תקופה האחרונה עולה על סדר היום הציבורי דיון בנושא הנחיצות ברפורמות בבנקאות הישראלית. בטרם נדון בסוגי הרפורמות המוצעות – נכון יהיה לבחון ולנתח את הרפורמות שביישומן חזינו בשנים האחרונות.

מאת: בארי בן זאב

אחרי רפורמת ברודט, הרפורמה המדוברת והמשפיעה ביותר שהייתה למנת חלקו של שוק הבנקאות וההון הישראלי היא רפורמת בכר.בבואנו לבחון את ההשלכות של רפורמת בכר יש לקחת בחשבון את עשרות ההוראות הרגולטריות שניתנו על ידי הרגולטורים בשלוש השנים שחלפו לאחר אישורן של ההמלצות בחקיקה ראשית בכנסת. ראוי להדגיש כי חלק גדול מתוצאות הרפורמה נבע מכך שחברי הועדה וחברי ועדת הכספים לא צפו את התנהגות בתי ההשקעות, חברות הביטוח והבנקים וזאת לצד עודף רגולציה במקרים אחדים ומהיעדר רגולציה במקרים אחרים שאליהם אתייחס במאמר הבא.

ועדת בכר - מטרות ותוצאות

לועדת בכר היו מספר מטרות עיקריות – האחת, הגברת הפעילות בשוק ההון בפרט ובמשק הישראלי בכלל. השנייה, שיפור השירות לאזרח לצד פגיעה בתלות של האזרח בשירותים שהוא מקבל מהבנקים. השלישית פיתוח שוק ההון והגברת הנפקות הון ואג"חים. הרביעית, הכנסת גורמים בינלאומיים לשוק ההון הישראלי וביזור השליטה בשוק ההון.
במבחן התוצאה, חלק גדול מהמטרות לא הושג. ראשית, השירות לאזרח בכל הנוגע לשרות הפנסיוני בכלל וקופות הגמל בפרט נפגע משמעותית. כיום אין לאזרח כתובת שאליה הוא יכול לפנות. יתרה מכך, בתי ההשקעות וחברות הביטוח אינם ערוכים להעניק ללקוח שירות יעיל.

ו