הגב' פאניה זומכמושטוצ'ינסקי הייתה המנהלת הכללית וראש ה"מדור לשימור והצלת עוללי כרוב, ותינוקות שנשבו", במחלקת שירותי הרווחה המחוזית בלייפציג-דרום, ולצורך הקיצור, נקרא לה כפי שקראו לה כולם, הגב' זוכמהשמה.

זוכמהשמה זו, הייתה מטרוניתה מכובדת, שבצעירותה התקדמה בסולם הדרגות של האגף דרך מיטותיהם של הממונים, עד שהפכה בעצמה לממונה, והרשתה לעצמה לקדם אחרים דרך מיטתה. מתוקף נסיונה, הייתה חסידה גדולה של עשיית טובות תחת טובות, והיא יישמה את משנתה בכל הזדמנות, אם כי הללו הלכו והתמעטו, למגינת לבה. בפעם האחרונה נאלצה לקדם, ממש בכח, עלם חמודות שביקש להתמנות לעוזרו של הסגן למשנה לראש הועדה הזמנית לקידומו של פרוייקט החלל העירוני; ולאחר המקרה, החלה לחפש אחר מועמדים לקידום, גם מחוץ לתחום סמכותה, מה שגרם לסכסוך עם כל המחוזות השכנים, ולמספר תקריות דיפלומטיות.

למצבה העגום של זוכמהשמה, התווספה הסכנה, שריחפה מעל עצם קיומה של משרתה המכובדת. עוללי הכרוב הלכו והתמעטו, ולמעשה, בכל ימי חייה המקצועיים לא זכתה זוכמשמה לשמר ולו עולל כרוב אחד. כשחושבים על זה, המקרה המדווח האחרון של עולל כרוב בלייפציג רבתי, התרחש ב- 1634, ואף דיווח זה, שבא מפי זקני העיר שזיכרונם , בין כך ובין כך, שיטה בהם, לא היה מהימן ביותר. עם זה, התרבו הקולות שנזעקו אודות בזבוז כספי הציבור, וביטול המשרד המיותר; תחילה בחדרי חדרים, ובהמשך בראש חוצות.

זוכמהשמה שקעה בדיכאון עמוק. היא ישבה במשרדה השומם, בולסת חפיסות שוקולד ונקניקיות בכרוב כבוש, ושייטה עם העכבר בין אתרי ההיכרויות הרבים בהם הייתה רשומה, תחת מגוון שמות ותצלומים של עלמות נאות, אותן מצאה באתרים שהשתיקה יפה להם.

כך חלפו להם ימים רבים, עד אשר, בצירוף מקרים נדיר, שתיכף ומייד יובהר ויתבהר, נתקל מבטה של זוכמהשמה בהודעה אשר הבהבה אליה באור ירוק או כחול, אדום או ורוד, ואשר התבלטה בין שלל ההודעות, רובן בנות הברה אחת או שתיים, אשר הבהבו אליה באורות זרחניים.

הייתה זו הודעה ארוכה ומושקעת, אשר הערגה והעדנה שקרנו ממנה באור יקרות,הרעידו את אמות סיפיה של זוכמהשמה, שכעת, משהיכרנו אותה מעט, נכנה אותה לשם הקיצור שבקיצורים, "זוכי". "סוף סוף", חשבה לעצמה זוכי, "נמצא האיש אשר זיהה את פנימיותי העצומה, המעצימה על חיצוניותי העצומה".

________________________________________________________________________________

"אני לא מאמין שהיא ענתה לי", חשב, מרחק מילין רבים ממשרדה של זוכי, נער המעלית, אשר העביר את השעות הימים החודשים והשנים שעד לקבלת האישור להתקנת המעלית, במשלוח מכתב אהבה לוהט אותו רכש טבין ותקילין מכותב בקשות אחד שכבר נתקלנו בו בעבר, (כאן- http://cafe.themarker.com/post/1894267/ ), לריבוא עלמות שונות. כמובן, בשינויים המתבקשים של השמות, השנים, והעונות.

________________________________________________________________________________

אני לא מאמין שהיא נחתה כך לרגליי, במלוא עוצמתה, עצימותה ותעצומותיה, נבעת נער המעלית, חודש או חודשיים לאחר מכן, בהמשך לתכתובת מיילים לוהטת בינו לבין גברת אחת שהוא התקשה מאד ליישב בין תמונתה לבין הדמות העצומה שהייתה שרועה לרגליו.

________________________________________________________________________________

"אני לא מאמינה" הזדעקה אינגה מהקיתון שבתחתית הפיר, כאשר הוצגה בפני זוכמהשמה על פי שמה ותוארה המלאים, וכלביאה המסוככת על גוריה הכריזה כי רק על גופתה המתה תיתן לשמר אפילו עולל כרוב אחד, ושהשימורים היחידים שהיא מוכנה לסבול בקרבתה, הם שימורי ההרינג שלה.

________________________________________________________________________________

אני לא מאמין החרה החזיק אחריהם  גוסטף, שבראותו את זוכי נעתקה נשימתו, וברגע נדיר של גילוי לב הכריז, כי מצידו היה מוותר גם על שימורי ההרינג הארורים, מה שזיכה אותו במבט רועם מאינגה ומעל שלושים ושניים עוללי הכרוב גם יחד.

________________________________________________________________________________

אני לא מאמינה שהדברים האלו קיימים בהתה זוכי בעוללי הכרוב במיאוס קל, ונגסה בכריכון הרינג בלחם שאור שאינגה הגישה לנוכחים עם שוטים של וודקה קפואה .

________________________________________________________________________________

"מי שמאמין לא מפחד" ניסיתי לשווא, לעצור את גל האפיקורסיות שסחף את יושבי ובאי בית המרזח שהיו, עד האחרון שבהם (כך מסתבר), פחדנים בני פחדנים, ולכן , ולו רק כדי לשים סוף לסאגה המתמשכת של עוללי הכרוב, הנסתי אותם במטאטא קש , והם נפוצו לכל עבר .

סופו של דבר, למי שזה באמת מעניין אותו-

זוכי קידמה את גוסטף לתפקיד עוזרה האישי והפליגה עמו למולדתה, לא לפני שהכניסה מלה טובה בדבר אישורי המעלית אצל ראש מחלקת ההנדסה המקומי.

אינגה וחבית ההרינג שלה הפליגו בחזרה לאופסלה שם עדיין ציפתה לאינגה קריירה מפוארת בתחום לוחות השנה,

עוללי הכרוב שוחררו בערוגת הכרוב, ולא נודע כי באו אל קרבה.

ואנחנו כאן בחזית האוזבקית חזרנו לשגרה מבורכת.