כיצד נוטה חבר הכנסת מן השורה לבחון את סוגיית חופש העיתונות? קודם כל מן הזווית הקובעת. כלומר מי כתב עליו מה. מי מתעלם מקיומו במתכוון. מפרגנים או לא מפרגנים. כמה סערות במליאה או בועדה הוא חייב לייצר על מנת שמישהו שם במערכות יזיז את המקלדת שלו ויתן כותרת. למה אף אחד לא מתחיל להעריך את העבודה השקטה שהוא עושה בוועדה.

לא, הם לא ממש התאחדו מעבר לקווי מפלגה כדי לבלום בעלות צולבת. לא ממש נחרדו כאשר חומות הגנה תעסוקתית קרסו על רבים וטובים במקצועות התקשורת והתמוטטו. עכשיו הם נדרשים להגן על חופש העיתונות מפני עצמה – כלומר מפני זאת המופצת חינם. 

אחרי שעברנו את משוכת ההגדרה הקובעת אפשר לבחון את הצעת החוק הרב אגפית למניעת ייצור עיתונים והפצתם – חינם. הצעת חוק "ישראל היום".

ראשית ראוי להבהיר כי עיקר הכנסתם של כלי התקשורת באה מהיקף הפירסום המסחרי בתשלום ורק אחר כך מתשלום ישיר על רכש העיתון המודפס. 

את זה למדתי כבר בשנותי הראשונות ב"ידיעות אחרונות" כשערכתי את המקומון הראשון ברשת של העיתון שנקרא אז "קול ירושלים". מבחן ההישרדות שלו לא היה בגבייה נוספת על העמודים הנוספים שהוצעו בחבילה התפוחה של יום שישי – אלא ביכולתו לפתח את שוק הפירסום המקומי.

עכשיו אפשר להתבונן בשאלת הזכויות לתקשר. התחלתי את דרכי בתקשורת ב"על המשמר" שלא היה עיתון רווחי או נפוץ ולא הסתיר את זהותו האידאולוגית. הוא היה עיתון מפלגתי שמומן מכספי התנועה שאת ערכיה ודרכה ניסה לבטא. הוא שבק חיים כמו הז'אנר כולו.

הפוליטיקה הפכה לפרסונלית. ממשלות ומפלגות קמות או נופלות על יכולת המנהיגות של המוביל. "ישראל היום" הוא עיתון מפלגתי במהדורה עכשווית. גם בו, כמו ב"על המשמר", ז"ל, תמונת המציאות מוכתבת על ידי האינטרס הפוליטי הממוקד. קו הגבול בין דעה לבין ידיעה – מטושטש. 

ועדיין, יש לו זכות קיום והזכות לומר את דברו בסגנון ובדרך שלו. בהייד פארק הציבורי של דעות כל מי שיכול לעמוד על תיבה משלו ולשאת את דברו – זכאי לכך. אתה יכול להרים את העיתון הזה או לא. לבחור לקרוא אחרים או רק אותו.

אני מציע לכל אלה שמדברים על "פרבדה" לרדת מן ההשוואה. אין סכנה קרובה או ודאית לשטיפת מח ציבורית באמצעות כלי תקשורת ממשלתי אחד. שכן אין בהיסטוריה התקשורתית של המדינה הזאת הצע כל כך עשיר של מקורות מידע כמו שיש היום בזכותה של הרשת. ורובם – חינם. 

צרכן המידע החושב יכול לחשוב גם בלי העיתון לאנשים חושבים. יכול להצליב ידיעות ממקורות שונים. להתחבר על מסך המגע שלו עם מקורות מידע על פי בחירתו לפני ואחרי קריאת המייל של הבקר. כולם – חינם.

הפרינט כולו הפך לצורך שאפשר בלעדיו להוציא את חברי המועדון של לא יכולים את יום שישי בלי ערימת הנייר בפתח הבית. ידיעה עיתונאית טובה וחוקרת היא ידיעה עיתונאית טובה וחוקרת בין אם היא מודפסת על נייר או שהיא פורצת אל מסך המחשב.

מה מייצר ההיצע האדיר, הנגיש והזמין תוך כדי התרחשות של מידע? יכולת לבחור. יכולת להשוות. יכולת להגיע למסקנה עצמאית. כל אחד על פי טעמו ויכולת המעקב הביקורתי שלו. ועדיין לא דיברנו על אלה שמשתפים את המידע שלהם בעיקר בפייסבוק ומשדרים את דעתם ומגבשים דעת קהל בוואטסאפ תחילה.

צריך לשדר למחוקקים את הסטטוס הבא: רוצים להגן על חופש העיתונות? נציע לכם רשימת הצעות חוק. ביטול הזכות להפצת עיתון חינם – הצעה מהממת (עכשווי או לא?) ככל שתהיה - לא שם.

הצילום למעלה של צלמת שטח מעולה- מרים אלסטר. תודה למרים ולצוות "פלאש 90" על האישור להעלאת הצילום. כל הזכויות שמורות להם.