כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    אוקסימורוניות קונסיסטנטית

    6 תגובות   יום שישי , 21/3/14, 07:55

    לאחרונה, כפי שנרמז כאן בין השורות, אני מנהל צוות בפרויקט בבית שמש.
    לפני מספר ימים, ירדתי כהרגלי לקדמת בניין המשרדים בכדי לעשן סיגריה, להתאוורר מעט מן הישיבה מול המחשב ולתפוס פיסת שמש, שעל אף ששהיתי בביתה, הסתתרה באותו יום בין העננים רוב הזמן.
    בעודי שואף ונושף, הבחנתי בבחורה שנראתה כמחפשת משהו ולא ממש שייכת למקום (לא חרדית, לא דתית לאומית ולא דמויית חילונית, המעוררת לרגע דיצה בלב, עד שנתקלת במזוזה בדרכה ולפתע, לתדהמת הגיל שלו, מנשקת אותה. הלו, הגבר כאן והוא נשיק לא פחות ואפילו למעלה מזה).
    "מחפשת מזוזה?" פניתי אליה.
    "נישקתי במשרד" היא אמרה.
    אהבתי. קצר, שובב, אסוציאטיבי.
    "אהבתי" אמרתי לה, "קצר, שובב, אסוציאטיבי".
    "תודה" היא אמרה, "הנחתה לבדיחת זין?"
    "אפשר לוותר" אמרתי, "במה אוכל לעזור?"
    "אני בעיתונות האזורית" היא אמרה, "באתי לחוש את רחשי הציבור בעקבות תוצאות הבחירות החוזרות בעיר".
    "יש לי מגוון רחשים לחלוק" אמרתי, נועץ בה את המבט המפתה שלי, "מתאים לך לשתות קפה עם רווק אמיד?".
    "מרווקים אמידים אני מצפה ללא פחות מארוחה במסעדה עילית" היא אמרה.
    "אנחנו בבית שמש" אמרתי, "הגלאט פה בכושר, אבל יש בית קפה נחמד בקומה השנייה של הקניון עם מרפסת ונוף לאיזור התעשייה".
    "בוא" היא אמרה.

    "לשבת?" שאלה בתקציר המארחת בפתח בית הקפה.
    "לא, תודה, אנחנו נאכל בעמידה" אמרתי.
    היא חייכה לשמע ההלצה, לקחה שני תפריטים והובילה אותנו אל המרפסת.
    "מעשנים?" שאלה.
    "מנסים להפסיק" אמרתי.
    "סגרנו את האיזור הזה לפני חצי שנה" היא אמרה בטון מתנצל, "אנשים לא הפסיקו לשנורר מאיתנו סיגריות".
    התפשרנו על איזור העישון. מימיננו היה איזור קטן אפוף עשן, היו שם כמה חננות וכמה בני נוער שלא הפסיקו להשתעל.
    "מה קורה שם?" שאלתי אותה.
    "אה, זה האיזור של 'מנסים להתחיל'" היא אמרה, "אנחנו גם מעסיקים שם מאמן אישי".
    היא הצביעה על בחור שנראה קול במיוחד (בית שמש, כן? בג'ינס וטריקו אתה רוק סטאר). "קח סיגריה, תהיה גבר" שמענו אותו דוחק בנער מהוסס.

    התמקמנו בתצפית ישירה מול המוסך של סמי ("דפקו לך את האוטו? בוא אלינו, נדפוק גם אותך") עזיקרי והזמנו שתייה קלה לפתיחה.
    "אז מה בחור כמוך עושה במקום כזה?" שאלה.
    "עשרים שנה אני גנן ולא ראיתי פרח יפה כמוך" השבתי.

    "מה תרצו לאכול?" שאלה המלצרית, בטרם הספיקה השיחה להתרומם.
    "איך הסנדביץ' גאודה?" שאלתי.
    "שתי פרוסות לחם וביניהן גאודה" אמרה המלצרית.
    "ישיר, ענייני, מדויק, לא כמו הפלצנות התל אביבית" חשבתי לעצמי.
    "אז אני רוצה את הסנדביץ' גאודה, רק בלי הגאודה, ואם אפשר אבוקדו במקום" אמרתי.
    "אז... אתה רוצה את הסנדביץ' אבוקדו?"
    "אפשר גם לקרוא לזה ככה" אמרתי, "ולשתות חם אקח הפוך, רק בלי החלב ובכוס קטנה".
    "אספרסו קצר?"
    "כן, עם חלב חם בצד. בעצם שישפכו לי את החלב פנימה".
    "הפוך?".
    "שישפכו איך שבא להם".
    "ומה בשבילך?" פנתה אל בת ליוויתי.
    "אני אפתח במרק בצל, לעיקרית את הפסטה סלמון ולקינוח עוגת שוקולד עם כדור גלידת וניל".

