כותרות TheMarker >
    ';

    plus ultra

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    מקהלה קקופונית

    0 תגובות   יום חמישי, 20/3/14, 16:21

    היה לי ברור שמקהלת הכרוכיות תעלה צווחה קקופונית. סולנים אחדים ממקהלה זו טענו שבזכות הר ציון ודומיו אני חי פה. ובכן רבותיי, אני חי פה בזכות דבר אחד בלבד, והוא שהחלטתי לחיות פה, ואף גלוח שכל לא ישלח אותי לחיות במקום אחר כנגד רצוני. אני פה. ואם לא מוצא חן בעיניו יתכבד ויילך הוא למקום אחר, אני לא אחוש בחוסר. אבל לעומת זאת, מאיר הר ציון חי פה בזכותי, זה כן. הוא, יחד עם קומץ בודדים, זכה, בזכות אלוהים יודע מה, בחווה חקלאית ששטחה 6900 דונם (הגדולה ביותר במדינת ישראל), בשטחו של גן לאומי, ללא מכרז ועבור דמי חכירה סמליים של 5% מהתעריף הרשמי. זה בזכותי ובזכות כולנו, המאפשרים רמיסה בוטה וחמורה של שלטון החוק. הוא כאמור לא היחיד. גאון נוסף בעל זכויות, שבזכותו כנראה אני חי פה, הוא שמעון כהנר (קצ'ה) בעל אלפי דונם מרעה בגלבוע. וגם אריאל שרון, אמנם רק 4000 דונם, אבל בזכותי. זה נעשה בשמו של צדק חלוקתי למקורבים, כאלה שהם סמל לכל מה שרע במדינה הזו. וכולם רואים ושותקים ומהללים את הרוצחים ומבקשים שאראה בהם מופת ומודל לחיקוי כי בזכותם אני קיים בארץ הזו, לא פחות. מדובר בשוד הקופה הציבורית, והענקת עושר וזכויות יתר על חשבון כל תושבי המדינה ובזכותם (בזכות נמיכות רוחם והמיסים שלהם). זו כמובן לא התופעה היחידה בארץ הזו של צדק חלוקתי עקום ומעוות. קיבוצים כבר אמרנו? אבל אלה המקרים בהם יחידי סגולה זוכים בזכות טמטומו של הציבור. היו שטענו שהספדתי הספד מתועב את הר ציון, אך כרגיל, הם נכשלו בהבנת הקריאה. לא את הר ציון הספדתי, את כולנו הספדתי, כי אנחנו מעלים רקב מאז נולד הנרטיב של העברי החדש, אותו עוף חול הקם מאפר הגלות, הגלות בה היה היהודי חלש, פגיע ונע לאורך הקירות בשאיפה להיטמע בהם. מאיר הר ציון הוא התגלמותו של העברי החדש כפי שהבנתה אותו הציונות הגברית והכובשת. אחרי פעולת הרצח של הבדואים החפים מכל פשע, אותו ביצעו הוא וחבריו, פשע אשר טואטא ע"י בן גוריון (שר הבטחון) ומשה דיין (הרמטכ"ל) מתחת לשטיח הלאום הקם מאפרו, כתב ביומנו ראש הממשלה משה שרת: "תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה המסוגל לעדינות נפש כה דקה, לאהבה עמוקה כזו של הבריות, לשאיפה כה כנה לנאה ולנאצל – ועם זאת הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער שלו בחורים המסוגלים לרצוח נפש בדעה צלולה ובדם קר ע"י תקיעת סכינים בגופותיהם של בדואים צעירים חסרי מגן. איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי התנ"ך תנצח את יריביתה בקרב העם הזה?" (יומן אישי, כרך ג', 8.3.55, ע"מ 823). זו כמובן שאלה רטורית. לא מנקודת המבט של היום, אלא כבר מזו של אז. אני באופן אישי דוחה כל תכונה תרומית שקשר בדבריו הנ"ל שרת לעם היהודי. הייתה זו פרופגנדה זולה ואף מביכה. אבל הוא בכל זאת היה ראש ממשלה ומהות דבריו קיימת ושרירה. חודש מאוחר יותר הוא כותב באותו עניין: "יצר הנקם נתעלה לדרגת עקרון מוסרי עליון. נשמתו האפלה של התנ"ך שבה לתחייה בקרב בני נהלל ועין חרוד והיא מאיימת להכריע את נשמתו הנאצלת" (שם, כרך ד', 17.4.55, עמ' 942). הר ציון מסמל את הקונפליקט בין לאום ובטחון לבין ערכים אוניברסליים, קונפליקט שהתעצם מאד מאז מלחמת 67'. לא ייפלא שהתמיכה בו באה מקרב חוגים מיליטריסטיים, שמרניים, לאומניים/דתיים, מחרחרי מלחמה ומשליטי הזכות על הארץ. בזיכרון הקולקטיבי הודחקה פעולת הנקם הרצחנית שלו והובלטו האיש והאגדה. היכן המבט הביקורתי? היכן הערכת המעשים? הוא בוודאי אדם עם יתרונות וחסרונות, אז איך זה שהפך לדמות אידיאלית נטולת נקמנות שאינה מזכירה במאום את ההרפתקן צמא הדם? אני מבקש לקרוא תיגר על התפיסה הרואה בו מודל ומופת ליהודי החדש המתווה דרך בענייני לאום ובטחון, התנחלות והתיישבות. הוא ההתגלמות בבשר של אסוננו. הקיום שלנו כאן מותנה בקבלת ההומניזם הליברלי והמתון של משה שרת, ולא בזכות מעשי הרצח של הר ציון וחבריו, וממשיכי דרכם.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      plus ultra
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין