חג עצמאות שמח.

בימים אלו – כשהכאב מיום השואה עדיין לא נשחק בגלגלי העשיה היום יומית, וכבר אנחנו כאן, ביום הזכרון לחללי צה"ל, ערב יום העצמאות. הרגשות חשופים. העצבים שבגוף כואבים את מגע המציאות הקשה מסביב. לא מוגנים. השלנו את מגן הציניות, את מקלט העשיה הדחופה, את מפלטה של הרציונאליות הרגילה. רגישים.

היום, במלאות 59 למדינה, המשפט השגרתי של "במותם ציוו לנו את החיים" הפך לדרישה מיוחדת לנו. לכל אחד ואחד מאיתנו. אישית אליך ואלי. במותם ציוו לנו את החיים – הפך בעיני לדרישה אישית – להפוך את המדינה אליה נולדנו – למקור גאוה לנו ולילדינו.

הדור של הורינו חלם ועשה – מדינה. עם שגיאות, עם חסרונות – אבל – חלם ועשה. אנחנו – שנולדנו למדינה – אחראים על עיצוב דמותה לדורות הבאים.

אין ספק שזו מטלה קשה וכבדה. ראשית – בעם שכולו בלגן של תרבויות – קשה למצוא ולפתח ערכים משותפים, חזון אליו כולם ירתמו. שנית – במדינה פגיעה כל כך מבחינה בטחונית ומדינית – קשה לתכנן לטווח ארוך ולכוון את העשיה. וגם הסביבה הפוליטית, והשחיתות והטפשות והרוע והתקשורת ובכלל. למה אני? אך – זוהי המשימה שלנו. של כל אחד ואחד מאיתנו. להפוך את המדינה אליה נולדנו – למקור גאוה לנו ולילדינו.

כמו זקנים אנו מתרפקים על ימים של פעם, כשלהגיד "אני ישראלי" היה גאוה פנימית ובינלאומית. התפאלנו מעצמנו ואחרים היו משתאים מאיתנו. אבל, שלא כמו זקנים, אנחנו, כוחינו במותנינו לעשות מה שנדרש בכדי לחזור ולהפוך את המדינה למקור גאוה.

יש הרבה דרכים לפרש את הציווי הזה של חברינו המתים וילדינו החיים –

פרשנות היחיד – מן אתיקה פנימית חזקה שמבוססת על מוסר אישי וגאוה – אני מחוייב ליושרה אישית וציבורית. אני מחוייב לסובלנות וסבלנות בכבישים, בעבודה, במשפחה ובשכונה. אני מחוייב לעבוד קשה ולהנות מפירות עמלי. אני מחוייב לפרגן לאחרים על הצלחתם. אני מחוייב להחליף את האגרסיביות בנימוס ובחביבות לאחר. אני מחוייב לטוב האישי שבי.

פרשנות של כולנו כקבוצה – הרמה האתית של מדינת ישראל צריכה להיות בפוקוס של כולנו - ואפילו רק מהאספקט הכלכלי - באשר לרמה האתית הזו – של מנהיגים, נשיאים, שרים, פקידות בכירה, חברי כנסת, בעלי חברות ומנהליהן הבכירים – יש השפעה ישירה וחזקה על כלכלת ישראל בכלל ועל כל אחת מהחברות והאזרחים בפרט.

פרשנות של כל אחד בקבוצות האחרות אליהן הוא משתייך – לעבוד בכל אחת מקבוצות אלו על מחוייבות לחזון הכללי, למחוייבות של כולם  – להפוך את המדינה אליה נולדנו – למקור גאוה לנו ולילדינו.

ולא נותר לי אלא לברך את כולנו בברכה אחת – שיהיו העיתונים שלנו משעממים. שמהדורות החדשות יוקדשו כולן לספורט. שבטלויזיה – נראה רק סרטים.

חג שמח לכולם.