    בינתיים במוסך סמי עזיקרי הרביצו העובדים עם מוטות ברזל וג'ק לעוד לקוח מרוצה ואנחנו תהינו זה על קנקנה של זו.
    "זה קנקן יין?" שאלתי, "לא שמתי לב שהזמנת".
    "למי קנקן הלימונדה?" שאלה המלצרית שהגיחה לפתע.
    "כאן כאן" אמרה בת לווייתי.
    "עוד קנקן?" שאלתי.
    טרם הספיקה לענות הגיע המזון.
    "במטבח התבלבלו והכינו לך את הסנביץ' גאודה עם גאודה" אמרה המלצרית.
    השתנקתי, הטורים עלו לי למוח והוריד הקטן של הרקה איים להתפוצץ.
    "הכל בסדר?" שאלה הדייט, שמה ידה על רקתי הפועמת ברכות.
    "כן, כן" אמרתי בקושי, "אני אלרגי להוצאות של מעל מאה שקל ובדיוק גמרתי את החישוב".
    המלצרית נשמה לרווחה. "אז הגאודה בסדר?" שאלה.
    "זה תשאלי אותה" אמרתי, "אבל אני לא מי יודע מה".
    "להביא לך קנקן מים?".

    לאחר שהבחורה הבטיחה לשלם כל מה שמעל מאה שקלים, חזרה אלי חיותי.
    "זה לא שאני קמצן" אמרתי לה, "אני פשוט מאוד לא אוהב להוציא כסף".

    "אז מה רחשי הלב בקרב הציבור החילוני בעיר?" היא שאלה.
    "תראי" פתחתי, "המצב הגיאו פוליטי בבית שמש, בהיותה כור היתוך הנע בין מונותאיזם שמרני לאתיאיזם חתרני, מבעבע כלבה רוחשת מתחת לפני השטח בהיות המציאות אוקסימורונית באופן קונסיסטנטי כמעט בעליל, הייתי אומר".
    "אז תגיד" היא אמרה.
    "כרגע אמרתי" אמרתי, "להגיד שוב?".
    "לא צריך" היא אמרה, "אנתח את ההקלטה אחר כך. אתה יכול לתת דוגמה?".
    "בוודאי" אמרתי, "הנה, הסתכלי".
    במוסך סמי עזיקרי חבטו העובדים נמרצות בלקוח נאמן, תוך שהעובדים מהסניף המקומי של הפולייה ("בוא תאכל משהו בזמן שדופקים אותך אצל סמי") של ימימה מנסים להפריד.

    השמש החלה לרדת מעל ים המלח, צובעת את ההרים בגוונים של אדום. הים היה חלק כמראה ושקט כמעט מיסטי אפף את שעת בין הערביים הקסומה.
    בשוק בבגדד החלו משכימי הקום לנער את הברזנטים מעל הדוכנים מכווצים במעיליהם בקרירות הבוקר חודרת העצמות.
    זונה סנגלית ירקה לכיור בדקר הבירה.
    העובדים של ימימה תמכו בלקוח של סמי לעבר כסא פורמייקה בפולייה.
    "ככה זה כל יום?" היא שאלה.
    "חוץ משישי שבת" אמרתי.
    "כמובן" היא אמרה.

    הגיעה העת לחזור לעבודה.
    הזמנו חשבון, שילמתי מאיה והיא השלימה חמישים, כולל שרות ופסענו החוצה.
    "תודה" היא אמרה כשנפרדנו בפתח בניין המשרדים, "היית לי לעזר רב".
    החלפנו טלפונים במידה ותזדקק לעזרתי בנושאים נוספים.
    "תגיד" אמרה, "יש לי רעשים מוזרים מהמנוע, כמעט שבק חיים במעלה בית חורון. אתה ממליץ על סמי?".

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/14 09:50:
      חג זמח
        13/4/14 19:22:
      אכן רימון... ואכן לא מבין. זר...
        4/4/14 07:25:
      גיל. אחל'ה קניון. מן הסתם ישבתם ברימון. לגבי המוסכים צדקת ;-) מגיעה לשם כיוון שזה נמצא באזור מקום העבודה. מקום עם אנשים מיוחדים ומגוונים. זר לא יבין..
        22/3/14 12:21:

      צטט: גלית א' 2014-03-22 10:35:07

      מצחיק. וזה לא דבר של מה בכך.

       

       

      תודה גלית.

        22/3/14 10:35:
      מצחיק. וזה לא דבר של מה בכך.
        22/3/14 07:26:
      הוא לא דופק נשים. סמי.