כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל האהבות כולן...

    אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
    מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
    מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
    מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
    בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
    החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    ילדי שנות האלפיים

    22 תגובות   יום שבת, 2/2/08, 09:46

     

    נורית אכלה התפוח

    הפרח זרקה לחצר

    הלכה לה לשחק

    עם ילד אחר...

    ליום ההולדת הקודם שלו הבאתי לו צרור מפתחות גדול ויפה וכתבתי:

    ולוואי והמפתחות הללו יהוו דמי מפתח ויביאו אותך לעמדות מפתח בחייך :

    מפתח הלב - לעולם  של רגשות

    מפתח הקסמים - לעולם של חלומות

    מפתח סול - לחיים מלאי שיר

    מפתח קסמים - לפתרון חידת חייך

    מפתח ברגים - לסתימות התוקעות את הזרימה

    הוא תלה את המפתחות בכניסה לבית...

    הם עדיין שם...

     

    ישבתי עם קבוצת ילדים בגן ודיברנו על השיר של מרים ילן שטקליס... יושב לו דני אחד ובוכה... על מה ולמה? כי הוא נתן לנורית הזאת גם תפוח וגם פרח והיא מה עשתה? אכלה התפוח זרקה הפרח והלכה לשחק עם מישהו אחר...

    עניין אותי לדעת מה יגידו ילדי הגן שלי בעניין... אז ככה...

     

    דני לא היה צריך לתת לה את כל התפוח... אלא רק חצי ואז הם היו יושבים לאכול ביחד... וגם ככה לא נשאר לו כלום כי הכל הוא נתן לה... דבר שני... אם היא לא רוצה לשחק איתו למה הוא רוצה לשחק איתה בכלל... שילך ויחפש לשחק עם מישהו שרוצה לשחק איתו...

    חוצמזה... הוא עצוב ולכן הוא בוכה אבל זה לא מה שיעזור לו וככה הוא מבזבז את הדמעות שלו סתם...

    וכן... נורית התנהגה לא יפה אבל היא לא חייבת לשחק איתו... היא רק היתה צריכה להיות יותר נחמדה אליו... ולא להתעלם ממנו ככה...

    וואלה... ילדי שנות האלפיים נולדו עם חוכמה חדשה... כבר לא הדור הקורבני התבוסתני, שיושב ובוכה על מר גורלו... אלא דור שלוקח אחריות על החיים שלו... מרגיש ומבצע...

     

    שבוע שעבר ברקודים כשיצא לו לרקוד לידי לרגע הוא מיהר להזכיר שיום ההולדת שלו חל בשבת בעוד שבועיים... שאלתי למה הוא אומר את זה... "כדי שלא תשכחי..." -

    ואני אומרת לעצמי -

    אל תדאג ילד... אני זוכרת... לצערי יותר מדי טוב...

    זה אפילו עדיין כואב לדעת שאחרי שלושה ימי הולדת איתי, השנה תחגוג עם מישהי אחרת... ולמה בדיוק אתה מצפה ממני?

    ולו אני עונה... זה בשבת...אתה בלי הילדים... אפילו סמס אני לא יכולה לשלוח לך...

    והוא עונה: אהה... נכון...  (מה נכון?... אהבל...)

     

    יאללה...  מותק תסגרי... תתקדמי....

    דני יבכה לנצח את לא ... 

    הדמעות שלך כבר לא זולגות מעצמן....

    תלמדי מילדי האלפיים....

    יש מה ללמוד...

     

     

    גילה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/09 11:44:

      וואללה אהבל! ! !

      והשיר יקירה אין כמוהו.

      ה"נורית" הזו לא הולכת לשחק עם ילד אחר.

      וכן..ילדי הגן מלמדים אותנו שוב ושוב חשיבה נכונה מהי*

      סוף-סוף הצלחתי לככב לך

      אוהבת אותךנשיקה

        5/2/08 08:24:

      לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס ועד יונה וולך,

      מכולם למדנו, התרגשנו והתעצבנו,

      מצחיק לחשוב שלכולנו יש תובנה שכזו, כי הנוער הולך ומתרחק מעולם התרבות שלנו,

      לכן הוא פחות ופחות סובלני, אולי יתפתח פחות וכדומה.

      לי יש הרגשה שיש בזה משהו במישור הרגשי, ביחוד בסובלנות החוצה,

      אבל באופן הכי פרקטי בעולם, הם יודעים יותר ובעצם מוכנים לחיים לא פחות טוב, מאיתנו.

       

      איזה שיר יפה, מעניין האם הוא יחקק אצלם לזכרון או לדראון, מעניין !

       

      לגבי הגבר שיעריץ את המקום בו את דורכת, אולי זו שאיפה ואולי יש כאלה,

      אבל נראה לי שזה יותר מדי זמני, למצוא מישהו שיתמיד בזה לנצח.

       

      נראה לי שיותר חשוב בעצם זה ההוא שמקשיב, מכבד ומשתף,

      בהצלחה בחיפוש !

        4/2/08 21:19:

       

      צטט: איימי - לי 2008-02-03 14:17:46

      גילה יקרה,

       

      יש הרבה מה ללמוד מהם..

      לכי מתוקה, לכי לשחק עם ילד אחר.. וגם לו אל תתני את כל התפוח, רק כמה נגיעות של ביסים כך הוא יעריך יותר.

       

      שבוע נפלא לך יקירתי!

      תודה יפה...

      לא נותנת יותר תפוחים....

      חוה אכלה ביס ותראי מה קרה...

       

      שבוע נפלא גם לך...

      גילה

        4/2/08 13:49:

       

      צטט: elshir 2008-02-02 22:45:56

       

      גילה

      אני כתבתי פעם רק לא מזמן

      זמן עושה את שלו

      מקווה שהזמן יעשה את שלו ומהר

      שלא תכאבי את הכאב

      לא חבל על הדמעות ?

      מישהי אמרה לי שאין תרופת פלא

      אבל יש את הזמן ולהסתכל קדימה

      ואולי כן לפעמים הילדים הם המורים הכי טובים של החיים.

       

      שלך, אלה

       

      קדימה בטח... אין דרך קיצור...

      וזמן זו מילה איומה....

      ובטח חבל עד הדמעות אבל הן גם מזככות את הלב

      ואת הנפש...

      וכן... תמיד... תמיד... הילדים הם המורים הכי טובים

      של החיים...

       

      תודה אלה מתוקה....

      גילה

        4/2/08 07:04:

       

      צטט: mania-nim 2008-02-03 18:24:17

      גילה מותק..

      מפתח זה דבר שפותח דברים,

      אבל בה במידה גם סוגר....!

       

      עצוב? - כן, מעצבן? - ודאי

      מתסכל? - ברמות שאי אפשר לתאר

      אהבל? - ל ח ל ו ט י ן!!!

       

       

      ואפילו דני ...לא יבכה לנצח.

      נורית אמנם לא רצתה אותו

      והלכה לשחק עם ילד אחר,

      אחרי שאכלה התפוח ברוב תאווה

      וזרקה הפרח ברוב זילזול.

      היא כנראה השתעממה מהר,

      מה שקורה לרוב האנשים

      שמקבלים הכל - מהר מדי, קל מדי.

       

       

      אבל דני, ילך לשחק עם ילדה אחרת,

      שתדע להעריך אותו יותר.

      שתבין כמה מקסימה הנתינה שלו,

      וכמה כיף להיות מחוזרת כל כך.

       

      ונורית? אכולת קינאה ואגו,

      תתבונן בהם ותגיד לעצמה:

      אני יכולה בהינף אצבע,

      להחזיר אותו אליי...

       

      אבל זה רק נדמה לה...

      כי דני כבר לא יהיה שם.

      מאוחר מדי,

      מעט מדי....!

       

       

       

       

      את יקרתי -

      מלכה..

       

      כל מילה במקום... מדוייקת מדהימה...

      קראת אותי בדיוק כמו שאני.. אהבתי... ואם הייתי יכולה הייתי נותנת לך כוכב על התגובה...

       

      היא כנראה השתעממה מהר,

      מה שקורה לרוב האנשים

      שמקבלים הכל - מהר מדי, קל מדי.

       

      פה קבור הכלב.... ועל זה אני מתאמנת עכשיו.....

       

      תודה.... גילה

       

       

       

       

       

        3/2/08 18:24:

      גילה מותק..

      מפתח זה דבר שפותח דברים,

      אבל בה במידה גם סוגר....!

       

      עצוב? - כן, מעצבן? - ודאי

      מתסכל? - ברמות שאי אפשר לתאר

      אהבל? - ל ח ל ו ט י ן!!!

       

       

      ואפילו דני ...לא יבכה לנצח.

      נורית אמנם לא רצתה אותו

      והלכה לשחק עם ילד אחר,

      אחרי שאכלה התפוח ברוב תאווה

      וזרקה הפרח ברוב זילזול.

      היא כנראה השתעממה מהר,

      מה שקורה לרוב האנשים

      שמקבלים הכל - מהר מדי, קל מדי.

