ישנם המאמינים בקיומו של אלוהים. אני אינני מאמין בקיומו. ישנם המאמינים שליד אלוהים הטוב מסתובב השטן הדואג למרר את חיינו ולגדוע אותם. בזאת יותר קל לי להאמין. בשנה וחצי האחרונים השטן המשועמם מצא אותי. וירא כי טוב ויתנחל אצלי. לפני כשנה וחצי אימי נפטרה די במפתיע, וזה היה ארוע לא קל, בין השאר כי אבי נפטר כבר קודם לכן. הארוע היה קשה במיוחד לאחי היחיד והמבוגר ממני בשבע שנים, ועל אף שזה לא ניכר בו חיצונית, הוא קיבל זאת די קשה. כתוצאה מהאירוע הזה, נוצר מצב בו היה עלינו למכור את בית הורינו. שנינו היינו מאד קשורים לבית הזה, בו אני נולדתי והוא, כילד בן שש, חווה לראשונה מגורים במשהו שאפשר לכנותו "בית". אחי נולד בגרמניה אחרי השואה להורינו ניצולי שואה, ועד שזכו לגור בבית הזה בשנת 1954, הוא סבל מתנאי חיים מאד קשים. היה ברור לי שהוא מתייסר מבפנים עקב הארועים הנ"ל, והוא נפטר תשעה חודשים אחרי אמא בגיל 65. אין לי ספק שמותו קשור גם לשתי הטראומות האלה – מותה של אמנו ופרידה המתקרבת מהבית שסימל והכיל בשבילנו כל כך הרבה. מותו המפתיע גרם להלם גדול, לי, למשפחתו ולכל מכריו. הוא נפטר ביום הולדתי, ולמחרת קברנו אותו, וזה היה ביום הולדתו של בנו הבכור. הארוע הכואב בתאריכים אלה הרס לשנינו, לי ולאחייני, יום שמח לכל חיינו. שנינו לא נוכל לשכוח את הארוע הטראומטי שהתרחש בשנה האחרונה ביום הולדתנו. עברו מספר חודשים ומכרתי את בית הורינו, ארוע קשה בחיי, והוא, שלא היה איתנו, לא "זכה" לחוות אותו. אשתו ניסתה להתמודד עם הארוע הקשה, אבל כעבור חודשים ספורים הבחנתי שאינה עומדת במשימה. בריאותה ומצבה הנפשי הידרדרו, ולדעתי, רצתה למות. ואכן, לפני חמישה ימים, אחד עשר חודשים אחרי שבעלה/אחי נפטר, היא הלכה לעולמה בגיל 61. שוב האבל והצער הכבד התנחלו במשפחתנו. האמת היא שמרגע שהגיעו להורינו בעקבות השואה, הם לא עזבו אותנו, אבל איכשהו החיים היו יותר חזקים, ותמיד הייתה תקווה לעתיד טוב ושמח יותר, והיו גם מעט ארועים משמחים שחיזקו ונתנו את הכוח להמשיך. זה מאד מוזר להשאר האחרון במשפחה. להשאר לבד עם הרבה זכרונות על אנשים מדהימים שקיוו לטוב ונשארו מהם רק מצבות.
|