלמה עבור הסרט שלו, The Last Belle, הוא ביקש מנייסביט סצינה של כדקה. לא מעט, במונחים של אנימציה. הסצינה הזאת מתארת מצב של שכרות ולכן אובדן ושינוי הפרספקטיבה ניכר באופן ויזואלי.
    נייסביט היה מושלם למשימה, אבל ידע שאל לו להרים את העפרון לפני שהוא חוקר את הנושא. לכן, לפני הכל הוא הצטייד במצלמה ויצא לצלם תחנות רכבת תת קרקעיות. תחנה ועוד תחנה ועוד תחנה. אחר כך צילם זוויות שונות וחקר את הסטייל השונה והארכיטקטורה של כל תחנה, עד לפרטים הקטנים, השלטים והטקסטורות. כחלק מהעניין הסתובב עם המצלמה ונע כשיכור, כדי לבדוק את התנועה ואחר כך האט והאיץ את התנועה המצולמת, כדי לבדוק מה ייתקבל. 

    ''
    ועוד נייר. ועוד נייר.

    המחקר הוא חלק חשוב בתהליך האנימציה. מעניין לראות שמנוסה ככל שהיה באותה תקופה, אחרי לא מעט סרטים שיצר בהם דברים דומים, עדיין ההסתמכות על המציאות הייתה חשובה. זו גם הייתה שיטת עבודה שהונהגה על ידי ריצ'רד וויליאמס מול כל מי שעבד איתו - מחקר לפני הכל.
    זו נקודה חשובה לזכור שאנימציה מסתמכת בראש ובראשונה על היכולת שלנו להתבונן במציאות ולתרגם אותה, לפני שאנחנו ממציאים המצאות או יוצרים עיוותים. 

    רק כשהמחקר הושלם, לאחר שהמעצב והבמאי החליטו על הכיוון הנכון והתמונות הנכונות, החלה עבודת העיצוב. נייסביט עשה משהו שלא רואים הרבה - הוא הניח פיסה מגליל נייר ארוך על הרצפה והחל לצייר בפחם סקיצה מהירה. הוא פעל מתוך תחושה ולא החל ממחשבה ומדידה. עוד נייר התווסף כשהיה צריך. לאט לאט התווספו עוד ועוד פרטים לסקיצה עד שלבסוף אחרי שלבים רבים היא הייתה גמורה ונצבעה בדיו.

    בשלב הזה לבויל היה האתגר המורכב לבצע את אנימציה של הדמויות, כך שגם הדמויות יתאימו לשינויי הפרספקטיבה שיצרו הרקעים. 
     

    ''

    פריים מתוך הקונספט.

    ''
    טבלה שמתארת מצב כל שוט בסרט.

    רגע לפני שמתחילים את האנימציה עצמה, בדרך כלל יוצרים רשימה בצורת טבלה, בה מפרטים את כל השלבים שצריכה לעבור האנימציה עד לשלב הסופי. בתמונה למעלה ניתן לראות את שלבי הפרויקט עד לסימון האדום FINAL. אפשר בהחלט להתספק ב-V, אבל תודו שצביעה בעפרון כחול זה הרבה יותר נעים ויצירתי.

    רוצים לחזות בתוצאה? הנה הסרט המלא (18 דקות וחצי). 

    ''

    ---

    יותר מהכל נדיר הקרדיט שמקבלים המעצבים או האנימטורים. גם ניל בויל עצמו, שביים את The Last Belle נמצא מאחורי הפרגוד ומדגמן צלליות רוב הזמן, מבלי שיבחינו בו. הנה "גג הספה" של הסימפסונים שביים סילביאן שומה הצרפתי, שביום טוב הקהל הרחב יזכור שביים את סרט האנימציה המעולה (והאהוב עלי) שלישיית בלוויל.

    ומי הנפיש את האנימציה עצמה? ניל בויל כמובן, יחד עם פיטר טוד (Peter Dodd) ועם הצוות שלהם בסטודיו.

    הנה גג הספה המשעשע:
    ''

    חשבתם שאנימציה עושים מתוך מוזה פתאומית? תחשבו שוב.
    בתמונה למטה: משמאל צילום פריים מתוך האנימציה ומימין אפשר לראות את ההכנה המדוקדקת לאנימציה, בטבלה מסודרת: שם הפרויקט (הסימפסונים) והאנימטור (ניל בויל) למעלה. מתחת מספרי פריימים מדוייקים עבור כל תנועה. (cartoonbrew)

    ''
    ---

    אם בעניין קרדיטים עסקינן, על הארט דיירקשן אחראי קירק הנדרי (Kirk Hendry), שיביים יחד עם בויל סרט באורך מלא, שנמצא כרגע בפיתוח. הסרט יתבסס על ספר הילדים "הממלכה של קנסקי" מאת מייקל מורפורגו.

    בינתיים גם הנדרי הוציא סרט משלו, בשם Junk. כיוון שבחיי היומיום שלו, הנדרי הוא ארט-דיירקטור, לא פלא שנהניתי גם כאן מהרקעים בסרט, שעוצבו על ידו.

    הסרט JUNK. צפו בו כעת:
    ''

    ---
    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/11/15 16:41:

      היי, אני גם מכיר כמה חברה שיכולים להכין סרטון קונספט מושלם מאנימציה.

      ממליץ מאוד לגלוש לאתר שלהם להתרשם.

        25/3/14 13:37:
      מהמם.
        25/3/14 10:51:
      תודה על התגובות. משמח :)
        21/3/14 09:18:
      מרתק!
        20/3/14 20:41:
      הי, כותבת מדהים. אחד הפוסטים הכיפיים והמעמיקים שאפו!

      פרופיל

      talotan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סינמסקופ - יאיר רוה

      זאב זאב

      אמנון וינר