       

       

      אבל דני, ילך לשחק עם ילדה אחרת,

      שתדע להעריך אותו יותר.

      שתבין כמה מקסימה הנתינה שלו,

      וכמה כיף להיות מחוזרת כל כך.

       

      ונורית? אכולת קינאה ואגו,

      תתבונן בהם ותגיד לעצמה:

      אני יכולה בהינף אצבע,

      להחזיר אותו אליי...

       

      אבל זה רק נדמה לה...

      כי דני כבר לא יהיה שם.

      מאוחר מדי,

      מעט מדי....!

       

       

       

       

        3/2/08 17:59:

       

      צטט: דבי ד. 2008-02-02 22:25:47

      גילוש,

      תקשיבי לעצמך,

      ילדי שנות האלפיים

      אכן חכמים...

      חיבוק ענק

      היי... אני הגננת שלהם... לא?

      הם בהחלט חכמים,

      אני מסכימה,

      תודה על החיבוק

      התקבל בברכה,

      גילה

        3/2/08 15:13:

       אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת ילדים ונהנית בחברתם,

      אומרים את האמת הפשוטה, ולא מנסים ליפותה.

       

      תודה שהבאת לנו.

       

      אשמח להשתתף במפגש הבא ולשאול אותם שאלות.....

       

      :-)

        3/2/08 14:59:

       

      צטט: sherry refael 2008-02-02 21:46:30

      גילה יקרה

      אין לי עיצה או תרופת קסם.

       רק נסיון

      הזמן מרפא.

       חיבוק ענק

      שלך שרי

      חומד...

      אין לי ציפייה לתרופות קסם... אני בסדר עם עצמי...

      יודעת שזה יעבור... מתאמנת ומחליפה את ההרגל הפתטי של למצות את הכאב עד הסוף... הוא כבר מיותר לי בחיים.. מתאמנת על זרימה רגשית...

      חיבוק זה נפלא,

      גילה

        3/2/08 14:17:

      גילה יקרה,

       

      יש הרבה מה ללמוד מהם..

      לכי מתוקה, לכי לשחק עם ילד אחר.. וגם לו אל תתני את כל התפוח, רק כמה נגיעות של ביסים כך הוא יעריך יותר.

       

      שבוע נפלא לך יקירתי!

        3/2/08 06:55:

       

      צטט: vicki... 2008-02-02 18:32:36

      גילה יקרה..

       

      תקני לעצמך צרור מפתחות יפהפה..

      תאחלי לעצמך את כל הדברים היפים שאת רוצה שיקרו..

      תחייכי ותמשיכי קדימה.. לאור הבהיר של מחר..

      לגבר שיעריץ את האדמה שעליה את דורכת, יכבד ויאהב אותך כמו שמגיע לך..

       

      ויקי יקרה...

      כמה יפה תגובתך...

      יהיה... יהיה הגבר שיעריץ את האדמה שעליה אני דורכת

      שיכבד ויאהב אותי כמו שמגיע לי...

       

      תודה ושבוע קסום, גילה

       

        2/2/08 22:45:

       

      גילה

      אני כתבתי פעם רק לא מזמן

      זמן עושה את שלו

      מקווה שהזמן יעשה את שלו ומהר

      שלא תכאבי את הכאב

      לא חבל על הדמעות ?

      מישהי אמרה לי שאין תרופת פלא

      אבל יש את הזמן ולהסתכל קדימה

      ואולי כן לפעמים הילדים הם המורים הכי טובים של החיים.

       

      שלך, אלה

       

        2/2/08 22:25:

      גילוש,

      תקשיבי לעצמך,

      ילדי שנות האלפיים

      אכן חכמים...

      חיבוק ענק

        2/2/08 21:46:

      גילה יקרה

      אין לי עיצה או תרופת קסם.

       רק נסיון

      הזמן מרפא.

       חיבוק ענק

      שלך שרי

        2/2/08 20:24:

       

      צטט: רונית 666 2008-02-02 18:12:50

       

      תמשיכי בחייך

      ללא גיחות אל העבר

      רק הזמן והמרחק יבהירו לך

      אם באמת את רוצה וצריכה את החיבורים המזדמנים

      רק הזמן והמרחק יאפשרו אותם ממקום נכון

      ואפשרי

      בביחד יתרונות רבים

      והלבד גם הוא מכיל דברים יפים

       

      פוסט יפה 

      רונית 

      תודה רונית...

      הכל אמת, הכל נכון...

      הלוואי ובאמת כבר יגיע הרגע בפרספקטיבה של זמן ומרחק

      שארגיש מוכנה... שמגיע לי...

