כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של חוה

    קשה שלא להסחף....

    2 תגובות   יום שבת, 2/2/08, 09:13

    על עסקים....

    אי אפשר איתם, ואי אפשר בלעדיהם. אי אפשר בלי הממציאים, החברות הטכנולוגיות והפטנטים. אבל גם אי אפשר איתם. עוד שיחה אחת עם "גיק" טכנולוגי השבוע, ואני חוששת שהעיניים שלי יקפצו לי מהראש. תודה לכם, באמת.

    בלי קשר לזה: במצב הכלכלי הדועך, יזמים ומשקיעים אמריקאים מנסים שלא לעורר גלים. לא למכור יותר מדי, לא לקנות יותר מדי, רק לזרום עם המצב הכלכלי המדאיג. במה שנראה כניתוק פתטי מהמציאות העכשווית, ממשל בוש ממשיך לצוטט את שיעור האבטלה הנמוך של כ 4.9%, ולשבח את אנשי הצבא על פעילותם הענפה בהגנה על "האינטרסים האמריקאים ברחביי העולם".

    אנשי העסקים, שהם לרוב קבוצה מציאותית למדי, מודאגים עד מאד כשהם רואים את הדעיכה הכלכלית בשוק. כשהם רואים שעלויות התפעול שלהם עולים ללא סוף, תחת ממשל שאמור להיות אהובם של העסקים.

    על פוליטיקה....

    קשה שלא להסחף אל תוך ההמולה התקשורתית המתחוללת באמריקה כרגע. לאן שלא תחליף/י ערוץ בטלוויזיה או ברדיו, את/ה פוגש/ת את מסע הבחירות לנשיאות. אי אפשר לגור בארצות-הברית ולא להרגיש מעורב במה שמתחולל כרגע. כמעט ואין אנשים שאינם מודעים למה שקורה. שאלתי אמריקאים מבוגרים וצעירים, אם זה תמיד כך בשנת בחירות. מרבית הנשאלים אומרים לי שאכן, בכל שנת בחירות ההתרגשות התקשורתית והפוליטית היא גדולה. במיוחד בשבועות האחרונים, כשמועמדים משני הצדדים מתחילים לפרוש מהמירוץ, ואלו שנותרים, עמלים שתי וערב להראות טוב, להשמע טוב, ולומר את המילים שיובילו אותם, ולו במעט, קרוב יותר אל הכתרתם כמועמדים מטעם מפלגתם.

    אבל הפעם, לראשונה מזה כשלושים שנה, רבים מסכימים, מימין ומשמאל למפה הפוליטית, שהצעירים מעורבים במה שמתרחש. במיוחד צעירים בגילאים 18-24 מתחילים להיראות ולהשמע, ממש כמו הסטודנטים הפעלתנים בישראל. התחושה הכוללת היא, שברק אובאמה, מרגש ומעורר את הצעירים לצאת ולהצביע, להשמיע, להשפיע, ובכלל – להיות שותפים לתהליך הפוליטי הדמוקרטי, ולהפסיק להיות פאסיביים. הצעירים נענים לקריאותיו, יוצאים אל הרחובות ומתעוררים לתחייה. בכל מקום אליו מגיע אובאמה, הצעירים עומדים בתור כדי להאזין לדבריו. (אי אפשר שלא להזכר בימי האוניברסיטה העליזים, כשעמלנו על קמפיינים, מי עבור ברק, ומי עבור נתניהו....)

    וכאילו שלא די בכל אלה, השבוע, יצא הסנאטור הותיק ממסצ'וסטס, טד קנדי, האח הצעיר של ג'ון ובובי קנדי, והודיע על תמיכתו הבלעדית באובמה. גם קרוליין קנדי, בתם של ג'ון וג'קי קנדי, יצאה בפרסום נרגש, כי לראשונה בחייה היא מוצאת את עצמה "מתרגשת ממועמד, כמו שמספרים לי שאבא שלי ריגש אנשים כשהוא התמודד לנשיאות".

    עכשיו אני סגורה שאבא שלי מתהפך בקברו! לא רק שלראשונה בתולדות אמריקה יש מועמד אפריקאי-אמריקאי ומועמדת שהיא אישה, אלא שהעולם הפוליטי המרגש של שנות ה- 60 מתחיל לקום לתחייה, בנוסח עדכני יותר לשנות האלפיים.

    על שמוזינג...

    יש לי בקשה מכל מי שקורה את הבלוג הזה. בבקשה, בבקשה, תירשמו לאתר, והגיבו. זה לא יעלה לכם שום דבר, ואולי נוכל להחליף מילים, וכך אקבל תחושה שאתם אמיתיים, ולא רוחות רפאים. תודה מראש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/2/08 04:29:

      אכן מקיין עשוי מהחומרים הראויים: איש צבא, טייס, גיבור מלחמה, אשר נלכד בהאנוי בוייטנאם, נכלא ועונה קשות במשך 5 שנים, בעל היסטוריה עשייתית ענפה בבית-הנבחרים האמריקאי, ועוד ועוד. הוא נחשב כבעל חשיבה עצמאית, יצירתית, וכאחד שלא מפחד לשתף פעולה אם חברי קונגרס דמוקרטים, והרשימה עוד ארוכה. יש רק בעייה אחת. בסופו של יום, הוא מסכים לחלוטין עם בוש בנוגע למלחמה בעראק ובנוגע לסדר העדיפויות הלאומי האמריקאי.

      כתושבת ישראל, ב- 2003 חשבתי שהמלחמה בעראק איננה רעיון טוב משום שהיה עדיף לעצור את אל-קאידה.

      אבל כמישהי שחיה בישראל, זה לא השפיע עלי עד כדי כך. כמישהי המתגוררת בארה"ב כיום, ב- 2008, במדיניות כאן מאד צורמת להרבה אזרחים, משום שעכשיו אנחנו מרגישים לאן המיסים הולכים. התחושה הגורפת כאן, היא שהמלחמה לא נצחה את הטרור האיסלמי כמו שבוש אוהב לכנות זאת, ובאותו הזמן שארה"ב מנסה להראות לעולם שהיא השוטר בהא הידיעה, הריי שהיא איננה מסוגלת לעזור לאזרחיה הסובלים בניו-אורלינס ובמקומות נוספים. סדר העדיפויות הלאומי שנוי מאד במחלוקת, והאמת שדי נמאס לנו לשמוע שאסור להכנע לטרור, כשמדי יום אנחנו שומעים על עוד ועוד אנשים, בני המעמד הבינוני, שמאבדים את הבתים שלהם. האוירה הפוליטית, העסקית והתעשייתית היא - איש כטוב בעיניו יעשה. לא רק שזה לא מוסרי, אלא שזה לא מתאים לדמוקרטיה החזקה בעולם.

      אז, כן, לענייננו מקיין הוא תותח עולם, ללא ספק, אבל סדר העדיפויות שלו לא נראה לי. הוא התבטא לאחרונה ש"ארה"ב  עשויה להיות במלחמה בעראק עוד 100 שנים....." ובפני תושבי מישיגן, שחצי מהמשרות שלהם סופסרו למדינות שונות כמו הודו וסין - "המשרות לא יחזרו".

      זה לא בדיוק יעזור לאנשים שאיבדו שם הכל. 

        2/2/08 10:51:

      אין כאן רוחות רפאים יקירתי אלא קוראים מעורבים למדי. כן הטיקט הכפול אשה+שחור מנצח מאד אבל משהו אומר לי שמק'קיין עשוי מחומרים של נשיא ראוי.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      havie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין