נורית אכלה התפוח

הפרח זרקה לחצר

הלכה לה לשחק

עם ילד אחר...

ליום ההולדת הקודם שלו הבאתי לו צרור מפתחות גדול ויפה וכתבתי:

ולוואי והמפתחות הללו יהוו דמי מפתח ויביאו אותך לעמדות מפתח בחייך :

מפתח הלב - לעולם  של רגשות

מפתח הקסמים - לעולם של חלומות

מפתח סול - לחיים מלאי שיר

מפתח קסמים - לפתרון חידת חייך

מפתח ברגים - לסתימות התוקעות את הזרימה

הוא תלה את המפתחות בכניסה לבית...

הם עדיין שם...

ישבתי עם קבוצת ילדים בגן ודיברנו על השיר של מרים ילן שטקליס... יושב לו דני אחד ובוכה... על מה ולמה? כי הוא נתן לנורית הזאת גם תפוח וגם פרח והיא מה עשתה? אכלה התפוח זרקה הפרח והלכה לשחק עם מישהו אחר...

עניין אותי לדעת מה יגידו ילדי הגן שלי בעניין... אז ככה...

דני לא היה צריך לתת לה את כל התפוח... אלא רק חצי ואז הם היו יושבים לאכול ביחד... וגם ככה לא נשאר לו כלום כי הכל הוא נתן לה... דבר שני... אם היא לא רוצה לשחק איתו למה הוא רוצה לשחק איתה בכלל... שילך ויחפש לשחק עם מישהו שרוצה לשחק איתו...

חוצמזה... הוא עצוב ולכן הוא בוכה אבל זה לא מה שיעזור לו וככה הוא מבזבז את הדמעות שלו סתם...

וכן... נורית התנהגה לא יפה אבל היא לא חייבת לשחק איתו... היא רק היתה צריכה להיות יותר נחמדה אליו... ולא להתעלם ממנו ככה...

וואלה... ילדי שנות האלפיים נולדו עם חוכמה חדשה... כבר לא הדור הקורבני התבוסתני, שיושב ובוכה על מר גורלו... אלא דור שלוקח אחריות על החיים שלו... מרגיש ומבצע...

שבוע שעבר ברקודים כשיצא לו לרקוד לידי לרגע הוא מיהר להזכיר שיום ההולדת שלו חל בשבת בעוד שבועיים... שאלתי למה הוא אומר את זה... "כדי שלא תשכחי..." -

ואני אומרת לעצמי -

אל תדאג ילד... אני זוכרת... לצערי יותר מדי טוב...

זה אפילו עדיין כואב לדעת שאחרי שלושה ימי הולדת איתי, השנה תחגוג עם מישהי אחרת... ולמה בדיוק אתה מצפה ממני?

ולו אני עונה... זה בשבת...אתה בלי הילדים... אפילו סמס אני לא יכולה לשלוח לך...

והוא עונה: אהה... נכון...  (מה נכון?... אהבל...)

יאללה...  מותק תסגרי... תתקדמי....

דני יבכה לנצח את לא ... 

הדמעות שלך כבר לא זולגות מעצמן....

תלמדי מילדי האלפיים....

יש מה ללמוד...

גילה