      את יתרונות הלבד אני כבר מכירה היטב... אולי יותר מדי טוב...

      אני רוצה להכיר את ההוא שביחד איתו אלמד את יתרונות הביחד...

       

      תודה על הביקור... ועל התגובה...

      שבוע קסום,

      גילה

        2/2/08 18:32:

      גילה יקרה..

       

      תקני לעצמך צרור מפתחות יפהפה..

      תאחלי לעצמך את כל הדברים היפים שאת רוצה שיקרו..

      תחייכי ותמשיכי קדימה.. לאור הבהיר של מחר..

      לגבר שיעריץ את האדמה שעליה את דורכת, יכבד ויאהב אותך כמו שמגיע לך..

       

        2/2/08 18:12:

       

      תמשיכי בחייך

      ללא גיחות אל העבר

      רק הזמן והמרחק יבהירו לך

      אם באמת את רוצה וצריכה את החיבורים המזדמנים

      רק הזמן והמרחק יאפשרו אותם ממקום נכון

      ואפשרי

      בביחד יתרונות רבים

      והלבד גם הוא מכיל דברים יפים

       

      פוסט יפה 

      רונית 

        2/2/08 17:47:

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2008-02-02 11:45:43

      גילוש

      ילדי האלפיים חכמים וגם את. הכאב יצא החוצה ועמו התובנה שאת לא נשארת במקום הזה לספוג עלבונות. את יוצאת החוצה ומכירה אנשים ומאפשרת לעלבון לצאת מתוכך ולחיות. ההפסד כולו שלו. המזל יאיר פניו אליך ואת  תתחדשי באהבה חדשה. כשרוצים שתבוא מאוד היא לא באה, היא מגיעה לא צפויה והופכת למשהו בסיסי ואמיתי. תני לעצמך את השיחרור הזה. זה כואב בהתחלה מאוד, אחר כך את מגלה בתוכך עוצמות שלא היכרת-לכי עמן ואל תביטי לאחור כמו אשת לוט-צעדי קדימה, זיקפי את ראשך  וחייכי אל העולם. את משדרת הכל כרגיל-ההפסד שלו.נשיקהאבוא להאיר כדי שכוכבי יאיר את האומץ הזה ששיתפת אותי בו. חיבוק ממני ושתי נשיקותנשיקהנשיקה

      תודה חומד,

      את קוראת אותי שקופה...

      ומחזקת בי כוחות

      שכבר ישנם...

       

      שבוע מופלא,

      גילה

        2/2/08 13:05:

       

      צטט: רני שהם 2008-02-02 11:45:37

      יש לך מורים טובים...

      אכן דור אחר.

      ואני מתרשם שבעצם הם לא חידשו לך, ידעת הכל עוד קודם ואת פועלת בהתאם.

       

      אז עם הפנים לעתיד, ובהצלחה!

       

      מכל מלמדי השכלתי...

      כל פעם הם מפתיעים אותי מחדש...

       

      ואני בסדר... לוקח לי אולי קצת יותר זמן, אבל הדרך ברורה ואני הולכת בה בקצב שלי....

      רוקדת טנגו עם החיים....

       

      תודה, גילה

      גילוש

      ילדי האלפיים חכמים וגם את. הכאב יצא החוצה ועמו התובנה שאת לא נשארת במקום הזה לספוג עלבונות. את יוצאת החוצה ומכירה אנשים ומאפשרת לעלבון לצאת מתוכך ולחיות. ההפסד כולו שלו. המזל יאיר פניו אליך ואת  תתחדשי באהבה חדשה. כשרוצים שתבוא מאוד היא לא באה, היא מגיעה לא צפויה והופכת למשהו בסיסי ואמיתי. תני לעצמך את השיחרור הזה. זה כואב בהתחלה מאוד, אחר כך את מגלה בתוכך עוצמות שלא היכרת-לכי עמן ואל תביטי לאחור כמו אשת לוט-צעדי קדימה, זיקפי את ראשך  וחייכי אל העולם. את משדרת הכל כרגיל-ההפסד שלו.נשיקהאבוא להאיר כדי שכוכבי יאיר את האומץ הזה ששיתפת אותי בו. חיבוק ממני ושתי נשיקותנשיקהנשיקה

        2/2/08 11:45:

      יש לך מורים טובים...

      אכן דור אחר.

      ואני מתרשם שבעצם הם לא חידשו לך, ידעת הכל עוד קודם ואת פועלת בהתאם.

       

      אז עם הפנים לעתיד, ובהצלחה!

      פרופיל

      גילוש 6660
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות