חַמַּת זַעַם בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן הָאָבוּד בֵּינוֹת - נְקִיקֵי יְלָדוֹת טְמוּנִים פְּתָקִים בַּתֵּבָה מְנַפְנְפִים הַחְמָצָה בְּמַבָּט חָטוּף בַּעֲנָנַת אֲבִיבִים נִגְלִים סְתָוִים, וָחֳרָפִים הַקָּרָה רָקְמָה בָּהֶם סִיבִים
עצים נָבְטוּ בצמא מִאִמָּא אֲדָמָה תּוֹכָהּ רוו שְׁאָר נֶחָמָה שָׁאֲבוּ בְּרִיזָה לוֹטֶפֶת חוֹבֶקֶת בטרם עלה צנח, עב טפטף שֹׁרֶשׁ בִּצְבֵּץ מרבד פרחים שואגים פערו עיניים, לעטר אביב חלף כתם הבדידות, הלב רגע הכאב נמוג החמיץ ערוץ מסלולו, שוב. עַד נְשִׁימָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה
* כל הזכויות שמורות |